דעה | זה שלא מדברים עליו: למצרים יש אחריות למלאי הרקטות של חמאס
בניין הכוח הרקטי של חמאס לא היה מתאפשר ללא שטח מצרים וסיני. ואיפה היה המוסד בזמן שחמאס הצליח להבריח דרך אפריקה חומרי גלם למעל 3000 רקטות?
עמי רוחקס דומבה
| 17/05/2021
בואו נעשה זאת פשוט - מצרים היא האויב הסמוי בעימות האחרון בעזה עם חמאס שאף אחד לא מדבר עליו בתקשורת הישראלית. גם לא במסדרונות הכנסת. כן, כן, מצרים. זו שיש לנו איתה הסכם שלום. זו שאישרנו לה להפר את ההסכם הזה ולהכניס צבא לסיני. למה? כדי להלחם בטרור. ובכן, מסתבר, כי אם הייתה פנטזיה שהצבא המצרי בסיני ימנע מחמאס את מאגרי הרקטות - הגיע הזמן להתפכח ממנה. הוא לא.
כלים שלובים
למה מצרים? פשוט. לעזה ארבע צלעות. ממערב - ים. חיל הים הישראלי סוגר הברחות. מצפון ומזרח - מדינת ישראל. צה״ל, שב״כ ומשרד הביטחון סוגרים הברחות. מדרום - מצרים. צה״ל יצא מציר פילדלפי (הגבול בין עזה למצרים) בשנת 2005 כחלק מתוכנית ההתנתקות, והאחריות לצלע הרביעית עברה לצבא מצרים. מצרים גם מפעילה את מעבר רפיח באופן עצמאי.
הצבא המצרי, איך לומר זאת בעדינות, לא ממש מתעניין בהתעצמות חמאס בעזה. ייתכן וזה קשור ליחסי התנועה האיסלאמית במצרים עם סיסי. ארמון הנשיאות המצרי יעלים עין ויאפשר לחמאס להשתמש בשטח מצרים, כולל סיני, לצורך הברחות לעזה. תמורת העלמת עין זו, התנועה האיסלאמית במצרים תתן לסיסי לשלוט במצרים בשקט יחסי.
אם פלוני בישראל חושב שהסבל של החברה הישראלית מידי חמאס מעניין מישהו בקהיר, כדאי שיתעורר. נכון, מצרים בין הראשונות שמוכנות להציע לירושלים תיווך בהפסקת אש. אבל זה לא נובע מאהבת ישראל, אלא מהחשש של סיסי שיש תלות בין המצוקה של חמאס בעזה לבין הסובלנות על התנועה האיסלאמית אצלו בחצר האחורית.
בכל פעם שיש עימות בין ישראל לחמאס בעזה, סיסי מתחיל לזוז בחוסר נעימות בכסא הנשיאות. הפעם ישראל אף הגדילה לעשות, ושילבה בין עימותים בהר הבית, לפגיעה בתנועה האיסלאמית (מעצר כאמל חטיב) ולעימות עם חמאס בעזה. עבור סיסי, מדובר בחבית נפץ שצריך לנטרל. טורי משאיות הדלק היום (ב) בדרכן לעזה, הם חלק מהמנחה הפוליטית שסיסי משלם בבית לאויבים הפנימיים שלו.
גם סיסי ראה מה קורה שהמונים מאזרחי מצרים יוצאים לרחובות. קוראים לזה אביב ערבי, ולרוב, זה נגמר לא טוב. מבחינתו, העלמת עין מהברחות חמאס בשטחו, היא תשלום פעוט עבור שקט פוליטי. גם הוא יודע שישראל לא תמהר לצאת למלחמה עם מצרים בגלל זה. להפך, באופן רשמי, בין המדינות יש שיתוף פעולה פורה. אפילו שיתוף פעולה ביטחוני בשטח סיני על פי דיווחים במרשתת.
אבל בין ההצהרות הפומביות למציאות - פעורה תהום. חמאס עזה שיגר לעבר ישראל לפחות 3150 רקטות בשבוע לחימה. והיד עוד נטויה. כל רקטה דורשת מנוע רקטי, כמה עשרות או מאות ק״ג של מתכות, חומר נפץ לרש״ק, מחרטות, מנופים, ועוד ועוד. ועוד לא דיברתי על חומרי הגלם הדרושים לחפירת מנהרות. נשאיר את זה למאמר אחר.
