פרשנות | אין לאיראן סיבה למהר לחזור להסכם גרעין
באופן אירוני, הלחץ של ישראל על ארה״ב לצאת מהסכם הגרעין נתן לאיראן לפחות שש שנים לפתח גרעין בשקט - עם פיקוח מינימלי. לאחר תקופת טראמפ, התנאים של המציאות הנוכחית מראים כי לאיראן אין שום אינטרס להכנס להסכם גרעין לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה בארה״ב (נובמבר 2022)
עמי רוחקס דומבה
| 24/10/2021
President Joe Biden receives a briefing on COVID-19 vaccines, Friday, August 6, 2021, in the Oval Office of the White House. (Official White House Photo by Adam Schultz)
אחד הציטוטים שאני מחבב בסרט המטריקס הראשון טוען שליקום יש אירוניה משלו. הלוגיקה שמוצגת בסרט לטענה זו היא בכך שבני האדם צרבו את השמש כדי להלחם במכונות ובסוף המכונות הפכו את בני האדם לחלופה לאנרגיית השמש.
ובכן, אטען במאמר זה שהלחץ הישראלי להוציא את ארה״ב מהסכם הגרעין הפך בסופו של יום לטוויסט אירוני - איראן כיום עם תכנית גרעין מתקדמת יותר, כלכלה שלמדה לחיות עם סנקציות, פחות איום בפעילות צבאית אמריקאית לנוכח יציאת ביידן מאפגניסטן ומשבר אנרגיה עולמי שרק מעלה את קרנן של עתודות הנפט והגז האיראנים. נכון לעכשיו, אין לאיראן סיבה להאיץ את חזרתה להסכם הגרעין.
היציאה מההסכם, בראייה זו, נתנה לאיראן לפחות שש שנים של פיתוח גרעין ללא פיקוח.
ההימור שכשל והעדר תכנית גידור
כאמור, אם יש ליקום אירוניה, היא כנראה נוגעת גם לניסיון הישראלי לעכב את תכנית הגרעין של איראן. עד לפני כשנה, בשלהי שלטונו של נשיא ארה״ב הקודם, דונלד טראמפ, היו בטוחים בישראל שהנה, סוף סוף, בארה״ב יש שלטון שילחץ ואולי גם יתקוף את איראן. פומפאו הגה ודחף את גישת הלחץ הכלכלי המקסימלי, טראמפ נתן הוראה לחסל את קסאם סולימאני וכל היושבים בטריבונה חיכו שאיראן תעשה טעות כדי שארה״ב ״תכנס״ בה ובתכנית הגרעין שלה.
אבל, ליקום היו תכניות אחרות. ההימור של ישראל, כפי שהציג זאת במאמר דעה העיתונאי נחום ברנע, כשל. כדרכם של מרבית ההימורים. במקום קדנציה נוספת לטראמפ, עלה לשלטון ג׳ו ביידן. נשיא דמוקרטי שמאמין בדיפלומטיה על פני קינטיקה. ביידן גם היה הסגן של הנשיא ברק אובמה כאשר האחרון יזם והשלים את ההסכם עם איראן ב2015.
ביידן נבחר, הוריד את האופציה לתקיפה צבאית נגד איראן מהשולחן לטובת חזרה לשיחות דיפלומטיות בוינה, וישראל נשארה עם הימור כושל ללא אסטרטגיית גידור. החודשים לכהונת ביידן עברו והוא יצא מאפגניסטן והקטין נוכחות בעירק וסוריה. האיראנים הבינו את הרמז.
בינתיים, 6000 ק״מ משם, בוינה, התכנסו החוקרים של סבא״א, הגוף שאחראי לפקח על הגרעין האיראני מצד האו״ם, והבינו שבזמן שארה״ב הייתה עסוקה בתכנית ״לחץ מירבי״ על טהרן - באיראן השקיעו מאמצים כבירים בפיתוח תשתית להשגת נשק גרעיני. המאמצים האיראנים, כפי שהשתקפו בדו״חות הפיקוח, נגעו ליכולת להעשיר במהירות אוראניום לדרגה המספיקה לפצצה והפיכתו למתכת. תשתית מדעית והנדסית הדרושה למי שרוצה לבנות פצצה.
