דעה | הממשלה החדשה נדרשת לפרסם את מדיניות הביטחון שלה
כל אזרח ישראלי מכל צבע פוליטי, זכאי לדעת את כיווני המחשבה של ממשלתו. אמת, זו ממשלה מסובכת, רב-זרועית ורבת-דעות הפוכות זו מזו. אך אסור שמחלוקות יעיבו אל אינטרסי הביטחון הלאומי, כי ביטחון הוא הקיום
דן ארקין
| 27/06/2021
סטילס: חיים צח/ לע"מ
יש פיתוי גדול ברעיון של ברית הגנה בין ישראל לבין ארה"ב. מה טוב ממטרייה מעצמתית אמריקנית שתגן על ישראל החזקה, אך הקטנה. הרעיון לא מומש עד היום. יש לו תומכים ויש מתנגדים המעלים נימוק חזק: ברית הגנה היא סוג של הסכם העלול לפגוע בחופש הפעולה של ישראל.
שת"פ אסטרטגי
כיום מדברים לא על ברית הגנה אלא על השת"פ האסטרטגי בין שתי המדינות. לצורך שימור, טיפול ושיפור השת"פ הזה נסע הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי לארה"ב כדי לחזק את הברית, ונפגש בין היתר עם שני קצינים בכירים מאוד, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב CENTCOM ומפקד המבצעים המיוחדים SOCOM.
לפני נסיעתו התעורר שוב הדיון סביב עניין ה"הפתעה" שביחסי שתי המדיניות. אחרי שיחה עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן אמר ראש הממשלה החלופי ושר החוץ יאיר לפיד: "סיכמנו על מדיניות של 'אין הפתעות'". לפיד זכה מיד לתגובת אופוזיציונית נמרצת מראש האופוזיציה בנימין נתניהו: "ראש ממשלה בישראל חייב להגיד 'לא' לנשיא ארה"ב בעניינים שמסכנים את ביטחוננו".
נושא הביטחון הלאומי הוא מאושיות ביטחון המדינה. קמו ממשלה חדשה, ראש מממשלה חדש ושר ביטחון ישן-חדש. הציבור זכאי לדעת לאן הולכים, קווים לדמותה של מדיניות הביטחון, שהם קווים מנחים, עקרונות, קווי יסוד. עקרונות מדיניות הביטחון כמוהם כמפת דרכים, מצפן, לאן הולכים, למה שואפים. בשלב מסויים יוטל על ראש הממשלה נפתלי בנט להתייצב בפני הציבור ולהציג את "חוקי היסוד" הללו של מדיניות הביטחון.
לאן הוא לוקח אותנו בשאלות יסוד כמו האיום הגרעיני האיראני והטרור האיראני ושלוחיו בסוריה ובעירק, חיזבאללה בצפון, רצועת עזה בדרום, הפלשתינאים והרש"פ במרכז. אלו הם מרכיביו העיקריים של הביטחון הלאומי של המדינה בעת הזאת.
בגלל מרכזיות השרים עם ארה"ב נשוב לרגע לעניין ה"הפתעה". מה פירוש "שלא נפתיע אחד את השני"? האם ישראל תדווח לוושינגטון לפני פתיחת מבצע צבאי. מתי תודיע? יום לפני הפעולה, כמה שעות לפני ה"ש"?. האם ארה"ב תדווח לישראל לפני יציאתה למבצע נגד איראן.
המציאות שונה לחלוטין. ישראל לא הודיעה לארה"ב לפני מבצע 'אופרה' להשמדת הכור הגרעיני בבגדד (7 ביוני 1981), אך גילתה התחשבות בארה"ב. בימים אלו פורסמו מסמכים של ארכיון צה"ל וביניהם הנחיית הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן שכך כתב לקראת המבצע: "החלטת ממשלה – לתקוף בהקדם אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר". כלומר – לא מודיעים מראש, אך מתחשבים בידידה שמעבר לים.