כאמור, הלוגיסטיקה של חמאס מבוססת בעיקרה על שטח מצרים וסיני. לפחות לפי דיווחים גלויים, ציר ההברחות מתחיל בנמלי ים באפריקה, ממשיך בציר יבשתי באפריקה, דרך מצרים וסיני לעזה.
מוסד ודיפלומטיה מול קהיר
היות ומדובר בשטחים שהם מחוץ למדינת ישראל, עולה השאלה איפה המוסד בכל המשוואה הזו. לפחות חלק מהאחריות לסיכול הלוגיסטיקה של חמאס עזה נופלת עליו. זו כמובן שאלה פתוחה. שוב, כ-440 רקטות ביום, למשך שבוע, למרות אלפי תקיפות של צה״ל, איפה המוסד?
לפחות לפי מקורות שדיברתי אתם בהקשר זה, נטען כי המוסד, על אף תוספת התקציב שקיבל בשנים האחרונות, מתוח לקצה גבול היכולת שלו באיראן, כך שלא נשאר תקציב או כוח אדם לזירות אחרות. השמיכה קצרה וצריך להחליט אילו איומים לכסות. במקרה של נתניהו - איראן היא ביצת זהב פוליטית. האם כעת צפוי שינוי בהפניית משאבים לטובת סיכול הצטיידות חמאס בעזה? כנראה שלא.
לזאת יש לצרף גם את הרגישות הפוליטית מול מצרים. בירושלים אין רצון לחמם לרעה את היחסים עם מצרים, אז מעדיפים לשתוק. הנזק המצטבר של העלמת עין מההצטיידות של חמאס , קטנה לעין ערוך מהנזק שיווצר ממשבר דיפלומטי עם קהיר בהקשר זה. נשאר עם תקווה שהעימות הנוכחי יגרום לפחות ללחץ מתון על סיסי מצד ירושלים להשקיע בסיכול הצטיידות של חמאס בשנים הבאות.
בניין הכוח הרקטי של חמאס לא היה מתאפשר ללא שטח מצרים וסיני. ואיפה היה המוסד בזמן שחמאס הצליח להבריח דרך אפריקה חומרי גלם למעל 3000 רקטות?
בואו נעשה זאת פשוט - מצרים היא האויב הסמוי בעימות האחרון בעזה עם חמאס שאף אחד לא מדבר עליו בתקשורת הישראלית. גם לא במסדרונות הכנסת. כן, כן, מצרים. זו שיש לנו איתה הסכם שלום. זו שאישרנו לה להפר את ההסכם הזה ולהכניס צבא לסיני. למה? כדי להלחם בטרור. ובכן, מסתבר, כי אם הייתה פנטזיה שהצבא המצרי בסיני ימנע מחמאס את מאגרי הרקטות - הגיע הזמן להתפכח ממנה. הוא לא.
כלים שלובים
למה מצרים? פשוט. לעזה ארבע צלעות. ממערב - ים. חיל הים הישראלי סוגר הברחות. מצפון ומזרח - מדינת ישראל. צה״ל, שב״כ ומשרד הביטחון סוגרים הברחות. מדרום - מצרים. צה״ל יצא מציר פילדלפי (הגבול בין עזה למצרים) בשנת 2005 כחלק מתוכנית ההתנתקות, והאחריות לצלע הרביעית עברה לצבא מצרים. מצרים גם מפעילה את מעבר רפיח באופן עצמאי.
הצבא המצרי, איך לומר זאת בעדינות, לא ממש מתעניין בהתעצמות חמאס בעזה. ייתכן וזה קשור ליחסי התנועה האיסלאמית במצרים עם סיסי. ארמון הנשיאות המצרי יעלים עין ויאפשר לחמאס להשתמש בשטח מצרים, כולל סיני, לצורך הברחות לעזה. תמורת העלמת עין זו, התנועה האיסלאמית במצרים תתן לסיסי לשלוט במצרים בשקט יחסי.
