פרשנות | ממשלתו של אבראהים ראיסי: מגמות ושחקנים מרכזיים
מבט חטוף אל עברם ופועלם של חברי הקבינט החדשים לא מעלה תהיות באשר לקווי המדיניות העתידיים בנושאי פנים וחוץ וביתר שאת, ביחס לישראל
דורון יצחקוב
| 30/08/2021
IRNA
בחירתו של אבראהים ראיסי ואישור חברי ממשלתו היו בבחינת תסריט ידוע מראש ולא היוו הפתעה לעוסקים בחקר התנהלותה של הרפובליקה האסלאמית. היות שסלילת הדרך לכהונתו של ראיסי הייתה פרי תכנון מקדים של המנהיג העליון ולשכתו.
זאת ועוד, לאור העובדה שהפרלמנט האיראני נשלט ברובו על ידי הפלג השמרני, גם אישור חברי ממשלתו החדשה, למעט זו של שר החינוך- חוסין בארגלי, הייתה ידועה מראש (אתר BBC בפרסית 25.8.2021).
פלג אולטרה-שמרני
מבט חטוף אל עברם ופועלם של חברי הקבינט החדשים לא מעלה תהיות באשר לקווי המדיניות העתידיים בנושאי פנים וחוץ וביתר שאת, ביחס לישראל. כל זאת, מכיוון שהמאפיין הבולט בקרב שרי הממשלה החדשה הוא עצם השתייכותם לפלג האולטרה-שמרני וקרבתם לממסד הביטחוני בדגש על משמרות המהפכה. סברה זו מחזקת גם את ההשערה כי תתקיים הקצנה ביחס למערב והתקרבות לסין ורוסיה כמשקל נגד.
במהלך השבוע שקדם לאישור הפרלמנט הופיעו השרים המיועדים בפני הפרלמנט והציגו את משנתם. המסר העיקרי שעלה מדבריהם היה תמיכה בהשפעתה הגוברת של איראן באזור; תמיכה במעורבות משמרות המהפכה בנושאי פנים וחוץ; קידום 'ציר ההתנגדות' כנגד ישראל והתנגדות תקיפה לנוכחות האמריקאית באזור; תמיכה ברעיון 'ההסתמכות העצמית וכלכלת ההתנגדות'; שינוי מדיניות החוץ ביחס להסכם הגרעין ונאמנות בלתי מעורערת למדיניות המנהיג העליון והנשיא הנבחר.
משמרות המהפכה
תמהיל השרים החדש לא מותיר ספקות באשר לקו האידאולוגי ולמעורבות הגוברת של משמרות המהפכה בניהול סדר היום הפוליטי. יחסי הקרבה עם הממסד הביטחוני מקבלים ביטוי בולט אצל שר החוץ- חוסין אמיר עבדוללהיאן; שר הפנים- אחמד וחידי; שר ההגנה- מוחמד רזא קרוא'י אשתיאני; שר התחבורה ופיתוח עירוני- רסתם קאסמי; השר למורשת ותרבות - עזתאללה ז'רגומי ואף אצל השר לתקשורת ומידע- עיסא זארעפור.
מבין כלל השרים, נדרשת תשומת לב מיוחדת לשר הפנים אחמד וחידי ולשר החוץ חוסין אמיר עבדוללהיאן. כל זאת, לאור עברם והאידאולוגיה המנחה אותם. שמו של אחמד וחידי שגור היטב בפי הרשויות העוסקות בלחימה בטרור, בארץ ובחו"ל.
הלה שימש בעברו בתפקיד מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה ובהמשך כיהן בתפקיד שר ההגנה. שמו של וחידי נקשר עם האחראים לביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה בשנת 1994, אשר בגינו הוא מבוקש על ידי האינטרפול עד לעצם כתיבת שורות אלה.
[ד״ר דורון יצחקוב. צילום: מרכז בגין סאדאת]
חוסין אמיר עבדוללהיאן, שמונה לתפקיד שר החוץ, מהווה דמות מרכזית נוספת ומן הראוי להתייחס בכובד ראש לעמדותיו וכוונותיו. בתפקידו האחרון שימש כממונה על יחסים בינלאומיים בפרלמנט האיראני ויועצו המיוחד של יושב הראש- מוחמד באקר קאליבאף. עבדוללהיאן אמנם סלל את דרכו במשרד החוץ, אולם היה מקורב לכוח קודס ולקאסם סולימאני בפרט, ולכן מינויו לתפקיד מהווה הישג גדול עבור משמרות המהפכה.
