דעה | האם בישראל מבינים את חמאס?

ביום שאחרי מבצע "שומר החומות", יש לתהות עד כמה מבינה ישראל את סביבתה. המקרה של חמאס משקף קושי בסיסי לפענח את היגיון "האחר". המשך השלכת תפיסותינו על המרחב עלול להוביל שוב ושוב לפערים בהבנת המציאות

תמונה: ערוץ טלגרם של חמאס

שיגור מטח הרקטות לעבר ירושלים אשר ציין את פתיחת מבצע "שומר החומות" היה הרבה יותר מאשר הפתעה טקטית או מודיעינית. הוא חידד תהייה ארוכת שנים לגבי עומק ההבנה הישראלית את ההיגיון, עולם הערכים והלך המחשבה של סביבתנו, ובמיוחד של אויבנו.

ההתקפה שיזמה חמאס מערערת הנחות יסוד ארוכות שנים לגבי החמאס שהתקבעו ברבדים שונים בשיח הישראלי. הראשונה שבהן נוגעת לדוקטרינת ההסדרה שהתבססה בשנתיים האחרונות וביסודה הטענה כי ככל שהמציאות ברצועת עזה תשתפר - כפי שאכן התרחש בעקבות מהלכים אזרחיים שקידמה ישראל - כך תתחדד בתודעת חמאס ההכרה לגבי מחיר ההפסד הצפוי בעקבות עימות ותפחת המוטיבציה של התנועה ליזום מהלכים אלימים. 

יתרה מכך, נטען כי חמאס מפגינה בשלות גוברת לאימוץ הסדרה ארוכת טווח, וכי על ישראל לפרקים לסייע לה להסיר מכשולים בדרך לכך, כמו למשל חיסולו של בכיר הג'האד האסלאמי בהאא' אבו אלעטא בנובמבר 2019 שתואר כמי שניסה לסכל את המאמץ לביסוס ההסדרה בעזה.

הנחת יסוד שנייה נוגעת להבנה הישראלית לגבי השפעת המעמד השלטוני על תנועות אידיאולוגיות רדיקליות דוגמת חמאס. ההנחה הרווחת הייתה שמעמד הריבון שבו מצויה חמאס ברצועת עזה מאז 2007 משית עליה אילוצים ובהדרגה גם ימתן את מהלכיה וייתכן שאף את תפיסותיה. בהקשר הזה גובשו פרשנויות לגבי דרכו של יחיא סנואר שהפך ב-2017 ליו"ר הלשכה המדינית של החמאס שבמוקדן הטענה כי לאחר שיבין כי תפקידו המרכזי הוא לדאוג לרווחת שני מיליון תושבי הרצועה, יכיר בכך שאין ביכולתו לקדם את מאווייו האידיאולוגיים הקיצוניים כפי שעשה בעבר.

בפועל, חמאס אומנם חשה במתח שבין שוחות הקרב להיותה מפלגת שלטון, אולם אינה מעוניינת להכריע בין שני הקטבים ולמעשה מצויה במצב של "סכיזופרניה מרצון". היא עוסקת רבות בניהול המרחב הציבורי ברצועת עזה ומייחסת חשיבות למצבה של האוכלוסייה, אך בה בעת דבקה בשימור המאבק המזוין נגד ישראל שלשיטתה יסתיים רק לאחר "הכרעה מוחלטת". 

בהקשר הזה רבים נטו לתאר "אבולוציה" של חמאס שתוביל אותה לבסוף ללכת בדרכו של אש"ף, קרי להכיר בישראל ולהגיע עימו להסכמים מדיניים. הנחות שכאלה פספסו או התכחשו ליסוד האידיאולוגי העמוק המניע תנועות דוגמת חמאס וגילמו לא פעם משאלת לב או השלכת ההיגיון הישראלי על "האחר". כס השלטון כך נראה לא ממתן את חמאס אלא מעניק לה יותר משאבים לקידום יעדיה האידיאולוגיים, כפי שקרה גם במקרים של תנועות רדיקליות רבות בעולם, החל מההנהגה האסלאמית המהפכנית באיראן וכלה במפלגה הנאצית בגרמניה. 

מבצע "שומר החומות" היה מהלך של חמאס שנבע ברובו ממניעים אידיאולוגיים ודתיים מתובלים בשיקולים אסטרטגיים. חמאס לא נשאה על נס את היעד של שיפור המציאות האזרחית ברצועת עזה ולמעשה הקריבה אותו על מזבח החתירה להגנה על הר הבית ולביסוס מעמדה כמנהיגת כלל המערכת הפלסטינית. היה זה המבצע הראשון מתוך הארבעה שהתנהלו ב-12 השנים האחרונות בין ישראל לחמאס שלא נפתח בעקבות הסלמה ברצועת עזה אלא ביוזמה מתוכננת של התנועה.

מבצע "שומר החומות" מחייב כאמור לתהות האם אנו מבינים לעומק את סביבתנו ועד כמה יעילים הכלים שבהם אנו משתמשים כדי לפענח את היגיון השחקנים הפועלים במרחב האזורי. הסתמכות על "היגיון בריא", לוגיקה והמשך השלכת תפיסותיך שלך על האחר - הנהוגים בעולמות האקדמיה, המדיה, הפוליטיקה או המודיעין - יובילו פעמים רבות לשגיאות בהערכת כוונותיו ודרכי פעילותו.

הדבר מחדד שוב את הצורך ללמוד את שפתם של בני האזור ולהכיר את תרבותם וההיסטוריה שלהם. הדבר נכון הן כאשר מדובר בחברות שהולכות ונפתחות בפני ישראל, כמו למשל במפרץ, והן כאשר מדובר באויבים, ותקף שבעתיים לשיח ולהבנות החיוניים בתוך ישראל, בין אזרחים יהודים וערבים, שהמשך הדו-קיום ביניהם אפוף סימני שאלה כבדים בעקבות אירועי השבועות האחרונים. 

ד"ר מיכאל מילשטיין משמש חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה וראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א. 

אולי יעניין אותך גם