לראש השב״כ הבא לא יהיה אפילו שבוע אחד של חסד
מה יביא איתו ר׳ לתפקיד בשבוע הבא? ומהם האתגרים חסרי התקדים שמצפים לו? וגם: במה תהיה שונה הפרישה של נדב ארגמן מזו של יוסי כהן? הטור של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 07/10/2021
צילום: אריאל חרמוני / משרד הביטחון
האתגרים של השב״כ אף פעם לא היו פשוטים, אבל מה שמצפה לראש השב״כ הבא, ר׳, שייכנס לתפקידו בשבוע הבא, הוא חסר תקדים: שילוב בין המשימות הקלאסיות של הארגון – סיכול טרור ומניעת ריגול – ביחד עם גל טרור שמבעבע בשטחים, וניסיונות בלתי פוסקים של איראן לתקוף יעדים ישראלים בחו״ל.
האירוע המוזר בקפריסין, של סיכול החיסול של איש העסקים טדי שגיא, שרב הנסתר על הגלוי בו, משקף את רוח התקופה: חשש כבד שאיראן תנקום את חיסול ראש תכנית הגרעין שלה, שמיוחס לישראל, על ידי חיסול או תקיפה של יעדים ישראלים בארץ או בחו״ל (וזה לא המניע היחיד שיש לה לנקום בישראל). זו הסיבה שעמדות שמירה צצות ליד בתים של דמויות ישראליות בכירות כפטריות אחר הגשם, ושבעלי תפקידים בהווה ולשעבר, שבעבר היו חופשיים ומאושרים, זוכים כיום לאבטחה צמודה.
בארץ, מתחלק נטל האבטחה בין גופים שונים. השב״כ מאבטח צמוד רק תפקידים בכירים מאוד ו״סמלי שלטון״. בחו״ל, האבטחה היא בעיקר של מתקנים יהודים וישראליים (איש שב״כ שהיה בשגרירות ישראל שפוצצה בארגנטינה בשנות ה-80׳ של המאה שעברה, אמר לי השבוע שהטראומה הזאת לא תשכח לעולם). איש עסקים כמו שגיא אינו יעד מאובטח של השב״כ, ויש להניח שבפרשה הזאת מילא גם המוסד תפקיד מרכזי.
כך או כך, לגבי הצפוי ל-ר׳, עוד לא דיברנו על גיוס השב״כ על ידי הממשלה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, משימה שכל הגופים האחרים כשלו בה, וזאת אחרי שהראש היוצא, נדב ארגמן, הצליח לחלץ את הארגון בקושי ממשימה אזרחית אחרת שנכפתה עליו – המלחמה בקורונה באמצעות איכוני טלפונים. השב״כ מעורב כיום עמוק גם בסיכול טרור לאומני, יהודי ובעיקר ערבי, במיוחד מאז מאורעות ״שומר החומות״ בערים המעורבות.
הבעיה עם המשימות המתרבות מול אזרחי ישראל אינה רק הסחה של תשומת לב והסטה של כוח אדם מן המשימות הקלאסיות, אלא בעיקר חשיפה של יכולות הארגון, שעלולה לעקר אותן. כאשר השב״כ משתמש בשיטות החקירה הייחודיות שלו מול אזרחים, הוא נאלץ לחשוף אותן בפני עוד ועוד אנשים, כאשר מתנהל משפט.
זה לא המקרה כאשר מדובר במחבלים מהשטחים או מחו״ל. המידע על היכולות גם עובד מפה לאוזן. המלחמה בקורונה, לדוגמא, כבר גרמה לכל אזרח ישראלי להבין עד כמה יכול השב״כ לנטר תנועה של אנשים ואפילו מגעים שלהם באמצעות הטלפונים הסלולאריים. זהו נזק מבצעי גדול וכמעט עיקור של היכולת הזאת, שכן קל לבצע הטעיה או להימנע משימוש בטלפון.
על מנת לדרג את אתגרי ראש השב״כ מהשבוע הבא, ביקשתי את עזרתו של ליאור אקרמן, איש שב״כ בכיר לשעבר, שאת דעתו אני מעריך במיוחד. וזה הסיכום שלו:
״מול הרשות הפלשתינית – מניעת השתלטות חמאס על מוסדות השלטון, מניעת מימוש פיגועי טרור מהשטחים לישראל והמשך שליטה מודיעינית ברצועת עזה.
״מול הימין הקיצוני – מעקב ואכיפה הדוקים אחר גורמי ימין קיצוני מיליטנטים. מדובר בהיקפי פעילות נמוכים אך קיימים.
