דעה | האם ארדואן מוכן לשלם מחיר עבור חיזוק קשרים עם ישראל?

ארדואן טלפן לנשיא הרצוג לברכו. האם נשיא טורקיה מוכן נפשית ותודעתית לפתוח בשלבי חידוש, שיפור ונרמול יחסי אנקרה-ירושלים? דן ארקין נשאר סקפטי עם קורטוב תקווה

FILE PHOTO: Turkey's President Tayyip Erdogan holds a news conference on the final day of the G20 leaders summit in Osaka, Japan June 29, 2019. REUTERS/Jorge Silva TPX IMAGES OF THE DAY - RC1C324B48A0/File Photo
 

מספרי הטלפון והמיילים של שגרירות טורקיה בישראל ברחוב הירקון בתל אביב מנותקים. אין תשובה. מצב שונה לחלוטין מאותן שנים שבהן חלק ממטוסי חיל האוויר הישראלי התאמנו דרך קבע בטורקיה, 'גיהצו' את שיטחה העצום באימוני טיסות ארוכות-טווח.

עם זאת, הטלפון בבית הנשיא בירושלים מחובר, וארדואן התקשר. טילפן לנשיא החדש יצחק הרצוג כדי לברכו. שוחחו, כך נמסר, כ-40 דקות, זה קצת יותר מברכה. ואיש כארדואן אינו מתקשר לאחל מזל טוב.

אינטרסים בלבד

אולי שיחה זו מעידה על כוונות של ארדואן, הנשיא הכל יכול בארצו, לחדש קשרים עם ישראל. ייאמר מיד: אם זו כוונתו, הרי לא מתוך אהבה, אלא אינטרסים בלבד, ויש כאלו. טוב תעשה ישראל אם תיענה בחיוב לאולי-ניסיונות-גישוש-חיזור אלו, אם כי בהרבה זהירות, מחשבה ובחינה יסודית של כל יוזמה מצד הנשיא, שהשמיע לא פעם התבטאויות אנטי-ישראליות מהחמורות ביותר. 

אנו מדברים על מעצמה אזורית. 85 מיליון תושבים. גשר גיאוגרפי בין יבשות אסיה לאירופה. חברה בנאט"ו. מדינת תיירות שהמוני ישראלים נהרו אל שרותיה הטובים במשך שנים, גם בימי היעדר קשרים דיפלומטיים. מדובר במדינה שנהפכה ליצרנית, משווקת ומוכרת מערכות נשק למדינות רבות, בעיקר באזור המזה"ת וסביבתו. מדינה שהקימה תעשיות ביטחוניות, אוויר ויבשה. 

טורקיה שואפת, ללא הצלחה, להתחבר לאיחוד האירופי. טורקיה יודעת היטב את מלאכת ההתמקחות, כמו בבזאר, בין המעצמות הגדולות: מזמינה מטוסי F-35 בארה"ב, לא מקבלת אותם כי היא קונה מערכות הגנ"א מתקדמות S-400 ברוסיה. מאיימת לרכוש מטוסי קרב מתקדמים ברוסיה אך לא מזמינה, ועושה הכל כדי שבארה"ב יסכימו להחזיר אותה לקבוצת המדינות המייצרות חלקים ומערכות עבור מטוסי חמקן F-35, לטובת התעשיה האווירית שלה. 

הזעם הארדואני כלפי ארה"ב גבר אחרי שהנשיא ביידן התבטא בדבר "ג'נוסייד ארמני". הנושא הארמני הוא עדין ורגיש מעין כמוהו גם ביחסי אנקרה-ירושלים, ומדינת ישראל הרשמית נמנעת מגינוי הטבח בארמנים. 

עליות ומורדות 

מערכת הקשרים בין ישראל לטורקיה ותיקה. רשמית כוננו קשרים בשנת  1950 ומאז ידעו עליות ומורדות, ובתקופת ארדואן בעיקר מורדות. נערכו תמרוני אוויר וים משותפים לצבאות שתי המדינות. היו ידיעות על שת"פ מודיעיני והעברת ידיעות מישראל לטורקיה למניעת פיגועים בטורקיה. סוכנות בלומברג פרסמה באפריל 2020 שבתקופת הקורונה מכרה טורקיה לישראל ציוד רפואי, מסכות וכפפות מגן, "מטעמים הומניטריים". 

מה שלא הפריע לארדואן, המכריז על עצמו כ"מגן פלשתין", לתקוף את ישראל קשות על הרג פלשתינים בעזה ועל פגיעה בקודשי מסגד אל אקצה והר הבית. אפרופו הר הבית: כדאי לחקור בעתיד את מידת המעורבות החשאית של טורקיה בנעשה באגן הקדוש עד היום הזה.

