דעה | השימוש בתוספת רמטכ״ל אינו מוסרי
הסתמכות הרמטכ״ל על החלטת ממשלה משנת 1961, שההקשר בו התקבלה אינו ברור וספק אם מתאים 60 שנים אחרי, על מנת לעקוף את האוצר ולהגדיל את החוב הציבורי - אינה מוסרית. אם רוצים להגדיל פנסיה ליוצאי צה״ל, נדרש דיון בכנסת שמביא בחשבון את המצב הפיננסי של המדינה בעת זו ואת ההצדקה להגדלת החוב לדורות הבאים
עמי רוחקס דומבה
| 11/10/2021
צילום: דובר צה״ל
בעקבות הוראת בג״צ, צה״ל רוצה לעגן את תוספת הרמטכ״ל בחוק. במה מדובר? ובכן, מדובר בתוספת שכר לאנשי הקבע הפורשים לגמלאות בדמות תוספת לפנסיה החודשית שלהם. על מה מתבסס צה״ל? על החלטת ממשלה ישנה משנה 1961 (החלטת ממשלה 849). אותה החלטה מאז, גורסת כי הרמטכ״ל יכול לאשר תוספת פנסיה לפורשי צה״ל לפי שיקול דעתו.
עלה תאנה
רק מה? החלטת ממשלה משנת 1961 אינה בהכרח נכונה למצב הפיננסי של המדינה 60 שנים אחרי. אבל את הרמטכ״ל או את שר הביטחון זה לא מעניין. מבחינתם, כל אפשרות להשתמש בהחלטות ממשלה, ישנות ולא רלוונטיות ככל שיהיו, לטובת עוד כסף מהקופה הציבורית - מבורכת.
מדוע הביקורת? משתי סיבות - מהות וסדר שלטוני. נתחיל בסדר השלטוני. אם הרמטכ״ל, שר הביטחון ווועדת חוץ וביטחון חושבים שמגיע לפורשי צה״ל פנסיה גדולה יותר - שישנו את ההסדר הקיים מול האוצר ויאגדו את כלל התנאים לפורשים תחת החלטה אחת. כך, הציבור יוכל לדעת בשקיפות את מודל הגמלאות של יוצאי צה״ל בצורה ריכוזית וברורה. הנוהג (המגונה) שבו מסבכים בכוונה את מודל השכר של גימלאי צה״ל כדי שהציבור לא יבין ולא ישאל שאלות - אינו מתאים לישראל 2021, בואך 2022.
מהות. בהחלטת הממשלה מ1961 נכתב כי לצורך קביעת זכות לקיצבת פרישה של חייל פלוני, רשאי הרמטכ״ל — אם היה סבור שקיימות נסיבות כלכליות או אחרות המצדיקות זאת — להגדיל את הפנסיה של החייל. 60 שנים אחרי, הרמטכ״ל נותן את התוספת ל98 אחוזים מהפורשים. איפה ״שיקול דעתו״ נכנס לתמונה? לא ברור. גם ההקשר של החלטת הממשלה מאז אינו ברור. מדוע נותנים לרמטכ״ל, שאינו אמון על הקופה הציבורית, להחליט על הגדל הפנסיות שמשלם הציבור ליוצאי צה״ל?
ניתן להעריך כי בשנת 1961, לא חשבו לעומק כיצד תשפיע החלטה זו 60 שנים אחרי על תקציב המדינה. מדובר בהחלטה שהתקבלה 13 שנים בלבד לאחר הקמת המדינה. באותה עת, האוכלוסיה הייתה יותר קטנה, צה״ל יותר קטן. ניתן גם להעריך שאין כוונת המשורר בכך ש100 אחוזים מהפורשים יקבלו תוספת רמטכ״ל וגם לא שההחלטה דנן תהווה תירוץ, 60 שנים אחרי, לערוץ ׳עוקף אוצר׳ שמטרתו הגדלת התנאים של משרתי הקבע הפורשים ללא דיון מהותי בכך בכנסת.
האם תוספת הרמטכ״ל מוצדקת? אין לכך תשובה. לא מתקיים על כך דיון בכנסת או בממשלה. למה צריך? יש עלה תאנה - אפשר להתלבש על החלטה מלפני 60 שנים. הפנסיה של יוצאי צה״ל, מערכת הביטחון וכלל עובדי המדינה היא אחת ההוצאות הגדולות ביותר על כוח אדם שמוציאה הממשלה כל שנה. בהיוון עתידי של החוב, מדובר בכ-800 מיליארדי שקלים, חוב, שהמדינה מייצרת לאזרחים העתידיים. כן, הילדים והנכדים שלכם שיחיו כאן. תוספת הרמטכ״ל מגדילה את החוב הזה משמעותית - ללא שום בסיס מוסרי ברור.
