דעה | בסעודיה הבינו - המעצמה האזורית היא איראן. לא ישראל
בחודשים האחרונים סעודיה מתקרבת לאיראן מתוך הבנה שישראל וארה״ב אינן מסוגלות לעצור את תכנית הגרעין הצבאית של טהרן. לצדה גם מצרים. חלק מהאחריות רובצת על ירושלים שסיפקה הבטחות ללא תוצאות בשטח
עמי רוחקס דומבה
| 25/07/2021
Saudi Crown Prince Mohammed Bin Salman. Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS
נראה כי בעוד הציבור בישראל מבושם מהצלחות המוסד באיראן, המדינות במזרח התיכון לא מתרשמות. להפך. ההחלטה האחרונה של סעודיה לשלוח נציג לטקס ההכתרה של נשיא איראן החדש ולקדם מהלך של פתיחת שגרירויות מחדש מראה כי בריאד נפלה ההבנה - איראן היא המעצמה האזורית.
לצד סעודיה, גם מצרים מקיימת יחסים חשאיים עם איראן לגבי הסדרה בפעילות בעירק, אפריקה והזירה הימית. אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של קהיר מגיע מתעלת סואץ ולא מתאים לסיסי שהחותים, בשליחות איראן, מאיימים על חברות ספנות שמשלמות לו עמלה על המעבר בסואץ. טרור לא טוב לעסקים - זה נכון בכל שפה.
אם מקלפים את השכבות הטקטוניות במזרח התיכון, מגלים אמת עגומה שמסתירים מהלכים אלו. צה״ל לא מקרין עוצמה מעבר לקווים פנימיים (אזורים צמודי גבול). צהֿ״ל והנשק הגרעיני המיוחס לישראל מספיקים להרתעה מקומית, כדי שאף אחד לא ינסה להשמיד את ישראל, אבל לא מעבר לכך.
הבעיה היא שאף אחד לא חושב להשמיד את ישראל. מדובר במשחק אחר לגמרי במזרח התיכון. משחק שמתנהל סביב השפעה תרבותית וכלכלה. עבור סעודיה, מצרים וטורקיה, המדינות החזקות במזרח התיכון לצד ישראל, הפור הוכרע. לאיראן יש נשק גרעיני וזה רק עניין של זמן. ובמציאות כזו, צריך להתקרב לאיראן מחד ולפתח גרעין מאידך.
האכזבה מטראמפ
בסרט הטוב, הרע והמכוער, יש משפט מפורסם: ״שאתה צריך לירות, תירה. אל תדבר.״ ובכן, בפרפראזה למזרח התיכון, טראמפ יצר ציפיות גבוהות ביחס לגרעין האיראני - ואכזב. אם מישהו בריאד, קהיר או אנקרה ציפה שכהונת דונלד טראמפ תשנה משהו בטהרן אחרי שמונה שנים של אובמה, הוא נחל אכזבה.
האיראנים, באמצעות החותים בתימן, הראו לסעודים שכל תעשייה האנרגיה שלהם בסכנה בלחיצת כפתור מטהרן. גם מערכת הפטריוט והצבא האמריקאי לא עזרו לריאד. המסר נקלט. טראמפ הוא הרבה דיבורים, פחות מעשים. גם תכנית ״הלחץ המקסימלי״ שהוביל מזכיר המדינה מייק פומפאו נכשלה. כלכלת איראן אכן נפגעה וקשה, אך לא קרסה. האיראנים הוכיחו יכולת עמידה ויצירתיות ושינו את הכלכלה, לפחות את חלקה, כך שלא תסתמך רק על אנרגיה.
טראמפ גם לא השכיל להבין שהסכסוך שלו עם סין יפגע באינטרסים אמריקאים באיראן ובמזרח התיכון. סין המשיכה לקנות בשחור נפט איראני, גם כאשר חברות סיניות היו חשופות לסנקציות אמריקאיות. אמנם סין הפחיתה משמעותית את הצריכה, אך במקביל השקיעה ברכישת זכויות בתשתיות קידוחים באיראן במטרה לעגן לעצמה נפט במחיר עתידי מובטח.