אחרי מבצע תקיפת אתר הכור הגרעיני הסורי (6 בספטמבר 2007) היו דיווחים שארה"ב נתנה את ברכתה למבצע אחרי שהוצגו לאמריקנים הקשרים בין סוריה לבין קוריאה הצפונית בנושא הגרעין. דיווח אחר טען שארה"ב אישרה את המבצע בפגישת ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט עם הנשיא בוש ביוני 2007. ואילו ראש ה-CIA אז מייקל היידן אישר שתקיפת הכור היתה תוצאה של שת"פ מודיעיני בין ארצו לבין מדינה זרה, שלא נקב בשמה.
מה אומרים היום על עניין ה"הפתעה": שר הביטחון בני גנץ קובע ש"ישראל תמשיך לשמור לעצמה את הזכות להגן על עצמה מול כל אויב ובכל מקום". ומוסיף הרמטכ"ל כוכבי: "הברית בינינו מהווה נדבך משמעותי ביותר בביטחון הלאומי של מישראל. נמשיך לפעול יחד מול איומים". ברית הגנה לא, אבל שת"פ אסטרטגי בהחלט כן.
ועדיין לא ברור מי ירצה, או יהיה מחוייב, להודיע למי על פעולה צבאית. בנושאים כאלו יש עמימות, והיא מכוונת ומוצדקת. המציאות חזקה מהסכמות. נתניהו ביטל מבצעים, חלקם בצדק, בגלל חשש מתגובה אמריקנית. ב-2011 לא יצא לפועל מבצע גדול נגד איראן, אולי בגלל חשש מהתגובה האמריקנית, וגם עקב התנגדות עזה מבית.
כלומר, ישראל לא מבקשת אישור למבצע אך מעדכנת את האמריקנים כדי שלא יופתעו. אסור לשכוח שמדובר בשותפה החשובה ביותר של ישראל בעולם, זו שמספקת לה את מטוסיה וחלק מארסנל החימוש והנשק, ומעניקה סיוע צבאי שנתי. התעשיות הביטחוניות הישראליות הן מהטובות והמתקדמות בעולם, אך לפרוייקטים מסויימים היא זקוקה למימון מעבר לים. כיום חסרים כמיליארד דולרים לפיתוח פרוייקט נשק לייזר.
מדובר במעצמה בעלת מחוייבות נשיאותית דו-מפלגתית להבטיח את ביטחונה של ישראל. אין לישראל מדינה ידידה יותר מארצות הברית של אמריקה, ומכן הציווי עוד מימי ראשית המדינה שאין רבים עם האמריקנים.
דו-שיח ישר ואינטימי
כך הגדיר ד"ר אפרים סנה, בעבר סגן שר הביטחון ותת-אלוף בצה"ל (ידיעות אחרונות 23.6): "יש סיכוי להגן על האינטרסים החיוניים שלנו רק בדו-שיח ישר ואינטימי עם הממשל האמריקני". כך היחסים עם וושינגטון, עם כל מממשל ועם כל נשיא, הם ביטחון לאומי.
הביטחון הלאומי ורצועת עזה: בתום יותר מעשור של סבבים, טפטופים, מבצעים ותקיפות של מוצבים, חלקם ריקים, הציבור מצפה לחילופי מדיניות אחרי חילופי שלטון בנושא. אין די בהצהרה כי "דין בלונים כדין רקטות" ותגובה צה"לית 'פרווה'. תושבי העוטף וערי הדרום רשאים לשמוע מהממשלה מה כוונתה לעשות כדי להחזיר להם ולילדיהם חיים נורמליים, לא בממ"דים וללא שדות שרופים.
האם בדעת הממשלה להמשיך בשיטות הקודמות. האם בדעתה ליזום התנתקות, ניתוק מוחלט בין ישראל לבין הרצועה. חומה גבוהה, לא מלט, לא חשמל, לא חומרי בנייה ולא מזון. שמצרים והעולם ידאגו לתושבי הרצועה. הם שם, אנחנו פה. או שמא תבחר באופציה הפוכה: ישראל תשתתף בשיקום, בבנייה, בשיפור המצב הכלכלי ברצועה עד שאולי יימאס לתושבים לתמוך בארגוני טרור. וקיימת אופציה ג' - מבצע צבאי נרחב, כניסה לרצועה, למיגור סופי של החמאס והארגונים הסוררים. גם זו אופציה.
