דעה | מה ישראל תרוויח ממלחמת ברירה בלבנון?

חרחורי המלחמה של הימים האחרונים בגבול לבנון מעלים שאלה לאן פני ישראל. ללא מדיניות חוץ ברורה לגבי איראן ולבנון, הרווח במלחמת ברירה אינו וודאי

בימים האחרונים עלה סף המתיחות הביטחונית בין ישראל וחיזבאללה. זאת, כאשר לבנון כמדינה הפסיקה לתפקד דה-פקטו. בישראל יכולים להטיל אחריות על מי שרוצים בממשל בלבנון, אבל זו פיקציה. זריעת חול בעיני הציבור הישראלי. אין עם מי לדבר בלבנון. אם יהיה עימות צבאי, הוא יהיה, כמו בעבר, מול חיזבאללה. לא מול לבנון. 

שני הגופים היחידים שעוד מתפקדים כארגון היררכי עם יכולות ביצוע הם ארגון חיזבאללה וצבא לבנון. ישראל אינה מעוניינת לדבר עם חיזבאללה או להתייחס אליו כאל גורם שלטון כדי לא לתת לו לגיטימציה. לעומתו, עם צבא לבנון כן רוצים לדבר, אבל הוא ארגון אימפוטנט, חלקו עובד עם או לצד חיזבאללה וזה ארגון שאינו מסוגל להשליט סדר בגבול עם ישראל. עד לא מזמן חיל האוויר של לבנון עוד הטיס תיירים להשלמת הכנסה. אין לו אמצעים או רצון לקחת אחריות על דרום לבנון. 

ישראל במילכוד. מחד רוצים בירושלים שיהיה בעל בית בלבנון על מנת לשמר גבול שקט. מאידך, לא מוכנים להכיר במציאות שכרגע, רק חיזבאללה מסוגל ליישם זאת. המילכוד הזה ניכר בעובדה שאין מדיניות חוץ בישראל לנושא לבנון או איראן. שתיהן קשורות לפי ירושלים, אך בלשכת רוה״מ לא מסוגלים לגבש מה רוצים ואיך להשיג זאת. וזה נכון לא רק לתקופת נפתלי בנט, אלא גם לתקופתו של בינימין נתניהו. 

בהינתן מציאות כזו, בישראל עושים מה שיודעים לעשות - לפנות לתופי הטם-טם. ההתחממות בלבנון מגיעה אחרי השבעת נשיא חדש באיראן ואחרי איומים שפיזר בנימין גנץ, שר הביטחון, לעבר איראן. ובכן, איומים מייצרים מציאות, וכעת ישנם מספר ימים של חילופי אש בין ישראל ללבנון שיכולים להתפתח למלחמה. בישראל יש קולות שקוראים למלחמה בלבנון. השאלה: מה תרוויח מכך ישראל בעת זו? 

חיסול חיזבאללה ויציאה מלבנון 

אפשרות אחת היא לחסל את חיזבאללה. מדובר בארגון אשר לדעת ישראל, מהווה זרוע של אירן ואחד האיומים העיקריים על ישראל בשנים האחרונות. חיסול הארגון, נניח ואפשרי (נשים את המחיר בצד), יביא לביטול חזית צפונית בשליטה איראנית. לפחות באופן זמני. 

לפי תזה זו, ביטול חיזבאללה יאפשר לכוחות פנימיים אחרים לקום ולשלוט בלבנון. בישראל ישנה פנטזיה ורודה שבמקומו, יעלה ארגון נוצרי או סוני, מתון, שיקח את השלטון בלבנון ויביא לשקט בגבול לבנון. ארגון שישקיע בפיתוח לבנון. פיתוח תשתיות, כלכלה והון אנושי, כמו במדינה ״נורמלית״. 

ובכן, בחינה של תהליכים דומים בשנים האחרונות בעירק, סוריה ואפגניסטן, תראה שההסתברות הגדולה היא שיקרה הפוך - הפלת גוף חזק כמו חיזבאללה תביא למציאות גרועה יותר. בנוסף, חובבי ההיסטוריה זוכרים כי ישראל ניסתה בעבר להתערב בפוליטיקה פנימית בלבנון - וכשלה בכך פעם אחר פעם. 