המשמעות היא שסין לא תתן לכלכלה האיראנית לפול. בשביל נפט עתידי במחיר טוב, סין צריכה באיראן שלטון יציב. ולא ממש מעניין אותה אם הוא דמוקרטי. אם אוזלת ידו של טראמפ התחילה את המדרון, עלייתו של ביידן הפכה אותו לחלקלק. במזרח התיכון הבינו שארה״ב בחרה בדיפלומטיה וכלכלה על פני מלחמה.
השינויים בבית הלבן והעובדה שישראל לא הצליחה להביא הישגים משמעותיים באיראן, יצרו הבנה במזרח התיכון כי ישראל היא נמר של נייר וארה״ב מפחדת מעימות צבאי בשל הכשלונות באפגניסטן ועירק. המשמעות - אף אחד לא הולך לעצור את הפצצה האיראנית. המו״מ עם איראן יביא לכל היותר לדחייה של כמה שנים בפרויקט הגרעין, אך לא יותר מכך.
ריאד: התקרבות לאיראן ופיתוח גרעין
עבור סעודיה, המשמעות היא ללכת בשני וקטורים עיקריים. אחד מדיני - לשפר את היחסים עם איראן. שני - פיתוח או רכישה של גרעין צבאי. בריאד נסמכו בשנים האחרונות על ישראל וארה״ב בהקשר האיראני והבינו שאין על מי לסמוך. בריאד דואגים לאינטרסים של ריאד.
כאמור, פנו בסעודיה לחיזוק הקשר המדיני עם טהרן במטרה להפחית סיכונים לתעשיית האנרגיה הסעודית ולבית המלוכה בטווח הקצר. משמרות המהפכה יודעים גם לתקוף עם מל״טים וטילים וגם יודעים להפעיל סוכנים בממלכה הסעודית. סעודיה צריכה לפנות לעצמה כמה שנים של שקט לטובת השגת נשק גרעיני. ככל הנראה, מספר שנים זה יהיה כמעט זהה לתקופתו של הסכם הגרעין הצפוי.
בציר המדיני, סעודיה משתמשת גם במצרים לצורך ההתקרבות לאיראן. בנוסף להתקרבות בין שירותי הביון של המדינות, סיסי יצא בחודשים האחרונים לסבב ביקורים באפריקה, בחלק ממעוזי הפעולה או הדרכים הלוגיסטיות של מיליציות בשליטת טהרן. זאת, במטרה לחסום את ההשפעה של איראן בצירי הפעולה שלה באפריקה.
הצורך של סעודיה במצרים לצורך התמודדות עם איראן נובע בחלקו גם מההכרה בכשלון ריאד בתימן. לאחר מספר שנות לחימה בתימן, עם אמל״ח מערבי מתקדם, הבינו בריאד שהצבא הסעודי לא מספק תוצאות מול החותים המופעלים על ידי איראן. וזה בלשון המעטה.
גרעין צבאי בריאד
בפן הגרעין הצבאי, סעודיה טענה בעבר, בפומבי, שהיא לא תהיה זו שתשאר ללא יכולת גרעינית אם איראן תחשוף כזו. מוחמד בן סלמאן הודה בשנת 2018 והצהיר: "ללא ספק, אם איראן תפתח פצצה גרעינית, אנו נלך בעקבותיה בהקדם האפשרי." סעודיה, מצרים וטורקיה בונות תחנות כוח גרעיניות לטובת הפקת חשמל. בעוד מתקנים אלו אינם מהווים הוכחה לקיום יכולת גרעינית צבאית, הם מספקים תשתית ידע שיכולה לתרום לתכנית צבאית סודית.