״מול ערביי ישראל – זיהוי הבודדים המגוייסים ומיועדים לביצוע טרור ע״י חמאס או חיזבאללה וריגול ע״י אירן. בתוך כך, בנייה ושיפור של יכולות האיסוף ובעיקר האכיפה (בשיתוף עם משטרת ישראל ומערכת המשפט) בקרב הבדואים בדרום וגורמי התנועה האיסלאמית הקיצוניים.
״בתחום האבטחה, בדגש על אבטחת סמלי השלטון, המשימה המרכזית היא אבטחת שגרירויות ישראל בעולם ואבטחת התעופה הישראלית״.
מי אתה, ראש השב״כ?
בעוד ימים אחדים ייחשף שמו המלא של ר׳, ראש השב״כ מיום רביעי הקרוב. בינתיים, רבים כבר יודעים עליו שהוא התחיל את דרכו בסיירת מטכ״ל, וכבר היה שם קצין כאשר ראש הממשלה בנט הגיע כ״בשר טרי״. לאורך הדרך מילא גם תפקידים במוסד.
מה שחשוב באמת זה המטען וההשקפה ש-ר׳ מביא עימו לתפקיד. ובכן, ר׳ הוא איש מבצעים וטכנולוגיה. הוא מעולם לא הפעיל סוכנים מקרוב. בעניין הזה, הרקע שלו דומה לזה של ה״ראש״ היוצא, נדב ארגמן. המינוי של שניהם מלמד על המהפך שעשה שירות הביטחון הכללי מהימים בהם עיקר המודיעין היה מבוסס על הפעלת סוכנים בשר ודם, ״יומינט״ בשפה המקצועית, ועד לעידן הטכנולוגיה והסייבר הנוכחי. זה כמו שבצה״ל יפסיקו למנות רמטכ״לים מחי״ר או מהשריון ויעבור למפקדים שצמחו באגף המודיעין והטכנולוגיה.
ר׳ נחשב כאיש של שיתופי פעולה. שיתופי הפעולה המבצעיים והמודיעיניים עם צה״ל והשב״כ (שבאים לידי ביטוי גם במבצעים כמו הניסיון לגלות מה ארע לרון ארד, מבצע שהחל כבר לפני כמה שנים, הרבה לפני עידן בנט כראש ממשלה) – עשויים עוד לגדול. האווירה בוועדת ראשי השירותים, שם יישב עם ראש המוסד הטרי בעצמו, ועם ראש אמ״ן אהרון חליוה, שנכנס לתפקידו רק השבוע, תהיה טובה.
גם כמנהל, ישדר ר׳ גישה פתוחה ולא קשוחה. הוא אינו מנהיג שבונה את יוקרתו על דיסטנס או על ענישת פקודים לשם ההרתעה. בתפקידו האחרון כסגן ראש השב״כ לא היסס להוציא לגורמים אזרחיים משימות שעד לשנים האחרונות בוצעו רך ורק על ישע אנשי הארגון ובתוכו.
כאשר שאלתי השבוע את אחד מבכירי השב״כ שעבדו צמוד עם ר׳ מהי התכונה הכי בולטת שמאפיינת אותו, זה מה שהוא ענה לי: ״קור רוח, ויכולת לקבל החלטות חדות וברורות גם בתנאים כאוטיים. גם במבצעים הכי מסוכנים ובמצבים הכי סבוכים, הוא לא יגמגם אלא יקבל החלטות מהירות, בדרך כלל טובות״.
המפסיד והפורש
המפסיד הגדול בקרב על ראשות השב״כ מכונה גם כן ר׳, למרות שהשם האמיתי שלו מתחיל בכלל באות י׳. הוא איש ״יומינט״ מובהק, שעלה לכותרות אחרי ראיון שנוי במחלוקת שנתן לאילנה דיין, שבו ״נכנס״ בצה״ל אחרי מלחמת צוק איתן ב-2014. אצל ר׳ המפסיד הכול טרי, והוא עדיין אינו יודע מה יעשה באזרחות.
לעומת זאת, מי שכבר יודע מה יעדו הראשון באזרחות הוא הראש היוצא, נדב ארגמן, שישאף פשוט להיעלם בתקופה הקרובה. הפרישה שלו תהיה בדיוק ההפך מכל הפסטיבל שליווה את סיום תפקידו של ראש המוסד יוסי כהן לפני חודשים ספורים. כהן נתן ריאיון בלתי נשכח (אצל אילנה דיין, כמובן). ארגמן לא יעשה שום ריאיון פרישה (גם אם המחיר יהיה כתבה לא הכי מחמיאה בעיתון הכי נפוץ). ההבדל המרכזי בין כהן לארגמן נובע מהיעד לשנים הבאות: כהן מכוון לפוליטיקה, ארגמן לעולם העסקי.
