בארה״ב של היום, קולוניאל פייפליין היא מגדלי התאומים החדשים
אחרי עשורים של התבוססות בבוץ של מדינות זרות, מוייטנאם ועד לאפגניסטן, ארה״ב עוברת להתמקד באיום חוץ חדש – החשש ממתקפות סייבר בחסות מדינות, שעלולות גם להוביל בחזרה לאותן מלחמות קונבנציונליות מוכרות
מנדי קוגוסובסקי
| 19/08/2021
נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן נושא נאום לגבי היציאה האמריקנית מאפגניסטן, השבוע. צילום: REUTERS/Leah Millis
בחודש יוני האחרון נערך בבריסל מפגש פסגה של מנהיגי מדינות נאט״ו, שסימל את חזרת ארה״ב למרכז העניינים של הזירה הבינלאומית אחרי ארבע שנות בדלנות של טראמפ. במהלך הפגישה הוביל הנשיא ביידן דיונים נרחבים בנוגע ללוחמה בזירת הסייבר והדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה בנושא בין בנות הברית. אלה חזרו ואישרו את ההחלטה מ-2019 לאפשר הפעלה של סעיף 5, המבסס את עקרונות ההגנה הקולקטיבית וקובע שמתקפה על אחת החברות משמעה פגיעה בכולן – במקרה של מתקפת סייבר.
מאז החתימה על האמנה הצפון-אטלנטית באפריל 1949 הופעל סעיף זה פעם אחת בלבד, וביוזמה אמריקנית – אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, כאשר צבאות נאט״ו נכנסו לאפגניסטן במטרה למגר את ארגוני הטרור שפעלו ממנה באין מפריע. זהו, בקצרה, אחד השינויים המשמעותיים שעברה מדיניות הביטחון האמריקנית בשני העשורים האחרונים, מאז הנחה הנשיא בוש על הפלישה לאפגניסטן (ובהמשך לעיראק): ממגדלי התאומים לקולוניאל פייפליין, ממגפיים על הקרקע (boots on the ground) לעיניים על צג המחשב.
במקום לשלוח אלפי חיילים להילחם במדינות רחוקות בנשק חם, להיפצע ולהיהרג על אדמה לא להם, עבור מטרות שלא בהכרח משרתות את האינטרס הלאומי האמריקני ארוך הטווח, ההתמקדות כעת עוברת להקצאת תקציבי ענק ולפיתוח יכולות מתוחכמות נגד איומי הטרור החדשים בזירה המקוונת, כאלה העלולים להשבית אספקת דלק, או שירותי דוא״ל, או לנסות לערער את יסודות הדמוקרטיה, או לגרום לנזקים אחרים – בעיקר מבית האויבות החדשות/ישנות סין ורוסיה, אך גם מאחרות דוגמת איראן וקוריאה הצפונית.
״סין ורוסיה היו רוצות לראות אותנו ממשיכים להעביר מיליארדים לאפגניסטן״
״המשימה שלנו באפגניסטן מעולם לא הייתה אמורה להיות בניית אומה, יצירת דמוקרטיה. האינטרס הלאומי החיוני היחיד שלנו נשאר היום כפי שהיה תמיד: מניעת פיגוע טרור על אדמת ארה״ב״, אמר הנשיא ביידן בנאום שנשא לאומה מוקדם יותר השבוע. ״חיילים אמריקנים לא צריכים להילחם ולמות במלחמה שהכוחות האפגניים אינם מוכנים להילחם בה עבור עצמם״. אחרי עשרים שנה ויותר מטריליון דולר מכספי משלם המיסים מניו יורק ועד אלבמה, הנשיא לא מנסה לייפות את המצב: זו לא מלחמה של האמריקנים, המטרה שלהם כבר הושגה, וכעת הגיע הזמן לעבור למלחמות הבאות.
״אין דבר שהמתחרות האסטרטגיות האמיתיות שלנו, סין ורוסיה, היו רוצות יותר מאשר לראות את ארה״ב ממשיכה להעביר משאבים במיליארדים ותשומת לב ללא הגבלת זמן בייצוב אפגניסטן״, הוסיף ביידן משפט קצר שהעביר היטב את המסר. כמובן שישנו מכלול שלם של אתגרים גיאופוליטיים, שכוללים גם פיתוחי נשק, מלחמות סחר ועוד – אבל נושא הסייבר נחשב כעת בארה״ב כ-emerging threat, וככזה זוכה להשקעה ולתשומת לב ניכרת.
