דעה | לאור התפשטות הקורונה - יש לסגור את נתב"ג
ראש הממשלה נפתלי בנט, בו תלו תקוות כה רבות של חילופי שלטון, לא עומד, עד כתיבת שורות אלו, במבחן קבלת ההחלטה לסגור את נתב"ג
דן ארקין
| 22/07/2021
Ido Wachtel - https://m.facebook.com/IdoWachtelPhotography
כמעט כל מי שהיו מנהיגים, שהנהיגו מדינות או צבאות או ארגונים גדולים, סיפרו, או כתבו, על בדידות המנהיג. בדידותו של מי שניצב בראש הפירמידה, מי שאין איש מעליו. הוא המחליט ואין בלתו. מספר אחד חייב לקבל החלטות קשות, וזה מבחנו. מצער שראש הממשלה נפתלי בנט, בו תלו תקוות כה רבות של חילופי שלטון, לא עומד, עד כתיבת שורות אלו, במבחן קבלת ההחלטה לסגור את נתב"ג.
לא יקרה שום אסון
רבים בין מומחי הרפואה המלווים את אירועי הקורונה תמימי דעים שנתב"ג בעצם הימים האלו הוא מקור הרע. אליו באים היוצאים לחו"ל, אליו מתנקזים השבים מחו"ל, כולל מארצות אדומות וצבעים אחרים, הוא צוואר בקבוק החדירה של וריאנטים למיניהם למדינת ישראל.
אפשר, וצריך, לסגור את נתב"ג בימים אלו, ולא יקרה שום אסון. צריך החלטה נחושה של ראש ממשלה. הח"מ בילה בנמל התעופה הבינלאומי של ישראל שנים רבות על בסיס יומיומי בתוקף עבודה עיתונאית. נתב"ג הוא מתקן ענק, מורכב, מסובך, מוסד יעיל המביא כבוד לעולם התעופה בישראל, נותן שירותים ברמה גבוהה לבאים בשעריו ובתנאים קשים של נמל תעופה בינלאומי באזור קשה ומסוכסך.
אבל נגיף הקורונה לא יודע את כל זה. הוא מגיע, בא ונשאר ותוקף, והממשלה רופסת בעניין זה. מדוע ראש הממשלה ושרי ממשלתו אינם מורים על סגירת השדה, לפחות לתקופה מסויימת. ממה וממי הם פוחדים? מנין החשש וההסתייגות מצעד שעשוי אולי להיטיב עם המאבק במגפה ומאידך לא יגרום לנזק חמור ובלתי הפיך.
ראשי מדינות מקבלי החלטות נחלקים לשתי קבוצות: לדיקטטור ולרודן קל, יחסית, להחליט, כי הוא בלעדי, לבדו ואין בלתו. במקרים קיצוניים מי שיערער על החלטת המנהיג עלול להצטער על כך, במקרה הטוב. למנהיג של מדינה דמוקרטית קשה הרבה יותר כי מימינו ומשמאלו שרים בעלי דעות, מאחוריו יועצים ומולו אופוזיציה לעומתית המתנגדת כמעט אוטומטית לכל החלטה של ראש הממשלה.
מבחנו של מנהיג
כאן מבחנו של מנהיג במשטר דמוקרטי: מוטב לו שיהיה בעל אישיות חזקה ונחושה, שיוכל להתגבר על התנגדויות ומחאות וקריאות בוז ומאמרי שטנה ולקבל את ההחלטה שלדעתו היא הנכונה לטובת הציבור, אפילו אם ההחלטה אינה פופולרית. מנהיג שיודע ומצליח לקבל החלטה קשה וגורלית למרות כל הלעומתיות, הוא איש בעל תכונה מנהיגותית, אחד ש"יש לו את זה".
לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה הישראלית להחלטות מסוג זה: ההחלטה לצאת למלחמת ששת הימים, תקיפת הכור הגרעיני בבגדד, תקיפת הכור הגרעיני המתהווה בסוריה, היציאה מלבנון. כל החלטה לצאת למלחמה או למבצע גדול. שלא לדבר על ההחלטה להכריז על הקמת מדינת ישראל בימים המסוכנים ביותר.
