דעה | אירוע מירון אינו הבעיה אלא הסימפטום

אירוע מירון הוא לא הבעיה אלא הוא הסימפטום, משהו חברתי עגום פוקד אותנו, התנהלות מופקרת וחסרת רסן של חלק מנבחרי הציבור ומשרתי הציבור כלפי אזרחים שבחרו אותם

אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל

אסון טראגי וקשה ביותר פקד את מדינת ישראל בסוף השבוע. כמנהגנו ב"ספורט הלאומי" הישראלי החלה עבודת ה"שחיטה" של ה"שעיר לעזאזל", מפקד המחוז הצפוני של המשטרה ואנשיו, עוד טרם סיימו את מלאכת זיהוי החללים, הטיפול בפצועים וטרם סיום המשימה בהילולה במירון.

אין ספק שמדובר באסון מחדלי מיותר וכבד שגבה את חייהם של 45 קורבנות שבאו לחוג את שמחתם הדתית על ההר. ברור כשמש כי חייבת לקום וועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה שתחקור לעומק את מעורבותם של כלל הגורמים האמונים והאחראים על האירוע במדינה הן במישור הפוליטי, משרדי הממשלה השונים, הן במישור האבטחתי והן את העמותות האזרחיות שניהלו את המקום בפועל לאורך השנים. 

אחריות וסמכות
התנהלותם של פוליטיקאים, שרים ומשרתי ציבור בכירים לאחר האסון מצביע שככל הנראה לא הפנימו את השיעור הבסיסי על אחריות וסמכות. היחיד שעשה את הדבר המתבקש בסיטואציה הטרגית היה מפקד המחוז הצפוני ניצב שמעון לביא שהתייצב מול המצלמות כמי שהיה מפקד האירוע ואמר את הברור מאליו - הוא אחראי לטוב ולרע על מה שהתרחש באירוע בהיבט שמירה על ביטחון ושלום הציבור באירוע.

ניצב לביא עשה את מה שמצופה מכל קצין באשר הוא, וזה להישיר מבט לציבור ולומר אני המפקד האחראי על האירוע והסמכות שלי נובעת מעצם האחריות שלי בתפקיד. הלו, אם לא היו נאמרים דבריו היה זה מסיר את אחריותו כמפקד האירוע? ברור שהתשובה היא לא. האחריות על חיי אדם ושלום הציבור באירוע "חונה" באופן טיבעי במגרש שלו כמפקד המחוז ומעצם הגדרתו החוקית כמפקד האירוע.

מפקד המחוז הצפוני ראוי לכל הערכה על עצם התייצבותו מול המצלמות כמצופה ממנו, בסמוך לאירוע ותוך אמירת דברים מפורשים בעניין זה לציבור שבשליחותו הוא נשלח, ללא משוא פנים. מאידך, איני יכול להבין את שאר האחראים שבחרו לא להתייצב מול המצלמות מיד לאחר האירוע ולא לעמוד לצד מפקד המחוז. הרי ברור לכל בר דעת שהם גם נושאים באחריות שלוחית ומיניסטריאלית מעצם תפקידם ומעצם העובדה שמדובר באירוע בסדר גודל לאומי ולא אירוע מקומי.

יותר מכך, הפוליטיקאים השונים טוענים חזור ושונה על העדר משילות ועל כך שמונעים מהם לקבל החלטות שהם במסגרת הסמכויות שלהם בשגרה. ובכן, המצופה שבמקום שבו כלל לא היו פערי משילות והפוליטיקאים היו אילו שלחצו ככל הנראה על המשטרה לאשר כניסה בלתי מוגבלת של משתתפים להילולה בהר ערב האסון לפחות, יהיו הגונים ויתייצבו מול המצלמות ויקבלו על עצמם את האחריות מול הציבור. גם כך, ממלא האחריות היא במגרש שלהם בין אם ירצו ואם לווא.

