דעה | האם יש כשלים במנגנון הפיקוח על הייצוא של משרד הביטחון?

הגיע הזמן ליצור מנגנון שלא יהסס לאסור על חברה למכור תוכנת מעקב,  מזל"ט או מכ"ם למדינה או לשליט שמשטרו אינו עומד במבחן מינימלי של דמוקרטיה וערכים מערביים מקובלים. דן ארקין מטיל ספק במנגנון הפיקוח על הייצוא של משרד הביטחון 

דעה | האם יש כשלים במנגנון הפיקוח על הייצוא של משרד הביטחון?

אריאל חרמוני | משרד הביטחון 

מה משותף לפרשת תוכנת פגסוס של חברת NSO לבין הידיעות על דרישת משהב"ט וצה"ל לתוספת של תשעה מיליארד שקל לתקציב הביטחון. המשותף הוא חולי ישראלי ותיק: היעדר מנגנוני בקרה, פיקוח, עקב מספיקים, בעיקר בניהול כספים, כספים גדולים, כאלו שהם לא שלך ולא שלי אלא כספי המדינה, כסף  של הציבור. 

מה למדנו מפרשת תוכנת פגסוס? למדנו שהיא סוס מכונף במיתולוגיה היוונית העתיקה. ועוד למדנו כי לגמרי במקרה, ללא כל קשר, היא גם כינויו של מטוס התדלוק החדש KC-46 PEGASUS של בואינג, שעתיד לשרת בחיל האוויר הישראלי. 

כלומר: כינוי זהה, לגמרי במקרה, למטוס תובלה צבאי ולתוכנת מעקב. שהרי בימינו אין הבדל ביו מכירת תוכנות מסוג פגזוס לבין מכירת מערכות נשק. סייבר הוא נשק לכל דבר. נשק יכול לשמש להגנת מדינה ו/או להרג אויבים ומתנגדים, ותוכנה יכולה לתרום לרווחת המשתמשים בה ו/או למרדפים אחרי עיתונאים, מתנגדי שלטון או פעילי זכויות אדם.

תוכנת מעקב יכולה לארגן מערך הסעות של חברה גדולה, אך גם לעקוב אחר מעשי העובדים. שני סוגי המערכות, נשק היורה ומשגר ו-HACKING יכולים לגרום לתוצאות קטלניות. משרד הביטחון אמון על פיקוח ואישור עסקות נשק בין מדינת ישראל לבין מדינות זרות. הוא מאשר, או אוסר, על תעשיה ביטחונית למכור נשק X למדינה Y כי זו עושה בו שימוש לרעה. יש קריטריונים ויש הוראות. אך שאלה היא אם ההוראות ברורות לחלוטין, אם הן חד-משמעיות ואם ממלאים אחריהן באופן מלא.

חריגות מעידות שלא הכל בהיר. ארמניה, מדינה שמקיימת עמנו קשרים דיפלומטיים, זעמה מאוד כאשר נודע שישראל סיפקה ליריבתה אזרבייג'אן נשק ותחמושת. נשק ישראלי התגלה במשטרים חשוכים ומדכאים. מותר למכור נשק ותוכנות מעקב? מותר. האם מותר לשאול את הלקוח למי מיועדת ה"סחורה" ומה ייעשה בה? מותר לאסור מכירת נשק לרודנים- דיקטטורים? אבל יש נשק תוצרת כחול-לבן בידי שליטים מן הסוג הזה. נעבור לנשק הדיגיטלי: תוכנות מעקב דמויות פגסוס. 

מותר למכור תוכנות כאלו, שיש מי שיגדירן זדוניות? ושמא אסור. מה ההיבט החוקי-משפטי. לא בטוח שהכל ברור. טהרני מוסר יאמרו אין למכור מערכת נשק או תוכנת תקיפה למי שעלול להיחשד בשימוש לרעה. ומהו שימוש לרעה? דילמות אלו הן קשות, הן שוות מיליארדים, הן משיקות ליחסי החוץ של המדינה, הן נוגעות לפרנסתם של רבבות עובדים/ות בתעשיות הביטחוניות בבית ולהתקדמות המחקר, המו"פ, המדע והטכנולוגיה.