בישראל וארה״ב הבינו זאת. נפתלי בנט, ראש הממשלה שנכנס לתפקידו במרץ 2021, כשלושה חודשים לאחר כניסתו של ביידן לתפקיד, הבין שישראל נמצאת בבעיה. לפי פרסומים בתקשורת הישראלית, טען בנט שאין תכנית מוכנה לתקיפה באיראן ומהצד השני של האוקיאנוס, ביידן מושך למו״מ דיפלומטי. בין פיתוח תכנית ישראלית לתקיפה באיראן ותכנית אמריקאית לחזרה להסכם 2015 - איראן ממשיכה בדרך לפצצה. באין מפריע.
אירן מצידה הבינה עוד משהו. כאשר טראמפ נכנס לבית הלבן ב2017, מחיר הנפט היה בערך 50 דולרים לחבית. כאשר ביידן נכנס, ארבע שנים לאחר מכן, מחיר הנפט עדיין עמד על אותו מחיר בערך. אולם, בחודשים מאז, מחיר הנפט קפץ למעל 80 דולרים עם צפי להגיע בסוף שנה זו לכיוון ה100 דולרים לחבית. כמעט פי שניים.
הסיבה לכך היא מגיפת הקורונה. המגיפה שהחלה בתקופת טראמפ, בדצמבר 2019, הביאה לעצירה כמעט מוחלטת של הפעילות העסקית בעולם. וכעת, שהעולם יוצא מהמגיפה אודות לחיסונים, אין מספיק אנרגיה והמחיר קופץ. אותו טראמפ שרצה להפיל את המשטר באיראן באמצעות כלכלה, זילזל בקורונה, וכעת ארה״ב משלמת את המחיר הפוליטי מול איראן בקפיצת מחירי הנפט.
נכון הוא שאיראן תחת סנקציות, כולל מגזר האנרגיה. אך אין זה אומר שהיא מפסיקה למכור נפט. פרסומים גלויים מהשנים בהן איראן הייתה תחת לחץ מירבי גילו שאיראן אמנם מייצאת פחות נפט - אבל עדיין מייצאת. בעיקר למדינות שנמצאות תחת סנקציות כמו ונצואלה, אבל גם לסין ומדינות נוספות. את הנפט איראן מוכרת בצורה לא חוקית, ולכן הוא יותר זול (כנראה) ממחיר חבית רשמי, אבל שמחיר החבית עולה - גם איראן מרוויחה יותר.
אם הזכרתי את סין, גם כאן, ידו של טראמפ בנושא. טראמפ החליט בימיו הראשונים כנשיא ללכת למלחמה כלכלית עם סין. כנשיא אמריקאי, הוא ראה בסין את האויב הראשי שלו. ומאזן הסחר עם סין תפס חלק גדול מהעיסוק שלו כנשיא. סין, לא נשארה חייבת, וניצלה את הסכסוך עם ארה״ב כדי לפתח או לחזק קשרים עם מדינות שארה״ב ניסתה להגביל. ביניהן איראן.
כסיכום ביניים, ניתן לומר שהזלזול של טראמפ בקורונה ובסינים תרם, בסופו של דבר, לעמידתה של איראן בלחץ הכלכלי שהוא ניסה להשיט עליה. אירוניה קוסמית.
הסנקציות לא הביאו להפיכה
מאז ינואר, כמעט שנה, כאמור, ביידן אמור מנסה להחזיר את איראן להסכם של 2015. ועולה השאלה מדוע איראן ״משחקת משחקים״ עם הבית הלבן. לכאורה, מדינה שנמצאת תחת סנקציות כה קשות, הייתה אמורה להסכים לכל הסכם שיסיר ממנה את הסנקציות. חלקית או באופן מלא.
לכאורה. אם פלוני יחקור את הביצועים הכלכליים של איראן בחמש השנים האחרונות, הוא ימצא דעיכה כלכלית משמעותית. נכון. אך לא כזו שהביאה לקריסת המשטר כפי שציפו בישראל וארה״ב. הסיבה לכך היא שבאיראן מונהג משטר שאינו דמוקרטי-ליברלי כמו בארצות המערב. כלומר, הפרט לא במרכז. אלא האליטה הדתית.
