״התפקיד של כולנו לשמור על המדינה, אף אחד לא נזרק לים״

התפוצצות הבלון השברירי של מרקם החיים המשותף בערים המעורבות רק שכנעה עוד יותר את סא״ל (מיל׳) ואחיד אלהוזייל, יליד רהט, שהדרך היחידה שלנו פה היא ביחד. ״אדבר עם כל מי שיסכים לשמוע אותי״, הוא אומר

״התפקיד של כולנו לשמור על המדינה, אף אחד לא נזרק לים״

סא״ל (מיל׳) ואחיד אלהוזייל, ומאיר דרילינגס. צילום: באדיבות המרואיינים

״זה לא חמאס שגרם לחברה הערבית בישראל לצאת ולעשות את מה שראינו פה בשבועות האחרונים – זה בגלל משהו שמתרחש ממש מתחת לרגליים שלנו, שלא הרגשנו, והכול מתחיל מזה שאנחנו לא מכירים אחד את השני, לא יודעים כלום על האחר״, אומר סא״ל (מיל׳) ואחיד אלהוזייל. ״נקרע לי הלב ממה שקורה פה. לא יכול להיות שאנחנו חיים ביחד שנים ופתאום הכול מתרסק, שהמדינה נלחמת באויב ואנחנו נלחמים אחד בשני. יש הרבה שאפשר לעשות״.

סיפורו של אלהוזייל, בן 49 מרהט, נשוי ואב לארבעה, יכול לספק השראה ללא מעט תסריטאים. הילד מהמשפחה הבדואית קשת היום, שנשר מהלימודים בגיל 13 (״בקושי ידעתי קרוא וכתוב״) כדי לעזור בפרנסת המשפחה, התגייס לצה״ל והתקדם בסולם הדרגות תוך שהוא משלים 12 שנות לימוד ובהמשך גם תואר אקדמי.

כסמג״ד גדוד הסיור הבדואי, קיבל אלהוזייל את צל״ש אלוף פיקוד הדרום על תפקודו בסיכול מתקפת טרור של שלושה רכבי תופת במעבר כרם שלום. כמג״ד, הביא את הגדוד לזכייה במקום השני בפרס הרמטכ״ל ליחידות מצטיינות. מאז שפשט את מדיו הוא מרצה ברחבי הארץ על התמודדות עם אתגרים, קבלת החלטות, מנהיגות, וגם על המשברים והקשיים בחברה הערבית והבדואית.

״הצבא נתן לי כלים שאף אחד אחר לא נתן״

״אם לא הייתי הולך לצבא, הייתי אולי נהיה גנב, או סוחר סמים״, אומר אלהוזייל בכנות. ״בזכות המסגרת הזאת השתלבתי בחברה והצלחתי לשנות את תפיסת העולם שלי, להסתכל על הדברים מזווית אחרת. קיבלתי פה הזדמנות שנייה, הצבא נתן לי כלים שאף אחד אחר לא נתן״. הצבא נתן לו גם דבר נוסף, בדמות פרספקטיבה מפוכחת – אבל אופטימית – לגבי הקיום המשותף על פיסת האדמה המתוסבכת הזו שלנו.

״בתור איש צבא היה לי חשוב להכיר את כולם: מגיע לגזרה, עובר יישוב-יישוב, מכיר את הרבש״צ, את ראש המועצה, את כל הסביבה, יודע עם מי לדבר ועל מה״, מפרט אלהוזייל. ״היום אין את זה. לדוגמא, שוטר שמגיע לעיר ערבייה לא יודע עליה שום דבר. הוא לא קיבל הרצאה על העיר, איזה אוכלוסיות יש בה, מי הדמויות החשובות, ולכן הוא גם לא יודע איך לגשת ולהרגיע את הרוחות. ההיכרות הזו עם הסביבה תיתן לנו כלים לבנות חברה טובה יותר. לכן, אני וחבר החלטנו להקים גוף שייתן הרצאות בבתי ספר, בצבא, במשטרה, במג״ב...נלך לכל מי שירצה לשמוע אותנו״.

אותו חבר עליו מדבר אלהוזייל הוא מאיר דרילינגס, איש עסקים ויזם חברתי המתגורר בת״א. הוא עומד מאחורי המיזם ״אריות לוד״, פרויקט התנדבותי שהקיף משפחות יהודיות וערביות מהשכבות החלשות, ״מתוך אמונה שצריך לחנך מגיל צעיר לקבלת השונה וליכולת  לחיות בשותפות״. לאחר שנים של פעילות, הגיעה מגפת הקורונה ובלמה את הפרויקט – שכלל שיעורי ספורט משותפים, עזרה בלימודים, טיולים, שיעורי מוזיקה ועוד. ״וכשכבר התחלנו להתאושש, הגיעו המהומות״, מציין דרילינגס.

שינוי בחברה כולה, החל מהגילאים הצעירים

במסגרת מיזם נוסף שלו, של סיורים חברתיים ברחבי הארץ, פגש דרילינגס את אלהוזייל ״והתחלנו לחלום ביחד, כמוסלמי וכיהודי, איך לעשות שהחיים לשני הצדדים יהיו טובים יותר. כי אף אחד לא הולך מפה. חשוב לחזק את המתונים בשני הצדדים מתוך הבנה שאנחנו חיים על חלקת אדמה אחת. והחיים יכולים להיות נורמליים – או מה שחווינו בתקופה האחרונה.

ואחיד אלהוזייל במהלך שירותו הצבאי. צילום: באדיבות המרואיין

״מה שקרה עכשיו נתן לנו הרבה מאוד חומר למחשבה ודחף אותנו לקדם את הפרויקטים שכבר תכננו קודם לכן. אחד מהם הוא ההרצאות שאנחנו מתחילים עכשיו, על קבלת השונה ויכולת הכלה״, מוסיף דרילינגס. ״כשוואחיד ואני יחד על הבמה, אנחנו מאפשרים לקהל נקודת מבט מתונה יותר, על כך שהדרך היחידה לחיות פה היא ביחד. החיבור הזה שלנו – הדתות השונות, הרקע השונה – מטרתו ליצור שינוי בחברה הישראלית כולה, ולהתחיל מהגילאים הצעירים״.

״זה הבית שלנו, המדינה שלנו, וזה התפקיד של כולנו לשמור עליה יחד. אף אחד פה לא נזרק לים״, מסכם אלהוזייל, שמספר כי הוא זוכה לתמיכה נרחבת ממשפחתו (כל ששת אחיו שירתו בצה״ל, בנו הבכור סיים שירות סדיר ובן נוסף נמצא בעיצומו). ״אין פה שום קשר לדת. אני כמובן מגנה כל פגיעה באנשים וכל פגיעה במקומות הקדושים.  מותר להפגין, מותר להביע דעה – גם אם היא קשה, כואבת ולא נעימה – אבל לא באלימות מילולית או פיזית. עכשיו זה הזמן לעשות את המקסימום, זה צו השעה״.  

אולי יעניין אותך גם