דעה | גלי צה"ל:  לא לסגור. לשפר

התחנה זקוקה למפקד ולעורכים בכירים שיכשירו כתבים צעירים. כאלו שיודעים לאזן בין שידור צבאי ואזרחי ויודעים להביא לציבור מן הנעשה בצה"ל ובמערכות הביטחון

אילוסטרציה. צילום: דובר צה״ל

דוד בן גוריון חנך את שידורי גלי צה"ל ב-24 בספטמבר 1950 בליווי נגינת התקווה. התחנה שידרה מבניין בית ספר על גבעה ברמת גן. ב-1958 עברה התחנה למשכנה עד היום הזה ברחוב יהודה הימית ביפו. בליל 17-17 במארס 1962, ערב פורים, השתתף צוות של שני כתבים צבאיים של גלי צה"ל לראשונה בסיקור מקרוב מאוד של פעולת צה"ל בכפר הסורי נוקייב, בו תקף כוח של גולני ושייטת 13 מוצבים סוריים. 

בית ספר לעיתונות

גילוי נאות: כותב שורות אלו היה אחד משני הכתבים. מאז ועד היום ליוו כתבי גל"צ לדורותיהם את כל מלחמות ישראל, סיקרו קרבות, העבירו דרישות שלום מחיילים בקווים הראשונים, והתחנה שידרה שעות ביום מוסיקה וחדשות ואקטואליה ומוסיקה קלאסית ורוק ומדע וספרות לחיילים ולאזרחים. למאזינים בכל רחבי הארץ.

התחנה הצבאית היא בית הספר הטוב ביותר במדינה לעיתונות. מאות מטובי הכתבים והשדרים בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה במדינת ישראל, כולל עורכים בכירים ומנהלים, החלו את דרכם בתחנת השידור הצבאית ביפו. שם כתבו את הטקסטים הראשונים שלהם ולראשונה נשמע קולם על גלי האתר. בגל"צ נעשה בשנים האחרונות ניסיון מוצלח להנגיש את התחנה לחובשי כיפות, דבר שהוסיף גוון חדש לתחנה וביטל את הטענה שמדובר בתחנת שידור צפון תל אביבית, 'צפונבונית' בלשון ימינו. 

מפעם לפעם מתעורר גל של ידיעות, שמועות והצהרות – לסגור את גל"צ. נראה שבזמן האחרון הגל נגד גל"צ נשמע ביתר שאת, משום מה: בינואר 2021 הורה שר הביטחון בני גנץ להוציא את גל"צ ממערכת הביטחון ו"יוקם צוות שיקבע אם תהיה תחנת שידור צבאית או סגירה". 

דיון על ערכים

ביוני 2020 המליץ הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי לשר הביטחון להוציא את התחנה מצה"ל, כי "היא לא צריכה להיות  חלק מצה"ל, זה לא נכון ועל גבול לא ערכי", קבע הרמטכ"ל. קדמו לרא"ל כוכבי רמטכ"לים שהביעו רצון לסגור את התחנה. כל זה לא קרה עד כה, וטוב שכך, ונקווה שלא יקרה. דעתנו העקרונית היא שאין סוגרים כלי תקשורת. ריבוי ערוצי תקשורת הוא מנשמת אפה של דמוקרטיה.

רק מכיוון שהדברים המשודרים בגל"צ אינם מוצאים חן באוזני מישהו או מי שהם, אין זו סיבה לסגור ולהשתיק כלי תקשורת הפועל בהצלחה כשבעים שנה ויש לו קהל מאזינים. חלק מהייחוד של גל"צ הוא קהל מאזינים מתחלף, מתרענן. החיילים המשרתים שירות סדיר, מרבים להאזין לתחנה בבסיסיהם, במחנותיהם, במוצביהם, בשדה ובמשרד ובמעבדה, והם מתחלפים. ישתחררו, יתגייסו ויבואו מאזינים חדשים.  

הטענה העיקרית הנשמעת היא - מה לתחנת שידור צבאית ולפוליטיקה. אין זה ראוי שכתב/ת צעיר/ה לובשי מדים יראיינו ראש מפלגה או ח"כ או שר וישאלו שאלות שיש בהן גוון פוליטי. אולי לכך התכוון הרמטכ"ל כוכבי כשדיבר על "ערכיות". ועוד טענה: האם ראוי להעמיס את תקציב גל"צ על תקציב צה"ל כאשר התקציב מצומצם ו'סוגרים טייסות'. בגל"צ טוענים בהקשר זה שההכנסות מפרסומות, מתשדירי שירות ומחסויות מכסות את ההוצאות.

ובכן, את רוב הסיקור הפוליטי בגל"צ עושים אזרחים עובדי צה"ל ולא חיילים במדים. התקשורת במדינת ישראל עברה בשנים האחרונות שינויים מפליגים. היום הכל פוליטיקה. לכל עיתון מודפס הצבע והגוון הפוליטי שלו, ימין-שמאל, בעד-נגד. אין כלי תקשורת שניתן להגדירו אובייקטיבי, כי אין עוד (כמעט) תקשורת אובייקטיבית. השאלה היא המינון, הכמות והרמה של החומר הלא אובייקטיבי המתפרסם או משודר.

