פרשנות | רק רפורמה תרבותית בתעשיות הביטחוניות יכולה לצמצם את הפער מול מעסיקים מתחום ההייטק 

כתבה בגלובס חושפת את עומק המשבר בשימור כוח אדם בתעשיות הביטחוניות. התופעה ידועה כבר זמן רב, אך כעת עולה למודעות הציבור. משרד הביטחון, יחד עם התעשיות, יכול להוביל רפורמה שתקדם את התעשיות הביטחוניות לשנת 2022

פרשנות | רק רפורמה תרבותית בתעשיות הביטחוניות יכולה לצמצם את הפער מול מעסיקים מתחום ההייטק 

bigstock

כתבה שפורסמה היום (ד) על ידי העיתונאי אסף גלעד (גלובס) חושפת כי בחברת רפאל נוטשים עובדים לטובת חברות הייטק. התופעה אינה חדשה, אך הכתבה מעלה לתודעת הציבור את האתגר עימו מתמודדות התעשיות הביטחוניות. התופעה הזו גם פוגעת ישירות בצה״ל ומשרד הביטחון, הנסמכים על הפיתוחים של התעשיות הביטחוניות. 

כסף, עבודה מהבית ותרבות ארגונית

״לגלובס נודע, כי עשרות רבות של עובדים - בהם מהנדסים, טכנאים והנדסאים מתחומי התוכנה, התעשייה והניהול, שבבים, התוכנה והחומרה, עזבו באחרונה את רפאל לשורה של חברות פרטיות באזור הצפון והמרכז, בין השאר במטרה לשפר את שכרם ולשדרג את מעמדם״, נכתב בכתבה. ״המצב דומה גם בתעשייה האווירית.״ 

על פי הכתבה הסיבות לעזיבת המערכת הביטחונית, זו עם הביטחון התעסוקתי, טמונות בגובה השכר ותנאי עבודה - כולל עבודה מהבית. לאלו אפשר להוסיף פוליטיקה ארגונית. 

ברפאל עזבו בתקופה האחרונה בכירים במערך אבטחת המידע. ולא רק ברפאל. גם בתעשייה אווירית ואלביט ישנו שיח סביב עובדים שעשו את המעבר לחברות הייטק. הביקוש הגדול הוא לאנשי תוכנה וחומרה. 

התעשיות הביטחוניות עדיין נחשבות לחוד החנית בפיתוח טכנולוגי, אך ציונות אינה מספיקה להשאיר אנשים מוכשרים בחברה. כאשר בשוק העבודה הם יכולים לקבל גם כפול מהשכר שלהם ועם איזון טוב יותר בין משפחה לעבודה. 

כאמור, עבור משרד הביטחון זו בעיה. התעשיות הביטחוניות הן עמוד השדרה עליו בנוי הערך המוסף של צה״ל לעומת צבאות אויב וארגוני טרור. עזיבה של כשרון משמעותית משפיעה בשני אופנים. פעם אחת בתחום המו״פ ופעם שניה בשימור מערכות קיימות.  "ייקח לחברה לא מעט זמן לשחזר את הידע שהלך עם עזיבה של עובד, ולא מעט כסף. יש תחומים שגם אחרי כמה שנים לא מוצאים תחליף למהנדס שעזב״, מספרים עובדים בכתבה. 

שינוי גישה בניהול התעשיות הביטחוניות

מה יכול לעשות משרד הביטחון? ובכן, ראשית, ניתן לדחוף להפרטה של תעשייה אווירית ורפאל. הפרטה תאפשר לחברות להיות תחרותיות יותר בשימור כוח אדם. כאשר הוועד מכתיב את המשכורות והקידום, קשה להתחרות עם חברות הייטק. את מוקדי הידע אפשר לשמר, כמו שעשתה המדינה עם תומר בהפרטת תעש, ואת יתר הפעילות המיועדת מרביתה לייצוא, להפריט. 

המשרד, בשיתוף התעשיות, יכול לחשוב גם על רפורמה בכל הקשור לשימור הסוד. כל עוד מלמ״ב, הגוף שאחראי על הסוד בתעשיות הביטחוניות, עובד כמו בשנות ה-80 עם קב״טים בכל מפעל שמפחדים לאשר כל דבר, קשה לתת לעובד לעבוד מהבית. ובלי עבודה מהבית, קשה לאזן חיי משפחה עם עבודה. הדרך בה מלמ״ב עובד לא רק מוסיפה הוצאות לחברות שעובדות עם המשרד, אלא גם מונעת מהנהלת החברות להקביל תנאי עבודה לשוק האזרחי. וזה פער שרק יחריף בעתיד. 

אחת הדוגמאות שניתן לעשות בכיוון זה היא המהלך של המשרד לאפשר עבודה עם ענן ציבורי בצה״ל באמצעות שיתוף פעולה עם HUB Security. יש בישראל מספיק אנשים שיכולים להציע פתרונות טכניים לביצוע רפורמה בשימור הסוד בתעשיות הביטחוניות על מנת לאפשר להן להתאים את אופי העבודה ל2022. 

מהלך נוסף שניתן לבצע בתעשיות הוא רפורמה בתרבות הארגונית. בחלק מהתעשיות מנסים כבר מספר שנים להריץ תכניות חדשנות על מנת להציע לעובדים מקום בו הם יכולים לצאת ממגבלות המשבצת לטובת מו״פ אישי. במרבית המקרים מדובר בפרויקטים שהעובדים מציעים וההנהלה מאשרת. בחלק מהמקרים החברות (כולל רפאל) שוכרות משרדים בתל אביב, במגדלים חדישים, כדי לספק לעובדים תחושה שהם עובדים בהייטק. 

עם זאת, תכניות חדשנות ומשרדים חדשים לא מחליפים גמישות מחשבתית ומתווה קידום אישי. התעשיות הביטחוניות הגדולות נחשבות למעסיקות גדולות בישראל (אלפי עובדים), חלקן עוד נושאות על גבן תרבות עבודה של שנות ה-60 או ה-70 ולא רק בנראות המבנים. אלא בתהליכי העבודה והניהול באופן כללי.

חלק מהמנהלים מגיעים מתרבות צבאית ומתקשים לעשות את השינוי הנדרש לניהול בשוק עסקי תחרותי. שינוי בתרבות הארגון יכול לצמצם את הפער בתחושת העובד לעומת התרבות הדינמית והחופשית יחסית בחברות הייטק. 

אולי יעניין אותך גם