לאחר הפלת סדאם חוסין, הוצב עבדוללהיאן כנספח מיוחד בשגרירות האיראנית בבגדאד והופקד על תיאום המדיניות שהוכתבה לרוב על ידי סולימאני. עם סיום התפקיד בבגדאד הוא מונה לתפקיד שגריר איראן בבחריין והיה שותף למאמץ האיראני לביסוס ההגמוניה על ארכיפלג זה שכידוע, רוב אזרחיו נמנים עם הזרם השיעי.
עבדוללהיאן ששימש בעבר כיו"ר הוועד הבינלאומי לתמיכה באינתיפאדה הפלסטינית הינו תומך נלהב של 'קידום ציר ההתנגדות' כנגד ישראל. לא זו אף זו, הלה מקורב למזכ"ל חזבאללה ומטיף לתמיכה במיליציות השיעיות בעיראק, בסוריה, ובארגוני הטרור ברצועת עזה.
מעניינת אפוא היא עמדתו בנוגע ליחסים עם הקהילה הבינלאומית. עמדה זו הומחשה היטב בהצהרתו בפני הפרלמנט האיראני (שכללה ביקורת מרומזת על קודמו- זריף), בה טען, "כי מעתה משרדו לא יפעל כבעבר ולא ישעבד את משרד החוץ להסכם הגרעין" (א-שרק אל-אוסט, 23.8.2021).
שר התחבורה ופיתוח עירוני, רסתם קאסמי, מהווה דוגמה נוספת לחבר קבינט שסלל את דרכו במשמרות המהפכה. הלה הצטרף למשמרות המהפכה בשנת 1981 והשתתף במלחמת איראן-עיראק; בהמשך דרכו הוא מונה למפקד בסיס ח'אתם אל-אנביאא' המאגד בתוכו את התעשייה הצבאית והאזרחית כאחד.
בתקופת כהונתו השנייה של אחמדי-נז'אד, הוא כיהן בתפקיד שר הנפט ופעל בהשראת משמרות המהפכה, שהתוו את הדירקטיבה בעידן העיצומים על שוק הנפט האיראני. בדומה לשרים אחרים בממשלה הנוכחית, גם רסתם קאסמי, נכלל ברשימת האישים אשר כנגדם מוטלות הסנקציות מצד הקהילה הבינלאומית.
שרים נוספים הקשורים למשמרות המהפכה ונמנים עם הפלג האולטרה-שמרני הם: השר לתרבות ומורשת (עזתאללה דרע'אמי) ושר ההגנה (מוחמד-רזא אשתיאני). עזתאללה דרע'אמי היה מבין 'סטודנטים תומכי קו האמאם' שהשתלטו על שגרירות ארצות הברית בנובמבר 1979 ועד היום שמו נכלל ברשימת האישים שעליהם השית הממשל בוושינגטון סנקציות והגבלות.
מוחמד-רזא אשתיאני, הנושא דרגת תת אלוף, מהווה ייצוג הולם לתהליך המואץ של השתלבות מפקדי הממסד הביטחוני בפוליטיקה האיראנית. גם כנגדו חלות סנקציות שהוטלו על ידי גורמים בינלאומיים בגין תפקידו בערעור היציבות במזרח התיכון.
הממד האישי
בדומה לממשלות איראן בעבר גם בממשלתו החדשה של ראיסי, בולט עד מאוד הממד האישי. מניתוח קווי התפר המחברים בין שרי הקבינט עולה כי בנוסף לקשר עם הממסד הביטחוני קיים קשר אישי עם לשכת המנהיג העליון. כך לדוגמה, שר ההסברה אסמעיל ח'טיב היה סטודנט של ח'אמנהאי ופעל בשרות ההסברה של משמרות המהפכה. השר להכוונה והנחיה אסלאמית (מוחמד האדי- אסמאעילי), חיבר ספר על רעיונותיו ופסיקותיו של המנהיג העליון.
