משחקי ריגול: כך עזרו שירותי הביון הישראלים לצרפתים נגד הבריטים 

פרופסור מאיר זמיר חושף טפח ממלחמות המודיעין בין צרפת לבריטניה בימי טרום הקמת המדינה. מיוחד

משחקי ריגול: כך עזרו שירותי הביון הישראלים לצרפתים נגד הבריטים 

אליהו ששון. מאת פריץ כהן - קובץ זה זמין באוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים (קישור), תחת מספר מזהה: D709-054. תבנית זו אינה מעידה על מצב זכויות היוצרים של היצירה. לתבנית זו יש לצרף תבנית רישיון מתאימה. למידע נוסף ראה כאן., נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=57718470

ב-19 בפברואר 1945 העביר קצין בכיר בבולשת הבריטית בירושלים מידע למפקדת ה-MI5 בלונדון (מקביל לשב״כ) ממקור "אמין אך רגיש, עם קשר קרוב לסוכנות היהודית" על שורת החלטות חשאיות שהתקבלו בישיבה סודית של הנהלת הסוכנות על יחסי התנועה הציונית עם צרפת. 

סוכן בריטי בהנהלת הסוכנות

ההחלטות התקבלו בעקבות דיווחו של דוד בן גוריון על פגישתו בביירות עם גנרל פול ביינה, הנציג הצרפתי העליון בסוריה ולבנון, ארבעה חודשים קודם לכן. נראה שמידע זה הועבר לבולשת הבריטית על ידי סוכן על בהנהלת הסוכנות שפעל תחת שם קוד "CIRCUS". 

ארגוני המודיעין הבריטים חששו זה מכבר מהידוק שיתוף הפעולה החשאי הפרנקו-ציוני, בעיקר לאחר שקציני מודיעין צרפתיים נפגשו עם סוכני לח"י בביירות זמן קצר לפני שלורד מוין, שר המדינה בקהיר, נרצח על ידי אנשי הארגון בבירה המצרית בנובמבר 1944. 

סירקוס היה אחד משני סוכני על שהפעילה הבולשת הבריטית בהנהלת הסוכנות, אך את עיקר המידע על פעילותם החשאית של ראשי הסוכנות וההגנה הפיקו הבריטים מהאזנה, בעיקר מבסיסם בסרפנד (צריפין של היום). 

לאחר דיווחו של סוכנם, הוציאה מפקדת ה-MI5 בלונדון הנחיה לארגוני המודיעין הבריטיים במזרח התיכון לעקוב מקרוב אחר שיתוף הפעולה בין צרפת לתנועה הציונית. ואומנם במרץ דיווחו שירותי המודיעין במצרים כי בן גוריון הגיע לקהיר בדרכו לפריז. 

ממעקב אחריו התברר כי נפגש עם קצין מודיעין צרפתי ועם גי דה רוטשילד, ששירת אז במודיעין הצרפתי. בן גוריון ששהה בבירה הצרפתית תקופה ארוכה מסוף 1945 ועד ראשית 1947 ומשה סנה שכיהן כנציג הסוכנות היהודית בפריז הפכו ליעד מודיעיני מרכזי. 

שניהם נתפסו כאנטי בריטים וכתומכים נלהבים בשיתוף הפעולה עם צרפת. ניסיון בריטי לעוצרם ביוני 1946 במהלך "השבת השחורה" נכשל, שכן  הם שהו בפריז.

המוסד הבריטי נגד שר החוץ הממונה עליו 

תמיכת צרפת בתנועה הציונית הפכה לסלע מחלוקת בין שר החוץ ארנסט בווין לבין ראשי הצבא והמודיעין הבריטי במזרח התיכון. בניגוד לראשי המטות בצבא שהזהירו שאין לסמוך על צרפת, כפי שהוכח במלחמת העולם. 

