איפה שירותי הביון הישראלים? עוד מיכלית פרקה נפט איראני בסין - והיא לא תחת סנקציות
חיסולים ופיצוצים לבדם לא יעכבו את תכנית הגרעין של איראן. ללא פגיעה כלכלית, התכנית תתקדם. ונראה ששירותי הביון הישראלים לא ממש אקטיבים ביחס למעקב אחרי מכליות שמגיעות לסין עם נפט איראני
עמי רוחקס דומבה
| 09/11/2021
bigstock
כאשר חושבים על הפעולות שעושה הביון הישראלי כדי לעכב את תכנית הגרעין האיראנית, נוטים לחשוב, באופן אינטואיטיבי, על חיסולים או פיצוצים המיוחסים למוסד באיראן. לצד אלו, ניתן להוסיף גם את הסנקציות הכלכליות שהטילה ארה״ב והאו״ם על איראן, בעיקר על תעשיית האנרגיה שלה - אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של איראן. וכסף קונה פצצת גרעין.
למרות ההתלהבות הציבורית מחיסולים ופיצוצים, ציר הזמן הוכיח שאלו לא ממש עיכבו את איראן. ואם כן, בשיעור זניח. בנוסף, מבצעים כאלו המיוחסים למוסד, עולים הרבה כסף ולוקחים הרבה שעות אדם. מבצעים כאלו נמדדים בציר זמן של שנים להכנת תשתית מתאימה שתאפשר אותם בפועל.
לעומתם, סנקציות, במונחים של כסף, שעות אדם וסיכון, אפשר לאכוף יחסית בקלות לעומת מבצעים של המוסד. התשתית החוקית כבר קיימת בארה״ב, כך שכל שצריך הוא ״לצבוע״ את הנכסים המניבים של איראן, ולהעביר את הראיות לארה״ב. אלו יכולות להיות חברות קש בעולם המשמשות להלבנת הון ורכישות רכיבים לתכנית הגרעין האיראנית וגם מכליות נפט המשמשות להברחת נפט איראני.
כמליון חביות ביום
לפי הערכות, איראן מייצאת כמליון חביות ביום. חלק מהמכירה מתבצע באמצעות ״ספינה לספינה״ או STS בעגה מקצועית. כלומר, מיכלית מעמיסה נפט באיראן, יוצאת מהמים הטרטוריאליים שלה ומחכה למיכלית אחרת. במפגש בין השתיים בלב ים, הנפט עובר, באמצעות משאבות, מהמכלית הראשונה לשנייה, בסיום התהליך, המיכלית השנייה ממשיכה ליעד שרכש את הנפט והראשונה חוזרת להעמיס עוד מנה של נפט איראני.
התשלום בין היעד הרוכש לאיראן מתבצע דרך שרשרת של חברות קש שאיראן מנהלת כבר שנים במקצועיות רבה. חברות אלו פרוסות במקלטי מס למיניהם, כאשר בסופו של דבר, הכסף עובר לחשבונות בשליטת טהרן. חלק מהכסף הזה משמש גם לרכישת רכיבים ומוצרי גלם לתכנית הגרעין והטילים של איראן.
כלומר, כל פגיעה שהיא במערך הברחת הנפט של איראן, הוא פגיעה מהותית בהכנסות מטבע חוץ של איראן ופגיעה במערך הגרעין והטילים שלה. זה לא תופס כותרות כמו פיצוץ או חיסול, אבל אכיפה של סנקציות אפקטיבית לא פחות, ואולי יותר, במובן של עיכוב תכנית הגרעין האיראנית.
סין, החוליה החלשה
למרות זאת, נראה כי שירותי הביון הישראלים לא ממש אקטיבים בכל הקשור לתחום זה, בעיקר כאשר הוא נוגע בסין. אחד הלקוחות העיקריים של נפט איראני תחת סנקציות. כתבת לאחרונה שסין היא החוליה החלשה של המוסד. ולא סתם.
בימים האחרונים פורסם כי מיכלית מסוג VLCC שפרקה בסין 9.8 מליוני חביות נפט איראני. אם מחיר חבית נפט כיום עומד על 80 דולרים בממוצע, מדובר בכמעט 80 מליוני דולרים. גם אם איראן תקבל חצי מזה בפועל, מדובר על המון כסף שהולך, בחלקו, כאמור, לגרעין וטילים.
על הפרסום אחראית claire_jungman, המנכ״לית של עמותה בשם UANI. את הגילוי היא עשתה עם תמונת לווין של חברת סנטינל האירופאית. עוד מסתבר שהמיכלית הזו אינה ברשימת הסנקציות של ארה״ב. כלומר, אף גוף ביון לא ״צבע״ אותה עד היום ככזו העוסקת בהברחת נפט איראני. עולה השאלה כמה עוד כלי שיט כאלו מטיילים במפרץ הפרסי, מחכים להזדמנות לעשות כסף קל, בלי שאף גוף ביון, כולל ישראלי, לא עוקב אחריהם.
