פרשנות | תקיפה באיראן - תחום התמחות חדש בשיח הציבורי

התבטאויות לקראת אפשרות של תקיפה צבאית במתקני גרעין באיראן עולות מדרגה וכל ״לשעבר״ מציע מה צריך לתקוף ואיך לעשות זאת. בינתיים נראה כי משב הרוח הקריר מהבית הלבן מצנן את הלך הרוח ההתקפי בתקשורת הישראלית. מאמרו של דן ארקין 

פרשנות | תקיפה באיראן - תחום התמחות חדש בשיח הציבורי

צילום: דובר צה״ל

נראה שהתבטאויות לקראת אפשרות של תקיפה צבאית במתקני גרעין באיראן עולות מדרגה: מ "תקיפה" עברנו ל"מבצע מתמשך", ואפילו דיווח שיש הכנות לתקוף גם מטרות תשתית וממשל באיראן. 

טובי הפרשנים

טובי הפרשנים הצבאיים,  מומחי הביטחון, אלופים, טייסים במיל, וותיקי מוסד -  מרבים להתראיין בימים אלו בנושא איראן. כל אחד מהם מיטיב להביע את דעתו על גורל השיחות בווינה, מהן האופציות המדיניות והצבאיות, ובכלל "מה יקרה אם, או כאשר, יהיה נשק גרעיני לטהרן". 

ואז מגיע השלב שבו מציג המראיין את שאלת המחץ: 'האם צה"ל מסוגל לתקוף באיראן, ואם כן, איך'. בדרך כלל התשובה חיובית, 'יש לצה"ל יכולות, אבל' – יש אבל...ואז באה השאלה המסכמת את הריאיון: 'מהן היכולות ואיך בדיוק צה"ל יתקוף את איראן'. 

כאן משתתקים כל ה'לשעברים', ודי בצדק,  ומסתפקים בניסוחים כמו 'על כך לא כדאי להרחיב ברדיו'. אפילו המפקד הבא של חיל האוויר ננזף קמעה על ידי ראש הממשלה על שהשמיע דברי רהב עוד לפני שנכנס ללשכת מח"א בקריה בל אביב.

אז אם לא תהיה שום דרך אחרת, והדיפלומטיה תיכשל, ושיחות וינה יסתיימו  ללא תוצאות, ולישראל יהיה מידע מדאיג על התקדמות איראנית להשגת נשק גרעיני, אם  כך יקרה ותתקבל ההחלטה בממשלת ישראל - איך ישראל תתקוף את איראן ובמה זה כרוך.

בהתוויית אופציית התקיפה הישראלית במתקני הגרעין באיראן עסקו ומרבים לעסוק בתקשורת העולמית והמקומית. יש כמה נוסחאות שחוזרות על עצמן, כמו לדוגמה רשת CNN: בתקיפה ישתתפו 100 מטוסים של חיל האוויר הישראלי שיישאו פצצות חודרות. 

מדובר במטוסי F-16 ו-F-15. ארבע המטרות העיקריות שיותקפו הן מתקני הגרעין בנתנז, פורדו, איספהאן ואראק. המתקנים באיספהאן ובאראק נמצאים על פני האדמה, ועל כן הם יותר פגיעים. 

נתנז הוא מתקן תת-קרקעי ומתקן פורדו בנוי עמוק בסלע על צלע הר גבוה, ויהיה קשה מאוד לנטרלו מהאוויר. על כך שמעתי שאת מתקן פורדו לא יוכל חיל האוויר להשמיד, אז אולי "טיפול שלא בעזרת חיל האוויר".  

נתיבי טיסה אפשריים

ביטאון התעופה ג'יינס מתווה שלושה נתיבי טיסה אפשריים להגעת מטוסי חיל האוויר מישראל לאיראן: נתיב צפוני דרך טורקיה (שלא תסכים), נתיב דרומי מעל סעודיה (לא תסכים) והנתיב הרצוי והקצר ביותר הוא טיסה מעל ירדן ועירק. אלא שהשאלה היא אם ירדן תסכים.

האתר האמריקני DEFENSE ONE מספר כי בשנת 2004  נערך משחק מלחמה מטעם הביטאון THE ATLANTIC. המשחק כלל תקיפה בשלוש מטרות – אראק, בושהר ונתנז, אלא שהתברר  שסמוך לכמה מהמטרות הללו יש אוכלוסיה אזרחית ויש חשש מגרימת נזק סביבתי-אגבי.

מקורות זרים רבים כותבים שאתרי הגרעין האיראני מפוזרים ברחבי המדינה הגדולה, ולכן לא יהיה די ב-100 מטוסים כיוון שיהיה צורך לתקוף  את כל האתרים בו-זמנית,  וזה דורש תיאום מבצעי עילאי, שאותו יש לתרגל  במשך חודשים בחיל האוויר. יש גם גרסאות שמדובר יהיה במבצע מתמשך, ואז עולה השאלה כמה זמן יכול חיל האוויר הישראלי "למשוך". 

'ישראל היום' כתב בדצמבר כי מדובר במתקפה של 'מאות כלי טיס'. השיטה: מטוסי חמקן F-35 יתקפו מערכי הגנה אווירית ואחריהם יבואו מטוסי התקיפה F-15I  ו-F-16I  ('רעם' ו'סופה') ודגמים ישנים יותר של אותם מטוסי קרב. 

