דעה | מדוע משרד הביטחון אינו בוחן את סוללת הברק-8 היבשתית בעזה?
הסבב הנוכחי מול חמאס עזה היה יכול לשמש לבחינת מערכת הברק-8 של תעשייה אווירית, כתחרות למערכת כיפת ברזל. עם זאת, משרד הביטחון ותעשייה אווירית ממאנים להגיב מדוע זה לא נעשה
עמי רוחקס דומבה
| 18/05/2021
צילום: תעשייה אווירית
העימות הנוכחי בעזה הינו הזדמנות פז לבחון את יכולות סוללת הברק-8 תוצרת תעשייה אווירית מול הרקטות של חמאס. תעשייה אווירית היא גם יצרנית המכ״מ המשמש את כיפת ברזל, כך שחיבור בין המערכות לא צפוי להיות מאתגר. ישנו גם החיבור למערכת השו״ב של חברת אמפרסט, שבנויה בארכיטקטורה פתוחה. גם זה אפשרי.
ראוי לציין כי עד היום, מערכות יירוט של תעשייה אווירית פועלות רק בשכבות הגבוהות יותר (חץ-2 וחץ-3) ואילו בשכבות הנמוכות יותר פועלות מערכות של רפאל (כיפת ברזל ושרביט קסמים). הברק-8 פועלת בישראל על ספינות הסער של חיל הים ובהודו בגרסה היבשתית שלה (הפיתוח משותף ישראל-הודו).
טרם ברור האם החלוקה בין השכבות בין התעשיות היא בהוראת מפא״ת, או התפתחות טבעית על בסיס תחרות בין החברות. בכל אופן, לאחרונה הציגה תעשייה אווירית גרסה של הברק-8 לטווחים של עד 150 ק״מ, ועל פי החברה, המערכת מיועדת להיות סוג של ״אולר שוויצרי״ - קרי, ליירט מגוון איומים בדומה לכיפת ברזל ושרביט קסמים (אלו בערך אותם טווחים של שתי המערכות).
מדוע זה חשוב? מכיוון שאם גם ברק-8 מסוגלת להתמודד עם האיומים מעזה, מדינת ישראל יכולה להרוויח מכך מספר דברים. ראשית, הוכחת יכולת שתקדם את מכירות המערכת בחו״ל. הודו היא שותפה בפיתוח, והיא יכולה לעזור לתעשייה אווירית, לפחות בתיאוריה, לשווק את המערכת לאזור אסיה. המערכת כאמור יכולה להיות יבשתית וימית (גם כיפת ברזל דרך אגב דו שימושית במובן זה).
יתרון נוסף הוא תחרות עולמית. כמו שקורה במערכות הגנה אקטיביות למשל. רפאל ואלביט מתחרות ביניהן על מכרזים בעולם. בינתיים, התחרות מביאה לכך שהמערכות הישראליות ״שולטות״ בשוק מכיוון שהן היחידות שעובדות. לפעמים זה פחות מוצלח (כמו עם המל״טים בפולין), אבל בניהול נכון של סיב״ט ואפ״י, וקצת רצון של התעשיות, זה יכול לעבוד. מל״טים, אפרופו, הוא גם תחום שבו התעשיות הישראליות מתחרות ביניהן.
יתרון שלישי הוא המחיר ללקוח, במקרה זה, משרד הביטחון. כל עוד יש מוצר אחד, קשה למשרד לערוך תחרות והוא ״לקוח שבוי״ של כיפת ברזל. המערכת מציגה ביצועים מצויינים (כ-90 אחוז יירוט), ולכאורה עולה השאלה למה צריך מתחרה. עם זאת, כלכלה מודרנית מוכיחה שתחרות רק עושה טוב הן למחיר והן למוצר בטווח הארוך.
לסיכום, טרם ברור מדוע משרד הביטחון נמנע מניסוי הברק-8 מול רקטות בעזה. שאלתי את תעשייה אווירית ואת משרד הביטחון בנושא - שניהם החליטו לא להגיב.