חיסולים ופיצוצים לבדם לא יעכבו את תכנית הגרעין של איראן. ללא פגיעה כלכלית, התכנית תתקדם. ונראה ששירותי הביון הישראלים לא ממש אקטיבים ביחס למעקב אחרי מכליות שמגיעות לסין עם נפט איראני
bigstock
כאשר חושבים על הפעולות שעושה הביון הישראלי כדי לעכב את תכנית הגרעין האיראנית, נוטים לחשוב, באופן אינטואיטיבי, על חיסולים או פיצוצים המיוחסים למוסד באיראן. לצד אלו, ניתן להוסיף גם את הסנקציות הכלכליות שהטילה ארה״ב והאו״ם על איראן, בעיקר על תעשיית האנרגיה שלה - אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של איראן. וכסף קונה פצצת גרעין.
למרות ההתלהבות הציבורית מחיסולים ופיצוצים, ציר הזמן הוכיח שאלו לא ממש עיכבו את איראן. ואם כן, בשיעור זניח. בנוסף, מבצעים כאלו המיוחסים למוסד, עולים הרבה כסף ולוקחים הרבה שעות אדם. מבצעים כאלו נמדדים בציר זמן של שנים להכנת תשתית מתאימה שתאפשר אותם בפועל.
לעומתם, סנקציות, במונחים של כסף, שעות אדם וסיכון, אפשר לאכוף יחסית בקלות לעומת מבצעים של המוסד. התשתית החוקית כבר קיימת בארה״ב, כך שכל שצריך הוא ״לצבוע״ את הנכסים המניבים של איראן, ולהעביר את הראיות לארה״ב. אלו יכולות להיות חברות קש בעולם המשמשות להלבנת הון ורכישות רכיבים לתכנית הגרעין האיראנית וגם מכליות נפט המשמשות להברחת נפט איראני.
כמליון חביות ביום
לפי הערכות, איראן מייצאת כמליון חביות ביום. חלק מהמכירה מתבצע באמצעות ״ספינה לספינה״ או STS בעגה מקצועית. כלומר, מיכלית מעמיסה נפט באיראן, יוצאת מהמים הטרטוריאליים שלה ומחכה למיכלית אחרת. במפגש בין השתיים בלב ים, הנפט עובר, באמצעות משאבות, מהמכלית הראשונה לשנייה, בסיום התהליך, המיכלית השנייה ממשיכה ליעד שרכש את הנפט והראשונה חוזרת להעמיס עוד מנה של נפט איראני.
התשלום בין היעד הרוכש לאיראן מתבצע דרך שרשרת של חברות קש שאיראן מנהלת כבר שנים במקצועיות רבה. חברות אלו פרוסות במקלטי מס למיניהם, כאשר בסופו של דבר, הכסף עובר לחשבונות בשליטת טהרן. חלק מהכסף הזה משמש גם לרכישת רכיבים ומוצרי גלם לתכנית הגרעין והטילים של איראן.
כלומר, כל פגיעה שהיא במערך הברחת הנפט של איראן, הוא פגיעה מהותית בהכנסות מטבע חוץ של איראן ופגיעה במערך הגרעין והטילים שלה. זה לא תופס כותרות כמו פיצוץ או חיסול, אבל אכיפה של סנקציות אפקטיבית לא פחות, ואולי יותר, במובן של עיכוב תכנית הגרעין האיראנית.
סין, החוליה החלשה
למרות זאת, נראה כי שירותי הביון הישראלים לא ממש אקטיבים בכל הקשור לתחום זה, בעיקר כאשר הוא נוגע בסין. אחד הלקוחות העיקריים של נפט איראני תחת סנקציות. כתבת לאחרונה שסין היא החוליה החלשה של המוסד. ולא סתם.
בימים האחרונים פורסם כי מיכלית מסוג VLCC שפרקה בסין 9.8 מליוני חביות נפט איראני. אם מחיר חבית נפט כיום עומד על 80 דולרים בממוצע, מדובר בכמעט 80 מליוני דולרים. גם אם איראן תקבל חצי מזה בפועל, מדובר על המון כסף שהולך, בחלקו, כאמור, לגרעין וטילים.
על הפרסום אחראית claire_jungman, המנכ״לית של עמותה בשם UANI. את הגילוי היא עשתה עם תמונת לווין של חברת סנטינל האירופאית. עוד מסתבר שהמיכלית הזו אינה ברשימת הסנקציות של ארה״ב. כלומר, אף גוף ביון לא ״צבע״ אותה עד היום ככזו העוסקת בהברחת נפט איראני. עולה השאלה כמה עוד כלי שיט כאלו מטיילים במפרץ הפרסי, מחכים להזדמנות לעשות כסף קל, בלי שאף גוף ביון, כולל ישראלי, לא עוקב אחריהם.