בכמה כסף מדובר?
ובכן, עד כה תוספת הרמטכ״ל הייתה מוגבלת לכאלו שזכאים לפנסיה תקציבית. על פי פרסום בכלכליסט, מדובר בהוצאה שנתית של כ1.1 מיליארדי ש״ח. זהו החלק היחסי של תוספת הרמטכ״ל מתוך סך של 8 מיליארדי ש״ח בשנה עלות הפנסיות של צה״ל. אם תקציב המדינה עומד על כ-400 מיליארדי ש״ח בשנה, מדובר בכ-2 אחוזים מהתקציב. רק על פורשי צה״ל. החקיקה החדשה, על פי הערכות, תוסיף למספר הזה עוד כ-400 מליוני ש״ח בשנה.
מדוע צריך כעת חקיקה לתוספת רמטכ״ל? מכיוון שבג״צ טען בפני הממשלה שהחלטת ממשלה אינה מספיקה וגם לא ״נוהג״ שאינו מעוגן בחוק. הפנסיה התקציבית הסתיימה בשנת 2004, כאשר המדינה עברה למודל פנסיה צוברת גם לפורשי צה״ל. אולם, מכיוון שאלו הזכאים לפנסיה תקציבית נמצאים היום בשכבת גיל 38, והם עתידים לפרוש בגיל 42, הרמטכ״ל יגיע למצב שעוד מספר שנים, לא יהיה לו למי לתת את התוספת ללא חקיקה מתאימה.
כאמור, אם יש מקור הכנסה לא מוותרים עליו, לכן צה״ל רוצה כעת לעגן את התוספת בחוק - לכל מי שמשתחרר לגמלאות בצה״ל. לא משנה באיזה מסלול פנסיה הוא מבוטח. כלומר, בחקיקה החדשה, 100 אחוז מהגימלאים החדשים יקבלו תוספת לפנסיה. עד היום קיבלו אותה 98 אחוזים מהפורשים. לא ממש ברוח הדברים של ההחלטה מ1961, כאמור.
חסכון? באוצר לא מכירים
בהצעת החוק הנוכחית טוענים בצה״ל כי ״המתווה המוצע מקטין את שיעור ההשלמה הממוצע ביחס להסדר הקיים ומצמצם עד כדי ביטול השלמות בשיעורים חריגים שהתאפשרו במסגרתו. המתווה מביא להתייעלות ולחיסכון, ומקטין את החבות האקטוארית, הכל ביחס להסדר הקיים.״
ובכן, שאלתי את האוצר איך חישבו במשרד הביטחון את החסכון בחקיקה המבוקשת? הרי אין בהצעת החוק משוואה שניתן באמצעותה להשוות בין המצב הקיים למצב העתידי. באוצר הפנו אותי למשרד הביטחון וטענו שאין להם מושג אם זה חוסך כספי ציבור. פניתי למשרד הביטחון בשאלה דומה, תשובה טרם קיבלתי.
לסיכום, אם הממשלה רוצה לתת לכל פורש צה״ל מיליון דולר בחודש וטסלה, זכותה. רק שתחליט על כך באופן שקוף, תעגן את שכר הגימלאים בצורה מסודרת בחקיקה אחת, דרך חוק התקציב, בצורה שהציבור יוכל להבין את ההוצאות של צה״ל על פנסיה במקום אחד מרכזי. בלי תוספת רמטכ״ל, מענק יובל, תוספת מדד ועוד כל מיני תוספות שמטרתן לסבך את חישוב השכר הכולל. בכוונה תחילה.
חקיקה כזו תדרוש דיונים בוועדות הכנסת, אולי גם במליאה, כאשר תהליך קבלת ההחלטה הופך אותה למוסרית. זאת, מכיוון שנבחרי הציבור יצרטכו לדון בשאלה המהותית כמה כסף ראוי לשלם מהקופה הציבורית לכל פורש מצה״ל. שאלה שאינה פשוטה ציבורית, אך מתחייבת עבור הדורות הבאים שישאו בחוב.
התנהלות על ״טיס אוטומטי״ הנשען על החלטת ממשלה מלפני 60 שנים, שההקשר לאותה החלטה בכלל לא ברור - אינה מוסרית.
