דעה | הלוואי שלא יהיה אכפת לנו אלו מפלגות מרכיבות את הממשלה הבאה

השנים האחרונות הצטיינו ברעש, בצפצופים עזים, בזמזום בלתי פוסק, כמו מכונה ענקית ישנה מקרקרת במרחב הציבורי. לציבור מגיע קצת שקט וממשלה, ולא משנה הרכבה, שדואגת לכולם. אילו היינו קצת פינלנד

 bigstock

כחובב טניס ותיק ונלהב אני צופה בימים אלו אחר ביצועיהם של החובטים הטובים בעולם על מגרשי החימר הכתומים בטורניר הנפלא ברולאן גארוס, ליד פריס. משתתפי טורנירי הטניס הגדולים הם הרי מיטב הטניסאים/ות בעולם. 

אתה צופה בהתפעלות בביצועים, ושואל את עצמך: הרי כולם מצויינים, ואם כך מה מייחד את השלושה-ארבעה-חמישה שמנצחים את המשחקים, שמגיעים לשיא, לצמרת הטניס העולמי? ואתה יודע את התשובה: הצד המנטלי, כך קוראים לזה בספורט. 

הטניס של כולם מעולה, אבל רק למעטים יש אותה יכולת ייחודית לנצח גם אחרי שהפסדת מערכה, לעבור מנחיתות ליתרון, מחסרון - לגביע. היכולת הנפשית-שכלית הזאת להתעלם כליל מהלחץ הנפשי העצום, מכך שמיליונים צופים בך בכל העולם ורואים כל שערה על זרועותיך. את זה יש רק למעטים, וזו דרגה אחת מעל לכישרון הספורטיבי. 

אנו מצפים כי לחברי הממשלה החדשה שתקום, כנראה בקרוב, יהיה אותו "צד מנטלי", כמו לספורטאי צמרת. אם הם 28 שרים נבחרים (קצת יותר מידי)  מתוך קרוב ל-10 מיליון תושבים במדינה הזאת, מותר לדרוש ייחודיות בצד המנטלי. במה דברים אמורים?

נניח שכולם טובים ומתאימים. הרי אדם עשה משהו בחייו, עבר מסלול עד שהגיע לדרגת מיניסטר. הבה ניתן לו קרדיט עצום. נניח שהשרים טובים, מהימנים ומוכשרים למלא תפקידי שרים. הם, כך אנו מקווים, יקבלו החלטות וייתנו הוראות לביצוע. 

מותר לנו לדרוש מהם "עוד משהו". יכולת להתעלות מעל לאדמיניסטרציה, להתעלם מכישלונות ולהמשיך בדרך, לחתור להישגים, לא להיכנע ללחצים, לעמוד על האמת שלהם, לא להתרפס בפני מי שמעל, כמו ראש ממשלה, ולא בפני מי שלמטה, הכפופים להם. להוציא לפועל את קו הזרימה: רעיון-דיון-החלטה-ביצוע-וידוא ביצוע. 

מעל לכל: חייב שר לראות לנגד עיניו את טובת המדינה והציבור. כל הציבור, על כל חלקיו, מרכיביו, שבטיו, צבעיו וגווניו. יסתכל המיניסטר בראי בבוקר ויאמר לעצמו: אני יוצא עכשיו לעבודה כדי לשרת את העם, ושירות איננו מלה גסה. ולשרת את כל העם, ולא רק, או בעיקר, את בוחריך או את אלו השותפים לדעותיך.

לו היינו קצת פינלנד

בשיחה לפני כמה שנים עם מדינאי בהלסינקי שבפינלנד למדתי כי בפינלנד הרגועה והשקטה יש הרבה מפלגות ופעילות פוליטית ערה. אבל יש מסורת מקודשת: מרגע שנבחר אדם לתפקיד שר, עליו לשכוח מי בחר בו ומי לא, ולעשות הכל במשרדו הממשלתי למען הציבור כולו, ויכולת זו היא אחד ממבחניו. לו היינו קצת פינלנד. 

עוד תכונה שמתבקשת למי שממלא תפקיד כה בכיר כמו שר בממשלה: חדות מבט, התמקדות בעיקר העשייה, במטרה, כמו אלומת לייזר, כמו הד מכ"ם. שקלת, אדוני השר, והחלטת על קו, על תכנית, על עשייה, אנא התמקד במשימה שלך, מבלי להסיט מבטך ימינה ושמאלה, כי רק כך תתקדם. יהיו כישלונות בדרך, אך כלשון הצעירים: צא מזה ולך על זה. 