אמנם היה זה הנשיא לשעבר דונלד טראמפ שחתם על ההסכם עם הטליבאן בדבר נסיגת הכוחות האמריקניים מאפגניסטן עד למאי השנה, אך ביידן הוא זה שהחליט לא להפוך אותו כי אם להוציאו לפועל (בדחייה קלה של מספר חודשים). שני נשיאים משני צידי המתרס הפוליטי שחולקים מטרה, אך לא בדיוק מאותן סיבות. כמו ביידן, גם טראמפ ראה בשהייה הממושכת במדינה דבר שלא מסייע לאינטרס הלאומי האמריקני - שמבחינתו כלל יציאה מהסכמים בינלאומיים ומהקצאת משאבים לגורמים חוץ-אמריקניים בגישה הבדלנית של ״אמריקה תחילה״.
ביידן אינו בדלן, להיפך: הוא מעוניין בכך שארה״ב תיטול מחדש את המושכות בהתוויית והובלת המדיניות הבינלאומית, ועל ידי כך תיצור לעצמה קואליציה חזקה שתסייע לה להתמודד עם האתגרים הבינלאומיים שלפתחה. ואתגרים אלה בהחלט עלולים לכלול מלחמות במובן הקונבנציונלי, אליהן אולי תצא ארצות הברית (גם) בשל מתקפות סייבר.
״ראינו איך איומי סייבר משבשים את העולם האמיתי. אני חושב שזה יותר מסביר שאם נמצא את עצמנו במלחמה – מלחמה של נשק אמיתי מול מדינה משמעותית – זה יהיה כתוצאה ממתקפת סייבר בעלת השלכות גדולות״, אמר ביידן בחודש שעבר, בנאום שנשא לאחר פגישה עם ראשת הביטחון הלאומי, אבריל היינס, וציין באופן ספציפי את האיומים הנשקפים מכיוון סין ורוסיה. שתי המדינות, אגב, כבר קיימו קשר ראשוני עם הטליבן מאז תפס מחדש את השלטון (אם כי יש לציין שגם ארה״ב נקטה בגישה פרו-אקטיבית, ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן שוחח טלפונית עם סרגיי לברוב ועם וואנג יי, מקביליו ממוסקבה ומבייג׳ינג).
הדיסוננס של ביידן: איש זכויות האדם שהפקיר אומה שלמה לגורלה
״לא אחזור על טעויות העבר, כאשר נשארנו ונלחמנו ללא הגבלת זמן בעימות שאינו אינטרס לאומי של ארה״ב, מלחמה בתוך מדינה זרה, ניסיון ליצור אותה מחדש באמצעות פריסה צבאית אינסופית של הכוחות האמריקניים. יש לנו אינטרסים חיוניים בעולם שאנו לא יכולים להתעלם מהם״, אמר ביידן בתקיפות. ייתכן שחשב באותו רגע על אותן תמונות איקוניות של הפינוי האמריקני מסייגון, שהדהדו אצל רבים שצפו בתמונות הזוועה של המוני האפגניים האומללים שגדשו את מסלול ההמראה בקאבול, כשחלקם אף נתלים על המטוסים האמריקניים הממריאים ומאבדים באופן טרגי את חייהם, בניסיון נואש להימלט.
וכאן, אולי, נמצא הדיסוננס הגדול: איך ייתכן שג׳ו ביידן, שבמהלך עשורי העשייה הפוליטית שלו שם את נושא זכויות האדם בראש מעייניו, מסוגל להשלים עם העובדה שחרץ דה-פקטו את גורלם של מיליונים? שנשים וילדות הופקרו לגורל אכזר של שלילת חופש מוחלטת הכוללת איסור על חינוך, נישואין בכפייה ופשעי מין (בין השאר), ושנערים צעירים יצטרכו להילחם בשורות הטליבן ולחשוש לחייהם ולחיי משפחותיהם בכל רגע נתון? את השהות האמריקנית באפגניסטן היה צריך לסיים, זה ברור, אבל האם בדרך זו?
ארגוני זכויות אדם שונים מצביעים על גרירת הרגליים של ביידן בכל הקשור למדינות הגבול עם מקסיקו או להיעדר הפעילות מול הפרות זכויות האדם של סעודיה, וטוענים כי הכול רק דיבורים של פוליטיקאים. האמת כנראה יותר מורכבת מכך, אבל עדיין – לא כדאי לבעלות בריתה של ארה״ב (וזה כולל כמובן את ישראל) לשים את כל הביצים שלהן בסל האדום-לבן-כחול. ארה״ב משקיעה עכשיו בעצמה ובפיתוח הטכנולוגיות שלה, כדי להגן על עצמה מפני איום גובר והולך שיכול לתקוף אותה בכל מקום, גם בתוך הבית הפרטי של כל אזרח.
