דעה | כדאי שהממשלה החדשה תתאמץ יותר לאסוף כלי נשק לא חוקיים
זה לא ״ירי בחתונות״, זה קונצרט ירי כל לילה בערי המשולש ומאות אלפי כלי נשק לא חוקיים שמאיימים על מונופול הכוח של הממשלה. דן ארקין בדעה נוקבת
דן ארקין
| 03/06/2021
אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
ירי בשעות הלילה בסביבות ישובי שרון תיכון והסביבה הוא עניין של קבע. כל לילה, ללא הגזמה, ירי בודדת ואוטומטית. גלי הקול מתפשטים מהר וחזק בחשיכה בשעות הקטנות. זר שיבוא לישוב ישאל בבהלה "מה היריות האלו מכיוון טירה, טייבה וקלנסאווה". מרגיעים אותו ש"יש שנוהגים לירות בנשק בחתונות".
קונצרט ירי כל לילה
זה הרבה יותר גרוע מחתונות. מה ששומעים בלילות הם כלי הנשק ששום גורם במדינת ישראל אינו טורח לאספו. מי שימלא בממשלה הבאה את תפקיד השר לביטחון פנים מוזמן לבוא ולהאזין לקונצרט הלילה בביצוע עבריינים, כנופיות וארגוני פשע אוחזי נשק. זו משימה ראשונה במעלה של כל מי בממשלה שיעסוק בתחומים אלו. לא בכדי חוזרים הפוליטיקאים הערביים וכל מרואיין ערבי שוב ושוב על הצורך החיוני לאסוף את הנשק הבלתי חוקי. הם יודעים למה.
דיווחי חדשות מדרום הארץ מעוררים דאגה: כנופיות עבריינים מטילות אימה על אזרחים, גובי פרוטקשן עושים זאת בענף הבניין והשמירה. יש בסיס צה"ל גדול בדרום הארץ שנבנה כך שגדרותיו יהיו מרוחקות מישובים בדואים. במשך השנים קרבו הישובים לגדרות, ויש שרואים בכך סיכון ביטחוני.
יש ישובים ערביים גדולים במרכז הארץ שבהם שוקי ענק של ירקות, פירות, בשר, מסעדות חומוס וטחינה, סניף בנק שישראלים שכנים נהגו להחזיק בהם את חשבונותיהם. רבבות נהגו לפקוד את השווקים האלו בכל שבת ויום טוב. דברים השתנו. ולא רק בגלל שנת הקורונה. חסרה תחושת ביטחון ליהודים מול דוכני שוק ערבי. האירועים החמורים בערים המעורבות, בעיקר בלוד, בחיפה וביפו, הרחיבו את פערי האמון ואובדן הביטחון האישי בין שתי האוכלוסיות.
לא הכל נורא: יש יותר שילוב
מאידך גיסא, יש סימנים רבים ליתר השתלבות ומעורבות יהודית-ערבית. זוגות צעירים מהערים הערביות מגיעים לקניונים באזור המרכז לקניות ולישיבה בבית קפה. זה היה חזיון נדיר לפני 15 שנה. כמעט כל הרוקחים בקופות החולים ובבתי המרקחת הם ערבים. חלק מהקופאיות בחנויות טיב טעם הן ערביות. אחיות ערביות הזריקו לנו חיסוני קורונה, ורופאים ערביים ניהלו מחלקות קורונה בבתי החולים.
השילוב היהודי-ערבי הוא נושא קשה, מורכב, מסובך ודורש שנים של חינוך מגיל צעיר, הכרה הדדית של שני העמים, שליטה בשתי השפות והכרת תרבויות, מנהגים ודתות. אלו נושאים לטיפול ארוך ויסודי. עניין איסוף הנשק נראה חיוני וקריטי כי הוא מרעיל אווירה. אינני יודע אם בכספות של מפכ"ל משטרת ישראל יש תיק עב כרס שכותרתו "איסוף נשק בלתי חוקי במגזר הערבי". אני מקווה שיש תיק כזה. ואם לא, צריך להכינו במהירות.
