דעה | משטרי הסנקציות בעולם כנגד ארגוני זכויות אדם שעוסקים בטרור אינם אפקטיביים
ד"ר אודי לוי טוען כי ארגוני הטרור השכילו לאורך השנים להבין את חוסר היכולת של המערב לגשר על המתח שבין שמירת ערכי הדמוקרטיה לצורך להגן עליה מפני הרס ארגוני הטרור
ישראל דיפנס
| 30/11/2021
תמונה: באדיבות ד"ר אודי לוי
פרשת ההכרזה הישראלית על ששת הארגונים המכונים "ארגוני חברה אזרחית בגדה המערבית", ובעיקר התגובה האירופאית והאמריקאית מכילים בתוכם את הגרעין להבנת הכשלון של המערכת הבינלאומית במערכה מול הטרור.
הכרזה על ארגונים כתומכי טרור שימשה במשך עשרות שנים מכשיר בארסנל הכלים של המערכת הבינלאומית למאבק בטרור. לאחר ה-11 בספטמבר, הפכו האמריקאים את נושא ההכרזות (דזיגנציות) לכלי אסטרטגי, תוך שהם כופים על המערכת הבינלאומית, על מדינות, מוסדות פיננסיים וחברות לאמץ באופן מלא את "ההכרזות" האמריקאיות.
זאת, כאשר הם מאלצים את האו"ם ואת האיחוד האירופאי לבצע הליך דומה של הכרזות, ותוך איום אמיתי שאי אכיפה של "ההכרזות" תביא בצידה סנקציות קשות מאד מהאמריקאים.
מדינת ישראל, שעמדה בחזית המאבק בטרור לאורך שנים ושסבלה ממנו אולי יותר מכל מדינה אחרת, אימצה אף היא מדיניות דומה ולצד האכיפה של "ההכרזות" האמריקאיות, האירופאיות ושל האו"ם, ביצעה הליך עצמאי של "הכרזות" נגד גופים ברחבי העולם, בשטחים, או בתוך ישראל שפעלו כחלק ממנגנון הטרור.
הליך זה התנהל על פי הסטנדרטים המשפטיים הנוקשים ביותר שחייבו רף הוכחה גבוה העומד במבחן בית המשפט העליון הישראלי. ואולם, בעוד שארה"ב ומדינות אירופה חייבו את המערכת הבינלאומית לקבלה של "ההכרזות" שלהם, אלה הישראליות לא זכו ברוב המקרים להכרה בינלאומית כלשהי.
נאה דורש ולא נאה מקיים. ישראל דרשה במשך למעלה משני עשורים ממדינות אירופה וארה"ב לאמץ את הרשימות הישראליות ונתקלה לעיתים קרובות מאד בחומת מגן בצורה, ובסירוב מנומס. ההתלהבות הישראלית השבוע מההסכמה הבריטית להכריז על חמא"ס על כלל זרועותיו כארגון טרור היא דוגמא למציאות זאת. למעלה משלושים שנה לקח לבריטניה לקבל את הבקשה הישראלית להכרזה על חמאס.
לעיתים קרובות המערכת הבינלאומית התעלמה מההכרזות הישראליות. כאן הצביעות מרקיעה שחקים שכן המערכת הפיננסית הבינלאומית שאמונה על מניעת העברת מימון לגופים המוכרזים ברשימות הטרור, איננה מתייחסת כלל ועיקר לרשימה הישראלית ולהכרזות הישראליות.
ניתנת תשומת לב אך ורק לרשימות אמריקאיות, אירופאיות ושל האו"ם. בתביעה שהוגשה בשנה האחרונה בארה"ב ובישראל כנגד "אגודת הצדקה האסלאמית של קטאר", עולה בברור כיצד האגודה הנמצאת ברשימת "ההכרזות" של מדינת ישראל העבירה במשך שנים באמצעות דויטשה בנק ובנק מלון ניו יורק מאות עשרות מיליוני דולרים לגופים המזוהים עם החמא"ס בשטחים.
כלומר, לא רק שארה"ב ואירופה אינן אוכפות את ה"הכרזות" הישראליות, ומסייעות בפועל במימון טרור, אלא הם מבקרות את עצם ההכרזה הישראלית על עמותות המעורבות במעשי טרור. הביקורת על ההכרזה הישראלית מלווה בבקשה חסרת תקדים שישראל תספק הוכחות משפטיות שהובילו להכרזה.
אין צביעות גדולה מזו, שכן בעשור האחרון היו אלה האירופאים יותר מכולם שביקרו את ארה"ב בגין תהליכי "ההכרזות" שביצע משרד האוצר האמריקאי ומחלקת המדינה. אם לאחר ה-11 בספטמבר התקבלו ההכרזות בקונצנזוס שכן המטרה הייתה מלחמה בטרור ובהמשך בתפוצה גרעינית, הרי שבשנים האחרונות חלה זילות משמעותית בהליך ההכרזות.