לפיו, המפלגה הקומוניסטית הצרפתית רבת ההשפעה מגבירה את הסכנה שצרפת תיפול תחת ההשפעה הסובייטית. בווין האמין שצרפת תשתקם ותחזור להיות מעצמה אירופאית בעלת מעמד בין לאומי. 

הוא ראה בה חוליה מרכזית בהקמת מערך הגנה של מדינות מערב אירופה נגד ברית המועצות. באשר לתמיכתה בתנועה הציונית, הוא גרס שניתן לשנות את עמדת ממשלתה באמצעות מאמצי שכנוע ולחץ דיפלומטי.

בווין היה נחוש לפתור את המשבר האנגלו-צרפתי בסוריה בפשרה וזמן קצר לאחר מינויו, הורה לגנרל ברנרד פאג'ט, המפקד העליון של הכוחות הבריטים במזרח התיכון לתאם מיידית עם מקבילו הצרפתי על פינוי הדדי של כוחותיהם מסוריה ולבנון. 

בדצמבר 1945 חתם על הסכם עם ז'ורז' בידו, שר החוץ הצרפתי, בו הכירה בריטניה במעמדה המיוחד של צרפת בלבנט והתחייבה לא לפגוע בעצמאות סוריה. משמע, להפסיק את המאמצים לאחדה עם עיראק ועבר הירדן ההאשמיות. 

כך ביטל בווין במחי יד את הישגי הצבא וארגוני המודיעין הבריטים במשבר הסורי מיוני 1945, אותו יזמו, ואשר כלל את סילוקה של צרפת מסוריה, הבטחת הגמוניה בריטית סמויה עליה והסכמת מנהיגיה לאחדה עם עיראק ועבר הירדן. על ידי כך, להקים מערך הגנה אזורי הנשלט על ידי בריטניה. 

ממפקדותיהם בקהיר, ראשי הצבא וארגוני המודיעין פעלו בחשאי להכשיל את מדיניותו הפרו-צרפתית של שר החוץ שלהם. בזמן שבווין קידם שורה של הסכמים עם צרפת באירופה במהלך 1947-8 שהגיעו לשיאם בהקמת ארגון נאט"ו באפריל 1949, סוכני MI6 (מקביל למוסד הישראלי), חתרו תחת מעמדה של צרפת במושבותיה בצפון אפריקה. 

מטרתם הייתה להפעיל לחץ על צרפת לחדול מתמיכתה בתנועה הציונית, להתפשר על הגמוניה בריטית בסוריה ולבנון ולהסיר את התנגדותה לשליטה בריטית עקיפה על לוב. מאמציו של בווין לכפות על ה-MI6, אשר פורמלית היה כפוף למרותו, להפסיק את חתרנותו נגד צרפת בצפון אפריקה, עלו בתוהו. 

חתרנות המודיעין הבריטי בצפון אפריקה 

מסמכי הממשלה הסורית והליגה הערבית, דוחות המודיעין הצבאי הסורי, ומקורות צרפתיים שופכים אור על הפעילות החשאית של סוכנים בריטים בצפון אפריקה. זו כללה הברחת נשק וסיוע בכספים ותעמולה לתנועות לאומיות בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו שנאבקו לעצמאות ארצותיהם מהשלטון הצרפתי. 

העובדה שראשי הלאומיים הצפון אפריקאים ניהלו את מאבקם האנטי-צרפתי מקהיר, הקלה על המודיעין הבריטי לסייע להם בחשאי. לשיאה הגיעה פעילות זו בקיץ 1947, כאשר סוכנים בריטים ניסו לשכנע את סולטן מרוקו מחמוד ה-5 להוביל התקוממות נגד צרפת תמורת הבטחה שבריטניה תכיר בשלטונו על כל צפון אפריקה. 

הפעילות החשאית הבריטית נעשתה בעיקר בעקיפין, באמצעות מנהיגים ערביים, בין אם עבדאללה המלך הירדני, נורי סעיד האיש החזק בעיראק, ג'מיל מרדם הסורי ועבד אל רחמן אל עזאם, מזכיר הליגה הערבית. 