שר העבודה והרווחה (חוג'ת עבד אל-מאלכי) היה חבר בהנהלת קרן הצדקה והסיוע על שם 'אמאם ח'ומיני' ותומך נלהב של כלכלת ההתנגדות שהתווה המנהיג העליון. מבין אנשי שלומו של הנשיא החדש בולטים שר המשפטים, אמין חוסין רחימי ששימש כעוזרו של ראיסי ברשות השופטת והשר לתקשורת ומידע, עיסא זעראפּור, ששימש בעבר כמנהל טכנולוגיית המידע באותה הרשות.
בד בבד עם בחינת הקו המנחה של השרים המיועדים, עולה הצורך להפנות את המבט גם אל הקשר האישי שנרקם בין המנהיג העליון לנשיא הנבחר. קשר זה הוא בבחינת סוד גלוי ולכן נראה כי תתקיים הלימה מוחלטת בין פעולות הנשיא לתפיסת עולמו של ח'אמנהאי.
יחסים אלו הם תולדה של קרבה אישית ואידאולוגית שקיבלה ביטוי מעשי עוד בשנת 1981, עם מינויו של ראיסי לתפקיד התובע של העיר כרג'. הקשר בין האישים התחזק לנוכח נישואיו של ראיסי לג'מילה עלאם-חודא, בתו של איש דת בכיר ששימש כיועצו הקרוב של ח'אמנהאי.
ראיסי כיורש ח'אמנהאי
יתר על כן, לאחר בחירתו של ח'אמנהאי למנהיג העליון, חלה קפיצת דרך משמעותית בתהליך סלילת דרכו הפוליטית של ראיסי. התפתחות זו התבטאה במינויו לתפקיד התובע הכללי של תהראן; בחירתו למועצת המומחים; בהמשך, עם מינויו לעמוד בראש אוסתאן-י קודס-י רַזְוי (קרן צדקה רבת ממון והשפעה); לאחר מכן, במאמץ להשפיע על בחירתו לנשיאות בשנת 2017, ולבסוף במינויו לראש הרשות השופטת ושנתיים לאחר מכן, בחירתו לנשיאות.
הואיל וכך, לא מן הנמנע כי בכוונת המנהיג העליון לסלול את דרכו של ראיסי כיורשו, לאחר מותו. ניתן לסכם ולומר, כי בחירת שחקני הממשלה החדשה מעידה על מדיניות חוץ נוקשה כלפי המערב המזכירה, לא במעט, את הרוח המהפכנית ששרה עם תום המהפכה האסלאמית.
עם זאת, לעוקבים אחר התנהלות הממסד המהפכני לאורך השנים, ברור היטב כי קיים הבדל בין חזות הדברים למהות, בדגש על הדיאלוג עם המערב. אף-על-פי-כן, נראה כי ההבדל המהותי בתקופת נשיאותו של ראיסי יתבטא בכך שחזות הדברים והמהות יהיו בהלימה, ועל כן יהיה קשה לטשטש את האמת כלפי חוץ.
נכון לשעה זו נראה כי קווי מדיניות הממשלה החדשה יכללו: חיזוק הגורם ההרתעתי כמרכיב בסיסי לשרידות המשטר; ביסוס ההגמוניה האיראנית בקרב שכנותיה של איראן בפרט ומדינות האזור ככלל; הישענות על משמרות המהפכה כגורם משפיע בתחום יחסי הפנים והחוץ כאחד.
ההתנגדות לקיומה של ישראל כמרכיב מאיץ לחיזוק מעמדה האזורי של איראן; התנגדות לנוכחות אמריקאית במזרח התיכון; חיזוק מהותי של יחסי החוץ עם רוסיה וסין כתגובת נגד למערב.
חיזוק מעמדה של איראן במרחב הימי לשם ביסוס מעמדה במפרץ הפרסי ומעבר לו. אולם מעל לכל, נראה כי ממשלתו של ראיסי תהנה מקשר חזק ותמיכה חסרת פשרות מצד המנהיג העליון שתשמש אבן דרך בהתנהלותה הדוגמטית.