לכל אחת מההחלטות האלו, ורבות חשובות וגורליות אחרות, היו התנגדויות, ניסו לסכל, השמיעו איומים, איימו שיצביעו נגד. אבל ראשי הממשלות במקרים אלו עמדו על שלהם, החליטו ונתנו את פקודת הביצוע. מה המשותף לכל ההחלטות האלו ואחרות שקיבלו ראשי מממשלות ישראל לדורותיהם במשך שנות המדינה? הם התייעצו, שמעו דעות רבות של שרים, מפקדים ומומחים, ואחרי כן הסתגרו, איש איש בסגנונו, וקיבלו החלטה.
יש שיגידו החלטה בלתי מוצדקת, אחרים יריעו למקבל ההחלטה. החכמה היא לקבל החלטות נכונות תוך דחיית לחצי נגד והתעלמות מאיומים, מתקשורת ביקורתית, מחורשי מזימות למיניהם, ממבשרי רעות וממפיצי ידיעות כזב. זה הסיכון שמנהיג נוטל על עצמו: תצלח החלטתו, יזכה לתהילת עולם. תיכשל החלטתו, ייזכר לדיראון ולא יסלחו לו.
להחלטה לסגור בימים אלו את נתב"ג עלולות להיות השלכות שליליות: זה השער האווירי היחיד של מדינת ישראל, ובימים כתיקונם אסור לנעול את השער הזה, עליו להיות תמיד פתוח. בסגירת נתב"ג יש אלמנט של שלילת זכות התנועה חו"ל של תושבי המדינה, שלילת זכותם לצאת לחו"ל להינפש, לעסקים או לביקורי משפחות.
אך כאן גוברים סיכוני המגפה. מדיניות הקורונה הממשלתית של ישראל שונה מזו של ממשלת בריטניה. בלונדון מחליטים כנראה לפתוח הכל, נוטלים סיכון וגורסים 'נראה מה יהיה'. בירושלים השיטה שונה: הממשלה שוקלת הקלות מול סיכונים.
שוקלת מה עדיף – לתת לווריאנטים ולתושבים לצאת ולבוא חרף הסיכונים, או לסגור את השדה ולהסתכן באובדן פרנסה של רבבות, בפגיעות קשות בענפי התעופה, התיירות, בחברות התעופה הישראליות והזרות. סגירת נתב"ג בישראל היא צעד קיצוני, מעורר מחלוקות, חריג.
אבל כאן נבחנת מנהיגותו של המנהיג, של ראש הממשלה. אם הוא משתכנע משפע העצות, הדעות שמשמיעים באוזניו, שסגירת הנמל בעת הזאת עשויה למנוע, לעצור, לבלום את המגפה, אפילו חלקית, עליו להתייצב מול ממשלתו ומול הציבור, להסביר את חוות דעותיהם של הרופאים המומחים ולהודיע על סגירת השדה. והשמים לא יפלו.
ענישה נגד מי שאינם מתחסנים
באותו הקשר: אם מותר להמליץ לממשלה לדון ברצינות בנקיטת אמצעי ענישה כלשהם נגד מי שאינם מתחסנים "כי לא מתחשק להם', או כי 'לא בא להם'. אי התחסנות בימים אלו היא שערוריה של ממש, כי מי שלא מחוסן מסכן את עצמו ואת זולתו.
האופציה של סגירת נתב"ג מתקשרת לקריאתו-המלצתו של ראש הממשלה בנט לישראלים לא לנסוע לחו"ל. נשמעה ביקורת קשה על דבריו אלו, והיא אינה מוצדקת. אם ראש הממשלה משוכנע שהימנעות מנסיעות לחו"ל בימים אלו תועיל לבלימת הקורונה, שיש סכנה בתנועות אלפים לחו"ל ומחו"ל, הרי טוב שאמר מה שאמר.
כשם שלא יקרה שום אסון עם נתב"ג יהיה סגור לתקופת מה, כך לא יקרה אסון אם הישראלים יתכבדו ולא ייצאו לחו"ל בקיץ הזה, למעט כמובן מקרי חירום או נסיעות בעלות חשיבות מדינית, ביטחונית או חיונית אחרת. חייבים לזכור את מה שחוזרים ואומרים הרופאים: הקורונה לא הולכת לשום מקום, היא נשארת אתנו כאן, אולי למשך כשנתיים, וצריך ללמוד לחיות אתה.
לחיות עם מחלה פירושו להיות נכונים להקריב קרבנות מסויימים כדי לא לחלות ולא להדביק. אי נסיעה לחו"ל ושערי נתב"ג נעולים, והכל זמנית, אינם קרבן עולה מוגזם.