אחרי עשורים של התבוססות בבוץ של מדינות זרות, מוייטנאם ועד לאפגניסטן, ארה״ב עוברת להתמקד באיום חוץ חדש – החשש ממתקפות סייבר בחסות מדינות, שעלולות גם להוביל בחזרה לאותן מלחמות קונבנציונליות מוכרות
נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן נושא נאום לגבי היציאה האמריקנית מאפגניסטן, השבוע. צילום: REUTERS/Leah Millis
בחודש יוני האחרון נערך בבריסל מפגש פסגה של מנהיגי מדינות נאט״ו, שסימל את חזרת ארה״ב למרכז העניינים של הזירה הבינלאומית אחרי ארבע שנות בדלנות של טראמפ. במהלך הפגישה הוביל הנשיא ביידן דיונים נרחבים בנוגע ללוחמה בזירת הסייבר והדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה בנושא בין בנות הברית. אלה חזרו ואישרו את ההחלטה מ-2019 לאפשר הפעלה של סעיף 5, המבסס את עקרונות ההגנה הקולקטיבית וקובע שמתקפה על אחת החברות משמעה פגיעה בכולן – במקרה של מתקפת סייבר.
מאז החתימה על האמנה הצפון-אטלנטית באפריל 1949 הופעל סעיף זה פעם אחת בלבד, וביוזמה אמריקנית – אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, כאשר צבאות נאט״ו נכנסו לאפגניסטן במטרה למגר את ארגוני הטרור שפעלו ממנה באין מפריע. זהו, בקצרה, אחד השינויים המשמעותיים שעברה מדיניות הביטחון האמריקנית בשני העשורים האחרונים, מאז הנחה הנשיא בוש על הפלישה לאפגניסטן (ובהמשך לעיראק): ממגדלי התאומים לקולוניאל פייפליין, ממגפיים על הקרקע (boots on the ground) לעיניים על צג המחשב.
במקום לשלוח אלפי חיילים להילחם במדינות רחוקות בנשק חם, להיפצע ולהיהרג על אדמה לא להם, עבור מטרות שלא בהכרח משרתות את האינטרס הלאומי האמריקני ארוך הטווח, ההתמקדות כעת עוברת להקצאת תקציבי ענק ולפיתוח יכולות מתוחכמות נגד איומי הטרור החדשים בזירה המקוונת, כאלה העלולים להשבית אספקת דלק, או שירותי דוא״ל, או לנסות לערער את יסודות הדמוקרטיה, או לגרום לנזקים אחרים – בעיקר מבית האויבות החדשות/ישנות סין ורוסיה, אך גם מאחרות דוגמת איראן וקוריאה הצפונית.
״סין ורוסיה היו רוצות לראות אותנו ממשיכים להעביר מיליארדים לאפגניסטן״
״המשימה שלנו באפגניסטן מעולם לא הייתה אמורה להיות בניית אומה, יצירת דמוקרטיה. האינטרס הלאומי החיוני היחיד שלנו נשאר היום כפי שהיה תמיד: מניעת פיגוע טרור על אדמת ארה״ב״, אמר הנשיא ביידן בנאום שנשא לאומה מוקדם יותר השבוע. ״חיילים אמריקנים לא צריכים להילחם ולמות במלחמה שהכוחות האפגניים אינם מוכנים להילחם בה עבור עצמם״. אחרי עשרים שנה ויותר מטריליון דולר מכספי משלם המיסים מניו יורק ועד אלבמה, הנשיא לא מנסה לייפות את המצב: זו לא מלחמה של האמריקנים, המטרה שלהם כבר הושגה, וכעת הגיע הזמן לעבור למלחמות הבאות.
״אין דבר שהמתחרות האסטרטגיות האמיתיות שלנו, סין ורוסיה, היו רוצות יותר מאשר לראות את ארה״ב ממשיכה להעביר משאבים במיליארדים ותשומת לב ללא הגבלת זמן בייצוב אפגניסטן״, הוסיף ביידן משפט קצר שהעביר היטב את המסר. כמובן שישנו מכלול שלם של אתגרים גיאופוליטיים, שכוללים גם פיתוחי נשק, מלחמות סחר ועוד – אבל נושא הסייבר נחשב כעת בארה״ב כ-emerging threat, וככזה זוכה להשקעה ולתשומת לב ניכרת.