דיווחי עבר הראו כי סעודיה רכשה טילים ארוכי טווח מסין ויש גם שמועות, לא מבוססות, שהיא רכשה טכנולוגיה גרעינית מפקיסטן. בעולם החשאי של הגרעין הצבאי לא ניתן לדעת מה נכון. סעודיה מחביאה טוב את תכנית הטילאות ארוכת הטווח שלה וכך גם מצרים. עם זאת, אין לטעות. סעודיה ומצרים מפתחות ידע בגרעין אזרחי, טילים ולווינים. כל מה שצריך לתכנית גרעין צבאית. המימוש יותר מורכב, אך אפשרי.
כן יודעים, שעד היום סעודיה לא הסכימה לחתום מול ארה״ב על הסכם 123 בו היא מתחייבת לא לעשות שימוש בטכנולוגיה גרעינית אזרחית לטובת צבאית. ארה״ב רצתה את ההסכם לטובת מכירת כורים של חברת ווסטינגהאוס לתחנת הכוח הגרעינית של סעודיה.
בספטמבר 2019, שר האנרגיה של סעודיה, הנסיך עבד אל עזיז בן סלמאן אל סעוד אמר, "אנחנו רוצים לוודא שגם אם אנו מגדילים [את הכוח הגרעיני], אנו מגדילים את התפיסה שאנו רוצים להגיע למחזור מלא, לייצור האורניום, העשרת האורניום, שימוש באורניום.” טרם ברור איפה עומדים הדיונים בנושא זה מאז נבחר ביידן לשלטון.
חטא ההיבריס הישראלי
מציאות זו, בחלקה, נוצרה בשל יהירות ישראלית לגבי איראן שאינה תואמת את המעשים בשטח. בישראל התגאו בשנים האחרונות בחדירה מודיעינית לתשתיות הגרעין האיראניות, ביכולת לחסל את יכולות הגרעין האיראניות ובהבטחה לקריסה כלכלית של המשטר בטהרן שתביא להחלפת משטר. ובכן, כלום מזה לא יצא לפועל.
במידה ובישראל וארה״ב הייתה אמונה שמלחמה באיראן תביא לחיסול תכנית הגרעין הצבאית, הייתה לשתי המדינות קדנציה שלמה של טראמפ לעשות זאת. ארבע שנים שלמות. אלו עברו, המילים נשארו והמעשים יוק. האיראנים יצאו מתקופת טראמפ עם תכנית גרעין צבאית גדולה יותר מאשר נכנסו אליה. יותר אוראניום מועשר, ידע להעשיר במהירות ל-90 אחוזים, תכנית העשרה יתירה (פורדו ונתנאז) ותכנית טילאות מפותחת יותר.
בנוסף, בשל פעולות המוסד האיראנים שינו לאחרונה את מבנה האבטחה של תכנית הגרעין בכך שהעבירו אותה למשמרות המהפכה. הגוף שנחשב לנאמן ביותר לשלטון. המשמעות, לפחות בתיאוריה, שלמוסד ושירותי ביון אחרים, יהיה קשה יותר לגשת למידע עדכני אודותיה. זאת ועוד, החל מפברואר 2021 לפקחי האו״ם אין גישה למתקני הגרעין המפוקחים באיראן. יש מצלמות, אבל האו״ם לא מקבל אליהן גישה עד שלא יהיה הסכם גרעין. איראן אף מאיימת למחוק את ההקלטות שנצברו עד כה.
פער בין הבטחות לביצועים, פחות פיקוח, הסכם שנגרר והצלחות איראניות באמצעות החותים בסעודיה ובים האדום, כל אלו, כאמור, הובילו לאכזבה וחוסר אמון בישראל וארה״ב שהן יכולות לחסל את הגרעין האיראני. בפועל, מבינים בריאד, קהיר ואנקרה, שאיראן תהיה בעלת יכולת גרעינית והיא, בפועל, המעצמה האזורית. לא ישראל.
