דעה | לכשכש בכלב: בישראל - ממשלת השינוי סוכלה. ברשות - הבחירות סוכלו
המלחמה של הימים האחרונים היא מלחמת ברירה - הכתובת הייתה על הקיר וממשלת ישראל לא התכוננה כראוי. המרוויחים הגדולים מהאלימות הם אלו שלא רוצים שינוי - בשני צידי גדר ההפרדה: בירושלים וברמאללה
עמי רוחקס דומבה
| 11/05/2021
צילום: משטרת ישראל
העימותים של הימים האחרונים בירושלים, עזה ויישובים ערבים ובדואים בישראל היו ידועים מראש. הפתעה אין כאן. ביטול הבחירות ברשות, הקמת ממשלת שינוי בישראל, סוף הראמאדן, יום ירושלים והסכסוך בשייח ג׳ראח. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שגם לממשלה הנוכחית בישראל וגם לחמאס יש שילוב אינטרסים לחמם את השטח.
המהומות שהחלו בירושלים היו צפויות. חג דתי, סכסוך על שטחים במזרח ירושלים וביטול הבחירות לפרלמנט ברשות - כל אלו היו ידועים. וזו משוואה עם תוצאה אחת - הסתברות גבוהה לאלימות בירושלים. ועם זאת, בממשלת ישראל לא עשו כלום. הגבלות גיל על כניסה להר הבית החלו ימים לאחר פרוץ המהומות.
המשטרה כמעט ואישרה תהלוכת דגלים בשער שכם, החלטה תמוהה שרק הייתה מלבה את האש. במזל, שב״כ הכניס קצת רציונל לישיבת הממשלה שהעבירה את המצעד לשער יפו. בכך נמנע עוד גל אלימות בירושלים שלא ברור איך היה מסתיים. גם גיוס פלוגות מילואים של מג״ב בוצע מאוחר מידי. רק שהמהומות התפשטו לעוד יישובים ערבים ובדואים.
המטרה הושגה: סוכלה ממשלת השינוי
מדוע הממשלה לא עשתה הכנות למרות הידיעה שהעסק נפיץ במיוחד השנה? לא ברור. פלוני, במידה והוא קצת ספקן, יכול אפילו לחשוב שמדובר בהחלטה מכוונת לתת לשטח להתחמם. רחמנא ליצלן לחשוב כך. אבל הי, מפלגת רע״ם, המייצגת חלק מערביי ישראל והבדואים (היא חלק מהתנועה האיסלאמית בישראל), הקפיאה את המגעים להקמת ממשלת שינוי. זאת, כאשר ההודעה על הקמת ממשלת שינוי הייתה צפויה בימים הקרובים.
עכשיו כנראה הולכים לבחירות חמישיות. מבחינת הממשלה הנוכחית, המטרה הושגה. סוכלה ממשלת השינוי. לפחות לפי התמונה המצטיירת כעת בזירה הפוליטית. ההתחממות הביטחונית סיכלה הליך פוליטי לא רק בישראל, אלא גם ברשות. יותר נכון, הבחירות ברשות הפלסטינית שהיו מיועדות לסוף החודש סוכלו טרם לכן, וזו אחת הסיבות להתחממות.
לפחות על פי גורמי ביטחון בישראל, חמאס אחראי על ליבוי הלהבות. מדוע? מה האינטרס שלו? ובכן, ביטול הבחירות ברשות הורס לחמאס שאיפות השתלטות על הפרלמנט של הרשות ביו״ש. בכך, דרכו של חמאס לשלוט גם ביו״ש נחסמה על ידי ישראל. הסירוב הישראלי לאפשר קיום בחירות במזרח ירושלים שימש את אבו מאזן לביטולן. חמאס מבין את המצב, ולכן יצא לנקמה בישראל.
הטקס העזתי
זה התחיל בירושלים והמשיך לעזה. כדי להעצים את האלימות, חמאס שיגר רקטות לירושלים, בירת ישראל. צעד שמטרתו להסלים בכוונה את האירועים. ומה צה״ל עושה שחמאס מסלים? הדבר האחד שהוא יודע לעשות כצבא - להסלים חזרה באמצעות ריכוז כוחות ליד עזה.
הליך ריכוז כוחות צבא מטבעו הוא הליך מסלים, כך שצה״ל שיחק לידיים של חמאס, שפתח מצידו בשיגורי מאות רקטות. צה״ל החזיר במאות תקיפות של מטרות חמאס. הטקס סביב עזה חזר. כמו גלגל של אוגר בעשרים ומשהו שנים האחרונות.
