דעה | לא עוד "כל העולם הערבי נגדנו". רק חלקו
החודשים האחרונים מאז הסכמי אברהם מראים כי חלק מהעולם המוסלמי לא ״נגד ישראל״. אפילו חלק גדול. אז למה אצלנו עדיין שבויים בקונספציה קורבנית? דן ארקין במאמר דעה נוקב
דן ארקין
| 15/08/2021
מתוך חשבון הטוויטר של יאיר לפיד. https://twitter.com/yairlapid/status/1425789805745647627?s=20
אנו כמו בווילה בג'ונגל, אמר אהוד ברק. אולם ביקוריו הקרובים של ראש הממשלה נפתלי בנט בוושינגטון ובקהיר וביקורו של ראש הממשלה החלופי ושר החוץ יאיר לפיד במרוקו מעורר מחשבה: ואולי בג'ונגל שבו נמצאת הווילה שלנו יש עתה פחות עצים אפלים וקודרים. אולי אפשר לראות מחלונות הווילה שטחים שטוחים ובלי סבך. הג'ונגל עוד לא מואר כולו, אך יש קצת פחות חושך.
והנמשל: מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן, אולי סעודיה ואולי עוד. חמש-שש מדינות ערביות ומוסלמיות שחתומות עם מדינת ישראל על הסכמי שלום ו/או קשרים דיפלומטיים. לא בסתר, בגלוי. לא ראש המוסד, אלא שר החוץ. עדיין בג'ונגל סביב הווילה שלנו קיימת המחצית השנייה, ההפוכה, של משוואת היער: לבנון, סוריה, עירק, ומרחוק איראן, מפעפעות ומבעבעות איומים נגד ישראל, מבלון תבערה שורף שדות ועד צנטריפוגות.
לא עוד "כל העולם הערבי נגדנו"
כלומר: השתנתה הנוסחה, ולא בטוח שהציבור בישראל מודע לשינוי ולמשמעויותיו. לא עוד "כל העולם הערבי נגדנו", אלא רק חלקו, וחלקו האחר דווקא מדבר אתנו יפה. יתכן שאנו זקוקים לשינוי מבט, להשקפה אחרת על הנעשה סביבנו, על מה שאנו רואים מבעד לחלון הווילה.
הממשלה הקודמת וראשה בנימין נתניהו הורישו לממשלת נפתלי בנט מורשת נכבדה וחשובה של קשרים רשמיים וגלויים עם מדינות ערביות השוכנות לחופי המפרץ הפרסי. גם במרוקו נהנה לפיד מפירות פעילויות נסתרות פחות ויותר מן העבר. שמענו את ד"ר דורי גולד, שמבין משהו ביחסי החוץ של ישראל, מסביר כי החשוב הוא ששימור הקשרים החדשים עם ישראל במדיניות המפרץ הוא גם אינטרס שלהן, של האמירויות ושל בחריין, ולא רק אינטרסים שלנו.
עד כה אין סימנים לשינויים, והקשרים מתהדקים גם כאשר ישראל תוקפת בעזה ובלבנון. איראן ושלוחיה תוקפות בטילי שיוט מכליות בנתיבי סחר בינלאומיים. אך בניגוד גמור לעבר, אנחנו נמצאים שם, באזור ההוא של העולם, לא רק נוכחות נסתרת אלא בגלוי, עם דיפלומטים ותיירים, במדינות שלחופיהן מתבצעות התקיפות. לא צריך להיות מומחה ביטחון כדי להבין את חשיבות קשרינו שם גם בהיבט הזה.
נכון שממשלת ישראל עסוקה מעל לראשה במה שקורה בתוך הווילה: קורונה, סגר-כן-לא, כלכלה, יוקר מחיה, אבטלה, יוקר דיור ומה לא. אלא שממשלה היא יצור רב-זרועי. יש המון שרים ומשרדים ומנכ"לים. חייבים להיות מי שהם שיחשבו קדימה, שיקדישו זמן ואנרגיה למה שצפוי שיקרה בעתיד לא רק בווילה פנימה אלא גם מחוצה לה.