ראש הממשלה נפתלי בנט, בו תלו תקוות כה רבות של חילופי שלטון, לא עומד, עד כתיבת שורות אלו, במבחן קבלת ההחלטה לסגור את נתב"ג
Ido Wachtel - https://m.facebook.com/IdoWachtelPhotography
כמעט כל מי שהיו מנהיגים, שהנהיגו מדינות או צבאות או ארגונים גדולים, סיפרו, או כתבו, על בדידות המנהיג. בדידותו של מי שניצב בראש הפירמידה, מי שאין איש מעליו. הוא המחליט ואין בלתו. מספר אחד חייב לקבל החלטות קשות, וזה מבחנו. מצער שראש הממשלה נפתלי בנט, בו תלו תקוות כה רבות של חילופי שלטון, לא עומד, עד כתיבת שורות אלו, במבחן קבלת ההחלטה לסגור את נתב"ג.
לא יקרה שום אסון
רבים בין מומחי הרפואה המלווים את אירועי הקורונה תמימי דעים שנתב"ג בעצם הימים האלו הוא מקור הרע. אליו באים היוצאים לחו"ל, אליו מתנקזים השבים מחו"ל, כולל מארצות אדומות וצבעים אחרים, הוא צוואר בקבוק החדירה של וריאנטים למיניהם למדינת ישראל.
אפשר, וצריך, לסגור את נתב"ג בימים אלו, ולא יקרה שום אסון. צריך החלטה נחושה של ראש ממשלה. הח"מ בילה בנמל התעופה הבינלאומי של ישראל שנים רבות על בסיס יומיומי בתוקף עבודה עיתונאית. נתב"ג הוא מתקן ענק, מורכב, מסובך, מוסד יעיל המביא כבוד לעולם התעופה בישראל, נותן שירותים ברמה גבוהה לבאים בשעריו ובתנאים קשים של נמל תעופה בינלאומי באזור קשה ומסוכסך.
אבל נגיף הקורונה לא יודע את כל זה. הוא מגיע, בא ונשאר ותוקף, והממשלה רופסת בעניין זה. מדוע ראש הממשלה ושרי ממשלתו אינם מורים על סגירת השדה, לפחות לתקופה מסויימת. ממה וממי הם פוחדים? מנין החשש וההסתייגות מצעד שעשוי אולי להיטיב עם המאבק במגפה ומאידך לא יגרום לנזק חמור ובלתי הפיך.
ראשי מדינות מקבלי החלטות נחלקים לשתי קבוצות: לדיקטטור ולרודן קל, יחסית, להחליט, כי הוא בלעדי, לבדו ואין בלתו. במקרים קיצוניים מי שיערער על החלטת המנהיג עלול להצטער על כך, במקרה הטוב. למנהיג של מדינה דמוקרטית קשה הרבה יותר כי מימינו ומשמאלו שרים בעלי דעות, מאחוריו יועצים ומולו אופוזיציה לעומתית המתנגדת כמעט אוטומטית לכל החלטה של ראש הממשלה.
מבחנו של מנהיג
כאן מבחנו של מנהיג במשטר דמוקרטי: מוטב לו שיהיה בעל אישיות חזקה ונחושה, שיוכל להתגבר על התנגדויות ומחאות וקריאות בוז ומאמרי שטנה ולקבל את ההחלטה שלדעתו היא הנכונה לטובת הציבור, אפילו אם ההחלטה אינה פופולרית. מנהיג שיודע ומצליח לקבל החלטה קשה וגורלית למרות כל הלעומתיות, הוא איש בעל תכונה מנהיגותית, אחד ש"יש לו את זה".
לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה הישראלית להחלטות מסוג זה: ההחלטה לצאת למלחמת ששת הימים, תקיפת הכור הגרעיני בבגדד, תקיפת הכור הגרעיני המתהווה בסוריה, היציאה מלבנון. כל החלטה לצאת למלחמה או למבצע גדול. שלא לדבר על ההחלטה להכריז על הקמת מדינת ישראל בימים המסוכנים ביותר.