יישבו נא בצוותא אנשי משטרה, משרדי ממשלה, המשרד לביטחון פנים, השב"כ, משמר הגבול, משפטיים, רשויות מקומיות, ויתוו תכנית מלאה, כוללת, מפורטת לאיסוף הנשק. למדינה יש די אמצעים טכנולוגיים ואנושיים למילוי המשימה: יש כלי טיס בלתי מאויישים שרואים הכל מלמעלה.
יש מי שיודעים להאזין לשיחה בתוך בית ממרחק, ויש מי שיודעים לצותת לשיחות טלפון קווי ולהפיק מטלפון סלולרי טונות של מידע ונתונים. יש מומחי מודיעין במשטרת ישראל שיודעים בדיוק איך לאסוף מודיעין כדי לדעת היכן מוסתר נשק בלתי חוקי. ואין זה סוד ואין מה להסתיר: יש משת"פים ויש מלשינים, ולהבדיל יש אזרחים טובים שכל מה שהם רוצים הוא לחיות בשקט בשכנות טובה.
חובה לאסוף נשק לא חוקי
אולי הגיעה שעת רצון: ממשלה חדשה, בעלי תפקידים חדשים, רעננים, מפכ"ל חדש יחסית, היערכות פוליטית חדשה וחסרת תקדים שבה מפלגה ערבית תהיה, כנראה, בקואליציה. הנושא חייב להיות בראש סולם עדיפויות. יש חובה להכריז על מבצע איסוף הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי כעל פרוייקט לאומי של ממש, כצעד לקידום שיוויון בין האוכלוסיות.
תכנית כוללת כזו לאיסוף נשק דורשת שיתוף פעולה מלא בין גורמים רבים, היא רב-זרועית, ויש להתייחס אליה ברצינות לא פחותה מאשר למבצעי שב"כ וצה"ל נגד גורמים עוינים, נגד מחבלים ועוזריהם וחברי ארגוני טרור. במצב הנוכחי איננו רואים שום סיבה שבעולם שהגורמים המקצועיים האמונים על מבצעים כאלו לא יפעילו את כל מגוון האמצעים שבידיהם, יומינט וסיגינט ואלינט, ממש כך, כמו במודיעין צבאי, כדי לגלות, לאתר, לחשוף וליירט, כלומר להחרים ולאסוף מחבואי הנשק.
ומדובר ברבבות, כלים שונים ומשונים, חלקם מקוריים וחלקם תוצרת בית. כדאי למצוא את ה"בית" הזה שבו מייצרים נשק. למרבה הביזיון יש כלי נשק שקונים מחיילים עבריינים בצה"ל, או כאלו שנגנבו מבסיסי צה"ל. לא כל שיטות איסוף נשק כרוכות באלימות. יש די והותר שיטות, המוכרות היטב בישראל למודת הטרור, לשכנע תושבים למסור נשק שבידיהם, אולי אפילו כמעט מרצונם.
יש היבטים פסיכולוגיים בנושא, ויש בארץ הזאת צוותים מומחים ומאומנים לנהל מו"מ עם מחבלים, טרוריסטים וחוטפים. חומר למחשבה להתאמת שיטות איסוף מודיעין ומידע. מבצע כזה ייתקל בקשיים, בהתנגדות למסירת נשק, אולי אפילו התנגדות אלימה. יש סיכונים, ואולי זו אחת הסיבות שהדבר לא בוצע עד היום הזה. יש ויהיו לחצים פוליטיים.
מדובר במשימה לאומית של כל כוחות הביטחון במדינה שעליהם לחבור יחד לביצוע המשימה. וכך יש לראות את הנושא: משימה לאומית, משטרתית, כמו צבאית, כמו שב"כית. זה חלק בלתי נפרד מעקרון השמירה על הביטחון האישי של תושבים אזרחי מדינת ישראל.