בחודשים האחרונים סעודיה מתקרבת לאיראן מתוך הבנה שישראל וארה״ב אינן מסוגלות לעצור את תכנית הגרעין הצבאית של טהרן. לצדה גם מצרים. חלק מהאחריות רובצת על ירושלים שסיפקה הבטחות ללא תוצאות בשטח
Saudi Crown Prince Mohammed Bin Salman. Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS
נראה כי בעוד הציבור בישראל מבושם מהצלחות המוסד באיראן, המדינות במזרח התיכון לא מתרשמות. להפך. ההחלטה האחרונה של סעודיה לשלוח נציג לטקס ההכתרה של נשיא איראן החדש ולקדם מהלך של פתיחת שגרירויות מחדש מראה כי בריאד נפלה ההבנה - איראן היא המעצמה האזורית.
לצד סעודיה, גם מצרים מקיימת יחסים חשאיים עם איראן לגבי הסדרה בפעילות בעירק, אפריקה והזירה הימית. אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של קהיר מגיע מתעלת סואץ ולא מתאים לסיסי שהחותים, בשליחות איראן, מאיימים על חברות ספנות שמשלמות לו עמלה על המעבר בסואץ. טרור לא טוב לעסקים - זה נכון בכל שפה.
אם מקלפים את השכבות הטקטוניות במזרח התיכון, מגלים אמת עגומה שמסתירים מהלכים אלו. צה״ל לא מקרין עוצמה מעבר לקווים פנימיים (אזורים צמודי גבול). צהֿ״ל והנשק הגרעיני המיוחס לישראל מספיקים להרתעה מקומית, כדי שאף אחד לא ינסה להשמיד את ישראל, אבל לא מעבר לכך.
הבעיה היא שאף אחד לא חושב להשמיד את ישראל. מדובר במשחק אחר לגמרי במזרח התיכון. משחק שמתנהל סביב השפעה תרבותית וכלכלה. עבור סעודיה, מצרים וטורקיה, המדינות החזקות במזרח התיכון לצד ישראל, הפור הוכרע. לאיראן יש נשק גרעיני וזה רק עניין של זמן. ובמציאות כזו, צריך להתקרב לאיראן מחד ולפתח גרעין מאידך.
האכזבה מטראמפ
בסרט הטוב, הרע והמכוער, יש משפט מפורסם: ״שאתה צריך לירות, תירה. אל תדבר.״ ובכן, בפרפראזה למזרח התיכון, טראמפ יצר ציפיות גבוהות ביחס לגרעין האיראני - ואכזב. אם מישהו בריאד, קהיר או אנקרה ציפה שכהונת דונלד טראמפ תשנה משהו בטהרן אחרי שמונה שנים של אובמה, הוא נחל אכזבה.
האיראנים, באמצעות החותים בתימן, הראו לסעודים שכל תעשייה האנרגיה שלהם בסכנה בלחיצת כפתור מטהרן. גם מערכת הפטריוט והצבא האמריקאי לא עזרו לריאד. המסר נקלט. טראמפ הוא הרבה דיבורים, פחות מעשים. גם תכנית ״הלחץ המקסימלי״ שהוביל מזכיר המדינה מייק פומפאו נכשלה. כלכלת איראן אכן נפגעה וקשה, אך לא קרסה. האיראנים הוכיחו יכולת עמידה ויצירתיות ושינו את הכלכלה, לפחות את חלקה, כך שלא תסתמך רק על אנרגיה.
טראמפ גם לא השכיל להבין שהסכסוך שלו עם סין יפגע באינטרסים אמריקאים באיראן ובמזרח התיכון. סין המשיכה לקנות בשחור נפט איראני, גם כאשר חברות סיניות היו חשופות לסנקציות אמריקאיות. אמנם סין הפחיתה משמעותית את הצריכה, אך במקביל השקיעה ברכישת זכויות בתשתיות קידוחים באיראן במטרה לעגן לעצמה נפט במחיר עתידי מובטח.