עזאם, שהיה סוכן בריטי, מילא תפקיד מרכזי בפעילות זו. הוא גם היה גם איש המפתח בהבטחת שליטה בריטית סמויה על לוב. סוכנים בריטים גם עודדו את פעילותו האנטי-צרפתית של  ארגון "האחים המוסלמים" בצפון אפריקה. 

ואולם בניגוד למנהיגים הללו, פארוק, המלך המצרי ואבן סעוד שליט ערב הסעודית, התנגדו לניסיונות הבריטים לשים קץ לשלטון הצרפתי בצפון אפריקה. במכתביו לשוכרי אל קוואתלי, נשיא סוריה, פארוק חזר והתריע נגד פעילות סוכנים סורים בצפון אפריקה, תוך אזהרה שגירוש  צרפת, יביא לשלטון בריטי עקיף במגרב שיהיה מסוכן יותר לעולם הערבי.

תעמולה הייתה כלי מרכזי בידי ארגוני מודיעין בריטים נגד השלטון הצרפתי בצפון אפריקה. הם עשו שימוש רב בעיתונים ערביים תחת שליטתם. באלו חזרה ונשנתה האזהרה שצרפת לא תהסס להפעיל אמצעי דיכוי אכזריים כפי שפעלה בדיכוי ההתקוממות הלאומית בסוריה ובאלג'יריה. 

הם אף העלו טענות שקריות לפיהן תושביה המוסלמים של צפון אפריקה סובלים חרפת רעב וכי השלטון הצרפתי מונע מאחיהם במזרח התיכון לסייע להם במזון. תחנת הרדיו "צוות אל אדנה"  שהייתה פופולרית מאוד בקרב מאזינים ערביים ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, הפכה לכלי תעמולה אנטי-צרפתי ואנטי-ציוני מרכזי. התחנה שפעלה תחילה מארץ ישראל ומ-1948 מקפריסין, נשלטה על ידי ה- MI6.

הצרפתים שזכרו היטב את יכולתם של סוכנים בריטים לחתור תחת שלטונם בסוריה ולבנון, חששו מאוד מפעילותם בצפון אפריקה. ואולם תלונותיו של בידו לבווין נותרו ללא מענה. דוגמת קודמו, אנתוני אידן, גם שר חוץ זה היה חסר אונים מול ארגוני המודיעין והצבא במזרח התיכון. 

בניגוד לכישלונו בלבנט, הפעם הצליח המודיעין הצרפתי לחשוף את המזימות הבריטיות בצפון אפריקה ולהכשילם. לצד הצלחתו לגייס את ג'מיל מרדם בו השתמשו הבריטים בפעילותם החשאית בצפון אפריקה, המודיעין הצרפתי גם גייס סוכנים במזכירות הליגה הערבית בקהיר שחשפו את מהלכיו של עזאם בתיאום עם הבריטים, ולסכלם. 

השגרירות הצרפתית בקהיר עקבה מקרוב אחר פעילותם של ראשי התנועות הלאומיות הצפון אפריקאיות ונקטה בצעדי נגד. אחד הצעדים היה "בריחתו" של המופתי, אמין אל חוסייני לקהיר ביוני 1946 לאחר שהתחייב לשכנע את ראשי הלאומיים הצפון אפריקאים להגיע להסכם עם צרפת. במקביל, הידק המודיעין הצרפתי את שיתוף הפעולה החשאי שלו עם הסוכנות היהודית נגד הבריטים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. 

מוריס פישר - האיש מבפנים

מוריס פישר ששירת כקצין מודיעין בצבא הצרפתי בלבנט בין מרץ 1941 ליולי 1946, היה הארכיטקט האמיתי של היחסים החשאיים בין דוד בן גוריון עם הממסד הצבאי והמודיעיני הצרפתי. תחילה בביירות ולאחר מכן בפריז. 

