מחמוד אל-מבחוח: תריסר שנים לחיסול שהסעיר את העולם

מבצע החיסול של מחמוד אל-מבחוח המיוחס למוסד הישראלי נחשב עד היום, שנים אחרי, להצלחה מבצעית ייחודית. וגם לדוגמא כיצד סביבת העבודה של ארגוני ביון משתנה. מצלמות, זהות ביומטרית ושלל אמצעים שמאתגרים את השמירה על חשאיות  

מחמוד אל-מבחוח: תריסר שנים לחיסול שהסעיר את העולם

צילום מסך | https://youtu.be/ULh4p-PgWaU

מחמוד אל-מבחוח, מי שהיה אחראי על הקשר בין חמאס לאיראן, הגיע בינואר 2010 לאיחוד האמירויות. מבחוח נהג להגיע לשם מעת לעת, שם הוא הרגיש בנוח.

איחוד האמירויות היא המרכז העסקי של המזרח התיכון, ואליה נוהרים אנשי עסקים מהעולם כולו, גם מאיראן. שם ניתן היה לקיים, על פי תפיסתו של מבחוח, פגישות עם אנשי משמרות המהפכה ואנשי עסקים, מבלי למשוך תשומת לב. 

על הכוונת

מבחוח היה פראנואידי לאחר שלפחות שלוש ניסיונות התנקשות בחייו לא הצליחו. הוא היה על הכוונת, הוא ידע זאת, וניסה להתנהל בחשאיות מרבית. מבחוח היה איש מבצעים ותיק, שועל קרבות עתיר ניסיון מודיעיני ומבצעי, ומי שהיה אחראי על תיאום משלוחי הנשק מאיראן לעזה.

כמו גם, על מימוש תוכניות ההצטיידות של חמאס בנשק אסטרטגי דומת טילים בליסטיים ארוכי טווח, טילים נגד מטוסים ואולי אף טילים נגד כלי שיט. ועם כל זאת, מסיבה לא ברורה, הוא אינו מגיע עם מאבטחים לדובאי. 

המודיעין למבצע היה מדוייק. 

אנשי החולייה המבצעית הגיעו לאיחוד האמירויות מספר ימים לפני שמבחוח הגיע לשם. המודיעין ידע מתי הוא צפוי לנחות, היכן ישהה, עם מי ומתי הוא צפוי להפגש. ארגון הטרור חמאס טען בדיעבד, שתיבת האימייל של מבחוח נפרצה, וכל המידע אודות תנועותיו הצפויות של מבחוח נלמדו מראש. 

החולייה נערכה בשטח. בית המלון וסביבתו נלמדו היטב, דרכי הגישה ודרכי הנסיגה מהמלון, ההתנהלות בתוך המלון, כיצד נראו הקומות וכיצד להגיע אליהן, כמו גם מערך המצלמות שבמלון נלמד היטב.

התוכנית המבצעית הוכנה, נלמדה ונבחנה בשטח, טרם הגעתו של מבחוח למלון. חוליית החיסול הגיעה מספר פעמים לדובאי, ללמוד ולבדוק את המלונות השונים, הפוטנציאליים לאחסונו של מבחוח. 

הזמן דוחק, אין זמן להזדמנות שנייה. 

מבחוח נוחת בשעות אחר הצהריים מטיסה ישירה מדמשק, בשדה התעופה של דובאי ב- 20 בינואר עם דרכון פלסטינאי מזוייף, תחת השם מחמוד עבדול ראוף מוחמד. חולייה מבצעית אחת מחכה לו, ככל הנראה, ביציאה מהשדה, עוקבת אחריו ובוחנת את צעדיו. הוא אינו נשאר ולו לרגע בלעדיהם. 

כחצי שעה לאחר נחיתתו, הוא נוסע למלון Al Bustan Rotana, ומזמין בו חדר. צוותי החולייה המבצעית כבר ערוכים במלון ומחוצה לו. מטרתם איסוף מודיעין ובהמשך אבטחת הצוות המבצע. 

הצוות הראשון, שתפקידו לבדוק היכן יתאכסן מבחוח, מוכן. כשמבחוח פונה למעליות הם אחריו. שני חברי הצוות, הלבושים בגדי טניס ומצויידים במחבטים, עולים יחד איתו לקומה. "החדר הוא 230" הם מעבירים לשאר חברי החולייה. 

מבחוח שוהה בחדרו, מתרענן, לוקח פסק זמן קצר, האחרון שייקח בחייו. לאחר כשעה, סמוך ל- 16:30, הוא יוצא את חדרו והולך לפגישה. צוות המעקב אחריו, בהחבא ומבלי שיתגלה. 