יש סבורים שהמבצע לא יהיה רק אווירי. קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר אמר לישראל דפנס השבוע: "מטוסי הקרב חייבים תדלוק אווירי בדרך למטרות (כ-1,300 ק"מ בממוצע בכיוון אחד) ובדרך חזרה הביתה. ומי אמר לך שמדובר רק בכוח אווירי? ומה עם זרוע הים? גם לאלו יהיה תפקיד חשוב במתקפה רחבת היקף מסוג זה. 

״מטוסי התדלוק הקיימים ישנים וחיל האוויר יצטרך כלי טיס חדשים". בסקירתו מוסיף על כך 'ישראל היום' כי צה"ל יקדם כוחות ימיים למפרץ הפרסי, ויתכן שכוחות קרקעיים יגיעו לכמה מהאתרים כדי "להטמין בהם אמצעים". אולי לכך התכוון פרשן אחר, שדיבר על "טיפול במטרות שלא באמצעות חיל האוויר".

תיאום עם ארה"ב

מבצע צבאי כזה דורש הכנה מדוקדקת רחבת ממדים שתימשך חודשים, אולי כמה שנים, ומדובר בהכנה צבאית-אסטרטגית, מדינית, פוליטית ודיפלומטית. הכנה דיפלומטית דרושה כדי להשיג לגיטימציה לתקיפה כזו. לשכנע את העולם שאין דרך אחרת, שזו האופציה היחידה, והאחרונה, להציל את מדינת ישראל מעובדת נוכחותה באזור של מעצמה גרעינית. 

אין צורך להרחיב את הדיבור על הצורך בתיאום עם ארה"ב, בת הברית האסטרטגית האמיתית והיחידה של ישראל. יש דעות רבות שתקיפת הגרעין האיראני תדרוש קואליציה שתוביל ארה"ב, כי רק לה יש יכולות של תקיפה מתמשכת רב-ממדית בעוצמה מעצמתית.  

מבחינת ההכנה הצבאית, בשנת 2018 אישרו שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן והרמטכ"ל דאז רא"ל גדי אייזנקוט תכנית הצטיידות שכללה מטוסי תדלוק חדשים של בואינג, שבלעדיהם יקשה לבצע את התקיפה.

מאוחר יותר הוחלט על ה'קופסה', התקציב המיועד להכנות לתקיפה. בחיל האוויר מתקיימים אימונים של טיסות ארוכות טווח בגובה נמוך. בזרוע הים מסבירים ללוחמים בכלי השיט מעל ומתחת למים שהם עלולים להיעדר מהבית ולשהות בים שבועות רבים. 

צה"ל מקיים באחרונה תרגילים רבים, אוגדתיים, חטיבתיים וגדודיים, בחזיתות הצפון הדרום, כדי להיות מוכנים לתגובות של חיזבאללה וחמאס. הכנות לתקיפה באיראן ידרשו תרגילים רבים על מודלים ואימונים נוספים שקשה להסתירם במדינה קטנה ומרובת מצלמות, טלפונים סלולריים וחיישנים, וברור שצריך יהיה להסתיר הכנות כדי לא לפגום בגורם ההפתעה. 

האם נראה סביר שממשלה בישראל תחליט לתקוף את איראן כדי להסיר את רוע גזירת הגרעין? אומרת על כך סימה שיין, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד: "שום ראש  ממשלה בישראל לא יניח לאיראן להיות גרעינית במשמרת שלו". ברוח זו הרחיקו לכת מי שאמרו שאולי כדאי, למען ההתרעה,  לשקול הסרת מדיניות העמימות של מדינת ישראל מאז היווסדה. 

פרשני DEFENSE ONE סבורים אחרת. הם מעלים טיעוני נגד לתקיפת גרעין איראני: מצביעים על כך שאפילו מדינה ושליט מהסוג של קוריאה הצפונית מחזיקים בנשק גרעיני אך לא עולה בדעתם להשתמש בו. כך פקיסטן והודו. 

המאגר הגרעיני העצום של ארה"ב בימי המלחמה הקרה הרתיע שליטים מסוגם של יוסף סטלין ומאו טסה טונג. איראן גרעינית היא אמנם סיכון ביטחוני המסבך את ביטחונה של מדינת ישראל, אך סיכונים אלו ניתנים ל'ניהול סיכונים' יותר מאשר הסיכונים הכרוכים בניסיונות להשמיד את המערך הגרעיני באיראן". 

פרשנים בישראל חוזרים ומציינים ש"אמנם יש יכולות", אבל... צה"ל והמדינה זקוקים להרבה זמן להכנות, אולי שנים, להצטיידות ולהשגת לגיטימציה בעולם, ובעיקר בוושינגטון. 

בשלב הנוכחי נראה נכון להצטרף למה שכותבים פרשנים רבים בארה"ב: נכון שהנשיא ביידן מדבר היום על "שיקולי אופציות אחרות" אם הדיפלומטיה לא תעלה יפה, אבל הדברים מסובכים, מורכבים ומסוכנים, ולכן המסקנה היא DO NOT ATTACK IRAN. 'אל תתקפו את איראן'. 

אולי יעניין אותך גם