מה יקרה כשהאזור יהיה נטול כוחות צבא אמריקניים אך הרוסים יושבים חזק במערב סוריה, די קרוב אלינו. מה יקרה כשהצנטריפוגות יסתובבו ביתר מרץ. חיזבאללה הולך ונהפך לצבא של ממש עם יכולות חסרות תקדים, וחמאס בעקבותיו. היחסים עם ארה"ב וביידן בראשה, עתיד הסכם הגרעין, סיוע ביטחוני. נושאים למחשבה מעט יותר רחוקה. כך פועל THINK TANK.
ואולי – ואולי אין זו מחשבה הזויה – יישב צוות מוחות שיחשוב שמא ניתן להגיע עם השכנים הכי קרובים, הפלשתינים, להסדר, לחלוקת שטחים, לדו קיום, למדינה אחת/שתים/שלוש/ארבע, ליתר נורמליות ושקט. נשמע הזוי? לעתיד פתרונים. לחשוב הרבה קדימה זו חובת כל ממשלה, ויש עם מי להתייעץ, ויש אקדמיה ומומחים.
דרוש ג'נטלמן
פנייה לראש הממשלה נפתלי בנט: הציבור עוקב אחר הופעותיך בטלוויזיה ובמליאת הכנסת. אדוני ראש הממשלה, אל תחקה את בנימין נתניהו קודמך. היה אחר. היה אתה. התעלה עליו. אינך חייב לענות, להגיב ולהשיב לכל פרובוקציה אופוזיציונית ולהתווכח עם קודמך. התנהלות ג'נטלמנית אינה הדרך הפרלמנטרית הישראלית התוקפנית והבוטה, אבל אולי כדאי לך לנסות: הוא תוקף, אתה שותק. זה נראה הרבה יותר מכובד ואז אינך יורד לשפל דרגת צרחני המליאה.
וכאשר אתה מוסר הצהרה ציבור, השב לשאלות עיתונאים, כך מקובל בעולם. מצפים ממך שתשיב לשאלות, גם קשות. למסירת הצהרה אין צורך להזמין כתבים. פוליטיקאי מדבר, בעיקר ראש ממשלה, ועיתונאים שואלים. אלו כללי המשחק.
פנייה לשר הביטחון בני גנץ: אדוני השר, אנו ממליצים שתזמן מיד ללא דיחוי ללשכתך לפגישה דחופה את האלופים מיל יצחק בריק ויעקב (מנדי) אור, שיש בידיהם, לדבריהם, מידע על פרשת שחיתות ביטחונית, שלדעתם היא מהחמורות ביותר. נראה לנו שזה המקרה לעקוף מבקר מדינה שמסרב משום מה להיפגש עם שני אלופים רבי מוניטין ודורש מהם "לכתוב מכתב".
אם כבר ביקשת להיפגש אתם או אם כבר נפגשת, כדאי שהציבור יידע שאתה כשר הביטחון מטפל במה שיש לאלופים לומר. איננו יודעים (בינתיים) במה מדובר, אך חזקה עליהם שהם מהימנים וחובה להקשיב להם. ולעניין בחירת מלים והניסוחים, אדוני השר: הציבור מתייחס ברצינות לדברים שאומר מי שהיה רמטכ"ל וכיום שר ביטחון.
משפטים כמו "החשבון פתוח ומה שהיה לא יהיה", הם מיעוטי משמעות, וכבר נשמעו פעמים רבות. דיבורים על הפסקת טפטוף הרקטות שאינו מפסיק אלא נמשך, אינם מעוררים אמון. "צה"ל לא יסבול טפטוף", אבל תושבי העוטף סובלים טפטוף. "תשתיות לבנון ייהרסו", הם כבר 'נהרסות' מאז מלחמת לבנון 2. "ישראל לא תקבל ירי לשטחה", אבל היא מקבלת.
לרשות שר הביטחון עומד אגף גדול וגדוש של יחסי ציבור ודוברות. כדאי לבקש שם הצעות לניסוחים יותר רעננים ומחדשים.
