דעה | משהב״ט לא חייב להציג הוכחות - שלא יצפה שכולם יאמינו לו 

בישראל הציבור אולי קונה כל מילה של משהב״ט. אם רוצים לשכנע מקבלי החלטות בחו״ל, זה משחק אחר - צריך להציג הוכחות. בספק אם הצווים שפרסם משהב״ט כעת ישפיעו על מקבלי החלטות בחו״ל 

דעה | משהב״ט לא חייב להציג הוכחות - שלא יצפה שכולם יאמינו לו 

צילום: אריאל חרמוני - משהב״ט 

לפני מספר ימים הכריז שר הביטחון על ששה ארגונים פלסטינים כארגוני טרור בשל הקשר שלהם לחזית העממית. ארגון טרור שחותר להשמדת מדינת ישראל. שמות הארגונים: ועדת הנשים, המוסד המשפטי "אלצ'מיר", מוסד המחקר "ביסאן", ארגון "אלחק", התנועה העולמית להגנה על ילדים - סניף פלסטין (DCI-P) ו-ועדת הפעילות החקלאית (UAWC).

סערה תקשורתית

פרסום הדברים יצר סערה תקשורתית בעולם סביב שתי שאלות - האם האמריקאים ידעו על כוונת ההכרזה של ישראל מבעוד מועד ושאלה נוספת היא על אילו הוכחות מתבסס שר הביטחון בהקשר ההכרזה. 

טרם הדיון במקרה המסוים, אזכיר כי ארגוני ביטחון באופן כללי, בכל מדינה כמעט, אינם נדרשים להציג הוכחות לציבור בבואם להגדיר מישהו מחבל. בישראל, בפרט, קהילת הביטחון לא חייבת כלום לציבור במובן זה. ישנה חקיקה, תהליכי עבודה המתבססים עליה, פיקוח (ככל שישנו) וזהו. 

האמינות של המערכת הביטחונית בישראל מבוססת על שני יסודות עיקריים - האשראי הציבורי שיש לגוף הביטחון (המותג שלו בעיני הציבור) והטענה שבהליך קבלת ההחלטות לוקחים חלק הרבה גורמים והאפשרות שכל הגורמים יעשו ״יד אחת״ - אפסית. כלומר, השתתפות הרבה גורמים שונים בתהליך מבטיחה את האמינות שלו. גם אם אין הוכחות מפורסמות לציבור. 

באופן כללי הציבור הישראלי מאמין למערכת הביטחון. כאשר צה״ל טוען שהופצצו בסוריה מפעלי טילים, אף אחד לא מבקש לראות תמונות מתוך המבנה שיאשרו שמדובר במפעל טילים. שמיוחס למוסד חיסול מדען גרעין איראן, אף אחד בציבור לא דורש לראות הוכחות שהוא מדען גרעין ושהוא באמת פועל בתכנית הגרעין הצבאית של איראן. ששב״כ חוטף חשוד בטרור מרחוב בג׳נין, אף אחד לא מבקש לראות הוכחות שהוא באמת עוסק בטרור. 

רוצה לומר, הציבור בארץ (וגם במדינות אחרות), ממודר משכבת ההוכחות באופן טבעי בכל הקשור לפעילות גופי ביטחון של המדינה. אם נחזור להכרזת משרד הביטחון, אין זו הכרזה ראשונה מסוג זה. גם בצווים קודמים המשרד לא פרסם הוכחות לטענות שלו. כאמור, הוכחות אינן הכרח בשיח הציבורי בישראל כאשר מדובר בהגדרת מישהו כמחבל. 

הממד החוקי

לאור הביקורת הציבורית על ההחלטה האחרונה של שר הביטחון, בארץ ובעולם, עולה השאלה מהו אומר הממד החוקי. ובכן, משתמש בשם אור כרמי מסביר בטוויטר את הבסיס המשפטי להחלטה. 

ההסבר מבוסס על החלטות קודמות של בג״צ, חלקן קשורות להחלטות עבר בנוגע לארגונים המסונפים לחזית העממית. לפי ההסבר, בישראל אין הפרדה בין פעילות צבאית לאזרחית של ארגון המוגדר ארגון טרור. כלומר, חוקית, השב״כ וארגוני המודיעין האחרים צריכים להוכיח שלארגון מסוים יש קשר לארגון טרור כדי להגדיר את אותו ארגון כארגון טרור. גם אם הוא עמותה שמחלקת אוכל לעניים. 

״במילים אחרות, הטענה שמדובר בארגונים "אזרחיים", או בארגוני "זכויות אדם" – היא לא השאלה הרלבנטית. במקום זאת, יש לשאול האם הארגונים הללו פועלים תחת החזית העממית. ככל שהתשובה לשאלה השנייה היא בחיוב, גם אם נניח שאותם ארגונים אכן מבצעים פעילות "אזרחית" בלבד – אין בכך כדי לסייע להם״, מסביר כרמי.  