אם פלוני בישראל חושב שהסבל של החברה הישראלית מידי חמאס מעניין מישהו בקהיר, כדאי שיתעורר. נכון, מצרים בין הראשונות שמוכנות להציע לירושלים תיווך בהפסקת אש. אבל זה לא נובע מאהבת ישראל, אלא מהחשש של סיסי שיש תלות בין המצוקה של חמאס בעזה לבין הסובלנות על התנועה האיסלאמית אצלו בחצר האחורית.
בכל פעם שיש עימות בין ישראל לחמאס בעזה, סיסי מתחיל לזוז בחוסר נעימות בכסא הנשיאות. הפעם ישראל אף הגדילה לעשות, ושילבה בין עימותים בהר הבית, לפגיעה בתנועה האיסלאמית (מעצר כאמל חטיב) ולעימות עם חמאס בעזה. עבור סיסי, מדובר בחבית נפץ שצריך לנטרל. טורי משאיות הדלק היום (ב) בדרכן לעזה, הם חלק מהמנחה הפוליטית שסיסי משלם בבית לאויבים הפנימיים שלו.
גם סיסי ראה מה קורה שהמונים מאזרחי מצרים יוצאים לרחובות. קוראים לזה אביב ערבי, ולרוב, זה נגמר לא טוב. מבחינתו, העלמת עין מהברחות חמאס בשטחו, היא תשלום פעוט עבור שקט פוליטי. גם הוא יודע שישראל לא תמהר לצאת למלחמה עם מצרים בגלל זה. להפך, באופן רשמי, בין המדינות יש שיתוף פעולה פורה. אפילו שיתוף פעולה ביטחוני בשטח סיני על פי דיווחים במרשתת.
אבל בין ההצהרות הפומביות למציאות - פעורה תהום. חמאס עזה שיגר לעבר ישראל לפחות 3150 רקטות בשבוע לחימה. והיד עוד נטויה. כל רקטה דורשת מנוע רקטי, כמה עשרות או מאות ק״ג של מתכות, חומר נפץ לרש״ק, מחרטות, מנופים, ועוד ועוד. ועוד לא דיברתי על חומרי הגלם הדרושים לחפירת מנהרות. נשאיר את זה למאמר אחר.
כאמור, הלוגיסטיקה של חמאס מבוססת בעיקרה על שטח מצרים וסיני. לפחות לפי דיווחים גלויים, ציר ההברחות מתחיל בנמלי ים באפריקה, ממשיך בציר יבשתי באפריקה, דרך מצרים וסיני לעזה.
מוסד ודיפלומטיה מול קהיר
היות ומדובר בשטחים שהם מחוץ למדינת ישראל, עולה השאלה איפה המוסד בכל המשוואה הזו. לפחות חלק מהאחריות לסיכול הלוגיסטיקה של חמאס עזה נופלת עליו. זו כמובן שאלה פתוחה. שוב, כ-440 רקטות ביום, למשך שבוע, למרות אלפי תקיפות של צה״ל, איפה המוסד?
לפחות לפי מקורות שדיברתי אתם בהקשר זה, נטען כי המוסד, על אף תוספת התקציב שקיבל בשנים האחרונות, מתוח לקצה גבול היכולת שלו באיראן, כך שלא נשאר תקציב או כוח אדם לזירות אחרות. השמיכה קצרה וצריך להחליט אילו איומים לכסות. במקרה של נתניהו - איראן היא ביצת זהב פוליטית. האם כעת צפוי שינוי בהפניית משאבים לטובת סיכול הצטיידות חמאס בעזה? כנראה שלא.
לזאת יש לצרף גם את הרגישות הפוליטית מול מצרים. בירושלים אין רצון לחמם לרעה את היחסים עם מצרים, אז מעדיפים לשתוק. הנזק המצטבר של העלמת עין מההצטיידות של חמאס , קטנה לעין ערוך מהנזק שיווצר ממשבר דיפלומטי עם קהיר בהקשר זה. נשאר עם תקווה שהעימות הנוכחי יגרום לפחות ללחץ מתון על סיסי מצד ירושלים להשקיע בסיכול הצטיידות של חמאס בשנים הבאות.