קטעים מיומנו בחודשים נובמבר 1945-אפריל 1946 שופכים אור על פעילותו כאיש מבפנים. בהכוונת בן גוריון ומשה שרת, ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, קיבל הוראות כיצד  להתנהל מול הצרפתים ובו בזמן לשכנע את חבריו הצרפתיים בחשיבות הקשרים עם התנועה הציונית לאינטרסים של צרפת.

לאחר חתימת הסכם בידו -בווין על פינוי הדדי של הכוחות הצרפתיים והבריטים מסוריה ולבנון בקיץ 1946, גברו הקולות בחוגי הממשל הצרפתי, בעיקר בקיי ד'אורסיי, שאולי ייטב לצרפת לצמצם את נוכחותה בלבנט ואת תמיכתה במאבקה של התנועה הציונית נגד הבריטים. 

עמדה זו שיקפה בעיקרה את האמונה בקרב חוגים רחבים בצורך של צרפת לאמץ "מדיניות מוסלמית" ולתאם את מדיניותה המזרח תיכונית עם בריטניה כדי להבטיח את מעמדה בצפון אפריקה. 

מדיניות זו, בוודאי לא עלתה בקנה אחד עם תמיכה בתנועה הציונית. התפטרותו של הגנרל שרל דה גול שהיה התומך המרכזי בהבטחת מעמדה ויוקרתה של צרפת במזרח התיכון בינואר 1946, חיזקה מגמות אלו, בעיקר במשרד החוץ. 

ואולם גוליסטים רבים ששירתו בצבא ובמודיעין ראו בהן תפיסות תבוסניות, וייחסו חשיבות רבה להמשך שיתוף הפעולה החשאי עם התנועה הציונית נגד הבריטים. בידו עצמו שבנה קשרי אימון אישיים עם בווין, התלבט.

פישר שחשש מהשלכותיה של מדיניות "מוסלמית" על יחסיה של צרפת עם התנועה הציונית, פעל מאחורי הקלעים להדגיש את המחיר שצרפת תשלם באם תאמץ מדיניות זו. 

הוא יזם את ביקורם של דיפלומטים צרפתיים בירושלים שנפגשו עם בן גוריון ושרת שהציגו בפניהם את העמדה הציונית. הוא גם יעץ לשני המנהיגים הציוניים לנסוע לפריז כדי לשכנע שרים בממשלה, וחברים בסנט ובית הנבחרים, בחשיבות שמירת צרפת על קשריה עם התנועה הציונית לאינטרסים שלה במזרח התיכון ובארצות הברית. 

לקראת ביקור שרת בפריז, הכין פישר נייר עמדה על תחומי שיתוף פעולה אפשריים בין צרפת לתנועה הציונית. הוא טען שעל צרפת לשתף פעולה בחשאי עם התנועה הציונית כדי להבטיח את קיומה של לבנון כמדינה נוצרית והזהיר שמדיניות "מוסלמית" פשרנית ואובדן יוקרה במזרח התיכון יסכנו את מעמדה של צרפת בצפון אפריקה. 

על טענה זו יחזרו בשנים הבאות ראשי הסוכנות ונציגים ציונים בשיחותיהם עם מקביליהם הצרפתיים. נייר העמדה של פישר נשלח על ידי גנרל ביינה לפריז, ללא ציון שם מחברו, כמשקף את עמדתה הרשמית של הנציגות הצרפתית בלבנט, עורר עניין רב במשרד החוץ. הפעילות החשאית הבריטית בצפון אפריקה והשימוש שעשו סוכנים בריטים במנהיגים ערביים לחתור תחת מעמדה שם, נתנו יתר תוקף לטיעונים הללו. 