מותר לאזרחי ישראל לדעת לאן חותרת הממשלה. כך גם בצפון מול חיזבאללה, שם השקט היחסי מטעה ומתעתע. טמון שם איום קשה על העורף הישראלי מרבבות הקנים. האם תמשיך ישראל לא להגיב להתעצמות הצבאית מעבר לגבול הצפוני. גם זה ביטחון לאומי.
שאלת איראן
אשר למדיניות הממשלה בנושא בגרעין האיראני לא יוכל ראש הממשלה להתחמק מהסבר לציבור שיכלול הצהרת כוונות מה בדעת ממשלתו לעשות בהמשך הדרך, כשהקו המנחה הוא "לא נאפשר לאיראן נשק גרעיני". כרגע, בתום שלב השיחות בווינה, ההנחה היא שממשל ביידן שואף להסכם עם איראן, והוא גם מוציא כוחות וסוללות פטריוט ומטוסי קרב ממדינות במזרח התיכון.
לפיכך, בנושא קריטי זה, יש סבורים שמדיניות הביטחון חייבת להתבסס על שתי רגליים: האחת - השקעת מאמץ ממשלתי נחוש בארה"ב ובאירופה שמגמתו שישראל תטביע את חותמה על הסכם חדש, אם יהיה כזה, בהיותה המאויימת הראשית מגרעין איראני.
מותר לישראל להציג דרישות. והרגל השנייה - התכוננות למצב שבו ישראל עלולה למצוא עצמה בודדת מול האיום מטהרן. לתכנן, להתכונן, ליזום מקסימום הפרעות בלתי נעימות לתכנית הגרעין האיראנית, הפרעות מכל סוג שניתן להעלות על הדעת. ויש מומחים היודעים כיצד מציקים קשות לתכנית, לאנשיה ולמתקניה באשר הם שם.
כל אזרח ישראלי מכל צבע פוליטי, זכאי לדעת את כיווני המחשבה של ממשלתו. אמת, זו ממשלה מסובכת, רב-זרועית ורבת-דעות הפוכות זו מזו. אך אסור שמחלוקות יעיבו אל אינטרסי הביטחון הלאומי, כי ביטחון הוא הקיום. האתגר לממשלה וראשיה הוא גדול, ומבחן מדיניות הביטחון מתחיל עתה, לנגד עינינו.
כל אזרח ישראלי מכל צבע פוליטי, זכאי לדעת את כיווני המחשבה של ממשלתו. אמת, זו ממשלה מסובכת, רב-זרועית ורבת-דעות הפוכות זו מזו. אך אסור שמחלוקות יעיבו אל אינטרסי הביטחון הלאומי, כי ביטחון הוא הקיום
סטילס: חיים צח/ לע"מ
יש פיתוי גדול ברעיון של ברית הגנה בין ישראל לבין ארה"ב. מה טוב ממטרייה מעצמתית אמריקנית שתגן על ישראל החזקה, אך הקטנה. הרעיון לא מומש עד היום. יש לו תומכים ויש מתנגדים המעלים נימוק חזק: ברית הגנה היא סוג של הסכם העלול לפגוע בחופש הפעולה של ישראל.
שת"פ אסטרטגי
כיום מדברים לא על ברית הגנה אלא על השת"פ האסטרטגי בין שתי המדינות. לצורך שימור, טיפול ושיפור השת"פ הזה נסע הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי לארה"ב כדי לחזק את הברית, ונפגש בין היתר עם שני קצינים בכירים מאוד, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב CENTCOM ומפקד המבצעים המיוחדים SOCOM.
לפני נסיעתו התעורר שוב הדיון סביב עניין ה"הפתעה" שביחסי שתי המדיניות. אחרי שיחה עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן אמר ראש הממשלה החלופי ושר החוץ יאיר לפיד: "סיכמנו על מדיניות של 'אין הפתעות'". לפיד זכה מיד לתגובת אופוזיציונית נמרצת מראש האופוזיציה בנימין נתניהו: "ראש ממשלה בישראל חייב להגיד 'לא' לנשיא ארה"ב בעניינים שמסכנים את ביטחוננו".