ניתן לתאר משטר זה כתיאוקרטיה שבה אליטת דת שולטת על משאבי המדינה. ככזו, היא יכולה, באמצעות כוחות ביטחון שסרים למרותה, לשלוט בעשרות מליוני האזרחים, לדכאם, ולהתמודד עם סנקציות כלכליות קיצוניות כפי שמתרחש בפועל. בצורה אחרת, הסנקציות שפוגעות בעיקר באזרח הפשוט, אינם גורמות למרי אזרחי שמפיל את המשטר.
בנוסף, איראן גם ניצלה את הסנקציות האמריקאיות לפתח ערוצי הכנסה חלופיים למשק האנרגיה. על פי דו״חות שמפורסמים באיראן, איראן הצליחה בכך באופן חלקי, שמכסה על חלק מההפסדים בייצוא האנרגיה. כאמור, כעת שמחיר חבית נפט עולה, איראן אמורה להרוויח יותר מייצוא אנרגיה, על אף הסנקציות.
זאת ועוד, משבר האנרגיה הנוכחי באירופה, ארה״ב ואסיה, מקפיץ את המחירים בעולם ושולח יותר מדינות לחפש חלופה איראנית, גם אם היא כוללת סיכון בסנקציות אמריקאיות. האיראנים הקימו רשת של חברות קש בעולם לטובת הלבנת כספי נפט (התחמקות מהפיקוח הפיננסי של ארה״ב), וכן יצרה רשת של מבריחים ומדינות שמוכנות לספק לאיראן תשתית ערבוב נפט לטובת טשטוש מקורו.
בשונה מאיראן, נראה כי מדינות אירופה וארה״ב, כמו גם האו״ם, לחוצים להגיע להסכם כלשהו עם איראן. בימים האחרונים התלונן ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו״ם, הגוף שאחראי על ניטור אתרי הגרעין באיראן, כי הפיקוח לוקה בחסר בשל העדר הסכם עם איראן.
המשמעות של העדר פיקוח מצד האו״ם על תשתית הגרעין האיראנית, היא שהאו״ם הופך להיות ״עיוור״, כאשר הוא נשען בעיקר על תוצרים של שירותי ביון מערביים ולא על הפקחים, המצלמות והסנסורים שלו המותקנים באיראן. במצב כזה, איראן יכולה לבצע פעולות חשאיות לעיבוי תכנית הגרעין ללא ידיעת העולם.
פוליטיקה אמריקאית
לצד היבטים אחרים, קשה לבחון את המהלכים הדיפלומטיים של ארה״ב מול איראן ללא ההקשר הפנימי בארה״ב. ביידן נמצא לקראת סוף השנה הראשונה לשלטונו בבעיה בסקרי שביעות רצון מצד הציבור האמריקאי והוא עומד בפני בחירות אמצע קדנציה בנובמבר 2022, בעוד כשנה. בחירות שיקבעו את הרכב הקונגרס והסנאט לשנתיים האחרונות לשלטונו.
עבור ביידן, ההסכם עם איראן, מעבר לשיקול אם יעזור במשהו בפועל בהקשר מניעת גרעין עם איראן, הוא מהלך מדיניות חוץ. אם ביידן יצליח להחזיר את איראן להסכם ופיקוח חיצוני, יהיה זה ניצחון דיפלומטי שיתן לו ערך פוליטי לקראת בחירות אמצע קדנציה.
יש לזכור כי ביידן, בשונה מטראמפ, שם את הדיפלומטיה במרכז. מבחינתו כנשיא, פתרון בעיות בעולם נכון שיעשו באמצעות מו״מ ולא באמצעות פעולות צבאיות. היציאה מאפגניסטן , כמו הפחתת נוכחות בעירק וסוריה, הן חלק מתפיסה זו.
האיראנים אינם תמימים. בטהרן יודעים שביידן צריך את ההסכם הזה לא פחות מהם. בשנה הקרובה ביידן יצטרך הישגים במדיניות פנים וחוץ. לכן, אין להם לחץ להתקדם בהסכם.
בטהרן מבינים שעד נובמבר 2022, לכל הפחות, ביידן לא ינקוט נגדם בקו תקיף. באופן אירוני, היציאה של טראמפ מההסכם, מספקת לאיראנים לפחות שש שנים לקדם את תכנית הגרעין בשקט, כמעט ללא פיקוח חיצוני.