זה לא ״ירי בחתונות״, זה קונצרט ירי כל לילה בערי המשולש ומאות אלפי כלי נשק לא חוקיים שמאיימים על מונופול הכוח של הממשלה. דן ארקין בדעה נוקבת
אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
ירי בשעות הלילה בסביבות ישובי שרון תיכון והסביבה הוא עניין של קבע. כל לילה, ללא הגזמה, ירי בודדת ואוטומטית. גלי הקול מתפשטים מהר וחזק בחשיכה בשעות הקטנות. זר שיבוא לישוב ישאל בבהלה "מה היריות האלו מכיוון טירה, טייבה וקלנסאווה". מרגיעים אותו ש"יש שנוהגים לירות בנשק בחתונות".
קונצרט ירי כל לילה
זה הרבה יותר גרוע מחתונות. מה ששומעים בלילות הם כלי הנשק ששום גורם במדינת ישראל אינו טורח לאספו. מי שימלא בממשלה הבאה את תפקיד השר לביטחון פנים מוזמן לבוא ולהאזין לקונצרט הלילה בביצוע עבריינים, כנופיות וארגוני פשע אוחזי נשק. זו משימה ראשונה במעלה של כל מי בממשלה שיעסוק בתחומים אלו. לא בכדי חוזרים הפוליטיקאים הערביים וכל מרואיין ערבי שוב ושוב על הצורך החיוני לאסוף את הנשק הבלתי חוקי. הם יודעים למה.
דיווחי חדשות מדרום הארץ מעוררים דאגה: כנופיות עבריינים מטילות אימה על אזרחים, גובי פרוטקשן עושים זאת בענף הבניין והשמירה. יש בסיס צה"ל גדול בדרום הארץ שנבנה כך שגדרותיו יהיו מרוחקות מישובים בדואים. במשך השנים קרבו הישובים לגדרות, ויש שרואים בכך סיכון ביטחוני.
יש ישובים ערביים גדולים במרכז הארץ שבהם שוקי ענק של ירקות, פירות, בשר, מסעדות חומוס וטחינה, סניף בנק שישראלים שכנים נהגו להחזיק בהם את חשבונותיהם. רבבות נהגו לפקוד את השווקים האלו בכל שבת ויום טוב. דברים השתנו. ולא רק בגלל שנת הקורונה. חסרה תחושת ביטחון ליהודים מול דוכני שוק ערבי. האירועים החמורים בערים המעורבות, בעיקר בלוד, בחיפה וביפו, הרחיבו את פערי האמון ואובדן הביטחון האישי בין שתי האוכלוסיות.
לא הכל נורא: יש יותר שילוב
מאידך גיסא, יש סימנים רבים ליתר השתלבות ומעורבות יהודית-ערבית. זוגות צעירים מהערים הערביות מגיעים לקניונים באזור המרכז לקניות ולישיבה בבית קפה. זה היה חזיון נדיר לפני 15 שנה. כמעט כל הרוקחים בקופות החולים ובבתי המרקחת הם ערבים. חלק מהקופאיות בחנויות טיב טעם הן ערביות. אחיות ערביות הזריקו לנו חיסוני קורונה, ורופאים ערביים ניהלו מחלקות קורונה בבתי החולים.
השילוב היהודי-ערבי הוא נושא קשה, מורכב, מסובך ודורש שנים של חינוך מגיל צעיר, הכרה הדדית של שני העמים, שליטה בשתי השפות והכרת תרבויות, מנהגים ודתות. אלו נושאים לטיפול ארוך ויסודי. עניין איסוף הנשק נראה חיוני וקריטי כי הוא מרעיל אווירה. אינני יודע אם בכספות של מפכ"ל משטרת ישראל יש תיק עב כרס שכותרתו "איסוף נשק בלתי חוקי במגזר הערבי". אני מקווה שיש תיק כזה. ואם לא, צריך להכינו במהירות.