הסתמכות הרמטכ״ל על החלטת ממשלה משנת 1961, שההקשר בו התקבלה אינו ברור וספק אם מתאים 60 שנים אחרי, על מנת לעקוף את האוצר ולהגדיל את החוב הציבורי - אינה מוסרית. אם רוצים להגדיל פנסיה ליוצאי צה״ל, נדרש דיון בכנסת שמביא בחשבון את המצב הפיננסי של המדינה בעת זו ואת ההצדקה להגדלת החוב לדורות הבאים
צילום: דובר צה״ל
בעקבות הוראת בג״צ, צה״ל רוצה לעגן את תוספת הרמטכ״ל בחוק. במה מדובר? ובכן, מדובר בתוספת שכר לאנשי הקבע הפורשים לגמלאות בדמות תוספת לפנסיה החודשית שלהם. על מה מתבסס צה״ל? על החלטת ממשלה ישנה משנה 1961 (החלטת ממשלה 849). אותה החלטה מאז, גורסת כי הרמטכ״ל יכול לאשר תוספת פנסיה לפורשי צה״ל לפי שיקול דעתו.
עלה תאנה
רק מה? החלטת ממשלה משנת 1961 אינה בהכרח נכונה למצב הפיננסי של המדינה 60 שנים אחרי. אבל את הרמטכ״ל או את שר הביטחון זה לא מעניין. מבחינתם, כל אפשרות להשתמש בהחלטות ממשלה, ישנות ולא רלוונטיות ככל שיהיו, לטובת עוד כסף מהקופה הציבורית - מבורכת.
מדוע הביקורת? משתי סיבות - מהות וסדר שלטוני. נתחיל בסדר השלטוני. אם הרמטכ״ל, שר הביטחון ווועדת חוץ וביטחון חושבים שמגיע לפורשי צה״ל פנסיה גדולה יותר - שישנו את ההסדר הקיים מול האוצר ויאגדו את כלל התנאים לפורשים תחת החלטה אחת. כך, הציבור יוכל לדעת בשקיפות את מודל הגמלאות של יוצאי צה״ל בצורה ריכוזית וברורה. הנוהג (המגונה) שבו מסבכים בכוונה את מודל השכר של גימלאי צה״ל כדי שהציבור לא יבין ולא ישאל שאלות - אינו מתאים לישראל 2021, בואך 2022.
מהות. בהחלטת הממשלה מ1961 נכתב כי לצורך קביעת זכות לקיצבת פרישה של חייל פלוני, רשאי הרמטכ״ל — אם היה סבור שקיימות נסיבות כלכליות או אחרות המצדיקות זאת — להגדיל את הפנסיה של החייל. 60 שנים אחרי, הרמטכ״ל נותן את התוספת ל98 אחוזים מהפורשים. איפה ״שיקול דעתו״ נכנס לתמונה? לא ברור. גם ההקשר של החלטת הממשלה מאז אינו ברור. מדוע נותנים לרמטכ״ל, שאינו אמון על הקופה הציבורית, להחליט על הגדל הפנסיות שמשלם הציבור ליוצאי צה״ל?
ניתן להעריך כי בשנת 1961, לא חשבו לעומק כיצד תשפיע החלטה זו 60 שנים אחרי על תקציב המדינה. מדובר בהחלטה שהתקבלה 13 שנים בלבד לאחר הקמת המדינה. באותה עת, האוכלוסיה הייתה יותר קטנה, צה״ל יותר קטן. ניתן גם להעריך שאין כוונת המשורר בכך ש100 אחוזים מהפורשים יקבלו תוספת רמטכ״ל וגם לא שההחלטה דנן תהווה תירוץ, 60 שנים אחרי, לערוץ ׳עוקף אוצר׳ שמטרתו הגדלת התנאים של משרתי הקבע הפורשים ללא דיון מהותי בכך בכנסת.
האם תוספת הרמטכ״ל מוצדקת? אין לכך תשובה. לא מתקיים על כך דיון בכנסת או בממשלה. למה צריך? יש עלה תאנה - אפשר להתלבש על החלטה מלפני 60 שנים. הפנסיה של יוצאי צה״ל, מערכת הביטחון וכלל עובדי המדינה היא אחת ההוצאות הגדולות ביותר על כוח אדם שמוציאה הממשלה כל שנה. בהיוון עתידי של החוב, מדובר בכ-800 מיליארדי שקלים, חוב, שהמדינה מייצרת לאזרחים העתידיים. כן, הילדים והנכדים שלכם שיחיו כאן. תוספת הרמטכ״ל מגדילה את החוב הזה משמעותית - ללא שום בסיס מוסרי ברור.