כרמי גם דן בשאלת הצורך בהוכחות. הוא מסביר כי הוכחות הן מסווגות מטבע הדברים ולכן לא צפויות להיות שקופות לציבור. עם זאת, ההכרזה על ארגון טרור נערכת על בסיס ״חוק המאבק בטרור״. ״לפי החוק, נדרשת חוות דעת של ראש השב"כ ואישור יועמ"ש (או מי שהסמכות הואצלה לו) – ורק אז העניין יבחן על ידי שר הביטחון, שהוא בעל סמכות ההכרזה״, כותב כרמי. 

״ומה כל זה אמור בעצם?״, מסכם כרמי. ״זה אומר שלי ולכם – אכן אין דרך לבחון האם היתה הצדקה להכריז על גוף כ-"ארגון טרור", כי אנחנו לא חשופים למידע שעמד בבסיס ההכרזה.

״אבל בדרך להכרזה, שורה ארוכה של גורמים – מקצועיים, משפטיים ופוליטיים – כן נחשפו למידע הזה, וההחלטה כפופה לביקורת שיפוטית בבג"ץ. אז אפשר, כמובן, לטעון שכולם משרתים אג'נדה מסוימת, ושאי אפשר לסמוך על אף אחד מהם, ושהם חברו יחד כדי להפליל להנאתם ארגונים פלסטיניים תמימים.

״אבל אפשר גם לעצור רגע, ולהרהר – רק להרהר – באפשרות שהגופים האלה כן עושים את מלאכתם נאמנה, ושהם פועלים למען ביטחון כל אחד ואחת מאיתנו.״ 

הממד ההסברתי 

לצד ההיבטים החברתיים והחוקיים, שכאמור, אינם דורשים פרסום הוכחות לציבור, ישנו ממד ההסברה הבינלאומי. כאשר שר הביטחון פרסם את רשימת ששת הארגונים הוא יצר גל תגובת נגד מצד גורמים אירופאים ואמריקאים שטענו כי מדובר בטענות שווא. ״אלו ארגוני זכויות אדם״, טוענים המתנגדים. 

אכן, ארגוני טרור נוטים להסוות את הפעילות שאינה צבאית במעטה זכויות אדם על מנת לספק לערוצים אלו לגיטימציה לפעול במרחב הבינלאומי. כולל שימוש בתשתית פיננסית בינלאומית להעברת כספים לארגון הטרור. לעיתים קרובות, הכספים באמת אינם מיועדים לביצוע פיגוע באופן ישיר, אלא לבניית תשתית חינוך, רווחה, רפואה ועוד המאפשרת לארגון הטרור לשמר את כוחו בתא שטח מסוים. במקרה המדובר - ביו״ש.

כלומר, בתפיסה מודיעינית, הכספים שמגיעים לארגונים אלו, לעיתים ממקורות באירופה וממדינות נוספות, חלקן ידידות לישראל, משמש לבניית תשתית חברתית עליה נסמך ארגון הטרור בבואו לבצע פעולות צבאיות. באירופה לעומת זאת, רואים את המציאות אחרת. 

המלחמה בטרור מטבעה בעייתית בשל השילוב הסימביוטי בין אוכלוסיה אזרחית לפעילים חמושים. בראייה אירופאית, ככל שניתן להכליל, בשונה מישראל, יש בידול בין פעילות אזרחית לצבאית. כפי שהסביר כרמי, בישראל לא עושים בידול - באירופה כן. 

ההבדל בין תפיסות העולם האלו, בא לידי ביטוי גם בראיון שערכתי לאחרונה עם ד"ר אריה בנשמחון, מנכ״ל ELNET צרפת, על ההבדלים בתפיסת המציאות בין הצדדים בנוגע לטרור. 

ההבדל המהותי נוגע לשאלת ההוכחות. בשונה מהציבור הישראלי, הציבור מחוץ לישראל, דורש הוכחות. אי אפשר לצפות מתושב פריז, לונדון או בודפשט, להאמין לכל מילה שיוצאת ממשרד הביטחון הישראלי. העולם לא ממש עובד ככה. 

משרד הביטחון הישראלי נתפס, בצדק, מוטה. בעל אג׳נדה. ואם רוצים לשכנע אזרחים בחו״ל, כולל מקבלי החלטות, צריך להציג להם עובדות. בוקטור זה, משרד הביטחון ומשרד רוה״מ - כשלו. ההסברה של מדינת ישראל לא תכננה כראוי את ההכרזה של שר הביטחון. יתרה מכך, כל הודעה כזו שאינה מסונכרנת עם הממשלים באירופה וארה״ב, שוחקת את האמינות של משרד הביטחון הישראלי בעיני צופים זרים.

לסיכום, משרד הביטחון אינו חייב להציג הוכחות לציבור הישראלי, שגם התרגל לא לדרוש כאלו. עם זאת, בזירה הבינלאומית, המשחק שונה. אם המטרה של הצו הישראלי לגרום לבנקים באירופה וארה״ב להקשות על הפעילות הפיננסית של אותם ששת ארגונים פלסטינים, נראה כי המטרה לא הושגה.