דעה | ביחידה 848 ידענו שתהיה מלחמה - למרות זאת, היהירות בצמרת ניצחה

48 שנים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים והפצע עדיין לא הגליד. אל״מ (מיל׳) פסח מלובני טוען - ידענו על המלחמה. כל הסימנים היו שם. אבל אף אחד לא הקשיב - בצמרת ידעו טוב יותר מאיתנו. איך זה נגמר כולם יודעים. מיוחד

דעה | ביחידה 848 ידענו שתהיה מלחמה - למרות זאת, היהירות בצמרת ניצחה

חיילי צה``ל במלחמת יום כיפור / צילום: לע``מ
 

ביום הכיפורים הקרוב ימלאו, על פי לוח השנה העברי, 48 שנים לפרוץ המלחמה שנקראת בפינו "מלחמת יום הכיפורים", כאשר על פי לוח השנה הלועזי יקרה הדבר ב-6 באוקטובר 2021.

המלחמה השאירה את רישומה הכואב אצל כולם במדינה עד ימינו אלה, אם בשל ההפתעה שהיתה עבור רוב הציבור בכך שהיא פרצה ללא כל התרעה מוקדמת, והכשלון הצורב בתחום זה שנבע מכך, שהוטל כולו על אגף המודיעין בצה"ל.

אם בשל הצלחות הצבאות הערבים במהלכיה הראשונים, ואם בגלל המחיר הכבד באבדות - בהרוגים, בפצועים, בנעדרים ובשבויים - שהמדינה שילמה בה. המלחמה גרמה על פי כל הסימנים לטראומה לאומית, ושר הבטחון דאז, דיין, אף דיבר על "חורבן בית שלישי". 

האופוריה

המלחמה הזאת היתה ההיפך הגמור מכל מה שהרגשנו וחווינו במלחמה הקודמת – היא מלחמת הניצחון ב"ששת הימים", בה צה"ל היכה את הצבאות הערבים מכה ניצחת תוך מספר ימים, השמיד את חילות האוויר שלהם במבצע שהדהים את העולם, המודיעין חגג את הצלחותיו, בין השאר, בפרסום שיחת נאצר-חוסיין המפורסמת, וגם היקף האבדות לא הגיע לזה של המלחמה ב-1973. 

[פסח מלובני כקב״ר ב-1973. באדיבות הכותב]

כולנו היינו שבויים במציאות ובאופוריה שלאחר מלחמת "ששת הימים", ואפילו מלחמת ההתשה שבאה אחריה, לא הצליחה לעורר אותנו להבנה שהערבים יבקשו להגיב תגובה הולמת למפלתם במלחמה חדשה, שהם יהיו יוזמיה.  

לי אישית גרמה המלחמה תסכול גדול. הייתי אז ראש מדור בענף הבינה הרשתית (ב"ר) ביחידה 848 (היום 8200), שהיה אחראי על עיבוד הידיעות שנקלטו ממקורות התקשורת של האויב. 

מה שנקרא בשפה המקצועית – קומינט comint, שהוא ראשי תבות של מודיעין תקשורת communication intelligence, אחד משני המרכיבים העיקריים של מודיעין האותות – סיגינט signal intelligence, כשהמרכיב השני הוא אלינט elint, ראשי תבות של electronic intelligence, העוסק בעיבוד סיגנלים המופקים בעיקר ממערכות נשק (מכ"מים וכדומה). 

מדור "שופר"

המדור נקרא מדור "שופר", שהיה מדור הדיווח וההתרעה של הענף והיחידה. המדור קיבל את כל הידיעות שהופקו על ידי היחידה ובסיסיה, וגם את כל המידע שהופץ ליחידה ממקורות של גורמי המודיעין האחרים, וכן את דיווחי כוחותינו הרלבנטיים. במדור נוצרה תמונת מודיעין כוללת לגבי הנעשה בצבאות האזור.

המדור עקב אחר המתרחש יממה אחר יממה ומסביב לשעון, עמד בקשר רצוף עם המדורים הזירתיים בענף ועם הבסיסים המרכזיים, ודיווח לגורמי היחידה השונים, ובכללם לגורמי הפיקוד והניהול המבצעי של היחידה את עיקר הדיווחים בעלי המשמעות ההתרעתית.

בחודש שלפני מועד פרוץ המלחמה, ובעיקר בשבועיים האחרונים שעד מועד זה, שהיו הקריטיים ביותר מבחינת האויב שעמד לפתוח במלחמה, ראינו ביחידה כמעט את הכל. היו אלה השבועיים שבהם המצרים והסורים ביצעו את מה שנקרא "הספירה לאחור" countdown, והשלימו את כל הכנותיהם לקראת יום ה-"ע" ושעת ה-"ש" שקבעו ביניהם.

ראינו וחשנו איך הדופק של הדברים הולך ומתגבר לקראת מועד הולך וקרב. ראינו את הגברת הכוננות, קידום הכוחות והאמצעים, כאמצעי הגישור, הן במצרים והן בסוריה (עד היום אינני מבין איך מישהו חשב אז שהורדת גדוד הגישור המטכ"לי הסורי לגולן היה מהלך הגנתי). 

ראינו את קידום כמויות התחמושת האדירות שהועבר בשיירות אין ספור לחזית מהמחסנים שבעורף בשני הצבאות וראינו את התרגיל שהחל לכאורה בצבא מצרים, והבנו שאין הוא דומה כלל לתרגילים מאותו סוג שנערכו בשנים קודמות.