החודשים האחרונים מאז הסכמי אברהם מראים כי חלק מהעולם המוסלמי לא ״נגד ישראל״. אפילו חלק גדול. אז למה אצלנו עדיין שבויים בקונספציה קורבנית? דן ארקין במאמר דעה נוקב
מתוך חשבון הטוויטר של יאיר לפיד. https://twitter.com/yairlapid/status/1425789805745647627?s=20
אנו כמו בווילה בג'ונגל, אמר אהוד ברק. אולם ביקוריו הקרובים של ראש הממשלה נפתלי בנט בוושינגטון ובקהיר וביקורו של ראש הממשלה החלופי ושר החוץ יאיר לפיד במרוקו מעורר מחשבה: ואולי בג'ונגל שבו נמצאת הווילה שלנו יש עתה פחות עצים אפלים וקודרים. אולי אפשר לראות מחלונות הווילה שטחים שטוחים ובלי סבך. הג'ונגל עוד לא מואר כולו, אך יש קצת פחות חושך.
והנמשל: מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן, אולי סעודיה ואולי עוד. חמש-שש מדינות ערביות ומוסלמיות שחתומות עם מדינת ישראל על הסכמי שלום ו/או קשרים דיפלומטיים. לא בסתר, בגלוי. לא ראש המוסד, אלא שר החוץ. עדיין בג'ונגל סביב הווילה שלנו קיימת המחצית השנייה, ההפוכה, של משוואת היער: לבנון, סוריה, עירק, ומרחוק איראן, מפעפעות ומבעבעות איומים נגד ישראל, מבלון תבערה שורף שדות ועד צנטריפוגות.
לא עוד "כל העולם הערבי נגדנו"
כלומר: השתנתה הנוסחה, ולא בטוח שהציבור בישראל מודע לשינוי ולמשמעויותיו. לא עוד "כל העולם הערבי נגדנו", אלא רק חלקו, וחלקו האחר דווקא מדבר אתנו יפה. יתכן שאנו זקוקים לשינוי מבט, להשקפה אחרת על הנעשה סביבנו, על מה שאנו רואים מבעד לחלון הווילה.
הממשלה הקודמת וראשה בנימין נתניהו הורישו לממשלת נפתלי בנט מורשת נכבדה וחשובה של קשרים רשמיים וגלויים עם מדינות ערביות השוכנות לחופי המפרץ הפרסי. גם במרוקו נהנה לפיד מפירות פעילויות נסתרות פחות ויותר מן העבר. שמענו את ד"ר דורי גולד, שמבין משהו ביחסי החוץ של ישראל, מסביר כי החשוב הוא ששימור הקשרים החדשים עם ישראל במדיניות המפרץ הוא גם אינטרס שלהן, של האמירויות ושל בחריין, ולא רק אינטרסים שלנו.
עד כה אין סימנים לשינויים, והקשרים מתהדקים גם כאשר ישראל תוקפת בעזה ובלבנון. איראן ושלוחיה תוקפות בטילי שיוט מכליות בנתיבי סחר בינלאומיים. אך בניגוד גמור לעבר, אנחנו נמצאים שם, באזור ההוא של העולם, לא רק נוכחות נסתרת אלא בגלוי, עם דיפלומטים ותיירים, במדינות שלחופיהן מתבצעות התקיפות. לא צריך להיות מומחה ביטחון כדי להבין את חשיבות קשרינו שם גם בהיבט הזה.
נכון שממשלת ישראל עסוקה מעל לראשה במה שקורה בתוך הווילה: קורונה, סגר-כן-לא, כלכלה, יוקר מחיה, אבטלה, יוקר דיור ומה לא. אלא שממשלה היא יצור רב-זרועי. יש המון שרים ומשרדים ומנכ"לים. חייבים להיות מי שהם שיחשבו קדימה, שיקדישו זמן ואנרגיה למה שצפוי שיקרה בעתיד לא רק בווילה פנימה אלא גם מחוצה לה.