נכון ששר בממשלה הוא חבר בצוות ולא שחקן טניס, שהוא בודד לבדו על המגרש מול יריבו. אתה, אדוני השר, חלק מקבוצה, מצוות, מיחידה. ושם המשחק הוא שת"פ, התייעצויות, חילוקי דעות ופשרות. בעל תפקיד כה בכיר חייב לראות את קצה הדרך, את המטרה, את המשימה הסופית, ולחתור אליה. אחרת תטבע בשלולית הישיבות והדיוניים האינסופיים. 

"דקה לפני חצות"

למרבה המצער זו לא היתה התמונה בשנים האחרונות. לא מעט בלגן ואי סדר, ושיקולים זרים ולא מקצועיים. נכון שהיו הישגים נכבדים,  אבל גם בירוקרטיה אדירה, עיכובים ודחיות  אינסוף. למה לעשות היום מה שאפשר לדחות למחרתיים. נכון, החלטנו, אבל מה יגיד זה וכיצד תגיב זו, ומה יגידו באו"ם ובהאג ובארה"ב ובאירופה. ההרגל לקבל החלטות "ברגע האחרון", "דקה לפני חצות" נהפך לשגרה, אך מגונה. 

כמו גם הרבה ישיבות לילה ודיונים נוקטורניים. אנו מציעים לממשלה ולממשל החדשים רפורמה מהפכנית: ישיבות ודיונים להעדיף רק בשעות היום. 'עוד היום גדול ורחב ידיים'. למה בלילה? למה האורות חייבים לדלוק במשרד אחרי חצות? 

באותו הקשר אנו מציעים למדינאינו ללמוד מעמיתיהם באנגליה, בארה"ב ובצרפת: חופשה היא קודש קודשים. גם שר צריך לנפוש ולנוח עם המשפחה. אנו רוצים אותו טרי ורענן, שהרי הוא מחליט על חיינו, ולא עייף ויגע וטרור עיניים.

שולחן העבודה עמוס מסמכים: הכרתי סמנכ"ל חשוב בחברה ממשלתית גדולה ששולחן העבודה שלו היה תמיד ריק, חוץ מעט ופנקס קטן. "כל הניירת אצל סגני, מזכירותי ועוזרי. שהם יעבדו. התפקיד שלי הוא לחשוב קדימה", הסביר.  

השרים, בעיקר אלו החדשים, יבחרו לעצמם צוותים, סמכ"לים ועוזרים. מוטב להם שיבחרו את הטובים ביותר בתחום העשייה, אנשי מקצוע או בעלי ראש פתוח שימהרו ללמוד את תחום העשייה של המשרד. עוזרים כאלו שיאפשרו לכבוד השר לצאת לחופשה או לנסיעה כשהוא שקט ורגוע שמדיניותו והוראותיו מתבצעות, וחלילה אין חותרים תחתיו. עוזרים שיהיו נאמנים לעשייה לא פחות משהם נאמנים לבוס.  

מהומה-על-לא-מאומה

משהו על הצלילים, על המהומה, על הרעשים ורעשי הרקע: השנים האחרונות הצטיינו ברעש, בצפצופים עזים, בזמזום בלתי פוסק, כמו מכונה ענקית ישנה מקרקרת במרחב הציבורי. לא נהנינו במרחב הפוליטי מתחושת מרגוע. נכון, היתה שנת קורונה, היה מבצע שומר החומות, היו אירועים והתפתחויות פוליטיות מטריפות ומטרפות, היו ארבעה סיבובי-שווא של בחירות.

עכשיו הציבור רוצה שקט, רוגע, רגיעה. שימעטו לדבר פוליטיקה. שלא יופצו בציבור שמועות אמת וזדון. אנו מאחלים לרשתות החברתיות שעמום ואלם שתיקה. רכילות רק במדורי הרכילות, ולא שטויות שמעוררות מהומה-על-לא-מאומה. 

הלוואי שנגיע למצב שבו לא יהיה אכפת לנו אלו מפלגות מרכיבות את הממשלה הבאה. שזו לא תהיה ככוורת הומה, אלא שנראה לנגד עינינו חבורת שרים שפועלת למען הציבור, לטובת שקט בגבולות. מותר גם לקוות לשלום, ממשלה שדואגת לפרנסת התושבים ולרווחתם, שמטפלת בשכל באיומים מבית ומחוץ, שדואגת לחינוך הדורות הצעירים והאקדמיה, שהם העתיד והיא מנוף הקידום.

כל זה לא יקרה ללא שינוי בשיח, בסגנון ובטון הדיבור והכתיבה, בשפה, בניסוח הדברים המשודרים, המוקלטים, הנדפסים והנקלדים. לא עוד קללות ונאצות ודברי בלע. לא שפת ביבים, אלא אנו משוועים לשמוע ולצפות בשיח ורב-שיח תרבותיים, בעברית נכונה, תקינה ותקנית. 

אולי יעניין אותך גם