דעה | לא. אנחנו לא עם אחד. אבל צריך לחיות יחד 

יהודים - יהודים. ערבים - ערבים. יהודים - ערבים. אנחנו לא עם אחד, אלא אוסף של הרבה תתי קבוצות. אם רוצים לחיות יחד, צריך הסכמה על כמה מרכיבי יסוד חברתיים שיאפשרו זאת. כל השאר בונוס

מאז החלו המהומות בהר הבית, שגלשו לערים מעורבות בישראל ולסבב לחימה עם חמאס, אישי ציבור ישראלים טוענים שאנחנו עם אחד. הקריאות האלו מגיעות לאחר ארבע מערכות בחירות ברצף שרק העצימו של השסעים החברתיים במדינת ישראל בין יהודים ליהודים ובין יהודים לערבים. ובכן, אטען שצריך להפסיק עם הפוליטיקלי קורקט - אנחנו לא עם אחד. אף פעם לא היינו. אנחנו חברה אחת. ויש הבדל. 

מזבח האמביציה הפוליטית

נתחיל מהאמת המרה. אבל אמת. אין עם יהודי. אנחנו אוסף של תתי קבוצות שהגיעו לישראל לחיות יחד מתוך פחד משותף שירדפו אותנו בארצות נכר. השואה שהתרחשה לפני כ-76 שנים, הכחידה חלק גדול מהחברה היהודית בעולם. עד היום, הזיכרון הזה הוא הבסיס הרעיוני לקיומה של מדינת ישראל. 

אבל עברו כל כך הרבה שנים מאז. האירועים בשבועיים האחרונים חושפים כי כנראה, הזיכרון המשותף הזה דועך בתפקידו כדבק מלכד. נכון, גם מערכות הבחירות האחרונות ברצף תרמו לכך. פוליטיקאים השתמשו בשסעים החברתיים בחברה הישראלית ככלי להשגת מצביעים. המטרה היא כס השלטון, כל אצבע נחשבת, והזיכרון המשותף של השואה עלה על מזבח האמביציה הפוליטית. 

דתיים וחילונים, ימניים ושמאלניים (שלא יודעים תמיד להגדיר מה ההבדל ביניהם), עשירים ועניים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחיים, עירוניים וקיבוציניקים, תל אביבים ודרומיים, ועוד ועוד. כמות השסעים בחברה הישראלית גדולה כחול על פני שפת הים. ולא, אין דרך לגשר על הפערים. וזה טבעי. נדירות המדינות, אם בכלל, שמציגות הומוגניות חברתית. 

הלו, זה לא שטייטל כאן

אנשים הם אנשים. כל אחד מגיע מחינוך אחר, מצב כלכלי אחר, דעות אחרות, חינוך שונה ועוד מגוון מרכיבים שיוצרים את השסעים האלו. מדינת ישראל של 2021 כוללת כמעט תשעה מליוני אזרחים, מתוכם כשבעה מליון יהודים. זו אינה מדינת ישראל של בן גוריון בתחילת שנות ה-50 עם כמה מאות אלפי אזרחים. הפכנו למדינה גדולה (יחסית), ואנחנו עדיין חושבים במונחים של שטייטל. 

אז לא, אנחנו לא. אין כאן עם אחד. יש הרבה תתי קבוצות, כל אחת רוצה צורת חיים מסוימת, וכולן נאלצות לחיות יחד באותו תא שטח. כאמור, אינני מתומכי פתרון השסעים החברתיים. אלו ישארו איתנו לנצח. עם זאת, אפשר, על אף השסעים - לקיים כאן חברה משותפת. 

איך? קודם כל להפסיק לשקר לעצמנו - אנחנו לא עם אחד. לא היהודים בינם לבין עצמם ולא הערבים בינם לבין עצמם. הכרה במציאות היא השלב הראשון בהליך ריפוי חברתי. השלב השני הוא להכיר בכך, כל אחד עם עצמו, שלמרות השוני בינינו, אנחנו רוצים לחיות יחד. במשותף, על אותה טריטוריה. בלי זה, אין עתיד. 

השלב השלישי הוא להכיר בכך שאם אנחנו שונים, ועדיין רוצים לחיות יחד, צריך להתפשר. אי אפשר לדרוש מערבי להתגייר אם הוא לא רוצה, מחילוני לחזור בתשובה, מחרדי לחזור בשאלה, מימני להאמין באחווה עם ערבים או משמאלני להאמין שכל ערבי רוצה במותו. זה לא יעבוד. 

הפשרה היא להבין שהשכן שלך יכול להיות שונה ממך ב180 מעלות. אולי אפילו תשנאו אחד את השני. אבל עדיין, שניכם תמנעו מאלימות, תשלמו מיסים, תעשו צבא או שירות לאומי, תתרמו דם, ותקיימו את המרכיבים הבסיסיים המשותפים הדרושים לקיום חברה אנושית ויישות מדינה.

תוכלו לוותר על השלום המזוייף בחנייה, על ארוחות או טיולים משותפים. ייתכן ותעבירו חיים שלמים בלי להכיר בפועל אחד את השני, למרות הקירבה הפיזית - אבל עדיין תקיימו את הבסיס החברתי הדרוש לקיומה של מדינת ישראל. 

אין בכך רע. זה עובד כך בחלק ניכר ממדינות העולם הראשון והשני. ארה״ב היא מדינת מהגרים הבנויה ממגוון תתי קבוצות שונות. אירופה הייתה שרויה במלחמת מאה השנים ועוד שתי מלחמות עולם, ועכשיו יש איחוד אירופאי. גם באירופה מדובר בעשרות מדינות שונות עם מאות או אלפי תתי קבוצות שונות, חלקן שונאות אחת את השניה שנאת מוות. 

הכרה במציאות חדשה

מדינת ישראל אינה תלויה בהומוגניה חברתית. להפך. החברה הישראלית בשנת 2021 גדולה מספיק כדי להפסיק עם השקר הזה. לא, אין כאן עם אחד. יש כאן הרבה מאד אנשים שרוצים לחיות את חייהם בדרך שונה. וכן, יש בינינו תתי קבוצות ששונאות אחת את השניה שנאת מוות שאולי לעולם לא תעבור. אז מה? כל עוד שומרים על כללים בסיסיים שמאפשרים חיים משותפים, אין בכך בעיה. 

אין ספק כי אוסף האירועים הכולל את המהומות האחרונות בעריי ישראל בשילוב סבב הלחימה בעזה הוא ההתפרצות שהגיעה לאחר כמה שנים של חוסר יציבות פוליטי בישראל. זו אינה קריאת השכמה, אלא הכרה במציאות חדשה. זו המדינה, אלו האנשים. אם רוצים להמשיך לחיות יחד, צריך להיגמל מסיפורים של פוליטיקאים לגבי אחדות בעם, ולהכיר במציאות - חיים משותפים דורשים הסכמה מצד כולם לקיום מרכיבים בסיסיים שיאפשרו אותם. כל השאר, בונוס.