בכמה כסף מדובר?
ובכן, עד כה תוספת הרמטכ״ל הייתה מוגבלת לכאלו שזכאים לפנסיה תקציבית. על פי פרסום בכלכליסט, מדובר בהוצאה שנתית של כ1.1 מיליארדי ש״ח. זהו החלק היחסי של תוספת הרמטכ״ל מתוך סך של 8 מיליארדי ש״ח בשנה עלות הפנסיות של צה״ל. אם תקציב המדינה עומד על כ-400 מיליארדי ש״ח בשנה, מדובר בכ-2 אחוזים מהתקציב. רק על פורשי צה״ל. החקיקה החדשה, על פי הערכות, תוסיף למספר הזה עוד כ-400 מליוני ש״ח בשנה.
מדוע צריך כעת חקיקה לתוספת רמטכ״ל? מכיוון שבג״צ טען בפני הממשלה שהחלטת ממשלה אינה מספיקה וגם לא ״נוהג״ שאינו מעוגן בחוק. הפנסיה התקציבית הסתיימה בשנת 2004, כאשר המדינה עברה למודל פנסיה צוברת גם לפורשי צה״ל. אולם, מכיוון שאלו הזכאים לפנסיה תקציבית נמצאים היום בשכבת גיל 38, והם עתידים לפרוש בגיל 42, הרמטכ״ל יגיע למצב שעוד מספר שנים, לא יהיה לו למי לתת את התוספת ללא חקיקה מתאימה.
כאמור, אם יש מקור הכנסה לא מוותרים עליו, לכן צה״ל רוצה כעת לעגן את התוספת בחוק - לכל מי שמשתחרר לגמלאות בצה״ל. לא משנה באיזה מסלול פנסיה הוא מבוטח. כלומר, בחקיקה החדשה, 100 אחוז מהגימלאים החדשים יקבלו תוספת לפנסיה. עד היום קיבלו אותה 98 אחוזים מהפורשים. לא ממש ברוח הדברים של ההחלטה מ1961, כאמור.
חסכון? באוצר לא מכירים
בהצעת החוק הנוכחית טוענים בצה״ל כי ״המתווה המוצע מקטין את שיעור ההשלמה הממוצע ביחס להסדר הקיים ומצמצם עד כדי ביטול השלמות בשיעורים חריגים שהתאפשרו במסגרתו. המתווה מביא להתייעלות ולחיסכון, ומקטין את החבות האקטוארית, הכל ביחס להסדר הקיים.״
ובכן, שאלתי את האוצר איך חישבו במשרד הביטחון את החסכון בחקיקה המבוקשת? הרי אין בהצעת החוק משוואה שניתן באמצעותה להשוות בין המצב הקיים למצב העתידי. באוצר הפנו אותי למשרד הביטחון וטענו שאין להם מושג אם זה חוסך כספי ציבור. פניתי למשרד הביטחון בשאלה דומה, תשובה טרם קיבלתי.
לסיכום, אם הממשלה רוצה לתת לכל פורש צה״ל מיליון דולר בחודש וטסלה, זכותה. רק שתחליט על כך באופן שקוף, תעגן את שכר הגימלאים בצורה מסודרת בחקיקה אחת, דרך חוק התקציב, בצורה שהציבור יוכל להבין את ההוצאות של צה״ל על פנסיה במקום אחד מרכזי. בלי תוספת רמטכ״ל, מענק יובל, תוספת מדד ועוד כל מיני תוספות שמטרתן לסבך את חישוב השכר הכולל. בכוונה תחילה.
חקיקה כזו תדרוש דיונים בוועדות הכנסת, אולי גם במליאה, כאשר תהליך קבלת ההחלטה הופך אותה למוסרית. זאת, מכיוון שנבחרי הציבור יצרטכו לדון בשאלה המהותית כמה כסף ראוי לשלם מהקופה הציבורית לכל פורש מצה״ל. שאלה שאינה פשוטה ציבורית, אך מתחייבת עבור הדורות הבאים שישאו בחוב.
התנהלות על ״טיס אוטומטי״ הנשען על החלטת ממשלה מלפני 60 שנים, שההקשר לאותה החלטה בכלל לא ברור - אינה מוסרית.