ד"ר דורון יצחקוב הינו מומחה ליחסי החוץ ולהיסטוריה של איראן בעת המודרנית ומשמש כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
מבט חטוף אל עברם ופועלם של חברי הקבינט החדשים לא מעלה תהיות באשר לקווי המדיניות העתידיים בנושאי פנים וחוץ וביתר שאת, ביחס לישראל
IRNA
בחירתו של אבראהים ראיסי ואישור חברי ממשלתו היו בבחינת תסריט ידוע מראש ולא היוו הפתעה לעוסקים בחקר התנהלותה של הרפובליקה האסלאמית. היות שסלילת הדרך לכהונתו של ראיסי הייתה פרי תכנון מקדים של המנהיג העליון ולשכתו.
זאת ועוד, לאור העובדה שהפרלמנט האיראני נשלט ברובו על ידי הפלג השמרני, גם אישור חברי ממשלתו החדשה, למעט זו של שר החינוך- חוסין בארגלי, הייתה ידועה מראש (אתר BBC בפרסית 25.8.2021).
פלג אולטרה-שמרני
מבט חטוף אל עברם ופועלם של חברי הקבינט החדשים לא מעלה תהיות באשר לקווי המדיניות העתידיים בנושאי פנים וחוץ וביתר שאת, ביחס לישראל. כל זאת, מכיוון שהמאפיין הבולט בקרב שרי הממשלה החדשה הוא עצם השתייכותם לפלג האולטרה-שמרני וקרבתם לממסד הביטחוני בדגש על משמרות המהפכה. סברה זו מחזקת גם את ההשערה כי תתקיים הקצנה ביחס למערב והתקרבות לסין ורוסיה כמשקל נגד.
במהלך השבוע שקדם לאישור הפרלמנט הופיעו השרים המיועדים בפני הפרלמנט והציגו את משנתם. המסר העיקרי שעלה מדבריהם היה תמיכה בהשפעתה הגוברת של איראן באזור; תמיכה במעורבות משמרות המהפכה בנושאי פנים וחוץ; קידום 'ציר ההתנגדות' כנגד ישראל והתנגדות תקיפה לנוכחות האמריקאית באזור; תמיכה ברעיון 'ההסתמכות העצמית וכלכלת ההתנגדות'; שינוי מדיניות החוץ ביחס להסכם הגרעין ונאמנות בלתי מעורערת למדיניות המנהיג העליון והנשיא הנבחר.
משמרות המהפכה
תמהיל השרים החדש לא מותיר ספקות באשר לקו האידאולוגי ולמעורבות הגוברת של משמרות המהפכה בניהול סדר היום הפוליטי. יחסי הקרבה עם הממסד הביטחוני מקבלים ביטוי בולט אצל שר החוץ- חוסין אמיר עבדוללהיאן; שר הפנים- אחמד וחידי; שר ההגנה- מוחמד רזא קרוא'י אשתיאני; שר התחבורה ופיתוח עירוני- רסתם קאסמי; השר למורשת ותרבות - עזתאללה ז'רגומי ואף אצל השר לתקשורת ומידע- עיסא זארעפור.
מבין כלל השרים, נדרשת תשומת לב מיוחדת לשר הפנים אחמד וחידי ולשר החוץ חוסין אמיר עבדוללהיאן. כל זאת, לאור עברם והאידאולוגיה המנחה אותם. שמו של אחמד וחידי שגור היטב בפי הרשויות העוסקות בלחימה בטרור, בארץ ובחו"ל.
הלה שימש בעברו בתפקיד מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה ובהמשך כיהן בתפקיד שר ההגנה. שמו של וחידי נקשר עם האחראים לביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה בשנת 1994, אשר בגינו הוא מבוקש על ידי האינטרפול עד לעצם כתיבת שורות אלה.
[ד״ר דורון יצחקוב. צילום: מרכז בגין סאדאת]
חוסין אמיר עבדוללהיאן, שמונה לתפקיד שר החוץ, מהווה דמות מרכזית נוספת ומן הראוי להתייחס בכובד ראש לעמדותיו וכוונותיו. בתפקידו האחרון שימש כממונה על יחסים בינלאומיים בפרלמנט האיראני ויועצו המיוחד של יושב הראש- מוחמד באקר קאליבאף. עבדוללהיאן אמנם סלל את דרכו במשרד החוץ, אולם היה מקורב לכוח קודס ולקאסם סולימאני בפרט, ולכן מינויו לתפקיד מהווה הישג גדול עבור משמרות המהפכה.