אתגר תרבותי

אמרנו שבתחנה חלו בשנים האחרונות שינויים מפליגים, מהם טובים ומהם, למרבה הצער, רעים. רוחות רעות של שיח קנו להם מקום באולפנים. לא הבעת השקפות פוליטיות כאלו או אחרות, אלא סגנונות של דיבור ושידור בוטה, פעמים גס רוח, ספוג בורות, רמה נמוכה, וכן, גם עברית קלוקלת בתחנה של ד"ר אבשלום קור. 

שידורים כאלו בולטים לרעה בהשוואה לרוב השידורים המועברים למאזינים בצורה תרבותית, שפוייה ולא מתלהמת. בעיתון מודפס מדפיסים מאמרים זה בצד זה. בגל"צ, אתה שומע שעה מוגשת בידי מגישים שהם עיתונאים מקצועיים, ומיד אחרי החדשות 'אנו עוברים' למגיש ההזוי, כזה שתוקף את המרואיין בצורה בוטה, מזלזל ברדיו במי שמביע דעה אחרת וגם מפגין בורות, חוסר הבנה וחוסר התחשבות. זה לא רדיו מקצועי.

זה בדיוק התחום הגל"צי שמכעיס, במידה של צדק, בכירים בממשלה ובצה"ל עד כדי כוונה לסגור את התחנה. התחנה משדרת ברוב שעות היממה, רוב החומר המשודר איננו קונטרוורסלי. מוסיקה לסוגיה, 'ציפורי לילה', 'קולה של אמא', 'אוניברסיטה משודרת' של פעם, ויש עוד תכניות של עבר והווה, שעליהן אין  ויכוח. 

הן מרבות דעת והנאה למאזינים, חיילים ואזרחים. איש לא יעלה  על דעתו לבטל מן העולם את 'קולה של אמא', דוגמה לתכנית מופת של שמירת קשר אישי רדיופוני בין חייל לבין משפחתו, לאמו. אין תכנית דומה באף לא תחנת רדיו בארץ. לכן, נראה שכמה פינות שידור בודדות בשידורי האקטואליה ויומני החדשות הן המכעיסות ומעוררות רצון של בכירים להיפטר מגל"צ.

על רוב השידורים אין ויכוח שהן ברמה התואמת את הטוב שברדיו הישראלי. אם כך, סגירה איננה פתרון. לסגור קל מאוד - הוראה אחת של שר הביטחון או פקודה אחת של הרמטכ"ל, וגל"צ איננה עוד. הפתרון של קיום גל"צ כתחנת שידור אזרחית רגילה, כנראה איננו ישים מבחינות כלכליות.

אם כך, כמו ששאל לנין בספרו "אז מה יש לעשות?". בדיוק כמו שנוהגים בכל יחידה של צה"ל או גוף או ארגון אזרחי הטעון שינויים, רפורמות, עדכונים. וכרגיל, הכל מתחיל מהראש. גלי צה"ל זקוקים לפיקוד מסוג אחר. מסורת היא שלגל"צ יש מפקד ולא מנהל. 

המפקד האידאלי

ניחא. בדמיוני, המפקד האידאלי של גל"צ בשנת 2021 הוא איש תקשורת ותיק ומנוסה, קצין בצה"ל, או מי שמכיר היטב את המערכות הצבאיות, שיידע היטב את תורת האיזון: איזון בין חומר שידור צבאי ואזרחי, מן הנעשה בצה"ל ובמערכות הביטחון, שיחות וראיונות עם חיילים, לוחמים ומפקדים. מוסיקה על כל סוגיה, שירים ישראליים.

וגם פוליטיקה, אבל כאן מבחנו האמיתי של אותו מפקד שבדמיון. מינון נכון, איזון בין דעות, בין ימין לשמאל, בעד ונגד, מיקרופון לפוליטיקאים מכל המפלגות – אבל הכל בריסון ובצורה תרבותית מקצועית. כתב ופרשן לא ינקוט עמדה. עליו להביא מידע, אינפורמציה, לבאר את המתרחש. 

התחנה זקוקה למפקד ולעורכים בכירים שיפתחו קורס חדש של כתבים צעירים במשפט המפתח: "התפקיד שלכם הוא להביא מידע. ספרו למאזין מה קרה אתמול או היום בבוקר, ולא מה חושב X על מה שאולי יקרה בעתיד ומה דעתי על זה". זה תפקיד התקשורת, ובעיקר תחנת שידור צבאית הכפופה לצה"ל ולמערכת הביטחון.

זה איננו  דמיון. אני רואה בעיני רוחי מפקדים לשעבר של גל"צ שכך נהגו, והם שיצרו את התדמית החיובית של תחנת שידור צעירה ובעלת ייחוד. תופעות שליליות ניתן להעביר מן העולם. נכון שתחנת שידור צבאית השייכת לצבא היא תופעה מוזרה, ייחודית, כמעט חסרת תקדים. אבל זה עובד יפה עשרות שנים ומנעים את זמנם של מיליוני מאזינים ומאזינות במשך עשורים, מימי הטרנזיסטור ועד הטלפון הסלולרי החכם. 

לא לסגור, לשפר. 
 

אולי יעניין אותך גם