האמריקאים החלו להכניס לרשימות כמעט מכל הבא ליד כחלק מהמערכה שלהם נגד סין ורוסיה. סף הראיות האמריקאי בהליך של הכרזות ירד פלאים עד לרמה של קטעי עיתונות ואפילו "פייק ניוז." אבל כאשר ישראל מבצעת הליך סדור, יוצא דופן מבחינה משפטית ומכריזה על ארגונים וגופים כמעורבים בטרור קמה לה זעקה בינלאומית.
ארגוני הטרור חוגגים לנוכח מצעד האיוולת העולמי שנמשך כבר למעלה משלושה עשורים. הם מבינים יותר טוב מכולם את חוסר היכולת של המערב לגשר על המתח שבין שמירת ערכי הדמוקרטיה לצורך להגן עליה מפני הרס על ידי ארגוני טרור.
בשנים האחרונות ארגוני הטרור השכילו להבין עוד יותר שאין קל יותר מאשר להשתמש בפלטפורמות לגיטימיות לחלוטין לצורך מימוש פעילות הטרור. הם הבינו שהעולם לא יודע להתמודד עם העובדה שהם משתמשים בארגונים בינלאומיים, או ארגוני זכויות אדם תוך ניצולם כפלטפורמות לקידום טרור.
זה התחיל עם אונר"א ברצועת עזה שהפך להיות זרוע של חמאס ונמשך ביתר שאת באותם ארגוני זכויות אדם ברשות הפלסטינית. המהלך התרחב גם לשימוש בארגונים עסקיים לגיטימיים ברחבי העולם לצורך מימון טרור. לצערינו העולם עומד ומחריש.
הרבה יותר קל להתעלם מעובדות כואבות. ההתעלמות ממאמצי ישראל כמי שעומדת עם האצבע בסכר, ומנסה להוביל את המלחמה בטרור, היא מקוממת. בסופו של דבר, ישראל היא מדינה קטנה בעלת השפעה מוגבלת במערכת הבינלאומית.
ככול הנראה,העולם צריך לחוות עוד אירוע אלים חסר תקדים בהיקפו דוגמת ה-11 בספטמבר כדי שיקיץ מהחלומות באספמיה בו הוא נמצא בתחום מימון הטרור.
הכותב שירת במשך שלושים שנה בשורה רחבה של תפקידים באגף המודיעין בצה"ל, במינהל האזרחי ביהודה ושומרון, במועצה לביטחון לאומי, ובמשרד ראש הממשלה. משמש חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
ד"ר אודי לוי טוען כי ארגוני הטרור השכילו לאורך השנים להבין את חוסר היכולת של המערב לגשר על המתח שבין שמירת ערכי הדמוקרטיה לצורך להגן עליה מפני הרס ארגוני הטרור
תמונה: באדיבות ד"ר אודי לוי
פרשת ההכרזה הישראלית על ששת הארגונים המכונים "ארגוני חברה אזרחית בגדה המערבית", ובעיקר התגובה האירופאית והאמריקאית מכילים בתוכם את הגרעין להבנת הכשלון של המערכת הבינלאומית במערכה מול הטרור.
הכרזה על ארגונים כתומכי טרור שימשה במשך עשרות שנים מכשיר בארסנל הכלים של המערכת הבינלאומית למאבק בטרור. לאחר ה-11 בספטמבר, הפכו האמריקאים את נושא ההכרזות (דזיגנציות) לכלי אסטרטגי, תוך שהם כופים על המערכת הבינלאומית, על מדינות, מוסדות פיננסיים וחברות לאמץ באופן מלא את "ההכרזות" האמריקאיות.
זאת, כאשר הם מאלצים את האו"ם ואת האיחוד האירופאי לבצע הליך דומה של הכרזות, ותוך איום אמיתי שאי אכיפה של "ההכרזות" תביא בצידה סנקציות קשות מאד מהאמריקאים.
מדינת ישראל, שעמדה בחזית המאבק בטרור לאורך שנים ושסבלה ממנו אולי יותר מכל מדינה אחרת, אימצה אף היא מדיניות דומה ולצד האכיפה של "ההכרזות" האמריקאיות, האירופאיות ושל האו"ם, ביצעה הליך עצמאי של "הכרזות" נגד גופים ברחבי העולם, בשטחים, או בתוך ישראל שפעלו כחלק ממנגנון הטרור.
הליך זה התנהל על פי הסטנדרטים המשפטיים הנוקשים ביותר שחייבו רף הוכחה גבוה העומד במבחן בית המשפט העליון הישראלי. ואולם, בעוד שארה"ב ומדינות אירופה חייבו את המערכת הבינלאומית לקבלה של "ההכרזות" שלהם, אלה הישראליות לא זכו ברוב המקרים להכרה בינלאומית כלשהי.