לאחר הפלת סדאם חוסין, הוצב עבדוללהיאן כנספח מיוחד בשגרירות האיראנית בבגדאד והופקד על תיאום המדיניות שהוכתבה לרוב על ידי סולימאני. עם סיום התפקיד בבגדאד הוא מונה לתפקיד שגריר איראן בבחריין והיה שותף למאמץ האיראני לביסוס ההגמוניה על ארכיפלג זה שכידוע, רוב אזרחיו נמנים עם הזרם השיעי.
עבדוללהיאן ששימש בעבר כיו"ר הוועד הבינלאומי לתמיכה באינתיפאדה הפלסטינית הינו תומך נלהב של 'קידום ציר ההתנגדות' כנגד ישראל. לא זו אף זו, הלה מקורב למזכ"ל חזבאללה ומטיף לתמיכה במיליציות השיעיות בעיראק, בסוריה, ובארגוני הטרור ברצועת עזה.
מעניינת אפוא היא עמדתו בנוגע ליחסים עם הקהילה הבינלאומית. עמדה זו הומחשה היטב בהצהרתו בפני הפרלמנט האיראני (שכללה ביקורת מרומזת על קודמו- זריף), בה טען, "כי מעתה משרדו לא יפעל כבעבר ולא ישעבד את משרד החוץ להסכם הגרעין" (א-שרק אל-אוסט, 23.8.2021).
שר התחבורה ופיתוח עירוני, רסתם קאסמי, מהווה דוגמה נוספת לחבר קבינט שסלל את דרכו במשמרות המהפכה. הלה הצטרף למשמרות המהפכה בשנת 1981 והשתתף במלחמת איראן-עיראק; בהמשך דרכו הוא מונה למפקד בסיס ח'אתם אל-אנביאא' המאגד בתוכו את התעשייה הצבאית והאזרחית כאחד.
בתקופת כהונתו השנייה של אחמדי-נז'אד, הוא כיהן בתפקיד שר הנפט ופעל בהשראת משמרות המהפכה, שהתוו את הדירקטיבה בעידן העיצומים על שוק הנפט האיראני. בדומה לשרים אחרים בממשלה הנוכחית, גם רסתם קאסמי, נכלל ברשימת האישים אשר כנגדם מוטלות הסנקציות מצד הקהילה הבינלאומית.
שרים נוספים הקשורים למשמרות המהפכה ונמנים עם הפלג האולטרה-שמרני הם: השר לתרבות ומורשת (עזתאללה דרע'אמי) ושר ההגנה (מוחמד-רזא אשתיאני). עזתאללה דרע'אמי היה מבין 'סטודנטים תומכי קו האמאם' שהשתלטו על שגרירות ארצות הברית בנובמבר 1979 ועד היום שמו נכלל ברשימת האישים שעליהם השית הממשל בוושינגטון סנקציות והגבלות.
מוחמד-רזא אשתיאני, הנושא דרגת תת אלוף, מהווה ייצוג הולם לתהליך המואץ של השתלבות מפקדי הממסד הביטחוני בפוליטיקה האיראנית. גם כנגדו חלות סנקציות שהוטלו על ידי גורמים בינלאומיים בגין תפקידו בערעור היציבות במזרח התיכון.
הממד האישי
בדומה לממשלות איראן בעבר גם בממשלתו החדשה של ראיסי, בולט עד מאוד הממד האישי. מניתוח קווי התפר המחברים בין שרי הקבינט עולה כי בנוסף לקשר עם הממסד הביטחוני קיים קשר אישי עם לשכת המנהיג העליון. כך לדוגמה, שר ההסברה אסמעיל ח'טיב היה סטודנט של ח'אמנהאי ופעל בשרות ההסברה של משמרות המהפכה. השר להכוונה והנחיה אסלאמית (מוחמד האדי- אסמאעילי), חיבר ספר על רעיונותיו ופסיקותיו של המנהיג העליון.