אמנם היה זה הנשיא לשעבר דונלד טראמפ שחתם על ההסכם עם הטליבאן בדבר נסיגת הכוחות האמריקניים מאפגניסטן עד למאי השנה, אך ביידן הוא זה שהחליט לא להפוך אותו כי אם להוציאו לפועל (בדחייה קלה של מספר חודשים). שני נשיאים משני צידי המתרס הפוליטי שחולקים מטרה, אך לא בדיוק מאותן סיבות. כמו ביידן, גם טראמפ ראה בשהייה הממושכת במדינה דבר שלא מסייע לאינטרס הלאומי האמריקני - שמבחינתו כלל יציאה מהסכמים בינלאומיים ומהקצאת משאבים לגורמים חוץ-אמריקניים בגישה הבדלנית של ״אמריקה תחילה״.
ביידן אינו בדלן, להיפך: הוא מעוניין בכך שארה״ב תיטול מחדש את המושכות בהתוויית והובלת המדיניות הבינלאומית, ועל ידי כך תיצור לעצמה קואליציה חזקה שתסייע לה להתמודד עם האתגרים הבינלאומיים שלפתחה. ואתגרים אלה בהחלט עלולים לכלול מלחמות במובן הקונבנציונלי, אליהן אולי תצא ארצות הברית (גם) בשל מתקפות סייבר.
״ראינו איך איומי סייבר משבשים את העולם האמיתי. אני חושב שזה יותר מסביר שאם נמצא את עצמנו במלחמה – מלחמה של נשק אמיתי מול מדינה משמעותית – זה יהיה כתוצאה ממתקפת סייבר בעלת השלכות גדולות״, אמר ביידן בחודש שעבר, בנאום שנשא לאחר פגישה עם ראשת הביטחון הלאומי, אבריל היינס, וציין באופן ספציפי את האיומים הנשקפים מכיוון סין ורוסיה. שתי המדינות, אגב, כבר קיימו קשר ראשוני עם הטליבן מאז תפס מחדש את השלטון (אם כי יש לציין שגם ארה״ב נקטה בגישה פרו-אקטיבית, ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן שוחח טלפונית עם סרגיי לברוב ועם וואנג יי, מקביליו ממוסקבה ומבייג׳ינג).
הדיסוננס של ביידן: איש זכויות האדם שהפקיר אומה שלמה לגורלה
״לא אחזור על טעויות העבר, כאשר נשארנו ונלחמנו ללא הגבלת זמן בעימות שאינו אינטרס לאומי של ארה״ב, מלחמה בתוך מדינה זרה, ניסיון ליצור אותה מחדש באמצעות פריסה צבאית אינסופית של הכוחות האמריקניים. יש לנו אינטרסים חיוניים בעולם שאנו לא יכולים להתעלם מהם״, אמר ביידן בתקיפות. ייתכן שחשב באותו רגע על אותן תמונות איקוניות של הפינוי האמריקני מסייגון, שהדהדו אצל רבים שצפו בתמונות הזוועה של המוני האפגניים האומללים שגדשו את מסלול ההמראה בקאבול, כשחלקם אף נתלים על המטוסים האמריקניים הממריאים ומאבדים באופן טרגי את חייהם, בניסיון נואש להימלט.
וכאן, אולי, נמצא הדיסוננס הגדול: איך ייתכן שג׳ו ביידן, שבמהלך עשורי העשייה הפוליטית שלו שם את נושא זכויות האדם בראש מעייניו, מסוגל להשלים עם העובדה שחרץ דה-פקטו את גורלם של מיליונים? שנשים וילדות הופקרו לגורל אכזר של שלילת חופש מוחלטת הכוללת איסור על חינוך, נישואין בכפייה ופשעי מין (בין השאר), ושנערים צעירים יצטרכו להילחם בשורות הטליבן ולחשוש לחייהם ולחיי משפחותיהם בכל רגע נתון? את השהות האמריקנית באפגניסטן היה צריך לסיים, זה ברור, אבל האם בדרך זו?
ארגוני זכויות אדם שונים מצביעים על גרירת הרגליים של ביידן בכל הקשור למדינות הגבול עם מקסיקו או להיעדר הפעילות מול הפרות זכויות האדם של סעודיה, וטוענים כי הכול רק דיבורים של פוליטיקאים. האמת כנראה יותר מורכבת מכך, אבל עדיין – לא כדאי לבעלות בריתה של ארה״ב (וזה כולל כמובן את ישראל) לשים את כל הביצים שלהן בסל האדום-לבן-כחול. ארה״ב משקיעה עכשיו בעצמה ובפיתוח הטכנולוגיות שלה, כדי להגן על עצמה מפני איום גובר והולך שיכול לתקוף אותה בכל מקום, גם בתוך הבית הפרטי של כל אזרח.