מה יביא איתו ר׳ לתפקיד בשבוע הבא? ומהם האתגרים חסרי התקדים שמצפים לו? וגם: במה תהיה שונה הפרישה של נדב ארגמן מזו של יוסי כהן? הטור של עמיר רפפורט
צילום: אריאל חרמוני / משרד הביטחון
האתגרים של השב״כ אף פעם לא היו פשוטים, אבל מה שמצפה לראש השב״כ הבא, ר׳, שייכנס לתפקידו בשבוע הבא, הוא חסר תקדים: שילוב בין המשימות הקלאסיות של הארגון – סיכול טרור ומניעת ריגול – ביחד עם גל טרור שמבעבע בשטחים, וניסיונות בלתי פוסקים של איראן לתקוף יעדים ישראלים בחו״ל.
האירוע המוזר בקפריסין, של סיכול החיסול של איש העסקים טדי שגיא, שרב הנסתר על הגלוי בו, משקף את רוח התקופה: חשש כבד שאיראן תנקום את חיסול ראש תכנית הגרעין שלה, שמיוחס לישראל, על ידי חיסול או תקיפה של יעדים ישראלים בארץ או בחו״ל (וזה לא המניע היחיד שיש לה לנקום בישראל). זו הסיבה שעמדות שמירה צצות ליד בתים של דמויות ישראליות בכירות כפטריות אחר הגשם, ושבעלי תפקידים בהווה ולשעבר, שבעבר היו חופשיים ומאושרים, זוכים כיום לאבטחה צמודה.
בארץ, מתחלק נטל האבטחה בין גופים שונים. השב״כ מאבטח צמוד רק תפקידים בכירים מאוד ו״סמלי שלטון״. בחו״ל, האבטחה היא בעיקר של מתקנים יהודים וישראליים (איש שב״כ שהיה בשגרירות ישראל שפוצצה בארגנטינה בשנות ה-80׳ של המאה שעברה, אמר לי השבוע שהטראומה הזאת לא תשכח לעולם). איש עסקים כמו שגיא אינו יעד מאובטח של השב״כ, ויש להניח שבפרשה הזאת מילא גם המוסד תפקיד מרכזי.
כך או כך, לגבי הצפוי ל-ר׳, עוד לא דיברנו על גיוס השב״כ על ידי הממשלה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, משימה שכל הגופים האחרים כשלו בה, וזאת אחרי שהראש היוצא, נדב ארגמן, הצליח לחלץ את הארגון בקושי ממשימה אזרחית אחרת שנכפתה עליו – המלחמה בקורונה באמצעות איכוני טלפונים. השב״כ מעורב כיום עמוק גם בסיכול טרור לאומני, יהודי ובעיקר ערבי, במיוחד מאז מאורעות ״שומר החומות״ בערים המעורבות.
הבעיה עם המשימות המתרבות מול אזרחי ישראל אינה רק הסחה של תשומת לב והסטה של כוח אדם מן המשימות הקלאסיות, אלא בעיקר חשיפה של יכולות הארגון, שעלולה לעקר אותן. כאשר השב״כ משתמש בשיטות החקירה הייחודיות שלו מול אזרחים, הוא נאלץ לחשוף אותן בפני עוד ועוד אנשים, כאשר מתנהל משפט.
זה לא המקרה כאשר מדובר במחבלים מהשטחים או מחו״ל. המידע על היכולות גם עובד מפה לאוזן. המלחמה בקורונה, לדוגמא, כבר גרמה לכל אזרח ישראלי להבין עד כמה יכול השב״כ לנטר תנועה של אנשים ואפילו מגעים שלהם באמצעות הטלפונים הסלולאריים. זהו נזק מבצעי גדול וכמעט עיקור של היכולת הזאת, שכן קל לבצע הטעיה או להימנע משימוש בטלפון.
על מנת לדרג את אתגרי ראש השב״כ מהשבוע הבא, ביקשתי את עזרתו של ליאור אקרמן, איש שב״כ בכיר לשעבר, שאת דעתו אני מעריך במיוחד. וזה הסיכום שלו:
״מול הרשות הפלשתינית – מניעת השתלטות חמאס על מוסדות השלטון, מניעת מימוש פיגועי טרור מהשטחים לישראל והמשך שליטה מודיעינית ברצועת עזה.
״מול הימין הקיצוני – מעקב ואכיפה הדוקים אחר גורמי ימין קיצוני מיליטנטים. מדובר בהיקפי פעילות נמוכים אך קיימים.