באופן אירוני, הלחץ של ישראל על ארה״ב לצאת מהסכם הגרעין נתן לאיראן לפחות שש שנים לפתח גרעין בשקט - עם פיקוח מינימלי. לאחר תקופת טראמפ, התנאים של המציאות הנוכחית מראים כי לאיראן אין שום אינטרס להכנס להסכם גרעין לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה בארה״ב (נובמבר 2022)
President Joe Biden receives a briefing on COVID-19 vaccines, Friday, August 6, 2021, in the Oval Office of the White House. (Official White House Photo by Adam Schultz)
אחד הציטוטים שאני מחבב בסרט המטריקס הראשון טוען שליקום יש אירוניה משלו. הלוגיקה שמוצגת בסרט לטענה זו היא בכך שבני האדם צרבו את השמש כדי להלחם במכונות ובסוף המכונות הפכו את בני האדם לחלופה לאנרגיית השמש.
ובכן, אטען במאמר זה שהלחץ הישראלי להוציא את ארה״ב מהסכם הגרעין הפך בסופו של יום לטוויסט אירוני - איראן כיום עם תכנית גרעין מתקדמת יותר, כלכלה שלמדה לחיות עם סנקציות, פחות איום בפעילות צבאית אמריקאית לנוכח יציאת ביידן מאפגניסטן ומשבר אנרגיה עולמי שרק מעלה את קרנן של עתודות הנפט והגז האיראנים. נכון לעכשיו, אין לאיראן סיבה להאיץ את חזרתה להסכם הגרעין.
היציאה מההסכם, בראייה זו, נתנה לאיראן לפחות שש שנים של פיתוח גרעין ללא פיקוח.
ההימור שכשל והעדר תכנית גידור
כאמור, אם יש ליקום אירוניה, היא כנראה נוגעת גם לניסיון הישראלי לעכב את תכנית הגרעין של איראן. עד לפני כשנה, בשלהי שלטונו של נשיא ארה״ב הקודם, דונלד טראמפ, היו בטוחים בישראל שהנה, סוף סוף, בארה״ב יש שלטון שילחץ ואולי גם יתקוף את איראן. פומפאו הגה ודחף את גישת הלחץ הכלכלי המקסימלי, טראמפ נתן הוראה לחסל את קסאם סולימאני וכל היושבים בטריבונה חיכו שאיראן תעשה טעות כדי שארה״ב ״תכנס״ בה ובתכנית הגרעין שלה.
אבל, ליקום היו תכניות אחרות. ההימור של ישראל, כפי שהציג זאת במאמר דעה העיתונאי נחום ברנע, כשל. כדרכם של מרבית ההימורים. במקום קדנציה נוספת לטראמפ, עלה לשלטון ג׳ו ביידן. נשיא דמוקרטי שמאמין בדיפלומטיה על פני קינטיקה. ביידן גם היה הסגן של הנשיא ברק אובמה כאשר האחרון יזם והשלים את ההסכם עם איראן ב2015.
ביידן נבחר, הוריד את האופציה לתקיפה צבאית נגד איראן מהשולחן לטובת חזרה לשיחות דיפלומטיות בוינה, וישראל נשארה עם הימור כושל ללא אסטרטגיית גידור. החודשים לכהונת ביידן עברו והוא יצא מאפגניסטן והקטין נוכחות בעירק וסוריה. האיראנים הבינו את הרמז.
בינתיים, 6000 ק״מ משם, בוינה, התכנסו החוקרים של סבא״א, הגוף שאחראי לפקח על הגרעין האיראני מצד האו״ם, והבינו שבזמן שארה״ב הייתה עסוקה בתכנית ״לחץ מירבי״ על טהרן - באיראן השקיעו מאמצים כבירים בפיתוח תשתית להשגת נשק גרעיני. המאמצים האיראנים, כפי שהשתקפו בדו״חות הפיקוח, נגעו ליכולת להעשיר במהירות אוראניום לדרגה המספיקה לפצצה והפיכתו למתכת. תשתית מדעית והנדסית הדרושה למי שרוצה לבנות פצצה.