כיבוש לבנון וממשל צבאי בביירות 

אפשרות נוספת היא מלחמה יזומה מצד ישראל לכיבוש דרום לבנון, כולל ביירות (נשים את המחיר בצד), חיסול חיזבאללה ויישום ממשל צבאי של צה״ל בביירות. כלומר, ישראל תנהל את דרום ומרכז לבנון עבור הלבנונים ובכך תסיר את האיום הצבאי בגזרה הצפונית לתקופה של כמה שנים. לישראל יש ניסיון בניהול ממשל צבאי, עד היום מתנהל כזה ביו״ש, כך שניסיון יש. 

בשונה מהחלופה הקודמת, כאן, ישראל תקח את הפוליטיקה הלבנונית לידיים, במקום להסתמך על התפתחות טבעית של חלופה לחיזבאללה. בשביל הדיון, נהיה אופטימיים. נניח שישראל תקבל תמיכה בינלאומית למהלך ונניח שיהיה לה כסף לזה. בחלופה כזו ישראל תנהל את חיי השגרה לעוד כשלושה מליון איש בלבנון, כאשר האחריות על שיקומה הכלכלי והחברתי של לבנון יהיה בידיה. 

גם אם נניח שהכל ורוד, הבעיות הפנימיות בלבנון יישארו. ארה״ב ניסתה לעשות זאת באפגניסטן ועירק למשך 20 שנים - ונכשלה. מהר מאד תתחיל התנגדות לכובש הזר וישראל תמצא את עצמה בבור שקשה לצאת ממנו. ושוב ישראל תצטרך לצאת מלבנון, שוב יהיה כאוס בלבנון, שוב יקום ארגון התנגדות חזק לישראל - וחזרנו לנקודת ההתחלה. 

סתם עוד מלחמה בלבנון 

אפשרות שלישית היא מלחמה נוספת בלבנון, ללא חיסול חיזבאללה. בדומה למתווה 2006, אך, לפחות לפי ההבטחות בצה״ל, עם נזקים גדולים יותר ללבנון. כמו גם, על פי הערכות בצה״ל, נזקים גדולים יותר ליישובי הצפון, המרכז ועלות מלחמה הרבה יותר גדולה כלכלית וכנראה בחיי אדם. 

ההצדקה למלחמה כזו היא שהשקט בגבול הצפון, שנשמר מאז 2006 נגמר, ויש צורך ב״זריקת דחף״ להרתעה הישראלית את חיזבאללה. כלומר, הרווח במלחמה כזו הוא עוד מספר שנות שקט בגבול הצפון. עם זאת, מלחמה כזו לא תפתור את הבעיות הפוליטיות הפנימיות בלבנון, שיחזרו ביתר שאת לאחריה. חיזבאללה אולי יצא מצולק מול ישראל, אבל עדיין ישאר הכוח החזק בלבנון. 

האזרחים בלבנון שגם ככה מתמודדים עם כלכלה כושלת, בעיות אספקת דלק וחשמל, וליקוק הפצעים של הפיצוץ בנמל ביירות לפני שנה, יאשימו את ישראל בנזקים הכבדים לתשתיות ולכלכלה שיצרה המלחמה. כאשר עבור האזרחים בלבנון, עוד מלחמה כין ישראל לחיזבאללה לא תשנה כלום. לבנון תשאר כשם שהייתה טרם המלחמה - רק עם יותר נזקים וקברים. תרחיש כזה יתן לגיטימציה לגוף שנלחם בישראל. 

חלופה שאינה מלחמה 

החלופות שהוצגו לעיל בצורה מופשטת אינן לוקחות בחשבון את העלויות לישראל. בנפש, כסף ויחסים בינלאומיים. בהנתן אלו, בספק אם מלחמת ברירה כעת בלבנון תביא ערך מוסף כלשהו בחישוב העלות הכוללת של מלחמה בלבנון. 