מה יקרה כשהאזור יהיה נטול כוחות צבא אמריקניים אך הרוסים יושבים חזק במערב סוריה, די קרוב אלינו. מה יקרה כשהצנטריפוגות יסתובבו ביתר מרץ. חיזבאללה הולך ונהפך לצבא של ממש עם יכולות חסרות תקדים, וחמאס בעקבותיו. היחסים עם ארה"ב וביידן בראשה, עתיד הסכם הגרעין, סיוע ביטחוני. נושאים למחשבה מעט יותר רחוקה. כך פועל THINK TANK.
ואולי – ואולי אין זו מחשבה הזויה – יישב צוות מוחות שיחשוב שמא ניתן להגיע עם השכנים הכי קרובים, הפלשתינים, להסדר, לחלוקת שטחים, לדו קיום, למדינה אחת/שתים/שלוש/ארבע, ליתר נורמליות ושקט. נשמע הזוי? לעתיד פתרונים. לחשוב הרבה קדימה זו חובת כל ממשלה, ויש עם מי להתייעץ, ויש אקדמיה ומומחים.
דרוש ג'נטלמן
פנייה לראש הממשלה נפתלי בנט: הציבור עוקב אחר הופעותיך בטלוויזיה ובמליאת הכנסת. אדוני ראש הממשלה, אל תחקה את בנימין נתניהו קודמך. היה אחר. היה אתה. התעלה עליו. אינך חייב לענות, להגיב ולהשיב לכל פרובוקציה אופוזיציונית ולהתווכח עם קודמך. התנהלות ג'נטלמנית אינה הדרך הפרלמנטרית הישראלית התוקפנית והבוטה, אבל אולי כדאי לך לנסות: הוא תוקף, אתה שותק. זה נראה הרבה יותר מכובד ואז אינך יורד לשפל דרגת צרחני המליאה.
וכאשר אתה מוסר הצהרה ציבור, השב לשאלות עיתונאים, כך מקובל בעולם. מצפים ממך שתשיב לשאלות, גם קשות. למסירת הצהרה אין צורך להזמין כתבים. פוליטיקאי מדבר, בעיקר ראש ממשלה, ועיתונאים שואלים. אלו כללי המשחק.
פנייה לשר הביטחון בני גנץ: אדוני השר, אנו ממליצים שתזמן מיד ללא דיחוי ללשכתך לפגישה דחופה את האלופים מיל יצחק בריק ויעקב (מנדי) אור, שיש בידיהם, לדבריהם, מידע על פרשת שחיתות ביטחונית, שלדעתם היא מהחמורות ביותר. נראה לנו שזה המקרה לעקוף מבקר מדינה שמסרב משום מה להיפגש עם שני אלופים רבי מוניטין ודורש מהם "לכתוב מכתב".
אם כבר ביקשת להיפגש אתם או אם כבר נפגשת, כדאי שהציבור יידע שאתה כשר הביטחון מטפל במה שיש לאלופים לומר. איננו יודעים (בינתיים) במה מדובר, אך חזקה עליהם שהם מהימנים וחובה להקשיב להם. ולעניין בחירת מלים והניסוחים, אדוני השר: הציבור מתייחס ברצינות לדברים שאומר מי שהיה רמטכ"ל וכיום שר ביטחון.
משפטים כמו "החשבון פתוח ומה שהיה לא יהיה", הם מיעוטי משמעות, וכבר נשמעו פעמים רבות. דיבורים על הפסקת טפטוף הרקטות שאינו מפסיק אלא נמשך, אינם מעוררים אמון. "צה"ל לא יסבול טפטוף", אבל תושבי העוטף סובלים טפטוף. "תשתיות לבנון ייהרסו", הם כבר 'נהרסות' מאז מלחמת לבנון 2. "ישראל לא תקבל ירי לשטחה", אבל היא מקבלת.
לרשות שר הביטחון עומד אגף גדול וגדוש של יחסי ציבור ודוברות. כדאי לבקש שם הצעות לניסוחים יותר רעננים ומחדשים.