פשוט לא נערך שום תרגיל הפעם. זכרנו שמי שהיה ראש אמ"ן במלחמה זו, הזהיר אותנו, קציני הבינה הרשתית (קב"רים), בעת ששימש ראש מחלקת (רמ"ח) איסוף, להזהר מתרגילים אצל האויב מרמת הדיוויזיה ומעלה, על רקע הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968, שהחלה מתרגיל והסתיימה בבירה פראג. אנחנו אכן נזהרנו, ואילו הוא שכח מכך ולא נזהר.

ראינו את יציאת כוח המשימה הימי המצרי בים האדום, שכלל משחתות וצוללות , למשימה במיצר באב אל-מנדב, כאשר ההונאה המצרית ציינה שהכוח יוצא לביקור בפקיסטאן. 

ראינו את הפינוי הבהול של משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה ב-4 באוקטובר, ואת הדיווח ממוסקבה ב-5 באוקטובר, המסביר שמהלך זה נעשה על רקע כוונות מצרים וסוריה לצאת למלחמה, דיווח שנודע לימים כידיעת "יחמור".

יהירות 

קראנו לכל המכלול הזה של ארועים ופעילויות חריגות אצל האויב "סימנים מעידים", והכנו ביחידה עוד לפני המלחמה חוברת עם רשימה מפורטת שלהם, כפי שלמדנו מהנסיון השוטף בעבודה על הצבאות הערביים, ואכן לקראת המלחמה התמלאה הרשימה בסימנים אלה, אחד אחרי השני. לא היה כלל ספק אצלנו לקראת מה אנחנו הולכים.

זכורני שמפקד היחידה דאז, יואל בן פורת ז"ל, ניסה בכל כוחו לשכנע את ראשי אגף המודיעין – את ראש אמ"ן ועוזרו למחקר, כי כל המידע המצטבר ממקורות היחידה על מה שקורה בצבאות אלה מצביע על דבר אחד ויחיד – על יציאה למלחמה.

לרוע המזל הוא לא הצליח, והם דחו אותו בכך שזה תפקידם ולא תפקידו, וכי הם מבינים טוב יותר ממנו את המצב ולאן הוא מתפתח, וכי הסיכוי למלחמה הוא בסבירות הכי נמוכה הקיימת עלי אדמות. כך דיווחו גם לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה. 

אני אף פעם לא הבנתי איך הם מבינים את אותן ידיעות שגם אני קראתי, באופן הפוך לגמרי ממה שאני וחברי ביחידה הבנו. אבל הם היו הקובעים והמשפיעים, ואם מישהו חשב אחרת, הרי שידעו להעמידו במקום. 

הכישלון המודיעיני הגדול

כשדיווחו לי הבסיסים המרכזיים של היחידה בסיני ובצפון ביום שבת ה-6 באוקטובר בשעה 1400, כי המצרים והסורים פתחו בהתקפה בסיני ובגולן, חשתי כאילו ספגתי מהלומה חזקה מאוד ממישהו נעלם. 

דיווחתי על כך מיד למפקד היחידה באינטרקום, בשעה שהתקיים אצלו דיון על הכנות אחרונות ביחידה לקראת המלחמה (אז כבר ידענו שהמלחמה תפתח בערב אותו היום, כפי שדיווח "המלאך"). 

הרגשתי תסכול קשה ביותר, מכך שכל המידע על מה שהולך לקרות היה בידינו, וכי היחידה שתפקידה העיקרי היה להתריע מפני מהלך כזה של מדינות ערב נגדנו, עשתה כמיטב יכולתה. 

כל זה לא נחשב בעיני המעריכים ומקבלי ההחלטות באגף המודיעין. הם ידעו יותר טוב גם בלי המידע שהתקבל ונצבר ממקורות היחידה וממקורות איסוף אחרים. 

בכך שיחקו לידי האויבים, ותרמו בטעותם זו להצלחתם בפתיחת המלחמה בהפתעה, אף יותר מתכנית ההונאה שהם תכננו והפעילו, שנועדה להטעותינו באשר לכוונותיהם, ובכך גרמו לכישלון המודיעיני הגדול, להפתעת ההנהגה המדינית והצבאית שלנו כאחת לגבי המהלך הצפוי, ובעקבות כך, לטראומה הלאומית, המלווה אותנו מאז בשל ארוע זה.

היתה לאגף המודיעין ולעומדים בראשו אפשרות לנהוג אז אחרת, שכן המידע שהיה בידינו (ובידם) הצביע על מה שעומד לקרות, אך מסיבות שונות הוא לא תאם ל"קונספציה" שבה הם אחזו, ולכן נדחה הצידה ואף לא דווח למי שצריך (ראו את מחקרו של תא"ל עמוס גלבוע ז"ל על "ידיעת הזהב" והטיפול בה, באתר terrorism-info.

ראשי המערכת כשלו, ואת המחיר שילמו טובי בחורינו. היחידה עשתה את המוטל עליה מעל ומעבר, אך אף אחד לא חשב שכל זה יהיה לריק, וכי הצרכנים אליהם דווח המידע שהופק ממקורותיה ערב המלחמה, לא יתייחסו אליו כפי שאנחנו ציפינו שיקרה וכפי שאנחנו התייחסנו אליו, וכפי שאנחנו הבנו אותו, וחבל. 

אולי יעניין אותך גם