נושא הביטחון הלאומי הוא מאושיות ביטחון המדינה. קמו ממשלה חדשה, ראש מממשלה חדש ושר ביטחון ישן-חדש. הציבור זכאי לדעת לאן הולכים, קווים לדמותה של מדיניות הביטחון, שהם קווים מנחים, עקרונות, קווי יסוד. עקרונות מדיניות הביטחון כמוהם כמפת דרכים, מצפן, לאן הולכים, למה שואפים. בשלב מסויים יוטל על ראש הממשלה נפתלי בנט להתייצב בפני הציבור ולהציג את "חוקי היסוד" הללו של מדיניות הביטחון.
לאן הוא לוקח אותנו בשאלות יסוד כמו האיום הגרעיני האיראני והטרור האיראני ושלוחיו בסוריה ובעירק, חיזבאללה בצפון, רצועת עזה בדרום, הפלשתינאים והרש"פ במרכז. אלו הם מרכיביו העיקריים של הביטחון הלאומי של המדינה בעת הזאת.
בגלל מרכזיות השרים עם ארה"ב נשוב לרגע לעניין ה"הפתעה". מה פירוש "שלא נפתיע אחד את השני"? האם ישראל תדווח לוושינגטון לפני פתיחת מבצע צבאי. מתי תודיע? יום לפני הפעולה, כמה שעות לפני ה"ש"?. האם ארה"ב תדווח לישראל לפני יציאתה למבצע נגד איראן.
המציאות שונה לחלוטין. ישראל לא הודיעה לארה"ב לפני מבצע 'אופרה' להשמדת הכור הגרעיני בבגדד (7 ביוני 1981), אך גילתה התחשבות בארה"ב. בימים אלו פורסמו מסמכים של ארכיון צה"ל וביניהם הנחיית הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן שכך כתב לקראת המבצע: "החלטת ממשלה – לתקוף בהקדם אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר". כלומר – לא מודיעים מראש, אך מתחשבים בידידה שמעבר לים.
אחרי מבצע תקיפת אתר הכור הגרעיני הסורי (6 בספטמבר 2007) היו דיווחים שארה"ב נתנה את ברכתה למבצע אחרי שהוצגו לאמריקנים הקשרים בין סוריה לבין קוריאה הצפונית בנושא הגרעין. דיווח אחר טען שארה"ב אישרה את המבצע בפגישת ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט עם הנשיא בוש ביוני 2007. ואילו ראש ה-CIA אז מייקל היידן אישר שתקיפת הכור היתה תוצאה של שת"פ מודיעיני בין ארצו לבין מדינה זרה, שלא נקב בשמה.
מה אומרים היום על עניין ה"הפתעה": שר הביטחון בני גנץ קובע ש"ישראל תמשיך לשמור לעצמה את הזכות להגן על עצמה מול כל אויב ובכל מקום". ומוסיף הרמטכ"ל כוכבי: "הברית בינינו מהווה נדבך משמעותי ביותר בביטחון הלאומי של מישראל. נמשיך לפעול יחד מול איומים". ברית הגנה לא, אבל שת"פ אסטרטגי בהחלט כן.
ועדיין לא ברור מי ירצה, או יהיה מחוייב, להודיע למי על פעולה צבאית. בנושאים כאלו יש עמימות, והיא מכוונת ומוצדקת. המציאות חזקה מהסכמות. נתניהו ביטל מבצעים, חלקם בצדק, בגלל חשש מתגובה אמריקנית. ב-2011 לא יצא לפועל מבצע גדול נגד איראן, אולי בגלל חשש מהתגובה האמריקנית, וגם עקב התנגדות עזה מבית.
כלומר, ישראל לא מבקשת אישור למבצע אך מעדכנת את האמריקנים כדי שלא יופתעו. אסור לשכוח שמדובר בשותפה החשובה ביותר של ישראל בעולם, זו שמספקת לה את מטוסיה וחלק מארסנל החימוש והנשק, ומעניקה סיוע צבאי שנתי. התעשיות הביטחוניות הישראליות הן מהטובות והמתקדמות בעולם, אך לפרוייקטים מסויימים היא זקוקה למימון מעבר לים. כיום חסרים כמיליארד דולרים לפיתוח פרוייקט נשק לייזר.
מדובר במעצמה בעלת מחוייבות נשיאותית דו-מפלגתית להבטיח את ביטחונה של ישראל. אין לישראל מדינה ידידה יותר מארצות הברית של אמריקה, ומכן הציווי עוד מימי ראשית המדינה שאין רבים עם האמריקנים.
