דעה | היציאה מאפגניסטן מראה כי ביידן יודע להחליט וליישם
הנשיא ביידן לא נכשל, אלא היה אמיץ מספיק לקחת החלטה שקודמיו פחדו ממנה. ובהשלכה על ישראל והגרעין האיראני - האם ביידן יקח החלטה לצייד את ישראל במה שצריך? דן ארקין במאמר דעה
דן ארקין
| 23/08/2021
President Joe Biden prepares to board Marine One on the South Lawn of the White House, Friday, June 25, 2021, en route to Camp David in Thurmont, Maryland. (Official White House Photo by Adam Schultz)
הרהורים על החלטת הנשיא ביידן להוציא את צבאו מאפגניסטן "עכשיו ומיד". תרגיל מחשבתי: נפריד בין כמה שלבים בהחלטה אסטרטגית רבת משמעות כגון זו: ההחלטה, הביצוע, התוצאות והנראות. על קבלת ההחלטה מקבל הנשיא (מאתנו בצניעותנו) ציון טוב מאוד. על הביצוע ציון בינוני ועל הנראות ציון גרוע.
ביידן הראה דוגמה טובה להחלטה מנהיגותית, נשיאותית. הוא שמע את יועציו, את המודיעין שלו, והחליט: לצאת, ומיד. יתכן שההחלטה נכונה ויתכן שתתברר כמשגה חמור. אבל אנו מבקשים לציין לשבח תהליך שבו מנהיג של מדינה דמוקרטית מקבל החלטה ומבצע אותה. ללא היסוס, ללא דחייה, ללא הכלה, ללא 'בחודשיים הקרובים', כפי שלמרבה הצער נוהגים מנהיגים, גם אצלנו, כשהם מגלים רפיסות. הכלה היא במקרים רבים רפיסות. כשלא יודעים מה להחליט.
החלטה נועזת ונחושה
במקרה כמו היציאה מאפגניסטן, בדומה ליציאת אהוד ברק מלבנון, התקבלה החלטה נועזת ונחושה. כל היסוס היה דוחה את הביצוע. כל דחייה עלולה היתה לגרום לנפגעים, פצועים והרוגים. כל דחייה פירושה לחצים מכל הצדדים: כן להוציא את הכוחות, לא להוציא את הכוחות, אולי במועד אחר, אולי מחר ואולי מחרתיים, ואולי אחרי החגים, אולי להישאר, אולי להשאיר קצת.
אם ג'ו ביידן, שהוא פוליטיקאי ומדינאי ותיק ומנוסה, משוכנע היה בעומק הכרתו וליבו שיש לצאת מאפגניסטן, מדינה שלרוב תושבי ארצו אין מושג היכן היא נמצאת על הגלובוס, אזי לדעתנו הוא קיבל את ההחלטה הנכונה, החלטה לא רק לצאת, אלא לבצע מיד. השארת ציוד צבאי, אפילו רב ויקר, באפגניסטן, כמו השארת ציוד של צה"ל בלבנון בשעתו, אין לה שום משמעות. ציוד ניתן לחדש.
ולעניין הנראות: כאן הציון נמוך, מכיוון שיציאת כוחות תמיד נראית רע ומצטלמת גרוע, מזמינה האשמות שהיתה זו נסיגה, בריחה, כישלון, חולשה. ובכן, לדעתנו אין זו חולשה כלל ועיקר, אלא להפך: הכרה של ראש המדינה, שהוא גם המפקד העליון של הכוחות המזויינים, ש"לא היה לנו מה לחפש באפגניסטן", בדומה ל"לא היה לנו מה לעשות בלבנון 13 שנה".
שלא לדבר על כך שיציאה מאפגניסטן/מלבנון מנעו התנגשויות חמושות, תקיפות, מטעני צד, ירי צלפים. נמנעו צילומי מטוסי התובלה האמריקניים שהנחיתו ארונות עטופי דגל הכוכבים והפסים, כמו שנמנעו צילומיהם בעמודים הראשונים של חללי צה"ל בלבנון.
היציאה מלבנון, כפי שהיא בוצעה, לא היתה שגיאה של אהוד ברק אלא של אלו ש-13 שנה לפני כן הגו רעיונות עיוועים הזויים של שת"פ עם הנוצרים, שלא עלה בדעתם להילחם את מלחמתם-הם, וחתימה על הסכם שלום שלא היה ולא נברא. כך ביידן: 'חתך' כשהגיע למסקנה שאין סיבה שארה"ב תהיה שוטר אפגניסטן, בעוד הנשיא הזה רואה בסין וברוסיה את האויבים העיקריים של אמריקה.