שר העבודה והרווחה (חוג'ת עבד אל-מאלכי) היה חבר בהנהלת קרן הצדקה והסיוע על שם 'אמאם ח'ומיני' ותומך נלהב של כלכלת ההתנגדות שהתווה המנהיג העליון. מבין אנשי שלומו של הנשיא החדש בולטים שר המשפטים, אמין חוסין רחימי ששימש כעוזרו של ראיסי ברשות השופטת והשר לתקשורת ומידע, עיסא זעראפּור, ששימש בעבר כמנהל טכנולוגיית המידע באותה הרשות.
בד בבד עם בחינת הקו המנחה של השרים המיועדים, עולה הצורך להפנות את המבט גם אל הקשר האישי שנרקם בין המנהיג העליון לנשיא הנבחר. קשר זה הוא בבחינת סוד גלוי ולכן נראה כי תתקיים הלימה מוחלטת בין פעולות הנשיא לתפיסת עולמו של ח'אמנהאי.
יחסים אלו הם תולדה של קרבה אישית ואידאולוגית שקיבלה ביטוי מעשי עוד בשנת 1981, עם מינויו של ראיסי לתפקיד התובע של העיר כרג'. הקשר בין האישים התחזק לנוכח נישואיו של ראיסי לג'מילה עלאם-חודא, בתו של איש דת בכיר ששימש כיועצו הקרוב של ח'אמנהאי.
ראיסי כיורש ח'אמנהאי
יתר על כן, לאחר בחירתו של ח'אמנהאי למנהיג העליון, חלה קפיצת דרך משמעותית בתהליך סלילת דרכו הפוליטית של ראיסי. התפתחות זו התבטאה במינויו לתפקיד התובע הכללי של תהראן; בחירתו למועצת המומחים; בהמשך, עם מינויו לעמוד בראש אוסתאן-י קודס-י רַזְוי (קרן צדקה רבת ממון והשפעה); לאחר מכן, במאמץ להשפיע על בחירתו לנשיאות בשנת 2017, ולבסוף במינויו לראש הרשות השופטת ושנתיים לאחר מכן, בחירתו לנשיאות.
הואיל וכך, לא מן הנמנע כי בכוונת המנהיג העליון לסלול את דרכו של ראיסי כיורשו, לאחר מותו. ניתן לסכם ולומר, כי בחירת שחקני הממשלה החדשה מעידה על מדיניות חוץ נוקשה כלפי המערב המזכירה, לא במעט, את הרוח המהפכנית ששרה עם תום המהפכה האסלאמית.
עם זאת, לעוקבים אחר התנהלות הממסד המהפכני לאורך השנים, ברור היטב כי קיים הבדל בין חזות הדברים למהות, בדגש על הדיאלוג עם המערב. אף-על-פי-כן, נראה כי ההבדל המהותי בתקופת נשיאותו של ראיסי יתבטא בכך שחזות הדברים והמהות יהיו בהלימה, ועל כן יהיה קשה לטשטש את האמת כלפי חוץ.
נכון לשעה זו נראה כי קווי מדיניות הממשלה החדשה יכללו: חיזוק הגורם ההרתעתי כמרכיב בסיסי לשרידות המשטר; ביסוס ההגמוניה האיראנית בקרב שכנותיה של איראן בפרט ומדינות האזור ככלל; הישענות על משמרות המהפכה כגורם משפיע בתחום יחסי הפנים והחוץ כאחד.
ההתנגדות לקיומה של ישראל כמרכיב מאיץ לחיזוק מעמדה האזורי של איראן; התנגדות לנוכחות אמריקאית במזרח התיכון; חיזוק מהותי של יחסי החוץ עם רוסיה וסין כתגובת נגד למערב.
חיזוק מעמדה של איראן במרחב הימי לשם ביסוס מעמדה במפרץ הפרסי ומעבר לו. אולם מעל לכל, נראה כי ממשלתו של ראיסי תהנה מקשר חזק ותמיכה חסרת פשרות מצד המנהיג העליון שתשמש אבן דרך בהתנהלותה הדוגמטית.
ד"ר דורון יצחקוב הינו מומחה ליחסי החוץ ולהיסטוריה של איראן בעת המודרנית ומשמש כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.