מכאן הצורך בפיקוח ברמה אחרת, ואולי בשיטות אחרות מאלו הנהוגות בארץ. יש גופי פיקוח כמו הכנסת, ועדת חוץ והביטחון וועדות המשנה שלה ויועצים משפטיים ומבקר המדינה ומבקרי המשרדים. הלוואי והיינו משוכנעים שהפיקוח והבקרה הם מושלמים.

בדיוק כנ"ל בכספים שעם ישראל מעניק למערכת הביטחון, למשרד  הביטחון ולצה"ל. צה"ל רוצה מהאוצר תוספת של תשעה מיליארד שקל לתקציב הביטחון שנע בין 50 ל-70 מיליארד, ברוטו ונטו, עם ובלי שב"כ, מוסד. התוספת דרושה, מסביר צה"ל, בין היתר לביצוע תר"ש תנופה, לשינויים "עומקיים" בצה"ל נוכח איומים, וכן לכיסוי הוצאות מבצע שומר החומות.

חזקה על שר הביטחון והרמטכ"ל שלדרישותיהם יש בסיס טוב ונאמן. אבל האם זה באמת הסכום האופטימלי הדרוש? ושוב חוזר עניין הבקרה, הפיקוח, הביקורת, המעקב. נראה לנו שחייבת להיות רשות כלשהי שתבדוק את הנתונים ולא תהיה מתוך משהב"ט/צה"ל והאוצר, אלא גוף מקצועי אזרחי בלתי תלוי, שיבדוק, יחווה דעה, יבקר, יאשר ויפקח על ביצועים. אולי מהאקדמיה, אולי שופטים, אולי מפקדים בכירים בדימוס.

כאשר אלוף מיל יצחק בריק, מגדולי מבקרי צה"ל, חוזר וטוען שבצה"ל נהוגה תרבות ארגונית קלוקלת, שיש אובדן של מיליארדים שיורדים לטמיון, שיש אפילו ניהול הגובל בפלילים, כך טוען האלוף, צריך להקשיב לו ולבדוק היטב. ואולי במכירות נשק ותוכנות סייבר לזרים יש משום "ניהול הגובל בפלילים"?

בלי לקבוע שום עמדה בפרשת הצוללות וספינות המגן, ברור דבר אחד: במשך שנים התנהל פרוייקט רכש כלי שיט בחו"ל במיליארדים כאשר חלק מההתנהלויות נערכו במחשכים, באזורים אפלים, תוך התעלמות פיקוח מהנעשה מתחת לאפו. וזו רק דוגמה אחת. גם לא נקבע מסמרות בפרשת תוכנת פגזוס.

אבל ההצטברות מעוררת מחשבות. שר הביטחון רץ-אץ לפריס כדי להרגיע את הנשיא מקרון, מחוקקים אמריקנים דורשים לאסור קניות מהחברה הישראלית, בהודו דורשים ועדת חקירה, ומלך מרוקו כועס, ולא על הטיסה הישירה מישראל למרוקו. לכן, הגיע הזמן להציב גדרות, לגבש קריטריונים מדוייקים מה מותר ומה אסור.

ליצור מנגנון שלא יהסס לאסור על חברה למכור תוכנת מעקב,  מזל"ט או מכ"ם למדינה או לשליט שמשטרו אינו עומד במבחן מינימלי של דמוקרטיה וערכים מערביים מקובלים, וגם לוודא ביצוע. מי שימלאו תפקידי פיקוח כאלו יהיו אישים המקובלים בציבור כעצמאיים, בלתי תלויים, מקצועיים, ובעיקר חסרי פניות, נטולי אינטרסים, ואם מותר לקוות – אנשים ישרי דרך. יש לתת בידי גוף כזה סמכויות מלאות ו'שיניים' לפקוח עין על טייקוני נשק וסייבר רבי עוצמה.