שב״כ יסכים? משרד התקשורת רוצה להרחיב גישה לתשתיות תקשורת לאומיות

משרד התקשורת רוצה לאפשר גם לבעלי רישיון מיוחד להשתתף בשוק הסיטונאי. המשמעות היא הגדלת כמות ספקי התקשורת ב-26 חברות בנוסף לבעלי רישיון כללי. הספקים החדשים אינם מפוקחים בתוספת הרביעית 

עמי רוחקס דומבה | 07/10/2021

bigstock

משרד התקשורת פרסם תזכיר חוק בשם ״טיוטת תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (שימוש ברשת בזק ציבורית של מפ"א) (תיקון), התשפ"ב-2021״ שמטרתו להגדיל את כמות ספקי התקשורת המשתתפים בשוק הסיטונאי של התשתיות הפאסיביות בישראל. 

המהלך צפוי להכניס את שב״כ לצומת החלטה: האם לתת גם לספקי תקשורת קטנים גישה לתשתיות תקשורת לאומיות? 

שב״כ מפקח 

בשביל להבין את החקיקה המבוקשת, יש לחזור צעד אחורה. בישראל יש שני סוגי ספקי תקשורת - כאלו עם רישיון כללי או כאלו עם רישיון מיוחד. אי אפשר לספק תקשורת לאזרחים ללא רישיון מטעם שר התקשורת. 

אלו ברישיון כללי מפוקחים על ידי שב״כ במסגרת התוספת הרביעית לחוק להסדרת הבטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998. החברות הרשומות בחוק הן בזק, נאוטילוס, פלאפון, פרטנר, סלקום, נטוויז'ן, בזק בינלאומי, הוט, מירס ונט 4 פי.אייץ'.איי. 

מכיוון שגישה לרשת תקשורת לאומית יכולה לשמש לריגול או טרור, שב״כ אחראי לוודא שמקרים כאלו לא יקרו בישראל. לכן, הוא מפקח על החברות בתוספת הרביעית באופן הדוק. 

שוק סיטונאי 

בשנת 2014, רצה משרד התקשורת לקדם תחרות בשוק התקשורת והוא פרסם את השוק הסיטונאי. מטרת השוק הסיטונאי היא לפתוח תחרות בין ספקי תקשורת גדולים המחזיקים ברישיון מפ״א כללי. מכיוון שמרבית התשתיות בארץ הן של בזק והוט, החליט משרד התקשורת אי שם ב2014 שהוא רוצה לאפשר לכל מפעיל עם רישיון כללי לשכור את התשתיות שלהן על מנת להתחרות בהן. המטרה הייתה הוזלת מחיר ללקוח הסופי. 

כשבע שנים לאחר מכן, בתחילת 2021, החליט שר התקשורת לתת רישיונות מיוחדים לפריסת תשתיות תקשורת מהירות (סיבים) ליזמים פרטיים שאינם נמצאים בתוספת הרביעית לחוק הסדרת הבטחון בגופים ציבוריים. כלומר, חברות אלו אינן מפוקחות על ידי שב״כ. ככאלו, עלתה בעיה - כיצד מחברים את החברות האלו לשוק הסיטונאי שסגור רק לבעלי רישיון כללי? 

רישיון כללי, בהפשטה, מציב סף כניסה (ערבות בנקאית למדינה) קטן יותר מרישיון כללי ומגביל את כמות המנויים שספק ברישיון מיוחד יכול לשרת. המטרה היא להכניס הרבה יזמים קטנים לאזורי פריפריה, בהם אין לחברות הגדולות כדאיות עסקית לפרוס תשתיות. זה המגרש של בעלי רישיון מיוחד. 

עוד חלק מהתצרף הוא מתווה הסיבים. במתווה זה, משרד התקשורת רצה לקדם פריסה מהירה של סיבים (כיסוי ארצי בחמש שנים). בזק החליטה שהיא פורסת סיבים ב84 אחוזים מהמדינה. ב-16 הנותרים, אזורי פריפריה בלי כדאיות כלכלית לבזק כאמור, יפרסו ספקי תקשורת אחרים. 

אבל, כדי לפרוס סיבים ליישוב, צריך להתחבר לצומת בקרבת היישוב. ולמי שייכות התשתיות בצומת? ניחשתם נכון, לאחת מחברות התקשורת הגדולות. עכשיו, כדי לשכור מאותה חברה גדולה צומת לחבר את היישוב, צריך להשתמש בשוק הסיטונאי. ומה יעשה מי שיש לו רישיון מיוחד ולא כללי? שוב צדקתם. לא יכול לקנות את החיבור לצומת ולא יכול לחבר את היישוב. 

ריגול וטרור

בהיבט ביטחוני (ריגול או טרור), יש לשב״כ בעיה. אם יחברו ספק ברישיון מיוחד שאינו מפוקח על ידי השירות, נוצרת כאן בעיה ביטחונית פוטנציאלית. חברה שאינה מפוקחת מקבלת גישה לתשתיות התקשורת הלאומיות. מצד שני, בלי חיבור כזה, אי אפשר להגדיל את התחרות באזורים בהם בזק לא פורסת ופריסת הסיבים תתעכב. 

לכן, משרד התקשורת פרסם תזכיר חוק שמטרתו לאפשר לספקים עם רישיון מיוחד להשתמש בשוק הסיטונאי. בצורה כזו, הם יוכלו לפרוס ליישובים באזורי התמרוץ (כ-16 אחוזים מהמדינה) ובכך להאיץ את פריסת הסיבים במדינה וגם להוות חלופה תחרותית לספקי תקשורת גדולים. 

כעת, השאלה היא האם שב״כ יאשר את תזכיר החוק ובאיזה אופן. מכיוון שספקי התקשורת ברישיון מיוחד אינם חלק מהתוספת הרביעית כאמור, שב״כ יכול להחליט לתת להם להתחבר לתשתיות של בזק והוט, אבל רק עם גישה לאזורי התמרוץ. כלומר, לבצע סגמנטציה ברשתות של בזק והוט על מנת לא לאפשר להם גישה לכלל המדינה, אלא לאותם 16 אחוזים (או פחות) מהמדינה. 

לסיכום, ישנם שני כוחות מנוגדים המופעלים על שוק התקשורת. מחד המשרד רוצה לקדם פריסת סיבים בארץ ותחרות לצורך הוזלת מחירים לאזרח. מאידך, שב״כ, שצריך לדאוג שלא יהיו מרגלים או טרוריסטים ורוצה להגביל גישה, ככל הניתן, לתשתיות תקשורת לאומיות. 

פניתי לשב״כ לברר את עמדתו לתזכיר החוק - אם תתקבל תשובה, תפורסם כאן. 

שיתוף