המשמעות היא שסין לא תתן לכלכלה האיראנית לפול. בשביל נפט עתידי במחיר טוב, סין צריכה באיראן שלטון יציב. ולא ממש מעניין אותה אם הוא דמוקרטי. אם אוזלת ידו של טראמפ התחילה את המדרון, עלייתו של ביידן הפכה אותו לחלקלק. במזרח התיכון הבינו שארה״ב בחרה בדיפלומטיה וכלכלה על פני מלחמה.
השינויים בבית הלבן והעובדה שישראל לא הצליחה להביא הישגים משמעותיים באיראן, יצרו הבנה במזרח התיכון כי ישראל היא נמר של נייר וארה״ב מפחדת מעימות צבאי בשל הכשלונות באפגניסטן ועירק. המשמעות - אף אחד לא הולך לעצור את הפצצה האיראנית. המו״מ עם איראן יביא לכל היותר לדחייה של כמה שנים בפרויקט הגרעין, אך לא יותר מכך.
ריאד: התקרבות לאיראן ופיתוח גרעין
עבור סעודיה, המשמעות היא ללכת בשני וקטורים עיקריים. אחד מדיני - לשפר את היחסים עם איראן. שני - פיתוח או רכישה של גרעין צבאי. בריאד נסמכו בשנים האחרונות על ישראל וארה״ב בהקשר האיראני והבינו שאין על מי לסמוך. בריאד דואגים לאינטרסים של ריאד.
כאמור, פנו בסעודיה לחיזוק הקשר המדיני עם טהרן במטרה להפחית סיכונים לתעשיית האנרגיה הסעודית ולבית המלוכה בטווח הקצר. משמרות המהפכה יודעים גם לתקוף עם מל״טים וטילים וגם יודעים להפעיל סוכנים בממלכה הסעודית. סעודיה צריכה לפנות לעצמה כמה שנים של שקט לטובת השגת נשק גרעיני. ככל הנראה, מספר שנים זה יהיה כמעט זהה לתקופתו של הסכם הגרעין הצפוי.
בציר המדיני, סעודיה משתמשת גם במצרים לצורך ההתקרבות לאיראן. בנוסף להתקרבות בין שירותי הביון של המדינות, סיסי יצא בחודשים האחרונים לסבב ביקורים באפריקה, בחלק ממעוזי הפעולה או הדרכים הלוגיסטיות של מיליציות בשליטת טהרן. זאת, במטרה לחסום את ההשפעה של איראן בצירי הפעולה שלה באפריקה.
הצורך של סעודיה במצרים לצורך התמודדות עם איראן נובע בחלקו גם מההכרה בכשלון ריאד בתימן. לאחר מספר שנות לחימה בתימן, עם אמל״ח מערבי מתקדם, הבינו בריאד שהצבא הסעודי לא מספק תוצאות מול החותים המופעלים על ידי איראן. וזה בלשון המעטה.
גרעין צבאי בריאד
בפן הגרעין הצבאי, סעודיה טענה בעבר, בפומבי, שהיא לא תהיה זו שתשאר ללא יכולת גרעינית אם איראן תחשוף כזו. מוחמד בן סלמאן הודה בשנת 2018 והצהיר: "ללא ספק, אם איראן תפתח פצצה גרעינית, אנו נלך בעקבותיה בהקדם האפשרי." סעודיה, מצרים וטורקיה בונות תחנות כוח גרעיניות לטובת הפקת חשמל. בעוד מתקנים אלו אינם מהווים הוכחה לקיום יכולת גרעינית צבאית, הם מספקים תשתית ידע שיכולה לתרום לתכנית צבאית סודית.