בישראל וארה״ב הבינו זאת. נפתלי בנט, ראש הממשלה שנכנס לתפקידו במרץ 2021, כשלושה חודשים לאחר כניסתו של ביידן לתפקיד, הבין שישראל נמצאת בבעיה. לפי פרסומים בתקשורת הישראלית, טען בנט שאין תכנית מוכנה לתקיפה באיראן ומהצד השני של האוקיאנוס, ביידן מושך למו״מ דיפלומטי. בין פיתוח תכנית ישראלית לתקיפה באיראן ותכנית אמריקאית לחזרה להסכם 2015 - איראן ממשיכה בדרך לפצצה. באין מפריע.
אירן מצידה הבינה עוד משהו. כאשר טראמפ נכנס לבית הלבן ב2017, מחיר הנפט היה בערך 50 דולרים לחבית. כאשר ביידן נכנס, ארבע שנים לאחר מכן, מחיר הנפט עדיין עמד על אותו מחיר בערך. אולם, בחודשים מאז, מחיר הנפט קפץ למעל 80 דולרים עם צפי להגיע בסוף שנה זו לכיוון ה100 דולרים לחבית. כמעט פי שניים.
הסיבה לכך היא מגיפת הקורונה. המגיפה שהחלה בתקופת טראמפ, בדצמבר 2019, הביאה לעצירה כמעט מוחלטת של הפעילות העסקית בעולם. וכעת, שהעולם יוצא מהמגיפה אודות לחיסונים, אין מספיק אנרגיה והמחיר קופץ. אותו טראמפ שרצה להפיל את המשטר באיראן באמצעות כלכלה, זילזל בקורונה, וכעת ארה״ב משלמת את המחיר הפוליטי מול איראן בקפיצת מחירי הנפט.
נכון הוא שאיראן תחת סנקציות, כולל מגזר האנרגיה. אך אין זה אומר שהיא מפסיקה למכור נפט. פרסומים גלויים מהשנים בהן איראן הייתה תחת לחץ מירבי גילו שאיראן אמנם מייצאת פחות נפט - אבל עדיין מייצאת. בעיקר למדינות שנמצאות תחת סנקציות כמו ונצואלה, אבל גם לסין ומדינות נוספות. את הנפט איראן מוכרת בצורה לא חוקית, ולכן הוא יותר זול (כנראה) ממחיר חבית רשמי, אבל שמחיר החבית עולה - גם איראן מרוויחה יותר.
אם הזכרתי את סין, גם כאן, ידו של טראמפ בנושא. טראמפ החליט בימיו הראשונים כנשיא ללכת למלחמה כלכלית עם סין. כנשיא אמריקאי, הוא ראה בסין את האויב הראשי שלו. ומאזן הסחר עם סין תפס חלק גדול מהעיסוק שלו כנשיא. סין, לא נשארה חייבת, וניצלה את הסכסוך עם ארה״ב כדי לפתח או לחזק קשרים עם מדינות שארה״ב ניסתה להגביל. ביניהן איראן.
כסיכום ביניים, ניתן לומר שהזלזול של טראמפ בקורונה ובסינים תרם, בסופו של דבר, לעמידתה של איראן בלחץ הכלכלי שהוא ניסה להשיט עליה. אירוניה קוסמית.
הסנקציות לא הביאו להפיכה
מאז ינואר, כמעט שנה, כאמור, ביידן אמור מנסה להחזיר את איראן להסכם של 2015. ועולה השאלה מדוע איראן ״משחקת משחקים״ עם הבית הלבן. לכאורה, מדינה שנמצאת תחת סנקציות כה קשות, הייתה אמורה להסכים לכל הסכם שיסיר ממנה את הסנקציות. חלקית או באופן מלא.
לכאורה. אם פלוני יחקור את הביצועים הכלכליים של איראן בחמש השנים האחרונות, הוא ימצא דעיכה כלכלית משמעותית. נכון. אך לא כזו שהביאה לקריסת המשטר כפי שציפו בישראל וארה״ב. הסיבה לכך היא שבאיראן מונהג משטר שאינו דמוקרטי-ליברלי כמו בארצות המערב. כלומר, הפרט לא במרכז. אלא האליטה הדתית.