מספר דקות לאחר שמבחוח עוזב את המלון, מגיע אליו אורח "אקראי", בעל דרכון צרפתי – פיטר אלווינגר. פיטר מזמין חדר ספציפי. חדר מספר 237, זה הנמצא מול החדר של מבחוח. החדר פנוי, ופיטר מקבל את המפתח לידיו. 

אך פיטר לא עלה לחדר מעולם. את המפתח הוא מוסר לידי איש מבצעים נוסף של הצוות, קווין דברון (בעל דרכון אירי), הנמצא בלובי ומחכה למפתח. קווין הגיע יחד עם אישה, גייל פוליארד, גם היא בעלת דרכון אירי בטיסה מפריז. \

קווין וגייל עולים יחד לחדר 237 כרבע שעה לאחר שמבחוח עוזב את המלון. בחדר מוקם חדר הפיקוד הקדמי של המבצע. צוות המבצע נערך. 

כשעתיים לאחר מכן, סמוך לשעה 18:30 מגיעים ארבעה אנשי צוות נוספים למלון, הם לא מתמהמהים בלובי, ועולים ישר לחדר 237. באמצעות ציוד אותו החדירו לדובאי כאשר הגיעו למדינה, הם מצליחים לשכפל את הכרטיס האלקטרוני ולקודד בו את הקוד לחדרו של מבחוח, הנמצא מולם במסדרון. 

לקראת השעה 20:00 בערב עובר צוות המבצע, השוהה בחדר 237, אל חדרו של מבחוח וממתין לו בקוצר רוח, וסביר להניח שאף בעצבים מרוטים. חדר הפיקוד הקדמי נסגר וננטש. 

הצוות העוקב אחר מבחוח מדווח לצוות המבצע על הגעתו הצפויה של מבחוח למלון, כחצי שעה לאחר שהצוות נערך שם. מבחוח עולה לחדרו, הלמות הלב של אנשי הצוות עולים ומתגברים. הם מסתתרים בחדר החשוך, ממתינים שמבחוח יכנס וידליק את האור. 

לאחר שמבחוח נכנס לחדר, מתנפלים עליו בשקט חברי הצוות, מחזיקים בו ומחדירים לגופו רעל, המתפשט בגופו במהירות, הורג אותו, ולא משאיר בו סימנים. כך שייראה שמבחוח מת מוות טבעי. הצוות מפשיט את מבחוח מבגדיו, מלביש אותו בפיג'מה ומשכיב אותו "לישון" במיטתו. 

עשרים דקות קריטיות

כל האירוע מתנהל במקצועיות ונמשך כעשרים דקות, וקצת לפני 20:45 עוזב הצוות את החדר, כשהם סוגרים מבפנים את השרשרת. כך שסיפור מותו במיטה ייראה טבעי יותר. כשעה לאחר מכן כבר עוזב הצוות המבצע את דובאי, עולה על מטוס ונעלם. 

צוות המנקות במלון לא נכנס לחדר במשך כ- 17 שעות, עד אשר בצהריי היום למחרת, מתגלה גופתו של מבחוח ה"ישן" במיטתו. 

המשטרה המקומית נקראת לזירת האירוע, אך המוות נראה כמוות טבעי, שאין בו כל עניין למשטרת דובאי. דו"ח רפואי ראשוני מסביר, כי סיבת המוות היא עליית לחץ דם במוח. 

אך אופוריה זו לא תמשך זמן רב. 

נציגי חמאס מתקשרים למשטרת דובאי, מדברים עם מפקד המשטרה, דחי חלפאן, ומדווחים לו כי מבחוח נעלם. חלפאן המבין את רגישות הדברים, פותח בחקירה. 

חקירת המשטרה נסמכת על ציוד מתוחכם, המאפשר שחזור תמונות וצילומי וידאו ממצלמות במלון ובאזור שלו, זיהוי פנים, הצלבת טלפונים סלולריים פעילים באזור והצלבת מידע עם משטרת הגבולות. 

חלפאן ואנשיו עושים עבודת מודיעין טובה ויסודית, הם הופכים את כל האבנים, משתמשים בכל האמצעים, ומצליבים מידע. יש הטוענים שציוד החקירה בו עושה שימוש המשטרה של דובאי הוא ציוד ישראלי, הנמכר למדינה זמן לא רב לפני המבצע. 

כשבועיים לאחר מכן, ב- 15 לפברואר, מפרסמת משטרת דובאי את תמונותיהם של 11 חשודים ברצח. החשודים תועדו כשהם נכנסים לדובאי מספר פעמים, וכשהם נכנסים למלון, לחדר המבצעי ולחדרו של מבחוח. דרכוני החשודים כולם הם דרכונים אירופאיים – מגרמניה, בריטניה, אירלנד וצרפת. 

שמות ישראלים

אך חלפאן לא עוצר שם. מבחינת הדרכונים האירופאיים שנמצאו התברר שחלק מהחשודים נושאים לא רק דרכון אירופאי, אלא שהם גם נושאים בשמות ישראליים והם אף בעלי דרכון ישראלי. חלק מהדרכונים האירופאיים בהם נעשה שימוש היו אמיתיים.