פתרון לעזה אין. זו אותו ראש ממשלה כבר 12 שנים, חלק מהשרים גם הם לא התחלפו, כך שפלוני לא יכול לצפות למשהו אחר פרט לטקס הקבוע - רקטות של חמאס, תקיפות של צה״ל מהאוויר וחזרה לשקט. עד הפעם הבאה.
ערביי ישראל הצטרפו
בשונה מפעמים קודמות, הפעם נוספה לעזה ומזרח ירושלים עוד צלע למשוואה - ערביי ישראל. גם כאן אין חדש. אינתיפאדות היו כבר שתיים. אולם, לאחר ארבע מערכות בחירות בהן זכו המפלגות הערביות לקולות רבים וכאשר רע״ם היא אבן המאזניים לממשלה עתידית (לפחות הייתה עד לימים האחרונים), שאלת הדו-קיום עולה שוב לכותרות.
אלו אינם פלסטינים תושבי הרשות, אלא ישראלים שמתעמתים עם המשטרה. אזכיר כי במערכת הבחירות האחרונה יצאו כלל המפלגות בישראל במסעות חנופה לערביי ישראל במטרה לעודד דו קיום ולזכות בקולות שלהם. ובכן, חלקם מתעמתים כעת עם המשטרה. גם כאן אל תצפו לקסמים. אם פלוני חושב שאחרי סבב האלימות הנוכחי משהו ישתנה בגישה של ממשלת ישראל לציבור הערבי - שלא יצפה. חבל על האכזבות. ציפיות בישראל יש רק על כריות.
מדוע הציבור הערבי מזדהה עם הפלסטינים? הרי, ישאל את עצמו פלוני, הערבים - ישראלים חיים טוב באופן יחסי לכל שלטון אחר במזרח התיכון. אז למה הם פתאום יוצאים נגד השלטון היהודי? ובכן, חלק מהמומחים יפתרו את השאלה בהזדהות עם סמל ירושלים. קרי, הבעלות על המקומות הקדושים בירושלים. חלק אחר של המומחים יגיד שזה בגלל א-סימטריה בשוויון הזדמנויות בין ערבי ליהודי בישראל.
לא משנה מה הסיבה, ממשלת ישראל לא טיפלה בנושא ולא תטפל בנושא גם לאחר שוך הקרבות. עדיף להשקיע בצבא מאשר באינטגרציה בין יהודים למוסלמים במרחב האזרחי. זה התו״ל השולט בכיפה והוא לא הולך להשתנות. ככה זה. ומה עושים שיש בעיה? מפעילים כוח. עוד פלוגות מג״ב, עוד צבא בעזה. כוח הרי פותר את כל הבעיות מול הערבים. זו הגישה.
תראו מופתעים: אין פתרון לעזה
בינתיים, אין פתרון נראה באופק לגזרה בעזה. סביר להניח שאחרי שוך הקרבות תחזור ישראל לשוחד הקטארי שעבד יחסית טוב בשנים האחרונות. עד העימות הבא. בגזרת הערבים הישראלים והבדואים בתוך שטח ישראל, גם לא נראה פתרון באופק. בחסות המהומות ממשלת ישראל רוצה להעביר עוד חוקים שיחצצו בין הערבים ליהודים.
עוד סביר להניח שאחרי סבב האלימות הנוכחי, גם המפלגות הערביות והציבור הערבי, שעוד היה מוכן להשתמש במנגנון הפוליטי כדי לנסות לגשר על הפערים - יסוג ממנו. לפחות לתקופה זמנית. האמונה שיש בישראל עם מי לדבר התחלפה בתחושה הרגילה שהדלת סגורה. במקום שיח פוליטי הערבים מקבלים את מג״ב. לצד אלו ישנם יהודים שחושבים שניתן לפתור הכל באמצעות טרנספר והפעלת כוח גדולה יותר לצורך משילות ביישובים ערבים.
אין ספק כי המצב מורכב. עם זאת, המלחמה הנוכחית היא מלחמת ברירה שתכליתה סיכול תהליכים פוליטיים בישראל וברשות. אין לה מטרה אחרת. אם הפעלת כוח צבאי מטרתה להביא לשינוי פוליטי - שינוי לא יהיה בעזה, בירושלים או ביישובים ערבים ובדואים בישראל. כאמור, חבל הציפיות. לפי ממוצע התנהלות ממשלת ישראל בשני העשורים האחרונים צריך להתכונן כבר לעימות הבא. זו לא שאלה של אם, אלא של מתי.