בתחילת מרץ 1946 נשלח פישר על ידי מפקדיו לקהיר להכין דוח על מדיניות צרפת בצפון אפריקה. ההחלטה לשלוח אותו נבעה מהצורך להשתמש במידע בידי סוכני המחלקה המדינית שעקבו בבירה המצרית אחר פעילותם של עזאם וג'מיל מרדם בצפון אפריקה. 

יצוין כי בשלב זה היה אליהו ששון, ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית, מעורב בהפעלתו של מרדם כסוכן כפול. דוח שהכין פישר על מעמדה של צרפת בצפון אפריקה, נשלח על ידי ביינה לפריז, שוב ללא ציון שם מחברו. בניגוד לתומכים במדיניות פשרנית "מוסלמית" על מנת להבטיח את מעמד צרפת בצפון אפריקה, טען פישר שהעולם הערבי- מוסלמי לא יקבל שלטון צרפתי זר במגרב וכי על צרפת לשקם תחילה את מעמדה במזרח התיכון, לפני כל משא ומתן עם ראשי הלאומיים בצפון אפריקה.

ואולם לא כל עמיתיו במחלקה המדינית הבינו והעריכו את תרומתו של פישר לעניין הציוני. באחד מביקוריו בירושלים העיר לו דב יוסף, ממלא מקומו של שרת כראש המחלקה המדינית, "אתה לא משלנו". 

פישר, בן למשפחת יהלומנים מבלגיה, שיתף את ששון בתסכול ובתחושת העלבון העמוקה שחש, אך במידה רבה ששון, יליד דמשק, היה כמוהו "אאוטסיידר" בהנהגה הסוציאליסטית המזרח אירופאית שעמדה אז בראש הסוכנות היהודית.

אליהו ששון והליגה הערבית כאיום כפול

ששון שעליו הטיל בן גוריון בראשית 1945 לקדם את היחסים החשאים עם המודיעין הצרפתי, הבין היטב את השלכותיה של מדיניות "מוסלמית" על יחסה של צרפת לתנועה הציונית. כמו פישר, הוא גם הבחין שנקודת המפתח היא חשש צרפת להמשך שלטונה בצפון אפריקה. 

בניגוד לפישר, הוא ייחס חשיבות פחותה לשימוש ברגישותם של מנהיגי צרפת, בעיקר של בידו הקתולי האדוק, להגנת המרונים בלבנון. במקום זאת, הוא מיקד את עיקר מאמציו בניסיון לשכנע את בני שיחו הצרפתיים שהליגה הערבית מהווה איום כפול, הן על השאיפות הציוניות למדינה יהודית והן על השלטון הצרפתי בצפון אפריקה. 

לפי נקודת מבט זו, לאחר ניצחון ערבי על היהודים בארץ ישראל, יפעל העולם הערבי בהובלת הליגה הערבית לשים קץ לשלטון הצרפתי בצפון אפריקה. בפעילות זו הדגיש, ייטלו חלק מנהיגים ערביים פרו-בריטים שיתאמו בחשאי את צעדיהם עם סוכנים בריטים, כפי שהיה בגירושה של צרפת מסוריה.

קציני מודיעין צרפתיים היו שותפים להערכותיו של ששון שהליגה הערבית מהווה איום מרכזי לשלטון צרפת בצפון אפריקה וכללו את אזהרותיו  בדיווחיהם לפריז. אך הם עמדו בפני חוגים רבים שהיו משוכנעים בצורך בשינוי המדיניות הצרפתית כלפי העולם הערבי-מוסלמי. 

אף על פי כן, בקהיר, ביירות ודמשק הגבירו קציני מודיעין צרפתיים את שיתוף הפעולה שלהם עם ששון במעקב אחר כינוסי הליגה הערבית, ובעיקר אחר מהלכיו של עזאם עם סוכנים בריטים בצפון אפריקה. 

