דברי פרידה ממחנה סירקין

חיל אוויר, בה"ד 1, הנדסה, סיירת מטכ"ל, כולם שכנו שם, ליד פתח תקווה. עכשיו הבסיס הנוסטלגי יהפוך לשכונת מגורים 

דברי פרידה ממחנה סירקין

צילום: דובר צה״ל

בעוד כמה שנים יקומו שם מגדלי דירות גבוהים, ודייריהם לא יידעו שהם מתגוררים על פיסת הסטוריה בעיבורה של פתח תקווה, פרק חשוב בתולדות צה"ל. יער אקליפטוסים שאירח משנת 1941 ועד ימינו את חיל האוויר, חיל הנדסה, סיירת מטכ"ל, בית ספר לקצינים, חטיבת צנחנים ועוד. כולם מתחת לאקליפטוסים גבוהי הצמרת.  

בטקס פרידה צנוע נפרדה השבוע סיירת מטכ"ל ממחנה סירקין. במשך שנים יצאו לוחמי היחידה המיוחדת הזאת מבסיסם במחנה סירקין לפעולות ידועות ועלומות. הבריטים הם שבנו את המחנה הזה בתחילת מלחמת עולם השנייה כשדה תעופה, שנבנה בצורת משולש, כי כך בנו הבריטים שדות תעופה.

המסלולים קיימים ומשמשים כבישים או מנחתי מסוקים. חלק מהבטון כבר אינו ראוי לנחיתות כלי טיס. RAF PETAH TIQVA כך נקרא הבסיס רשמית בחיל האוויר המלכותי, ובצילומים מאז נראים שם מטוסי ספיטפייר. במעבר למדינה, נהפך מחנה סירקיס לכנף  12, בסיס אלון, של חיל האוויר ושכנו בו טייסת 101 וכן בית הספר לטיסה הראשון של חיל האוויר.

כמה מוותיקי ומפורסמי טייסינו ראו בהמראות ראשונות מתחתם את בתי העיר פתח תקווה, שתחילה נבנה המחנה במרחק מהעיר והיום מחנה סירקין מוקף בפתח תקווה. בליל חורף גשום, ניצב כותב שורות אלו בפעם הראשונה על מגרש המסדרים של בה"ד 1, בית הספר לקצינים במחנה סירקין, מאזין בפחד לגערותיו של רס"ר הבסיס שלמה ישראלי המחלק משימות לצוערים בלילה הראשון לשהותם בקורס קצינים.

כעבור כמה ימים, שוב בגשם, המסע הרגלי הראשון בציר קולה רנטיס המפורסם, המוכר היטב לכל בוגרי בה"ד 1 בסירקין.  קור, בוץ, רטיבות, משקל כבד על הגב, ולמסע מצטרף מפקד בי"ס לקצינים אל"מ יוסף (יוש) הרפז, מפקד, ובן אדם. זיכרונות מצריפי בה"ד 1 בימי מחנה סירקין.

במלחמת ששת הימים ספג מחנה סירקין: תותחים ירדניים הפגיזו, ושני מטוסי 'הוקר הנטר' של חיל האוויר הירדני תקפו והעלו באש מטוס תובלה 'נורד' ו'פייפר' של חיל האוויר. שנים אחרי כן אירח המחנה את חטיבת הצנחנים 55, את יחידת 'עוקץ' על לוחמיה וכלביה, את יחידת החוד המיוחדת יהל"ם של חיל ההנדסה.  

במחנה היה מוזיאון של חומרי נפץ, בו הוצגו מיטב החימושים, הנפצים והנפיצים והכלים הרובוטיים של חה"ן וגם מטעני צד של האויב. כל היחידות שהוזכרו עברו למקומות אחרים, חדשים ומודרניים, רובם בדרום הארץ. מחנה, בסיס, אינם אלא צריפים, מבנים, גדרות, שק"ם, אפסנאות, מגורים, אוהלים וכלי רכב. זו החומרה. אבל במחנה סירקין היתה גם תוכנה, הרכב זיכרונות של לובשי מדים ממגוון גדול של יחידות וחילות ולוחמים ולוחמות ששכנו בו.

לו השאירו ושימרו את יער עצי האקליפטוס על מקומו לרווחת תושבי פתח תקווה סביב המחנה. אבל זה לא יקרה. בסופו של דבר שלמת בטון תכסה הכל. 

אולי יעניין אותך גם