סביר יהיה להניח, כי חברי החולייה הגיעו מישראל למדינה אחרת כאשר הם יוצאים באמצעות הדרכון הישראלי, ועושים שימוש בדרכון האירופאי כדי לנחות ולהכנס לדובאי. 

מספר ימים לאחר מכן, הודיעה משטרת דובאי, כי היא הצליחה לקשור בין אנשי החולייה, ככל הנראה באמצעות שילוב אמצעי סיגינט ותמונות, וסך הכל התגלו 33 חשודים, המעורבים ברצח. 

אדם נוסף, אורי ברודצקי, נעצר ביוני לאחר מכן בפולין, בחשד שסייע בהשגת דרכון גרמני מזויף לחולייה. פולין הסגירה את ברודצקי לגרמניה, שם הוא עמד למשפט והוטל עליו קנס בסך 60 אלף אירו. חברי החולייה לא נתפסו ולא זוהו בזהותם האמיתית. ישראל מצידה לא הודתה מעולם בפומבי כי היא זו העומדת מאחורי מבצע החיסול. 

בעקבות השימוש בדרכונים האירופאיים נוצר משבר דיפלומטי בין ישראל לבריטניה, אירלנד, ואוסטרליה. 

היו שטענו בתקשורת לאחר המבצע כיצד ייתכן שאנשי החולייה לא היו מודעים למצלמות האבטחה במלון ובעיר. אך טענה זו, נראה שאין בה מלבד חוסר ניסיון בעולם המבצעי.

קשה מאד למצוא מלונות בהם אין מצלמות אבטחה, וביצוע מבצע כזה אם נדרש להעשות - ייעשה תחת תנאים אלו, ומתוך הבנה כי אנשי המבצעים יצולמו. חשיפתם תצומצם למינימום. אנשי החולייה עשו שימוש באמצעים לטשטוש זהותם, כגון פאות, שפמים מלאכותיים ועוד. 

בהקשר המבצעי, יוכיח המבצע בשנים לאחר מכן, כי בעולם של דרכונים ביומטריים, יכולות עיבוד תמונה, היתוך מידע חכם, ומסדי נתונים משותפים לארגוני אכיפת חוק – קשה מאד להוציא לפועל מבצעים חשאיים. קשה, אך אפשרי. 

ההצלחה מבשמת - אך זמנית בלבד

למרות הרעש התקשורתי, מטרת המבצע הושגה ומבחוח חוסל. הייתה זו פגיעה זמנית קשה בארגון הרכש של חמאס, אשר יחד עם איראן עשו חושבים, הסיקו מסקנות והפיקו לקחים מבצעיים ומודיעיניים על התנהלותם, וככל הנראה שיפרו את יכולת החשאיות שלהם. 

כל חיסול כזה, בין אם הוא מבוצע על ידי ישראל או על ידי מדינה אחרת, מזעזע לרגע ומרעיד תשתיות מבצעיות ומודיעיניות קיימות אצל היריב. כל חיסול כזה הוא נקודת עצירה ובחינה עצמית של מקורות דלף מבפנים. כל חיסול כזה הוא גם קריאת אזהרה לבאים בתור, לממלאי המקום, שעליהם להזהר במידה ויחליטו להמשיך את דרכו של קודמם. 

יחד עם זאת, במבט ארוך טווח, לחיסולים מעין זה, אין השפעה אסטרטגית אמיתית. אלו מייצרים "מכה בכנף", מרעידה את הלב, אך לאורך זמן אינה פוגעת בבניין הכוח, בהצטיידות ובמבצעיות של ארגוני הטרור. 

להזכיר, גם קודמו של מבחוח, שייח חליל, חוסל בדמשק ב- 2006. מבחוח, שידו לא נפלה מקודמו נכנס במהרה ובהצלחה לנעליו של חליל מיד לאחר חיסולו. גם אם נכרת "ראשו של הנחש" בארגוני טרור אלו, הם יודעים להתסגל במהירות למציאות החדשה ולפעול בה ללא מורא. 

להזכיר, גם כנגד תוכנית הגרעין של איראן הופעלה תוכנית חיסולים, המיוחסת לישראל באופן טבעי, הגם שזו לא לקחה מעולם אחריות. במהלך השנים חוסלו כ-11 מדעני ואנשי תעשיית הגרעין האיראנית.

חיסולים אלו יחד עם תקיפות סייבר ופיצוצים מסתוריים, גם הם מיוחסים לישראל, עיכבו, אך בצורה שאינה משמעותית את תוכנית הגרעין האיראנית. זו עוכבה בעיקר באמצעות מהלכים מדיניים ולוחמה כלכלית.