דו-שיח ישר ואינטימי
כך הגדיר ד"ר אפרים סנה, בעבר סגן שר הביטחון ותת-אלוף בצה"ל (ידיעות אחרונות 23.6): "יש סיכוי להגן על האינטרסים החיוניים שלנו רק בדו-שיח ישר ואינטימי עם הממשל האמריקני". כך היחסים עם וושינגטון, עם כל מממשל ועם כל נשיא, הם ביטחון לאומי.
הביטחון הלאומי ורצועת עזה: בתום יותר מעשור של סבבים, טפטופים, מבצעים ותקיפות של מוצבים, חלקם ריקים, הציבור מצפה לחילופי מדיניות אחרי חילופי שלטון בנושא. אין די בהצהרה כי "דין בלונים כדין רקטות" ותגובה צה"לית 'פרווה'. תושבי העוטף וערי הדרום רשאים לשמוע מהממשלה מה כוונתה לעשות כדי להחזיר להם ולילדיהם חיים נורמליים, לא בממ"דים וללא שדות שרופים.
האם בדעת הממשלה להמשיך בשיטות הקודמות. האם בדעתה ליזום התנתקות, ניתוק מוחלט בין ישראל לבין הרצועה. חומה גבוהה, לא מלט, לא חשמל, לא חומרי בנייה ולא מזון. שמצרים והעולם ידאגו לתושבי הרצועה. הם שם, אנחנו פה. או שמא תבחר באופציה הפוכה: ישראל תשתתף בשיקום, בבנייה, בשיפור המצב הכלכלי ברצועה עד שאולי יימאס לתושבים לתמוך בארגוני טרור. וקיימת אופציה ג' - מבצע צבאי נרחב, כניסה לרצועה, למיגור סופי של החמאס והארגונים הסוררים. גם זו אופציה.
מותר לאזרחי ישראל לדעת לאן חותרת הממשלה. כך גם בצפון מול חיזבאללה, שם השקט היחסי מטעה ומתעתע. טמון שם איום קשה על העורף הישראלי מרבבות הקנים. האם תמשיך ישראל לא להגיב להתעצמות הצבאית מעבר לגבול הצפוני. גם זה ביטחון לאומי.
שאלת איראן
אשר למדיניות הממשלה בנושא בגרעין האיראני לא יוכל ראש הממשלה להתחמק מהסבר לציבור שיכלול הצהרת כוונות מה בדעת ממשלתו לעשות בהמשך הדרך, כשהקו המנחה הוא "לא נאפשר לאיראן נשק גרעיני". כרגע, בתום שלב השיחות בווינה, ההנחה היא שממשל ביידן שואף להסכם עם איראן, והוא גם מוציא כוחות וסוללות פטריוט ומטוסי קרב ממדינות במזרח התיכון.
לפיכך, בנושא קריטי זה, יש סבורים שמדיניות הביטחון חייבת להתבסס על שתי רגליים: האחת - השקעת מאמץ ממשלתי נחוש בארה"ב ובאירופה שמגמתו שישראל תטביע את חותמה על הסכם חדש, אם יהיה כזה, בהיותה המאויימת הראשית מגרעין איראני.
מותר לישראל להציג דרישות. והרגל השנייה - התכוננות למצב שבו ישראל עלולה למצוא עצמה בודדת מול האיום מטהרן. לתכנן, להתכונן, ליזום מקסימום הפרעות בלתי נעימות לתכנית הגרעין האיראנית, הפרעות מכל סוג שניתן להעלות על הדעת. ויש מומחים היודעים כיצד מציקים קשות לתכנית, לאנשיה ולמתקניה באשר הם שם.
כל אזרח ישראלי מכל צבע פוליטי, זכאי לדעת את כיווני המחשבה של ממשלתו. אמת, זו ממשלה מסובכת, רב-זרועית ורבת-דעות הפוכות זו מזו. אך אסור שמחלוקות יעיבו אל אינטרסי הביטחון הלאומי, כי ביטחון הוא הקיום. האתגר לממשלה וראשיה הוא גדול, ומבחן מדיניות הביטחון מתחיל עתה, לנגד עינינו.
