מיוחד: מאחורי הקלעים של פיתוח כרב״מ היגואר

עמוס גורן, יצרן כרב״מ במותג ״אמסטף״ יוצא לעיתונות ושואל מדוע משרד הביטחון, שמעודד תוצרת ישראלית, העדיף לרכוש פלטפורמה קנדית ללא מכרז מסודר. משרד הביטחון וצה״ל נאלמים. גורן מספר את הסיפור שלו ברקע ההכרזה של צה״ל על פרויקט ה״יגואר״. מיוחד לישראל דיפנס 

היגואר. צילום: דובר צה״ל 

בחודש אפריל האחרון מפא״ת במשרד הביטחון חשף את היגואר – כרמ״מ (כלי רכב מונהג מרחוק) עתידי שאמור להיכנס לפעילות מבצעית בצה״ל. הפרויקט הראשון אליו מייעדים אותו הוא ״גבול חכם וקטלני״ בעזה. הפרויקט יצא לדרך ב 2019, על פי הערכות, הוקצו לו כ 60 מיליון ש״ח בשנה (התכנון לרכב מבצעי בתוך כ-10 שנים).  לטובת הפרויקט, נבחר ספק יחיד - הקבלן הראשי חברת אלביט והתעשייה אווירית מספקת, בין היתר, את הפלטפורמה.

מדובר על תפיסה שמקדם הרמטכ״ל, רא״ל אביב כוכבי, במסגרת תר״ש תנופה, שמטרתה להקטין את הסיכון בפעילות בט״ש. במקום להסתמך על רכבים מאוישים, יסתמכו על כלי רכב מונהג מרחוק שימנעו, יאתרו, יזהו ויתקפו איומים בגבול.

[צילום: עמוס גורן]

לא פעם ראשונה

אלו שאינם מכירים את ההיסטוריה של צה״ל ומשרד הביטחון בתחום הכרב״מ עוד יכולים לטעות שמדובר בתפיסה חדשה. ובכן, לא. צה״ל מנסה כבר עשורים להיכנס מבצעית לתחום הכרב״מ, בינתיים, ללא הצלחה. אחת הבעיות, היא העדר תחרותיות בשל בחירה של משהב״ט במתווה ספק יחיד.

זאת, בניגוד לפיתוח מטוסים ללא טייס. תחום שבו ישראל הובילה במשך שנים ארוכות את השוק העולמי. בעיקר מאחר ובשוק זה התקיימה תחרות בין מספר חברות ישראליות כתדיראן, תע"א, רפאל, חץ הכסף,  אירונאטיקס ועוד חברות קטנות שפיתחו פתרונות שונים בשוק זה.

צה״ל אינו הצבא היחיד שנכשל עד כה בהכנסת כלי רכב לא מאויש לזירה מבצעית. מדובר בזירה מורכבת. אפילו מאד. בעיקר נושא הניווט העצמאי בשטח שאינו מוגדר (להבדיל מכביש למשל). אתגרים יש גם בצורך של גורם אנושי בקבלת החלטות, בשיהוי הפעלה מרחוק, בתקשורת עמוסה בשדה הקרב, בזיהוי האיום, בסיווג שלו ובטח בנטרול שלו. בין שמדובר בנטרול קשה (הרג) או נטרול קל (אל-הרג). ישראל נמצאת בפיגור משמעותי בפיתוח, ייצור והפעלת כרמ"מ, כולל מול מדינות שכנות.

את מלאכת איתור האיומים והסיווג שלהם בגבול עושים היום בחמ״לי התצפיתניות, וגם כאשר מדובר בשתי שכבות לפחות של עיניים אנושיות, לא מגיעים ל-100 אחוזי זיהוי וסיווג. המציאות המבצעית מראה שבחלק לא מבוטל מהמקרים, במיוחד עקב תנאי מזג אויר, ראות וטעויות אנוש, צה״ל נדרש לשלוח לגבול צוות מאויש, עם גשש ולוחמים כדי להבין מה קרה. ולהגיב תוך סיכון הצוות ממארבי נ"ט, צלפים ומטענים.

נחזור לטכנולוגיה. ובכן, כאמור, צה״ל מנסה כמה עשורים לפתח כרמ״מים. הניסיון הקדום והמוכר ביותר הוא חברת ג׳יניוס. חברה שאוחדה מצוותים של אלביט ותע"א על ידי משהב"ט והוגדרה כספק יחיד לנושא כרמ"מים. לאחר כעשר שנות פעילות ופיתוח ה "גארדיום", בשל מריבות עסקיות בין אלביט לתעשייה אווירית ומאחר וצה"ל ולקוחות בחו"ל לא רכשו את הגארדיום עקב מחירו הגבוה ויעילות מוטלת בספק, החברה נסגרה ע"י משהב"ט בשנת 2016.