הגרעין האיראני
בעניין תפקיד ארה"ב כשוטר העולם ושומרת הסדר העולמי: נכון שביידן עושה צעדים בכיוון צמצום התפקיד הזה. אבל לא בטוח שאמנם וושינגטון נחושה לשמור על 'בדידות מזהירה', בניגוד למה שעשתה בשתי מלחמות עולם, בקוריאה, בוויטנאם, בעירק, באפגניסטן ובעוד מקומות קטנים, כאשר נחלצה לעזרה. היא נהגה כך למרות שתמיד היו בארה"ב מתבדלים - אלו המתנגדים למעורבות אמריקנית בענייני חוץ.
שומעים את הנימוק הזה בימים אלו בהתייחסות לגרעין האיראני. מובע חשש ש'נטישה' אמריקנית של האזור תשאיר את ישראל לבדה מול איראן, מול ציר הרשע טהרן-בגדד-חיזבאללה-חמס. לאוזניו של ביידן יגיעו חששות כאלו מכיוון ישראל לקראת פגישתו ביום חמישי השבוע עם ראש הממשלה נפתלי בנט.
לפגישה הזו יש חשיבות עצומה. לדעתנו בנט חייב לצאת מהפגישה בבית הלבן כשהוא משוכנע שממשל ביידן מבין שישראל איננה יכולה לנהל לבדה את המאבק נגד הגרעין האיראני. ישראל איננה אפגניסטן: לא צריך להוציא מישראל צבא אמריקני כי אין כזה, וצה"ל הוא המופקד על הגנת המדינה ובטחונה.
בנט חייב לשמוע מביידן איך הנשיא מבין את תוכן ההצהרות האמריקניות המסורתיות בדבר "שמירה על יתרונה ואיכותה האסטרטגי של ישראל", ומה פירוש הדבר מבחינת חומרה ותוכנה. ג'ו ביידן ונפתלי בנט, שניהם חדשים בתפקידיהם, חייבים לקבוע ביניהם מסד נתונים מבוסס מודיעין, שיש לו משמעות מעשית: מה בדיוק הסטטוס של תכנית הגרעין האיראני היום, של תכנית הטילים הבליסטיים.
מה הפירוש המדויק והמפורט של 'מדינת סף', של 'כמעט-נשק', של אחוזי העשרה, של מועדי התקרבות לפצצה. ראש הממשלה חייב לשוב הביתה בידיעה שהממשל מוכן להעמיד לרשות ישראל את מלוא האמצעים כדי להתמודד עם סכנת גרעין באיראן, כולל אופציה מסוכנת שבה תיאלץ ישראל להתייצב לבדה, בכוחות עצמה, מול האיום הגרעיני תוצרת נתנז.
בעזה אפשר בקושי לחיות עם "הכלה", אך גרעין אצל מדינת אויב אי אפשר "להכיל".
הנשיא ביידן לא נכשל, אלא היה אמיץ מספיק לקחת החלטה שקודמיו פחדו ממנה. ובהשלכה על ישראל והגרעין האיראני - האם ביידן יקח החלטה לצייד את ישראל במה שצריך? דן ארקין במאמר דעה
President Joe Biden prepares to board Marine One on the South Lawn of the White House, Friday, June 25, 2021, en route to Camp David in Thurmont, Maryland. (Official White House Photo by Adam Schultz)
הרהורים על החלטת הנשיא ביידן להוציא את צבאו מאפגניסטן "עכשיו ומיד". תרגיל מחשבתי: נפריד בין כמה שלבים בהחלטה אסטרטגית רבת משמעות כגון זו: ההחלטה, הביצוע, התוצאות והנראות. על קבלת ההחלטה מקבל הנשיא (מאתנו בצניעותנו) ציון טוב מאוד. על הביצוע ציון בינוני ועל הנראות ציון גרוע.
ביידן הראה דוגמה טובה להחלטה מנהיגותית, נשיאותית. הוא שמע את יועציו, את המודיעין שלו, והחליט: לצאת, ומיד. יתכן שההחלטה נכונה ויתכן שתתברר כמשגה חמור. אבל אנו מבקשים לציין לשבח תהליך שבו מנהיג של מדינה דמוקרטית מקבל החלטה ומבצע אותה. ללא היסוס, ללא דחייה, ללא הכלה, ללא 'בחודשיים הקרובים', כפי שלמרבה הצער נוהגים מנהיגים, גם אצלנו, כשהם מגלים רפיסות. הכלה היא במקרים רבים רפיסות. כשלא יודעים מה להחליט.
החלטה נועזת ונחושה
במקרה כמו היציאה מאפגניסטן, בדומה ליציאת אהוד ברק מלבנון, התקבלה החלטה נועזת ונחושה. כל היסוס היה דוחה את הביצוע. כל דחייה עלולה היתה לגרום לנפגעים, פצועים והרוגים. כל דחייה פירושה לחצים מכל הצדדים: כן להוציא את הכוחות, לא להוציא את הכוחות, אולי במועד אחר, אולי מחר ואולי מחרתיים, ואולי אחרי החגים, אולי להישאר, אולי להשאיר קצת.