ניתן לתאר משטר זה כתיאוקרטיה שבה אליטת דת שולטת על משאבי המדינה. ככזו, היא יכולה, באמצעות כוחות ביטחון שסרים למרותה, לשלוט בעשרות מליוני האזרחים, לדכאם, ולהתמודד עם סנקציות כלכליות קיצוניות כפי שמתרחש בפועל. בצורה אחרת, הסנקציות שפוגעות בעיקר באזרח הפשוט, אינם גורמות למרי אזרחי שמפיל את המשטר.
בנוסף, איראן גם ניצלה את הסנקציות האמריקאיות לפתח ערוצי הכנסה חלופיים למשק האנרגיה. על פי דו״חות שמפורסמים באיראן, איראן הצליחה בכך באופן חלקי, שמכסה על חלק מההפסדים בייצוא האנרגיה. כאמור, כעת שמחיר חבית נפט עולה, איראן אמורה להרוויח יותר מייצוא אנרגיה, על אף הסנקציות.
זאת ועוד, משבר האנרגיה הנוכחי באירופה, ארה״ב ואסיה, מקפיץ את המחירים בעולם ושולח יותר מדינות לחפש חלופה איראנית, גם אם היא כוללת סיכון בסנקציות אמריקאיות. האיראנים הקימו רשת של חברות קש בעולם לטובת הלבנת כספי נפט (התחמקות מהפיקוח הפיננסי של ארה״ב), וכן יצרה רשת של מבריחים ומדינות שמוכנות לספק לאיראן תשתית ערבוב נפט לטובת טשטוש מקורו.
בשונה מאיראן, נראה כי מדינות אירופה וארה״ב, כמו גם האו״ם, לחוצים להגיע להסכם כלשהו עם איראן. בימים האחרונים התלונן ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו״ם, הגוף שאחראי על ניטור אתרי הגרעין באיראן, כי הפיקוח לוקה בחסר בשל העדר הסכם עם איראן.
המשמעות של העדר פיקוח מצד האו״ם על תשתית הגרעין האיראנית, היא שהאו״ם הופך להיות ״עיוור״, כאשר הוא נשען בעיקר על תוצרים של שירותי ביון מערביים ולא על הפקחים, המצלמות והסנסורים שלו המותקנים באיראן. במצב כזה, איראן יכולה לבצע פעולות חשאיות לעיבוי תכנית הגרעין ללא ידיעת העולם.
פוליטיקה אמריקאית
לצד היבטים אחרים, קשה לבחון את המהלכים הדיפלומטיים של ארה״ב מול איראן ללא ההקשר הפנימי בארה״ב. ביידן נמצא לקראת סוף השנה הראשונה לשלטונו בבעיה בסקרי שביעות רצון מצד הציבור האמריקאי והוא עומד בפני בחירות אמצע קדנציה בנובמבר 2022, בעוד כשנה. בחירות שיקבעו את הרכב הקונגרס והסנאט לשנתיים האחרונות לשלטונו.
עבור ביידן, ההסכם עם איראן, מעבר לשיקול אם יעזור במשהו בפועל בהקשר מניעת גרעין עם איראן, הוא מהלך מדיניות חוץ. אם ביידן יצליח להחזיר את איראן להסכם ופיקוח חיצוני, יהיה זה ניצחון דיפלומטי שיתן לו ערך פוליטי לקראת בחירות אמצע קדנציה.
יש לזכור כי ביידן, בשונה מטראמפ, שם את הדיפלומטיה במרכז. מבחינתו כנשיא, פתרון בעיות בעולם נכון שיעשו באמצעות מו״מ ולא באמצעות פעולות צבאיות. היציאה מאפגניסטן , כמו הפחתת נוכחות בעירק וסוריה, הן חלק מתפיסה זו.
האיראנים אינם תמימים. בטהרן יודעים שביידן צריך את ההסכם הזה לא פחות מהם. בשנה הקרובה ביידן יצטרך הישגים במדיניות פנים וחוץ. לכן, אין להם לחץ להתקדם בהסכם.
בטהרן מבינים שעד נובמבר 2022, לכל הפחות, ביידן לא ינקוט נגדם בקו תקיף. באופן אירוני, היציאה של טראמפ מההסכם, מספקת לאיראנים לפחות שש שנים לקדם את תכנית הגרעין בשקט, כמעט ללא פיקוח חיצוני.