בעקבות פירוק החברה, החליטו במשרד הביטחון לפצל את התכולות שלה. אלביט קיבלה את שמירת הגבול ותעשייה אווירית קיבלה משימות צבאיות שאינן חלק מאבטחת גבול. אלביט פיתחה את הגארדיום-2 לפעילות שומר הגבול בצה״ל המבוסס על פורד F-350 ואשר מחירו כפול מהראשון. אלביט גם עשתה השקעה בשנים האחרונות בחברת רובוטים, גם היא ישראלית, כדי לחזק פוזיציה בתחום.

תעשייה אווירית מצידה הקימה מפעל כרמ״מים במסגרת חטיבת אלתא, שהופך רכב האמר, D9, רובוטי פינוי מוקשים ועוד, לסמי-אוטונומיים. תעשייה אווירית גם לקחה חלק בהרפתקה בשם טקסי-בוט, רובוט אוטונומי שהיה אמור לגרור מטוסי נוסעים למסלול ההמראה. ההרפתקה הסתיימה במכירת החברה לבעלים הודי, ומחיקת חובות בגינה בדו״חות החברה.

צה״ל מצדו בחן שימוש בחלק מהפיתוחים של החברות, אבל לא ניתן לומר שהרובוטים הצליחו עד כה להחליף כלים מאוישים. בלשון המעטה. והנה, הגיע היגואר, בואך 2019. שלוש שנים לאחר סגירת ג׳יניוס. ניסיון נוסף כאמור של משרד הביטחון בתחום הכרמ״מ. נבחרו שנית החברות שנכשלו בעבר ושוב זכו במעמד ספק יחיד. הפעם, החליטו במשהב״ט לרכוש פלטפורמה קנדית.

לא היה מכרז

כאן זה מתחיל להיות מעניין. לפחות עסקית. מסתבר כי הפלטפורמה ליגואר בשם J6 ATLAS XTR (היום תחת שם אחר) נרכשה מחברה קנדית בשם ODG. מדובר בכלי רכב, שפותח עבור משימות במדבריות הקרח של קנדה ודומה מאד לאמסטף הישראלי, את ODG, מייצגת בארץ חברת גאהט מערכות בחמש השנים האחרונות (החברה העדיפה לא להגיב לכתבה והפנתה אותי לצה״ל).

[רכב הגארדיום. מאת https://www.flickr.com/people/45644610@N03 - https://www.flickr.com/photos/idfonline/8178694751/, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=34359263]

הבעיה, כך לפי עמוס גורן, הבעלים של חברת ״אמסטף-יוגב בע"מ״ שפיתחה את האמסטף, שמשרד הביטחון החליט לאחד את ׳הדינוזאורים׳ הישראלים כדי למנוע תחרות והגדיר אותם כספק יחיד. לפי גורן, הוא יחד עם חברה קנדית בשם Front-Line Robotics, פיתחו במשותף כרב״מ בשם GRUNT (שנים 2003-2008). 

בשלב מסוים בהמלצת מפא"ת ומז"י חברת FLR חתמה עם תע"א על הסכם פיתוח כרב"מ לפרויקט ׳שותף נאמן׳ והעבירה לתע"א מידע על הרכב ומערכותיו. למרות זאת, תע"א החליטה בסופו של דבר לחבור לאלביט בהקמת חברת ג'יניוס. מאוחר יותר, ב-2010, גורן הקים עם חברת מכשירי תנועה את חברת ׳תעשיית רכב רובוטי בע"מ׳ שפיתחה ויצרה את האמסטף בנצרת אשר הוכיח את יכולותיו ועבר מספר תהליכי קבלה מחמירים.

החל מ-2014 הכלי נבחן במספר מתווים מבצעיים בארץ ובחו"ל אך לא נבחן ע"י צה"ל עקב מעמד הספק היחיד שקיבלה חברת ג'יניוס. ״מפא"ת לא רק שלא עשו מכרז לפרויקט "גבול חכם וקטלני" בהיקף משוער של כ-600 מיליון ש״ח, שבו תע"א ואלביט מפתחות את ה"יגואר" (עד היום בהוצאה של כ 200 מיליון ש״ח), אלא שהכלי שהם בחרו דומה מאד לאמסטף. בלשון המעטה״, טוען גורן בשיחה עם ישראל דיפנס.

״במקרה הטוב היגואר יהיה מבצעי בעוד 5 שנים. משהב"ט חוזר על אותה טעות. על אף שהוציא מכרז לפרויקט הקודם בשם ׳שותף נאמן׳, הוא מסר את הפרויקט לתע"א ואלביט שנכשלו לאחר 10 שנות פיתוח של ה "גארדיום". הכישלון מוערך בכמיליארד ש״ח במצטבר. כמו גם, הכישלון של אז הותיר את צה"ל ב-15 השנים האחרונות בפיגור טכנולוגי בנושא כרמ"מ.

