דעה | למרות הצלחות נתניהו - לא נפתרו בעיות יסוד בביטחון הלאומי של ישראל 

בתריסר שנות נתניהו נרשמו הישגים בתומי הביטחון, אם כי בעיות יסוד לא נפתרו: הגבול הצפוני, חיזבאללה, איראן בלבנון, רצועת עזה, החמאס, הרש"פ ביו"ש, ירושלים, הגרעין האיראני

קובי גדעון /לע"מ

לרשות ממונה העל על ביטחון המדינה, ראש הממשלה החדש נפתלי בנט, אין אפילו עשר שעות חסד. המבחנים והאתגרים מגיעים לפתחו מיד. אבל לקודמו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היו יותר מ-12 שנות חסד, ולא כולן היו חסד. 

רחוק מ"מצוין"

על פי המסורת הישראלית ראש הממשלה אמנם איננו נושא בתואר המפקד העליון של הכוחות המזויינים, אולם מימי בן גוריון ועד היום ראש הממשלה מקורב מאוד לרמטכ"ל, למטכ"ל ולראשי השירותים (שב"כ, מוסד ודומיהם), נפגש עמם תכופות, ויש מבצעים שלא ייצאו לפועל ללא אישורו המפורש והאישי.

בימי סיכום של 12 שנות ביטחון, ובעוד המערך החדש של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון החדש-חדש בני גנץ נכנסים לתפקידיהם, מן הראוי לבחון את החזיתות השונות שלפניהן ניצב ביטחון המדינה מבחינת התוצאה הסופית, השורה התחתונה. הציון הראוי למי שהיה ראש ממשלה ביותר מעשור רחוק מ"מצוין" מבחינת פוטנציאל הסכנות לישראל.

בואך חיזבאללה 

נפתח בצפון. אמת, היה זה עשור של שקט יחסי. ארגון חיזבאללה למד כנראה את לקחי מבצעי צה"ל בלבנון ויישובי הצפון ידעו רגיעה (יחסית). אבל, וה'אבל' הוא גדול ומפחיד למדי כאשר בחסות השקט הולך ומוקם מעבר לגבול, מביירות בואכה דרומה עד גבול ישראל, מערך של אלפי רקטות וטילים המכסים בטווחם כמעט את כל המדינה. מבחן התוצאה הסופית: ישראל לא מנעה את ההתעצמות הזאת בעשור החולף.

נעבור קצת צפונה וימינה, מזרחה: איום ההתבססות האיראנית בסוריה ובדרום לבנון, שיירות הנשק ביבשה ובאוויר. על פי פרסומים גלויים, חיל האוויר הישראלי עושה כמעט כבתוך שלו בשמי דרום לבנון וסוריה ונזהר להסתבך עם הרוסים. כמה פעמים בשבוע מדווח על תקיפות מכיוון לבנון אל עבר מטרות שיש בהן מעורבות איראנית בסוריה. על פי פרסומים, היו פגיעות ביכולות השבחה ושדרוג טילים ורקטות, אבל הפרוייקט האיראני הזה לא חוסל. ושוב ה'אבל' הזה. 

במבחן התוצאה הסופית: בעשור פלוס שחלף לא השכילה ישראל למנוע את קיצור הטווח בין איראן לישראל באמצעות חדירה וזליגה איראנית לסוריה וללבנון. אין סימנים לכך שהאיראנים נסוגו כליל ממזימתם להקמת ׳ציר רשע׳ סמוך לגבולותינו הצפוניים.

רצועת עזה

נדרים לרצועת עזה: צה"ל ביצע כמה מבצעים גדולים מוצלחים ומגיב פעמים אין-ספור לירי מהרצועה. אך חמאס לא רק קיים ובועט, אלא מספרים לנו שהוא מקים ברצועה מעוז חיזבאללה קטן. חיל האוויר, הטנקים ותותחי צה"ל הרסו מחסנים, מפקדות, תת קרקע ומטרו, בנייני מגורים ומגדלים. חוסלו מאות פעילי טרור ובכירים. 

במבחן התוצאה הסופית, שורר בימים אלו שקט יחסי מהרצועה המתאוששת משומר החומות, אולם קיים ומאיים פוטנציאל של המשך 'סבבים'. טפטופים, ירי רקטות, ניסיונות התקרבות לגדר, שיגור בלוני בערה ושאר מרעין בישין ששורפים  שדות. כמה זמן יקח, נפתלי בנט ובני גנץ, עד שתיפול רקטה על קיבוץ בעוטף או על שכונה בשדרות או אשדוד. כיצד תגיבו. 

תושבי העוטף, קיבוצים ומושבים, וערי הדרום, ראויים להערכה ולהערצה על העמידה לאורך שנים. על שסבלו, הם וילדיהם, במשך שנים נפגעים ושדות שרופים וחיים במקלטים ובממ"דים, בעוד בירושלים הממשלה היוצאת לא השכילה למצוא פתרון לבעיית עזה. פתרון צבאי, מדיני, כולל, חלקי – לא נמצא. אולי הממשלה החדשה תעשה סיעור מוחות ותהגה משהו חדש, רענן, יצירתי.