אין מחסור בנושאי מחלוקת קשים וסבוכים בין אנקרה לירושלים. פרשת האנייה מרמרה הסתיימה בתשלום פיצויים אך איבה טורקית נותרה. ארדואן רואה שישראל מגיעה להסכמי שת"פ מסויימים עם רוסיה בחזית הסורית, מקיימת יחסי שלום עם מצרים וירדן, חותמת על הסכמי אברהם עם ארבע מדינות מוסלמיות. יתכן כי התפתחויות אלו במזה"ת, שבו יש לטורקיה אינטרסים רבים, גורמות לארדואן לחשב מסלול מחדש, אולי לפתוח בגישושי מגעים עם ירושלים.  

עוד נושא שבו לא ישיג ארדואן "את שלו" ללא מגעים, מו"מ ושיחות הוא אנרגיה. חיפושי הגז במזרח הים התיכון. חמש מדינות שותפות בשדות גז שהתגלו, מתגלים ואולי יתגלו – טורקיה, יוון, קפריסין, לבנון וישראל.  

לכל מדינה מים טריטוריאליים, מים כלכליים משלה, דרישות משלה, שמיכת הגז קצרה, וכולן לוטשות עיניים אל מאגרי הגז התת-ימי. של מי המים האלו? אלו שאלות סבוכות, ועוד רחוק היום שבו נראה מפות עם סימונים מדוייקים מה שייך למי. גם בנושא זה הטורקים נחושים ואינם נרתעים משיגור אניות מחקר כדי להראות נוכחות ולטעון "זה שלי". 

תעשיות ביטחוניות

כדאי לשים לב למערך התעשיות הביטחוניות שהקימה טורקיה ב-15 השנים האחרונות. ארדואן רוצה לחדש את ימי האימפריה העותומנית, אבל עותומנים עם כטמ"מים, עם מטוס ועם טנק. התפתחו ברחבי טורקיה תעשיה אווירית ותעשיה צבאית, כשהסיסמה היא עצמאות מבצעית, ייצור בבית והיעדר תלות ביבוא ביטחוני, בדומה לקו המוביל כיום בהודו. 

פועל ארגון גג חזק של התעשיות הביטחוניות, ותאגיד אסלסאן, לדוגמה, מכר ב-2019 ציוד צבאי ל-60 מדינות. בטורקיה מדברים על ייצור מטוס קרב ATAK ועל טנק מערכה ALTAY, על מסוקי תקיפה תוצרת בית, ובראש הרשימה כלי טיס בלתי מאויישים. 

הממשלה החליטה להתמקד בייצור כלי טיס קטנים אלו, שהם זולים יחסית ורשימת הלקוחות מתארכת. חברת BAYKAR מייצרת את הכטמ"מ BAYRAKTAR TB2 ומוכרת אותם לאוקראינה, לקטאר ולאוזבקיסטאן. כטמ"מים טורקיים פעלו בזירות לחימה בסוריה, בלוב ובאזרבייג'אן. 

לתעשיה הטורקית יש חסמים: האמריקנים בלמו יצוא מסוקים שמנועיהם מתוצרת ארה"ב ובריטניה. וושינגטון הטילה סנקציות בגלל רכש מערכות הגנ"א רוסיות מתקדמות S-400. יתכן שדווקא סנקציות אלו מדרבנות ומקדמות את התעשיות המקומיות, בדומה למה שקרה בישראל בעקבות הטלת האמברגו הצרפתי של דה גול.

טורקיה מרבה לייצא לארצות מוסלמיות, ערביות ומרכז אסיאניות, אך לא מצליחה למכור ציוד לחברות נאט"ו. טובי המומחים ומכוני חקר תפוצת הנשק בעולם תמימי דעים שההתקדמות בתעשיות הביטחוניות בטורקיה מרשימה. אולי לא קידמת הטכנולוגיה, אך כלים יעילים וזולים. שינוי בקשרים עם ישראל עשוי לחדש שת"פים עם התעשיות הביטחונית הישראליות. יש בטורקיה מי שמכירים את רפאל, התעשיה האווירית ואלביט מערכות.

שגריר? לא בקרוב

המסקנה המתבקשת היא ששגריר טורקי ישוב ללשכתו ברחוב הירקון בתל אביב, אבל עדיין רחוק היום. מתפרסמים רמזים על מגעים חשאיים. כבר לפני כחמש שנים הושגה הסכמה ל"שיקום היחסים". 

יוזמת ארדואן להתקשר לנשיא חדש בירושלים עשויה לרמז על כיוון כזה באנקרה. ישראל וטורקיה הן שתי מדינות מפתח במזה"ת ולשתיהן תועלות רבות מנרמול יחסיהן וקשריהן. הנה אתגר לממשלת בנט, לשר החוץ יאיר לפיד ולמשרדו. 

אלא שהתקדמות בכיוון זה מחייבת שינוי כיוון רדיקלי בטורקיה. מדובר במעבר לנרמול יחסים מתוך איבה אמיתית שהביע וביטא הנשיא ארדואן באלף ואחת הזדמנויות נגד  מדינת ישראל ובגנותה. האינטרסים ההדדיים מזמינים שיפור בקשרי שתי המדינות, אם כי הדרגתי, איטי ובשלבים. השאלה היא אם רג'פ טאיפ ארדואן מוכן לכך נפשית ותודעתית.

אולי יעניין אותך גם