המלחמה של הימים האחרונים היא מלחמת ברירה - הכתובת הייתה על הקיר וממשלת ישראל לא התכוננה כראוי. המרוויחים הגדולים מהאלימות הם אלו שלא רוצים שינוי - בשני צידי גדר ההפרדה: בירושלים וברמאללה
צילום: משטרת ישראל
העימותים של הימים האחרונים בירושלים, עזה ויישובים ערבים ובדואים בישראל היו ידועים מראש. הפתעה אין כאן. ביטול הבחירות ברשות, הקמת ממשלת שינוי בישראל, סוף הראמאדן, יום ירושלים והסכסוך בשייח ג׳ראח. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שגם לממשלה הנוכחית בישראל וגם לחמאס יש שילוב אינטרסים לחמם את השטח.
המהומות שהחלו בירושלים היו צפויות. חג דתי, סכסוך על שטחים במזרח ירושלים וביטול הבחירות לפרלמנט ברשות - כל אלו היו ידועים. וזו משוואה עם תוצאה אחת - הסתברות גבוהה לאלימות בירושלים. ועם זאת, בממשלת ישראל לא עשו כלום. הגבלות גיל על כניסה להר הבית החלו ימים לאחר פרוץ המהומות.
המשטרה כמעט ואישרה תהלוכת דגלים בשער שכם, החלטה תמוהה שרק הייתה מלבה את האש. במזל, שב״כ הכניס קצת רציונל לישיבת הממשלה שהעבירה את המצעד לשער יפו. בכך נמנע עוד גל אלימות בירושלים שלא ברור איך היה מסתיים. גם גיוס פלוגות מילואים של מג״ב בוצע מאוחר מידי. רק שהמהומות התפשטו לעוד יישובים ערבים ובדואים.
המטרה הושגה: סוכלה ממשלת השינוי
מדוע הממשלה לא עשתה הכנות למרות הידיעה שהעסק נפיץ במיוחד השנה? לא ברור. פלוני, במידה והוא קצת ספקן, יכול אפילו לחשוב שמדובר בהחלטה מכוונת לתת לשטח להתחמם. רחמנא ליצלן לחשוב כך. אבל הי, מפלגת רע״ם, המייצגת חלק מערביי ישראל והבדואים (היא חלק מהתנועה האיסלאמית בישראל), הקפיאה את המגעים להקמת ממשלת שינוי. זאת, כאשר ההודעה על הקמת ממשלת שינוי הייתה צפויה בימים הקרובים.
עכשיו כנראה הולכים לבחירות חמישיות. מבחינת הממשלה הנוכחית, המטרה הושגה. סוכלה ממשלת השינוי. לפחות לפי התמונה המצטיירת כעת בזירה הפוליטית. ההתחממות הביטחונית סיכלה הליך פוליטי לא רק בישראל, אלא גם ברשות. יותר נכון, הבחירות ברשות הפלסטינית שהיו מיועדות לסוף החודש סוכלו טרם לכן, וזו אחת הסיבות להתחממות.
לפחות על פי גורמי ביטחון בישראל, חמאס אחראי על ליבוי הלהבות. מדוע? מה האינטרס שלו? ובכן, ביטול הבחירות ברשות הורס לחמאס שאיפות השתלטות על הפרלמנט של הרשות ביו״ש. בכך, דרכו של חמאס לשלוט גם ביו״ש נחסמה על ידי ישראל. הסירוב הישראלי לאפשר קיום בחירות במזרח ירושלים שימש את אבו מאזן לביטולן. חמאס מבין את המצב, ולכן יצא לנקמה בישראל.
הטקס העזתי
זה התחיל בירושלים והמשיך לעזה. כדי להעצים את האלימות, חמאס שיגר רקטות לירושלים, בירת ישראל. צעד שמטרתו להסלים בכוונה את האירועים. ומה צה״ל עושה שחמאס מסלים? הדבר האחד שהוא יודע לעשות כצבא - להסלים חזרה באמצעות ריכוז כוחות ליד עזה.
הליך ריכוז כוחות צבא מטבעו הוא הליך מסלים, כך שצה״ל שיחק לידיים של חמאס, שפתח מצידו בשיגורי מאות רקטות. צה״ל החזיר במאות תקיפות של מטרות חמאס. הטקס סביב עזה חזר. כמו גלגל של אוגר בעשרים ומשהו שנים האחרונות.