יש הסבורים ששגיאה שגה נתניהו כאשר נתן עדיפות לחמאס ברצועה על פני הרש"פ ביהודה ושומרון. מבחן התוצאה: פיגועי טרור ביו"ש, בכבישים ובצמתים ובתחנות ההסעה, נמשכים. חמאס השכיל ליצור את הקשר בין הרצועה לירושלים, ואזורי הר הבית, האגן הקדוש, שער שכם ומסגד אל אקצה נפיצים. התבטאות מאיימת אחת של סינוואר או להבדיל מצעד וריקוד דגלים מקפיצים את משטרת ישראל וכוחות ביטחון. 

מותר לממשלה החדשה לחשוב, ולהחליט בהתאם, שמצעד דגלים או פינוי כמה משפחות בשכונת שייח' ג'ראח, אפילו טענותיהם משוללות יסוד, אינם שווים בנזק העלול לקרות. ויתור ופשרה אינם סימני חולשה למי שחזק, שולט,  ריבוני, מי שהכוח בידו.  

בתקופת כהונתה של הממשלה היוצאת עבר צה"ל שורה של שינויים מפליגים, כמעט מותר לומר מהפכנים. בהשראת המונים על הביטחון, ובראשם הרמטכ"לים, בוצעו שינויי מבנה ותפקוד: הוקם פיקוד העומק, הוקמה חטיבת הקומנדו, פיקוד העורף קיבל משמעות משודרגת בעקבות הקורונה, הודק שת"פ בין-זרועי, בין-חיילי, בין יבשה, ים ואוויר. 

שודרגו מערכי סייבר ויכולות מעקב אחר הנעשה אצל האויב. מבנים מסורתיים של אוגדה, חטיבה, גדוד ופלוגה הולכים ונהפכים לציוותי לחימה מורכבים ממגוון יכולות של חי"ר, שריון, ארטילריה, הנדסה, כטמ"מים ורחפנים. תפיסה רב-זרועית, רב-מערכתית. 

כולם מדברים עם כולם, מטוסי קרב, ספינות בים וכוחות יבשה. מוטמעים בצה"ל עקרונות הקטלניות, הקישוריות, שאיפה לניצחון. תר"ש תנופה. כל אלו בוצעו ומבצעים בשלבים שונים בתקופת שלטונם של הממונים היוצאים על מערכות הביטחון, ועל כך יבואו על הברכה.

הגרעין האיראני 

את נושא הגרעין האיראני הפך ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לפרוייקט חייו. הצלחתו בכך שהשכיל להעלות את הנושא למקום גבוה מאוד בסולם העדיפויות, לא רק בישראל אלא גם בארה"ב ובאירופה. להטמיע עמוקות את הקביעה ש"לא נאפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני". את המשפט הזה כבר אמר ראש הממשלה החלופי ושר החוץ החדש יאיר לפיד והוא נשמע גם בממשל ביידן.

אבל – במבחן התוצאה הסופית, כעבור 12 שנים, איראן היום קרובה יותר לנשק גרעיני משהייתה בעבר. מעשירה יותר אורניום באחוז יותר גבוה, מקשה על פקחי סוכנות האטום בווינה, משמיעה איומים. למרות הפגיעה המיוחסת לישראל בפרויקט הגרעין האיראני ומדעניו, סרקזותיו והארכיון שהביא המוסד, איראן יותר קרובה למה שנראה לנתניהו כסכנה הקיומית החמורה ביותר למדינת ישראל. 

ברית נתניהו-טראמפ, גם בנושא הגרעין האירני, איננה עוד. רוחות וושינגטון מעידות על רצונו של ממשל ביידן לשוב להסכם הגרעין. הצמרת הביטחונית החדשה בירושלים חייבת לדעתנו לחשב מסלול מחדש. 

להשמיע דעות, לשתף בעלי ברית במודיעין שיש לנו ואולי לאחרים אין, על הנעשה במתקני הגרעין. אסור להתעמת עם ארה"ב, ממשלה ונשיאה. טוב יעשה הצוות הבכיר בנט, לפיד וגנץ אם ישקיע מאמץ מיוחד, חדש ויצירתי בשכנוע האמריקנים והחתומות על הסכם הגרעין לכלול בהסכם גרעין חדש עם איראן, אם אכן יהיה כזה, סעיפים שהם החשובים ביותר לישראל. תכניות פיתוח טילים נושאי נשק גרעיני ומניעת חדירות טרור של איראן ומשמרות המהפכה לשכנותיה של ישראל מצפון ומדרום. 

בתריסר שנות נתניהו נרשמו הישגים בתומי הביטחון, אם כי בעיות יסוד לא נפתרו: הגבול הצפוני, חיזבאללה, איראן בלבנון, רצועת עזה, החמאס, הרש"פ ביו"ש, ירושלים, הגרעין האיראני, הצורך בשיפור יסודי של היחסים והקשרים עם ירדן, מדינת שלום ושותפה אסטרטגית, כל אלו אינם מאפשרים לנוח על זרי דפנה והם מאתגרים את הממשלה החדשה. 

לשני ראשי הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולראשי השירותים, לכל הממונים על ביטחון המדינה, יש, עדיין, הרבה עבודה. 

אולי יעניין אותך גם