יישבו נא בצוותא אנשי משטרה, משרדי ממשלה, המשרד לביטחון פנים, השב"כ, משמר הגבול, משפטיים, רשויות מקומיות, ויתוו תכנית מלאה, כוללת, מפורטת לאיסוף הנשק. למדינה יש די אמצעים טכנולוגיים ואנושיים למילוי המשימה: יש כלי טיס בלתי מאויישים שרואים הכל מלמעלה.
יש מי שיודעים להאזין לשיחה בתוך בית ממרחק, ויש מי שיודעים לצותת לשיחות טלפון קווי ולהפיק מטלפון סלולרי טונות של מידע ונתונים. יש מומחי מודיעין במשטרת ישראל שיודעים בדיוק איך לאסוף מודיעין כדי לדעת היכן מוסתר נשק בלתי חוקי. ואין זה סוד ואין מה להסתיר: יש משת"פים ויש מלשינים, ולהבדיל יש אזרחים טובים שכל מה שהם רוצים הוא לחיות בשקט בשכנות טובה.
חובה לאסוף נשק לא חוקי
אולי הגיעה שעת רצון: ממשלה חדשה, בעלי תפקידים חדשים, רעננים, מפכ"ל חדש יחסית, היערכות פוליטית חדשה וחסרת תקדים שבה מפלגה ערבית תהיה, כנראה, בקואליציה. הנושא חייב להיות בראש סולם עדיפויות. יש חובה להכריז על מבצע איסוף הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי כעל פרוייקט לאומי של ממש, כצעד לקידום שיוויון בין האוכלוסיות.
תכנית כוללת כזו לאיסוף נשק דורשת שיתוף פעולה מלא בין גורמים רבים, היא רב-זרועית, ויש להתייחס אליה ברצינות לא פחותה מאשר למבצעי שב"כ וצה"ל נגד גורמים עוינים, נגד מחבלים ועוזריהם וחברי ארגוני טרור. במצב הנוכחי איננו רואים שום סיבה שבעולם שהגורמים המקצועיים האמונים על מבצעים כאלו לא יפעילו את כל מגוון האמצעים שבידיהם, יומינט וסיגינט ואלינט, ממש כך, כמו במודיעין צבאי, כדי לגלות, לאתר, לחשוף וליירט, כלומר להחרים ולאסוף מחבואי הנשק.
ומדובר ברבבות, כלים שונים ומשונים, חלקם מקוריים וחלקם תוצרת בית. כדאי למצוא את ה"בית" הזה שבו מייצרים נשק. למרבה הביזיון יש כלי נשק שקונים מחיילים עבריינים בצה"ל, או כאלו שנגנבו מבסיסי צה"ל. לא כל שיטות איסוף נשק כרוכות באלימות. יש די והותר שיטות, המוכרות היטב בישראל למודת הטרור, לשכנע תושבים למסור נשק שבידיהם, אולי אפילו כמעט מרצונם.
יש היבטים פסיכולוגיים בנושא, ויש בארץ הזאת צוותים מומחים ומאומנים לנהל מו"מ עם מחבלים, טרוריסטים וחוטפים. חומר למחשבה להתאמת שיטות איסוף מודיעין ומידע. מבצע כזה ייתקל בקשיים, בהתנגדות למסירת נשק, אולי אפילו התנגדות אלימה. יש סיכונים, ואולי זו אחת הסיבות שהדבר לא בוצע עד היום הזה. יש ויהיו לחצים פוליטיים.
מדובר במשימה לאומית של כל כוחות הביטחון במדינה שעליהם לחבור יחד לביצוע המשימה. וכך יש לראות את הנושא: משימה לאומית, משטרתית, כמו צבאית, כמו שב"כית. זה חלק בלתי נפרד מעקרון השמירה על הביטחון האישי של תושבים אזרחי מדינת ישראל.