״שער בנפשך את צה"ל מצויד ב1000 כרמ״מים במבצעי עמוד ענן, צוק איתן ושומר החומות אשר פורצים צירים, מנטרלים מטענים, מפעילים נ"ט, מעבירים אספקה ופצועים, מאבטחים חניונים, מאיישים עמדות תצפית, מחלצים מאב"כ, מכבים שרפות ועוד. במקום זאת, משימות אלו נעשו על ידי גולני בסג'עיה והנחל ברפיח ועלו באובדן חיי לוחמים. ב1.6 מיליארדי ש״ח שבוזבזו על שני הפרויקטים, צה״ל היה יכול כבר לפני שבע שנים לקנות אמסטפים שהיו מבצעיים וחוסכים חיי אדם.״

ובכן, פניתי לאלביט לברר מדוע לא נעשה מכרז בפרויקט היגואר. הפנו אותי לתעשייה אווירית בטענה שהיא זו שבחרה את הפלטפורמה. באלביט מסבירים שאם הם היו בוחרים, היו בוחרים כלי של רובוטים כי זה באינטרס העסקי שלהם.

פניתי לתעשייה אווירית, שהפנו אותי לצה״ל. לטענתם, מי שהוביל את הליך הבחירה בפלטפורמה זה צה״ל. בתעשייה אווירית כן היו מוכנים לומר שהם בחנו מספר חלופות בשוק המקומי והעולמי, כאשר חברת אמסטף לא נלקחה בחשבון. למרות שהיא ישראלית. שאלתי מדוע, ונאמר לי שהחברה, שנים קודם לכן, הייתה בבעיות כלכליות, ולכן חשבו שהיא לא קיימת.

בצה״ל סירבו למסור לי פרטים מדוע לא נערך מכרז. הפנו אותי למנה״ר במשרד הביטחון. פניתי למשרד שאמר שהוא לא מוכן למסור פרטים אודות הפרויקט. אל תתרגשו, ככה זה כמעט עם כל בירור מקצועי שקשור לרכש עבור צה״ל. בעיקר סביב ספק יחיד.

גורן מצידו טוען שהחברה פעילה. אמנם בסוף 2018 נסגרה, אך ב-2019 חזרה לפעילות פיתוח, יצור ושיווק. למרות שנפגש עם כל מנהלי הפרויקט במפא"ת, מז"י, אלביט ותע"א, אף אחד לא בתעשיות, לא בצה"ל או במשהב"ט לא פנה אליו עם בקשה להציג את הכלי שלו מול הכלי הקנדי במבחן השוואתי. ״זאת, למרות שבמסמך הקריטריונים (שקיבלתי בעקיפין) שבחן את המתחרים, האמסטף זכה להתאמה מלאה. כאמור, מכרז מסודר לא היה״, מוסיף ושואל גורן "למה לבחור בכלי זר אם אפשר לרכוש כלי ישראלי?"

הגלגל חוזר

גורן טוען כי בזמן שעבד יחד עם החברה הקנדית, הוא פיתח איתם את האלגוריתם ושילוב הטכנולוגי של מערכות הכרב"מ על פי דמ"צ צה"לי. כמו גם, על בסיס ניסיונו במערך האבטחה של צה"ל. האלגוריתם כולל ניווט ותנועה ופותח בישראל עם מהנדסים ישראלים.

לטענתו, חברת FLR הקנדית ביקשו שהוא יקים חברה בישראל ואפילו קציני צה״ל (מז"י ומפא"ת) הגיעו לקנדה לראות את הכלי המשותף בקנדה בזמנו. ״ב-2007 חברת FLR חברה לתע"א במטרה לפתח כרב"מ ל ׳שותף נאמן׳, ואפילו הציגו את הרכב למפא״ת לטובת אבטחת גבולות ושדות תעופה בישראל״, מסביר גורן.

״זה היה קודם להקמת חברת ג׳יניוס. ב2007 החליטו במשרד שעוצרים הכל, מאחדים את הכוחות של התעשיות ובונים את ג'יניוס. תעשייה אווירית ואלביט זכו במנדט. המשרד והחברות השקיעו במשותף כמיליארד ש״ח בג'יניוס לאורך השנים. הם לא הצליחו. ב2016-17 החליטו שמפרקים את החברה. היה פרויקט בכיסופים (גבול עזה) שיצר הרבה בעיות. פיצלו. תע״א לקחה את המתווה הצבאי ואלביט קיבלו את המתווה של שג״ב.

״רק לסבר את האוזן. האמסטף המיוצר בישראל ופותח להתאמה מלאה לתנאי קרקע ומזג האוויר בארץ ולדרישה המבצעית בצה"ל, נמכר בכחצי מחיר מהכלי שתע"א קנו, שמיוצר בקנדה. הכלי הקנדי עדיין אינו מבצעי ומתאים לתנאי קרקע ומזג האוויר בקנדה. הפורד F350 עולה פי ששה מהאמסטף. משהב"ט לא לומד מהכישלון וחוזר עליו בגדול. נתנו לג'ייניוס מעמד ספק יחיד - ונכשלו. עכשיו עושים את אותה טעות. ושוב נותנים לשתי התעשיות יחד מעמד ספק יחיד.״ 

**הערה: משרד הביטחון טוען כי הסכום המצוין בכתבה, כ-600 מליוני ש״ח אינו נכון. המשרד לא היה מוכן לנקוט בסכום הפרויקט. 

אולי יעניין אותך גם