פתרון לעזה אין. זו אותו ראש ממשלה כבר 12 שנים, חלק מהשרים גם הם לא התחלפו, כך שפלוני לא יכול לצפות למשהו אחר פרט לטקס הקבוע - רקטות של חמאס, תקיפות של צה״ל מהאוויר וחזרה לשקט. עד הפעם הבאה.
ערביי ישראל הצטרפו
בשונה מפעמים קודמות, הפעם נוספה לעזה ומזרח ירושלים עוד צלע למשוואה - ערביי ישראל. גם כאן אין חדש. אינתיפאדות היו כבר שתיים. אולם, לאחר ארבע מערכות בחירות בהן זכו המפלגות הערביות לקולות רבים וכאשר רע״ם היא אבן המאזניים לממשלה עתידית (לפחות הייתה עד לימים האחרונים), שאלת הדו-קיום עולה שוב לכותרות.
אלו אינם פלסטינים תושבי הרשות, אלא ישראלים שמתעמתים עם המשטרה. אזכיר כי במערכת הבחירות האחרונה יצאו כלל המפלגות בישראל במסעות חנופה לערביי ישראל במטרה לעודד דו קיום ולזכות בקולות שלהם. ובכן, חלקם מתעמתים כעת עם המשטרה. גם כאן אל תצפו לקסמים. אם פלוני חושב שאחרי סבב האלימות הנוכחי משהו ישתנה בגישה של ממשלת ישראל לציבור הערבי - שלא יצפה. חבל על האכזבות. ציפיות בישראל יש רק על כריות.
מדוע הציבור הערבי מזדהה עם הפלסטינים? הרי, ישאל את עצמו פלוני, הערבים - ישראלים חיים טוב באופן יחסי לכל שלטון אחר במזרח התיכון. אז למה הם פתאום יוצאים נגד השלטון היהודי? ובכן, חלק מהמומחים יפתרו את השאלה בהזדהות עם סמל ירושלים. קרי, הבעלות על המקומות הקדושים בירושלים. חלק אחר של המומחים יגיד שזה בגלל א-סימטריה בשוויון הזדמנויות בין ערבי ליהודי בישראל.
לא משנה מה הסיבה, ממשלת ישראל לא טיפלה בנושא ולא תטפל בנושא גם לאחר שוך הקרבות. עדיף להשקיע בצבא מאשר באינטגרציה בין יהודים למוסלמים במרחב האזרחי. זה התו״ל השולט בכיפה והוא לא הולך להשתנות. ככה זה. ומה עושים שיש בעיה? מפעילים כוח. עוד פלוגות מג״ב, עוד צבא בעזה. כוח הרי פותר את כל הבעיות מול הערבים. זו הגישה.
תראו מופתעים: אין פתרון לעזה
בינתיים, אין פתרון נראה באופק לגזרה בעזה. סביר להניח שאחרי שוך הקרבות תחזור ישראל לשוחד הקטארי שעבד יחסית טוב בשנים האחרונות. עד העימות הבא. בגזרת הערבים הישראלים והבדואים בתוך שטח ישראל, גם לא נראה פתרון באופק. בחסות המהומות ממשלת ישראל רוצה להעביר עוד חוקים שיחצצו בין הערבים ליהודים.
עוד סביר להניח שאחרי סבב האלימות הנוכחי, גם המפלגות הערביות והציבור הערבי, שעוד היה מוכן להשתמש במנגנון הפוליטי כדי לנסות לגשר על הפערים - יסוג ממנו. לפחות לתקופה זמנית. האמונה שיש בישראל עם מי לדבר התחלפה בתחושה הרגילה שהדלת סגורה. במקום שיח פוליטי הערבים מקבלים את מג״ב. לצד אלו ישנם יהודים שחושבים שניתן לפתור הכל באמצעות טרנספר והפעלת כוח גדולה יותר לצורך משילות ביישובים ערבים.
אין ספק כי המצב מורכב. עם זאת, המלחמה הנוכחית היא מלחמת ברירה שתכליתה סיכול תהליכים פוליטיים בישראל וברשות. אין לה מטרה אחרת. אם הפעלת כוח צבאי מטרתה להביא לשינוי פוליטי - שינוי לא יהיה בעזה, בירושלים או ביישובים ערבים ובדואים בישראל. כאמור, חבל הציפיות. לפי ממוצע התנהלות ממשלת ישראל בשני העשורים האחרונים צריך להתכונן כבר לעימות הבא. זו לא שאלה של אם, אלא של מתי.