״מול ערביי ישראל – זיהוי הבודדים המגוייסים ומיועדים לביצוע טרור ע״י חמאס או חיזבאללה וריגול ע״י אירן. בתוך כך, בנייה ושיפור של יכולות האיסוף ובעיקר האכיפה (בשיתוף עם משטרת ישראל ומערכת המשפט) בקרב הבדואים בדרום וגורמי התנועה האיסלאמית הקיצוניים.
״בתחום האבטחה, בדגש על אבטחת סמלי השלטון, המשימה המרכזית היא אבטחת שגרירויות ישראל בעולם ואבטחת התעופה הישראלית״.
מי אתה, ראש השב״כ?
בעוד ימים אחדים ייחשף שמו המלא של ר׳, ראש השב״כ מיום רביעי הקרוב. בינתיים, רבים כבר יודעים עליו שהוא התחיל את דרכו בסיירת מטכ״ל, וכבר היה שם קצין כאשר ראש הממשלה בנט הגיע כ״בשר טרי״. לאורך הדרך מילא גם תפקידים במוסד.
מה שחשוב באמת זה המטען וההשקפה ש-ר׳ מביא עימו לתפקיד. ובכן, ר׳ הוא איש מבצעים וטכנולוגיה. הוא מעולם לא הפעיל סוכנים מקרוב. בעניין הזה, הרקע שלו דומה לזה של ה״ראש״ היוצא, נדב ארגמן. המינוי של שניהם מלמד על המהפך שעשה שירות הביטחון הכללי מהימים בהם עיקר המודיעין היה מבוסס על הפעלת סוכנים בשר ודם, ״יומינט״ בשפה המקצועית, ועד לעידן הטכנולוגיה והסייבר הנוכחי. זה כמו שבצה״ל יפסיקו למנות רמטכ״לים מחי״ר או מהשריון ויעבור למפקדים שצמחו באגף המודיעין והטכנולוגיה.
ר׳ נחשב כאיש של שיתופי פעולה. שיתופי הפעולה המבצעיים והמודיעיניים עם צה״ל והשב״כ (שבאים לידי ביטוי גם במבצעים כמו הניסיון לגלות מה ארע לרון ארד, מבצע שהחל כבר לפני כמה שנים, הרבה לפני עידן בנט כראש ממשלה) – עשויים עוד לגדול. האווירה בוועדת ראשי השירותים, שם יישב עם ראש המוסד הטרי בעצמו, ועם ראש אמ״ן אהרון חליוה, שנכנס לתפקידו רק השבוע, תהיה טובה.
גם כמנהל, ישדר ר׳ גישה פתוחה ולא קשוחה. הוא אינו מנהיג שבונה את יוקרתו על דיסטנס או על ענישת פקודים לשם ההרתעה. בתפקידו האחרון כסגן ראש השב״כ לא היסס להוציא לגורמים אזרחיים משימות שעד לשנים האחרונות בוצעו רך ורק על ישע אנשי הארגון ובתוכו.
כאשר שאלתי השבוע את אחד מבכירי השב״כ שעבדו צמוד עם ר׳ מהי התכונה הכי בולטת שמאפיינת אותו, זה מה שהוא ענה לי: ״קור רוח, ויכולת לקבל החלטות חדות וברורות גם בתנאים כאוטיים. גם במבצעים הכי מסוכנים ובמצבים הכי סבוכים, הוא לא יגמגם אלא יקבל החלטות מהירות, בדרך כלל טובות״.
המפסיד והפורש
המפסיד הגדול בקרב על ראשות השב״כ מכונה גם כן ר׳, למרות שהשם האמיתי שלו מתחיל בכלל באות י׳. הוא איש ״יומינט״ מובהק, שעלה לכותרות אחרי ראיון שנוי במחלוקת שנתן לאילנה דיין, שבו ״נכנס״ בצה״ל אחרי מלחמת צוק איתן ב-2014. אצל ר׳ המפסיד הכול טרי, והוא עדיין אינו יודע מה יעשה באזרחות.
לעומת זאת, מי שכבר יודע מה יעדו הראשון באזרחות הוא הראש היוצא, נדב ארגמן, שישאף פשוט להיעלם בתקופה הקרובה. הפרישה שלו תהיה בדיוק ההפך מכל הפסטיבל שליווה את סיום תפקידו של ראש המוסד יוסי כהן לפני חודשים ספורים. כהן נתן ריאיון בלתי נשכח (אצל אילנה דיין, כמובן). ארגמן לא יעשה שום ריאיון פרישה (גם אם המחיר יהיה כתבה לא הכי מחמיאה בעיתון הכי נפוץ). ההבדל המרכזי בין כהן לארגמן נובע מהיעד לשנים הבאות: כהן מכוון לפוליטיקה, ארגמן לעולם העסקי.