דיווחי עבר הראו כי סעודיה רכשה טילים ארוכי טווח מסין ויש גם שמועות, לא מבוססות, שהיא רכשה טכנולוגיה גרעינית מפקיסטן. בעולם החשאי של הגרעין הצבאי לא ניתן לדעת מה נכון. סעודיה מחביאה טוב את תכנית הטילאות ארוכת הטווח שלה וכך גם מצרים. עם זאת, אין לטעות. סעודיה ומצרים מפתחות ידע בגרעין אזרחי, טילים ולווינים. כל מה שצריך לתכנית גרעין צבאית. המימוש יותר מורכב, אך אפשרי.
כן יודעים, שעד היום סעודיה לא הסכימה לחתום מול ארה״ב על הסכם 123 בו היא מתחייבת לא לעשות שימוש בטכנולוגיה גרעינית אזרחית לטובת צבאית. ארה״ב רצתה את ההסכם לטובת מכירת כורים של חברת ווסטינגהאוס לתחנת הכוח הגרעינית של סעודיה.
בספטמבר 2019, שר האנרגיה של סעודיה, הנסיך עבד אל עזיז בן סלמאן אל סעוד אמר, "אנחנו רוצים לוודא שגם אם אנו מגדילים [את הכוח הגרעיני], אנו מגדילים את התפיסה שאנו רוצים להגיע למחזור מלא, לייצור האורניום, העשרת האורניום, שימוש באורניום.” טרם ברור איפה עומדים הדיונים בנושא זה מאז נבחר ביידן לשלטון.
חטא ההיבריס הישראלי
מציאות זו, בחלקה, נוצרה בשל יהירות ישראלית לגבי איראן שאינה תואמת את המעשים בשטח. בישראל התגאו בשנים האחרונות בחדירה מודיעינית לתשתיות הגרעין האיראניות, ביכולת לחסל את יכולות הגרעין האיראניות ובהבטחה לקריסה כלכלית של המשטר בטהרן שתביא להחלפת משטר. ובכן, כלום מזה לא יצא לפועל.
במידה ובישראל וארה״ב הייתה אמונה שמלחמה באיראן תביא לחיסול תכנית הגרעין הצבאית, הייתה לשתי המדינות קדנציה שלמה של טראמפ לעשות זאת. ארבע שנים שלמות. אלו עברו, המילים נשארו והמעשים יוק. האיראנים יצאו מתקופת טראמפ עם תכנית גרעין צבאית גדולה יותר מאשר נכנסו אליה. יותר אוראניום מועשר, ידע להעשיר במהירות ל-90 אחוזים, תכנית העשרה יתירה (פורדו ונתנאז) ותכנית טילאות מפותחת יותר.
בנוסף, בשל פעולות המוסד האיראנים שינו לאחרונה את מבנה האבטחה של תכנית הגרעין בכך שהעבירו אותה למשמרות המהפכה. הגוף שנחשב לנאמן ביותר לשלטון. המשמעות, לפחות בתיאוריה, שלמוסד ושירותי ביון אחרים, יהיה קשה יותר לגשת למידע עדכני אודותיה. זאת ועוד, החל מפברואר 2021 לפקחי האו״ם אין גישה למתקני הגרעין המפוקחים באיראן. יש מצלמות, אבל האו״ם לא מקבל אליהן גישה עד שלא יהיה הסכם גרעין. איראן אף מאיימת למחוק את ההקלטות שנצברו עד כה.
פער בין הבטחות לביצועים, פחות פיקוח, הסכם שנגרר והצלחות איראניות באמצעות החותים בסעודיה ובים האדום, כל אלו, כאמור, הובילו לאכזבה וחוסר אמון בישראל וארה״ב שהן יכולות לחסל את הגרעין האיראני. בפועל, מבינים בריאד, קהיר ואנקרה, שאיראן תהיה בעלת יכולת גרעינית והיא, בפועל, המעצמה האזורית. לא ישראל.
