דעה | האסון במירון: עדיפה תרבות כסת״ח על חיפוש אשמים בדיעבד
במקום לחפש אשמים, מנהג שלא עוזר במדינת ישראל בכלום, עדיף להעמיק את תרבות הכסת״ח. אם פלוני, בכיר ככל שיהיה, יצטרך לחתום על אישור אירוע דומה - הוא יחשוב פעמיים
עמי רוחקס דומבה
| 03/05/2021
bigstock
עדיין מצפים ללקיחת אחריות על אסון מירון? חבל על הציפיות. בישראל ציפיות יש רק על כריות. אל תצפו להתפטרות המונית מהממשלה, הכנסת, שירותי ביטחון או רשויות מקומיות. אל תצפו גם ללקיחת אחריות בחצרות השונות בעולם התורני. אל תצפו גם לדו״ח של מבקר המדינה (שלישי במספר בנושא מירון) שאף לא יקרא ולא יממש.
אז מה כן נשאר? ובכן, אם אנסה לסגל חשיבה חיובית למצב הנוכחי, אזי זו תלויה בתרבות הכסת״ח הישראלית. יותר נכון, בחיזוקה ועיגונה לנוכח האסון במירון. אם יש משהו שאסון גדול משנה, הוא ההתייחסות של כלל הגורמים לחשיבות הכסת״ח.
כסת״ח, בפירושו העממי ״כיסוי תחת״, מטרתו לאפשר לנושאים באחריות להמשיך להתקדם בסולם הדרגות בארגון או במסדרונות הכנסת, גם בעת שהם אחראים בעקיפין או ישירות לאסון. איך עושים זאת? פשוט. הכל כתוב. אין יותר ״סמוך״ או ״יהיה בסדר״ בעל פה.
האסון במירון מבהיר לחברי הכנסת, גם אלו בממשלה ולכל שדרת הניהול של המשטרה, כיבוי אש, רשויות מקומיות וכל גוף ביצוע ממשלתי, שקיצורי דרך או ״טובות״ לחברים, יכולים להגמר בבומרנג. רוצים לפתוח את מירון ללא הגבלת תפוסה? בבקשה, שיהיה בכתב. רוצים להביא מאות אוטובוסים למירון ביום אחד? בבקשה תאשרו בכתב.
הרעיון בתרבות כסת״ח היא שכל גורם בשרשרת חושב איך הוא יצא נקי אם יקרה אסון במשמרת שלו. בצורה כזו, כולם עובדים בצורה ביורוקרטית. טפסים, הוראות בכתב, פקודות מבצע, הכל מסודר בכתובים. מתוייק ומתועד. מי אמר מה. מי אישר מה. אין יותר הבדל בין המלצת גורם מקצועי לאישור גורם פוליטי (ח״כ או שר). הכל כתוב ומתועד.
חיפוש אחרי אשמים אף פעם לא הניב יותר מכותרות בישראל. בשונה מתרבויות אחרות, בהן האחראי מניח את המפתחות והולך לביתו לאחר כשלונו, בישראל האשמים בחלק גדול מהמקרים מתקדמים (מונח תרבותי תחת השם Failed Up). זו הסיבה שתרבות הכסת״ח הישראלית, שעברה שדרוג רציני לאחר האסון במירון, צפויה להקטין הסתברות לאסונות עתידיים במתווה דומה.
כאשר האחריות של פלוני מתורגמת לאישור בכתב, קשה יותר לברוח לאישורים בעל פה. קריצות. הנהון עם הראש. בכיר ככל שיהיה, בפעם הבאה שפלוני ירצה לאשר אירוע כמו מירון, הוא יצטרך לחתום שהוא מאשר את האירוע. אולי הוא יחשוב פעמיים.
במקום לחפש אשמים, מנהג שלא עוזר במדינת ישראל בכלום, עדיף להעמיק את תרבות הכסת״ח. אם פלוני, בכיר ככל שיהיה, יצטרך לחתום על אישור אירוע דומה - הוא יחשוב פעמיים
bigstock
עדיין מצפים ללקיחת אחריות על אסון מירון? חבל על הציפיות. בישראל ציפיות יש רק על כריות. אל תצפו להתפטרות המונית מהממשלה, הכנסת, שירותי ביטחון או רשויות מקומיות. אל תצפו גם ללקיחת אחריות בחצרות השונות בעולם התורני. אל תצפו גם לדו״ח של מבקר המדינה (שלישי במספר בנושא מירון) שאף לא יקרא ולא יממש.
אז מה כן נשאר? ובכן, אם אנסה לסגל חשיבה חיובית למצב הנוכחי, אזי זו תלויה בתרבות הכסת״ח הישראלית. יותר נכון, בחיזוקה ועיגונה לנוכח האסון במירון. אם יש משהו שאסון גדול משנה, הוא ההתייחסות של כלל הגורמים לחשיבות הכסת״ח.
כסת״ח, בפירושו העממי ״כיסוי תחת״, מטרתו לאפשר לנושאים באחריות להמשיך להתקדם בסולם הדרגות בארגון או במסדרונות הכנסת, גם בעת שהם אחראים בעקיפין או ישירות לאסון. איך עושים זאת? פשוט. הכל כתוב. אין יותר ״סמוך״ או ״יהיה בסדר״ בעל פה.
האסון במירון מבהיר לחברי הכנסת, גם אלו בממשלה ולכל שדרת הניהול של המשטרה, כיבוי אש, רשויות מקומיות וכל גוף ביצוע ממשלתי, שקיצורי דרך או ״טובות״ לחברים, יכולים להגמר בבומרנג. רוצים לפתוח את מירון ללא הגבלת תפוסה? בבקשה, שיהיה בכתב. רוצים להביא מאות אוטובוסים למירון ביום אחד? בבקשה תאשרו בכתב.
הרעיון בתרבות כסת״ח היא שכל גורם בשרשרת חושב איך הוא יצא נקי אם יקרה אסון במשמרת שלו. בצורה כזו, כולם עובדים בצורה ביורוקרטית. טפסים, הוראות בכתב, פקודות מבצע, הכל מסודר בכתובים. מתוייק ומתועד. מי אמר מה. מי אישר מה. אין יותר הבדל בין המלצת גורם מקצועי לאישור גורם פוליטי (ח״כ או שר). הכל כתוב ומתועד.
חיפוש אחרי אשמים אף פעם לא הניב יותר מכותרות בישראל. בשונה מתרבויות אחרות, בהן האחראי מניח את המפתחות והולך לביתו לאחר כשלונו, בישראל האשמים בחלק גדול מהמקרים מתקדמים (מונח תרבותי תחת השם Failed Up). זו הסיבה שתרבות הכסת״ח הישראלית, שעברה שדרוג רציני לאחר האסון במירון, צפויה להקטין הסתברות לאסונות עתידיים במתווה דומה.
כאשר האחריות של פלוני מתורגמת לאישור בכתב, קשה יותר לברוח לאישורים בעל פה. קריצות. הנהון עם הראש. בכיר ככל שיהיה, בפעם הבאה שפלוני ירצה לאשר אירוע כמו מירון, הוא יצטרך לחתום שהוא מאשר את האירוע. אולי הוא יחשוב פעמיים.