נאה דורש ולא נאה מקיים. ישראל דרשה במשך למעלה משני עשורים ממדינות אירופה וארה"ב לאמץ את הרשימות הישראליות ונתקלה לעיתים קרובות מאד בחומת מגן בצורה, ובסירוב מנומס. ההתלהבות הישראלית השבוע מההסכמה הבריטית להכריז על חמא"ס על כלל זרועותיו כארגון טרור היא דוגמא למציאות זאת. למעלה משלושים שנה לקח לבריטניה לקבל את הבקשה הישראלית להכרזה על חמאס.
לעיתים קרובות המערכת הבינלאומית התעלמה מההכרזות הישראליות. כאן הצביעות מרקיעה שחקים שכן המערכת הפיננסית הבינלאומית שאמונה על מניעת העברת מימון לגופים המוכרזים ברשימות הטרור, איננה מתייחסת כלל ועיקר לרשימה הישראלית ולהכרזות הישראליות.
ניתנת תשומת לב אך ורק לרשימות אמריקאיות, אירופאיות ושל האו"ם. בתביעה שהוגשה בשנה האחרונה בארה"ב ובישראל כנגד "אגודת הצדקה האסלאמית של קטאר", עולה בברור כיצד האגודה הנמצאת ברשימת "ההכרזות" של מדינת ישראל העבירה במשך שנים באמצעות דויטשה בנק ובנק מלון ניו יורק מאות עשרות מיליוני דולרים לגופים המזוהים עם החמא"ס בשטחים.
כלומר, לא רק שארה"ב ואירופה אינן אוכפות את ה"הכרזות" הישראליות, ומסייעות בפועל במימון טרור, אלא הם מבקרות את עצם ההכרזה הישראלית על עמותות המעורבות במעשי טרור. הביקורת על ההכרזה הישראלית מלווה בבקשה חסרת תקדים שישראל תספק הוכחות משפטיות שהובילו להכרזה.
אין צביעות גדולה מזו, שכן בעשור האחרון היו אלה האירופאים יותר מכולם שביקרו את ארה"ב בגין תהליכי "ההכרזות" שביצע משרד האוצר האמריקאי ומחלקת המדינה. אם לאחר ה-11 בספטמבר התקבלו ההכרזות בקונצנזוס שכן המטרה הייתה מלחמה בטרור ובהמשך בתפוצה גרעינית, הרי שבשנים האחרונות חלה זילות משמעותית בהליך ההכרזות.
האמריקאים החלו להכניס לרשימות כמעט מכל הבא ליד כחלק מהמערכה שלהם נגד סין ורוסיה. סף הראיות האמריקאי בהליך של הכרזות ירד פלאים עד לרמה של קטעי עיתונות ואפילו "פייק ניוז." אבל כאשר ישראל מבצעת הליך סדור, יוצא דופן מבחינה משפטית ומכריזה על ארגונים וגופים כמעורבים בטרור קמה לה זעקה בינלאומית.
ארגוני הטרור חוגגים לנוכח מצעד האיוולת העולמי שנמשך כבר למעלה משלושה עשורים. הם מבינים יותר טוב מכולם את חוסר היכולת של המערב לגשר על המתח שבין שמירת ערכי הדמוקרטיה לצורך להגן עליה מפני הרס על ידי ארגוני טרור.
בשנים האחרונות ארגוני הטרור השכילו להבין עוד יותר שאין קל יותר מאשר להשתמש בפלטפורמות לגיטימיות לחלוטין לצורך מימוש פעילות הטרור. הם הבינו שהעולם לא יודע להתמודד עם העובדה שהם משתמשים בארגונים בינלאומיים, או ארגוני זכויות אדם תוך ניצולם כפלטפורמות לקידום טרור.
זה התחיל עם אונר"א ברצועת עזה שהפך להיות זרוע של חמאס ונמשך ביתר שאת באותם ארגוני זכויות אדם ברשות הפלסטינית. המהלך התרחב גם לשימוש בארגונים עסקיים לגיטימיים ברחבי העולם לצורך מימון טרור. לצערינו העולם עומד ומחריש.
הרבה יותר קל להתעלם מעובדות כואבות. ההתעלמות ממאמצי ישראל כמי שעומדת עם האצבע בסכר, ומנסה להוביל את המלחמה בטרור, היא מקוממת. בסופו של דבר, ישראל היא מדינה קטנה בעלת השפעה מוגבלת במערכת הבינלאומית.
ככול הנראה,העולם צריך לחוות עוד אירוע אלים חסר תקדים בהיקפו דוגמת ה-11 בספטמבר כדי שיקיץ מהחלומות באספמיה בו הוא נמצא בתחום מימון הטרור.
הכותב שירת במשך שלושים שנה בשורה רחבה של תפקידים באגף המודיעין בצה"ל, במינהל האזרחי ביהודה ושומרון, במועצה לביטחון לאומי, ובמשרד ראש הממשלה. משמש חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