בחינה של הסביבה הבינלאומית בהקשר לבנון, תראה שמלחמה כזו לא תקבל רוח גבית ממדינות המערב. ארה״ב הולכת להסכם עם איראן יחד עם המדינות המובילות באירופה ואין להן אינטרס לפגוע כעת ביחסים עם איראן. כמו גם, לאור הסבל של תושבי לבנון בשנה האחרונה, גם לא תהיה תמיכה במלחמה בלבנון שתביא עוד סבל לתושבים. 

בנוסף, לאור המצב המדרדר של לבנון בשנה האחרונה מאז הפיצוץ בנמל ביירות, צרפת מנסה לשקם את לבנון. באמצעות הטבות כספיות (כ-100 מליוני דולרים), גיוס מדינות נוספות למאמץ ותמיכה בכוחות הביטחון הלבנונים. לא סתם גנץ טס לפריז לא מזמן להסתנכרן עם מאקרון. כלומר, גם צרפת תפעיל את כובד משקלה למנוע מלחמה שתוסיף הרס ללבנון בעת זו. 

גם האו״ם אינו צפוי לתמוך במלחמה עם לבנון. שוב, לאור הסבל של התושבים בשנה האחרונה, ולאור הסכסוך המתמשך בין ישראל לחיזבאללה, כנראה שישראל לא תשיג קונצנזוס באו״ם למלחמה בגלל כמה רקטות מסכנות שנורו לעבר ישראל. מה עוד, שאינן גרמו לנזק או הרג רציני. 

דרושה: מדיניות חוץ בהקשר איראן ולבנון  

הסכסוך של הימים האחרונים בין ישראל ללבנון מציף שוב את האמת המרה - שאין לישראל מדיניות חוץ ברורה בהקשר לבנון ואיראן. שתי זירות שירושלים קושרת זו בזו, כמעט בכל הצהרה רשמית. מדיניות צריכה להיות מורכבת מכמה שאלות יסוד. ביניהן, מה ישראל רוצה בלבנון? איך משיגים זאת? מה התשומות (כלכליות, ביטחוניות, מודיעיניות, דיפלומטיות) שצריך להשקיע? מה הסיכונים והרווחים בכל דרך פעולה? ועוד. 

לדוגמא, כפי שנטען קודם לכן, כאשר שר ביטחון ישראל מאיים על איראן, תבוא תגובה מלבנון. זה סיכון ידוע ומחושב. מה מטרת האיום? הרי איום הוא חלק ממדיניות חוץ. איום הוא כלי דיפלומטי שמטרתו להשיג משהו. אבל אם הוא מגיע שלא כמדיניות חוץ להשפיע על לבנון, הוא תלוש ויוצר נזק סתם. 

גם שימוש בצה״ל לתגובה הוא כלי דיפלומטי. אסטרטגיית טיט-פור-טאט, בה משתמשים בירושלים כברירת מחדל בכל עימות צבאי, תכליתה לשלוט בעצימות העימות. זו אינה מדיניות חוץ, אלא אסטרטגיה כיצד להמנע מעימות או כיצד להגיע לעימות. היא אינה עונה על השאלה מדוע צריך עימות. על זה עונה רק מדיניות חוץ ברורה. 

לישראל גם אין השפעה ישירה על הפוליטיקה בלבנון. אין לירושלים מנופים בגלל הניתוק הדיפלומטי בין המדינות. לכן, ישראל זקוקה לפרוקסי, מדינות מתווכות. לישראל יש את ארה״ב, שאפשר דרכה לתווך עוצמה דיפלומטית מול לבנון. צרפת, סעודיה והאמירויות הן חלופות נוספות. ישראל יכולה לתווך עוצמה דיפלומטית מול לבנון גם דרך איראן, באמצעות עזרה מהמדינות שמנהלות מול איראן את המו״מ הגרעיני. או כאלו שנמצאות איתה ביחסים טובים. 

לסיכום, הכל חוזר לשאלה מה רוצים. האם המטרה היא שקט בגבול? האם המטרה היא פירוק חיזבאללה מנשקו? האם המטרה היא לייצר גוף פוליטי מתחרה לחיזבאללה? בלי לדעת מה ישראל רוצה בלבנון ובלי מדיניות חוץ סדורה כיצד להשיג זאת, אין הצדקה למלחמת ברירה בלבנון. 

אולי יעניין אותך גם