הסבב הנוכחי מול חמאס עזה היה יכול לשמש לבחינת מערכת הברק-8 של תעשייה אווירית, כתחרות למערכת כיפת ברזל. עם זאת, משרד הביטחון ותעשייה אווירית ממאנים להגיב מדוע זה לא נעשה
צילום: תעשייה אווירית
העימות הנוכחי בעזה הינו הזדמנות פז לבחון את יכולות סוללת הברק-8 תוצרת תעשייה אווירית מול הרקטות של חמאס. תעשייה אווירית היא גם יצרנית המכ״מ המשמש את כיפת ברזל, כך שחיבור בין המערכות לא צפוי להיות מאתגר. ישנו גם החיבור למערכת השו״ב של חברת אמפרסט, שבנויה בארכיטקטורה פתוחה. גם זה אפשרי.
ראוי לציין כי עד היום, מערכות יירוט של תעשייה אווירית פועלות רק בשכבות הגבוהות יותר (חץ-2 וחץ-3) ואילו בשכבות הנמוכות יותר פועלות מערכות של רפאל (כיפת ברזל ושרביט קסמים). הברק-8 פועלת בישראל על ספינות הסער של חיל הים ובהודו בגרסה היבשתית שלה (הפיתוח משותף ישראל-הודו).
טרם ברור האם החלוקה בין השכבות בין התעשיות היא בהוראת מפא״ת, או התפתחות טבעית על בסיס תחרות בין החברות. בכל אופן, לאחרונה הציגה תעשייה אווירית גרסה של הברק-8 לטווחים של עד 150 ק״מ, ועל פי החברה, המערכת מיועדת להיות סוג של ״אולר שוויצרי״ - קרי, ליירט מגוון איומים בדומה לכיפת ברזל ושרביט קסמים (אלו בערך אותם טווחים של שתי המערכות).
מדוע זה חשוב? מכיוון שאם גם ברק-8 מסוגלת להתמודד עם האיומים מעזה, מדינת ישראל יכולה להרוויח מכך מספר דברים. ראשית, הוכחת יכולת שתקדם את מכירות המערכת בחו״ל. הודו היא שותפה בפיתוח, והיא יכולה לעזור לתעשייה אווירית, לפחות בתיאוריה, לשווק את המערכת לאזור אסיה. המערכת כאמור יכולה להיות יבשתית וימית (גם כיפת ברזל דרך אגב דו שימושית במובן זה).
יתרון נוסף הוא תחרות עולמית. כמו שקורה במערכות הגנה אקטיביות למשל. רפאל ואלביט מתחרות ביניהן על מכרזים בעולם. בינתיים, התחרות מביאה לכך שהמערכות הישראליות ״שולטות״ בשוק מכיוון שהן היחידות שעובדות. לפעמים זה פחות מוצלח (כמו עם המל״טים בפולין), אבל בניהול נכון של סיב״ט ואפ״י, וקצת רצון של התעשיות, זה יכול לעבוד. מל״טים, אפרופו, הוא גם תחום שבו התעשיות הישראליות מתחרות ביניהן.
יתרון שלישי הוא המחיר ללקוח, במקרה זה, משרד הביטחון. כל עוד יש מוצר אחד, קשה למשרד לערוך תחרות והוא ״לקוח שבוי״ של כיפת ברזל. המערכת מציגה ביצועים מצויינים (כ-90 אחוז יירוט), ולכאורה עולה השאלה למה צריך מתחרה. עם זאת, כלכלה מודרנית מוכיחה שתחרות רק עושה טוב הן למחיר והן למוצר בטווח הארוך.
לסיכום, טרם ברור מדוע משרד הביטחון נמנע מניסוי הברק-8 מול רקטות בעזה. שאלתי את תעשייה אווירית ואת משרד הביטחון בנושא - שניהם החליטו לא להגיב.