לכל אחת מההחלטות האלו, ורבות חשובות וגורליות אחרות, היו התנגדויות, ניסו לסכל, השמיעו איומים, איימו שיצביעו נגד. אבל ראשי הממשלות במקרים אלו עמדו על שלהם, החליטו ונתנו את פקודת הביצוע. מה המשותף לכל ההחלטות האלו ואחרות שקיבלו ראשי מממשלות ישראל לדורותיהם במשך שנות המדינה? הם התייעצו, שמעו דעות רבות של שרים, מפקדים ומומחים, ואחרי כן הסתגרו, איש איש בסגנונו, וקיבלו החלטה.
יש שיגידו החלטה בלתי מוצדקת, אחרים יריעו למקבל ההחלטה. החכמה היא לקבל החלטות נכונות תוך דחיית לחצי נגד והתעלמות מאיומים, מתקשורת ביקורתית, מחורשי מזימות למיניהם, ממבשרי רעות וממפיצי ידיעות כזב. זה הסיכון שמנהיג נוטל על עצמו: תצלח החלטתו, יזכה לתהילת עולם. תיכשל החלטתו, ייזכר לדיראון ולא יסלחו לו.
להחלטה לסגור בימים אלו את נתב"ג עלולות להיות השלכות שליליות: זה השער האווירי היחיד של מדינת ישראל, ובימים כתיקונם אסור לנעול את השער הזה, עליו להיות תמיד פתוח. בסגירת נתב"ג יש אלמנט של שלילת זכות התנועה חו"ל של תושבי המדינה, שלילת זכותם לצאת לחו"ל להינפש, לעסקים או לביקורי משפחות.
אך כאן גוברים סיכוני המגפה. מדיניות הקורונה הממשלתית של ישראל שונה מזו של ממשלת בריטניה. בלונדון מחליטים כנראה לפתוח הכל, נוטלים סיכון וגורסים 'נראה מה יהיה'. בירושלים השיטה שונה: הממשלה שוקלת הקלות מול סיכונים.
שוקלת מה עדיף – לתת לווריאנטים ולתושבים לצאת ולבוא חרף הסיכונים, או לסגור את השדה ולהסתכן באובדן פרנסה של רבבות, בפגיעות קשות בענפי התעופה, התיירות, בחברות התעופה הישראליות והזרות. סגירת נתב"ג בישראל היא צעד קיצוני, מעורר מחלוקות, חריג.
אבל כאן נבחנת מנהיגותו של המנהיג, של ראש הממשלה. אם הוא משתכנע משפע העצות, הדעות שמשמיעים באוזניו, שסגירת הנמל בעת הזאת עשויה למנוע, לעצור, לבלום את המגפה, אפילו חלקית, עליו להתייצב מול ממשלתו ומול הציבור, להסביר את חוות דעותיהם של הרופאים המומחים ולהודיע על סגירת השדה. והשמים לא יפלו.
ענישה נגד מי שאינם מתחסנים
באותו הקשר: אם מותר להמליץ לממשלה לדון ברצינות בנקיטת אמצעי ענישה כלשהם נגד מי שאינם מתחסנים "כי לא מתחשק להם', או כי 'לא בא להם'. אי התחסנות בימים אלו היא שערוריה של ממש, כי מי שלא מחוסן מסכן את עצמו ואת זולתו.
האופציה של סגירת נתב"ג מתקשרת לקריאתו-המלצתו של ראש הממשלה בנט לישראלים לא לנסוע לחו"ל. נשמעה ביקורת קשה על דבריו אלו, והיא אינה מוצדקת. אם ראש הממשלה משוכנע שהימנעות מנסיעות לחו"ל בימים אלו תועיל לבלימת הקורונה, שיש סכנה בתנועות אלפים לחו"ל ומחו"ל, הרי טוב שאמר מה שאמר.
כשם שלא יקרה שום אסון עם נתב"ג יהיה סגור לתקופת מה, כך לא יקרה אסון אם הישראלים יתכבדו ולא ייצאו לחו"ל בקיץ הזה, למעט כמובן מקרי חירום או נסיעות בעלות חשיבות מדינית, ביטחונית או חיונית אחרת. חייבים לזכור את מה שחוזרים ואומרים הרופאים: הקורונה לא הולכת לשום מקום, היא נשארת אתנו כאן, אולי למשך כשנתיים, וצריך ללמוד לחיות אתה.
לחיות עם מחלה פירושו להיות נכונים להקריב קרבנות מסויימים כדי לא לחלות ולא להדביק. אי נסיעה לחו"ל ושערי נתב"ג נעולים, והכל זמנית, אינם קרבן עולה מוגזם.