אם ג'ו ביידן, שהוא פוליטיקאי ומדינאי ותיק ומנוסה, משוכנע היה בעומק הכרתו וליבו שיש לצאת מאפגניסטן, מדינה שלרוב תושבי ארצו אין מושג היכן היא נמצאת על הגלובוס, אזי לדעתנו הוא קיבל את ההחלטה הנכונה, החלטה לא רק לצאת, אלא לבצע מיד. השארת ציוד צבאי, אפילו רב ויקר, באפגניסטן, כמו השארת ציוד של צה"ל בלבנון בשעתו, אין לה שום משמעות. ציוד ניתן לחדש.
ולעניין הנראות: כאן הציון נמוך, מכיוון שיציאת כוחות תמיד נראית רע ומצטלמת גרוע, מזמינה האשמות שהיתה זו נסיגה, בריחה, כישלון, חולשה. ובכן, לדעתנו אין זו חולשה כלל ועיקר, אלא להפך: הכרה של ראש המדינה, שהוא גם המפקד העליון של הכוחות המזויינים, ש"לא היה לנו מה לחפש באפגניסטן", בדומה ל"לא היה לנו מה לעשות בלבנון 13 שנה".
שלא לדבר על כך שיציאה מאפגניסטן/מלבנון מנעו התנגשויות חמושות, תקיפות, מטעני צד, ירי צלפים. נמנעו צילומי מטוסי התובלה האמריקניים שהנחיתו ארונות עטופי דגל הכוכבים והפסים, כמו שנמנעו צילומיהם בעמודים הראשונים של חללי צה"ל בלבנון.
היציאה מלבנון, כפי שהיא בוצעה, לא היתה שגיאה של אהוד ברק אלא של אלו ש-13 שנה לפני כן הגו רעיונות עיוועים הזויים של שת"פ עם הנוצרים, שלא עלה בדעתם להילחם את מלחמתם-הם, וחתימה על הסכם שלום שלא היה ולא נברא. כך ביידן: 'חתך' כשהגיע למסקנה שאין סיבה שארה"ב תהיה שוטר אפגניסטן, בעוד הנשיא הזה רואה בסין וברוסיה את האויבים העיקריים של אמריקה.
הגרעין האיראני
בעניין תפקיד ארה"ב כשוטר העולם ושומרת הסדר העולמי: נכון שביידן עושה צעדים בכיוון צמצום התפקיד הזה. אבל לא בטוח שאמנם וושינגטון נחושה לשמור על 'בדידות מזהירה', בניגוד למה שעשתה בשתי מלחמות עולם, בקוריאה, בוויטנאם, בעירק, באפגניסטן ובעוד מקומות קטנים, כאשר נחלצה לעזרה. היא נהגה כך למרות שתמיד היו בארה"ב מתבדלים - אלו המתנגדים למעורבות אמריקנית בענייני חוץ.
שומעים את הנימוק הזה בימים אלו בהתייחסות לגרעין האיראני. מובע חשש ש'נטישה' אמריקנית של האזור תשאיר את ישראל לבדה מול איראן, מול ציר הרשע טהרן-בגדד-חיזבאללה-חמס. לאוזניו של ביידן יגיעו חששות כאלו מכיוון ישראל לקראת פגישתו ביום חמישי השבוע עם ראש הממשלה נפתלי בנט.
לפגישה הזו יש חשיבות עצומה. לדעתנו בנט חייב לצאת מהפגישה בבית הלבן כשהוא משוכנע שממשל ביידן מבין שישראל איננה יכולה לנהל לבדה את המאבק נגד הגרעין האיראני. ישראל איננה אפגניסטן: לא צריך להוציא מישראל צבא אמריקני כי אין כזה, וצה"ל הוא המופקד על הגנת המדינה ובטחונה.
בנט חייב לשמוע מביידן איך הנשיא מבין את תוכן ההצהרות האמריקניות המסורתיות בדבר "שמירה על יתרונה ואיכותה האסטרטגי של ישראל", ומה פירוש הדבר מבחינת חומרה ותוכנה. ג'ו ביידן ונפתלי בנט, שניהם חדשים בתפקידיהם, חייבים לקבוע ביניהם מסד נתונים מבוסס מודיעין, שיש לו משמעות מעשית: מה בדיוק הסטטוס של תכנית הגרעין האיראני היום, של תכנית הטילים הבליסטיים.
מה הפירוש המדויק והמפורט של 'מדינת סף', של 'כמעט-נשק', של אחוזי העשרה, של מועדי התקרבות לפצצה. ראש הממשלה חייב לשוב הביתה בידיעה שהממשל מוכן להעמיד לרשות ישראל את מלוא האמצעים כדי להתמודד עם סכנת גרעין באיראן, כולל אופציה מסוכנת שבה תיאלץ ישראל להתייצב לבדה, בכוחות עצמה, מול האיום הגרעיני תוצרת נתנז.
בעזה אפשר בקושי לחיות עם "הכלה", אך גרעין אצל מדינת אויב אי אפשר "להכיל".