חלקם התלוננו על חוסר האיזון בין המידע האיכותי שהעבירו השירותים החשאיים הצרפתיים לצד הציוני לעומת המודיעין הדל שקיבלו מימנו על צפון אפריקה. בעקבות התלונות הצרפתיות נפגש ששון באוגוסט 1946 עם בן גוריון בפריז וסיכם אתו על הרחבת פעילותו החשאית במצרים ובצפון אפריקה. 

בחודשים הבאים ביקר ששון לעיתים קרובות בקהיר ואף הציע לבני שיחו הצרפתיים לגייס סוכנים בקרב יהודי צפון אפריקה לעקוב אחר פעילותם של מתנגדי צרפת שם. בדיווחיהם לפריז חושפים קציני מודיעין צרפתיים כי ששון נפגש בקהיר עם חביב בורגיבה, מנהיג המאבק הלאומי התוניסאי ועם ראשי תנועות צפון אפריקאיות אחרים בניסיון ללמוד מכלי ראשון על עמדתם. 

תפיסת ארכיון הקונסוליה הבריטית

הוא נפגש גם עם חסן אל בנא, ראש ארגון "האחים המוסלמים" במצרים לאותה מטרה. לאחר תפיסת ארכיון הקונסוליה הבריטית בביירות ליד עכו בדצמבר 1947 על ידי לוחמי חטיבת "כרמלי", אותו התכוונו הבריטים להעביר לבריטניה דרך נמל חיפה, פסקו התלונות הצרפתיות על איכות המודיעין שהעביר להם הצד הציוני. במסמכים הבריטים נחשפו שמות של עשרות סוכנים ערבים ובריטים שפעלו נגדם בצפון אפריקה.

במהלך כינוסי הליגה הערבית בשאלת ארץ ישראל בין ספטמבר 1947 לאפריל 1948, התהדקו מאוד הקשרים החשאיים בין קציני מודיעין צרפתיים לששון ופישר. שהותו בפריז משך החודשים האחרונים של 1947 אפשרה לששון גישה ישירה למקורות מודיעיניים צרפתיים, בעיקר מסמכי הממשלה הסורית והליגה הערבית. 

מצידו, פישר הידק את קשריו בממסד הצבאי והמודיעיני הצרפתי שאת חלק מקציניו הכיר אישית במהלך שירותו בביירות. בצבא ובמודיעין הצרפתי, בממשלה ואף במשרד החוץ החלה להתקבע התפיסה שכדי להבטיח את שליטתה בצפון אפריקה על צרפת לסייע בכל דרך, לתנועה הציונית להביס את מדינות ערב, ובעיקר את הליגה הערבית ואת הסוכנים הבריטים שעמדו מאחוריה. 

המלצות ברוח זו ניתן בדוחות מודיעין ובניירותיו האישיים של בידו. כך לדוגמה, בתזכיר מראשית יוני 1948 מונה עוזרו של בידו את פרטי הסיוע החשאי שהעניקה צרפת ליישוב במלחמתו נגד הכוחות הערביים ומביע את בטחונו שכשלון הליגה הערבית בארץ ישראל יסייע לשליטת צרפת בצפון אפריקה.

לבסוף, אחת התוצאות משיתוף הפעולה החשאי הצרפתי-ציוני בצפון אפריקה הייתה הגברת הפעילות המודיעינית של שליחי ההגנה שם. סוכני אצ"ל בפריז שעקבו אחרי מאמצי נציגי המחלקה המדינית לסייע מודיעינית לצרפתים בצפון אפריקה, דרשו מאנשיהם שם לאסוף מידע דומה על מנת לחזק את מעמדם בעיני הצרפתים. 


מאיר זמיר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, חוקר את פעילות המודיעין הבריטי והצרפתי במזרח התיכון בשנות ה-40 וה-50. מאמרו: Ernest Bevin and MI6’S Covert Warfare against France in North Africa, 1945-1948 , יתפרסם בכתב העת הבריטי  Middle Eastern Studies. 

אולי יעניין אותך גם