לכן, המסקנה המתבקשת, היא שחייבת לקום וועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה שתעמיק ותחקור את תפקוד ומעורבות הדרג הפוליטי במשרדי הממשלה השונים, משרד רוה"מ, משרד הפנים, משרדי הדתות וביטחון הפנים, וועדה שתבחן את תפקוד המשטרה לפני ולאורך האירוע, תפקוד שאר ארגוני ההצלה, מידת האחריות של הרשות המקומית, הגורמים האזרחיים והמהנדסים שחתמו האירוע ולרבות התנהלותם של ההקדשים השונים שבפועל מנהלים את ההר מזה שנים רבות.

אין לי ספק שוועדה כזו שתקום יהיו מסקנותיה אשר יהיו ימצאו כי מפקד המחוז ערך עבודת מטה מקצועית ביותר ויסודית בלי קשר לאחריות שלו ושל אנשיו לתוצאות הטרגיות. אני סבור ששגה היועמ"ש לממשלה כאשר החליט לשגר את מח"ש באותו הערב לזירת האירוע משום שבעצם ההחלטה הזו סימן את המשטרה כגורם המרכזי למחדל.

אני גם טוען שאסור להסכים לכך שנושא ייסגר בחקירה מיקרו-טקטית כאשר המשטרה היא ה"שעיר לעזאזל" ולהימנע מעיסוק ברמה האסטרטגית ובירור הסיבות הרחבות שהובילו לאסון המחדלי הזה. אסור שנרפה משאלות מהות כגון: מדוע לא מימשה המדינה את אחריותה על שלום הציבור באירוע לאורך השנים למרות שהיו דו"חות מבקר ודו"חות משטרה שהתריעו. 

מדוע נמנעו ממשלות ישראל לדורותיהן מלקבוע מי יהיה הגורם הציבורי האחראי על האתר, מדוע לא הוגבלו כמויות החוגגים הפוקדים את ההר, האם הופעלו לחצים הפוליטיים פסולים על פיקוד המשטרה לאשר כניסה ללא הגבלה, האם היה פיקוח ובקרה על הנחיות הבטיחות, מה מידת אחריותם של הגורמים האזרחיים באירוע ועוד. 

שטחי הפקר ואשם תורם
הטרגדיה היא טרגדיה לאומית ולא טרגדיה של המגזר החרדי. אנחנו רוצים להאמין שכהורים לילדים כאשר אנו שולחים את ילדינו לאירועי ספורט, מופעים ואירועים דתיים, המדינה, הרשויות ומפיקי האירוע יעשו הכול בכדי שהילדים יחזרו בריאים הביתה בסיום. כך הייתה צריכה המדינה לדאוג שהמתפללים יחזרו לביתם בריאים ושלמים. לא מתקבל על הדעת שלאירוע במירון לא תהיה כתובת אחראית ולא יהיה גורם מתכלל.

זה לא משנה בכלל באיזה מגזר מדובר, יהודי, חילוני, חרדי, מוסלמי, נוצרי, אם באירוע דתי של הילולה או מסיבת ענק בפארק הירקון או מצעד הגאווה בירושלים לכל האירועים במדינה חייב להיות נוהל אחיד וכללי רגולציה ברורים ומחייבים. הזוי הוא שבשנת 2021 עדין קיימים במדינת ישראל שטחי הפקר בהם המדינה אינה הריבון אלא ציבורים שונים שמנהלים טריטוריות עצמיות ללא כפיפות לחוקי המדינה. זה המחדל האמיתי.

כל מי שעיניו בראשו מבין שאורך השנים בחרו ממשלות ישראל להימנע מחיכוך מול המגזר החרדי בעניין הלאמת ההר מתוך שיקולים פוליטיים ולא שיקולים עניינים. עיון קצר בדברי הימים של הכנסת ובדיונים בוועדות השונות לאורך השנים ניתן היה לראות באופן מובהק אמירות נחרצות שהמקום בעל נפיצות לאירוע רב נפגעים מעצם העדר התשתיות ומחוסר יכולת הקיבולת של ההר לקלוט כמויות של מאות אלפים בו זמנית.

כמי ששירת במשמר הגבול כעשור וכמעט כל שנה הגיע לאבטח את ההילולה כחלק מכוחות התגבור קשה לתאר את פוטנציאל הנזק לאירוע רב נפגעים בזמן ההילולה. מי שלא ראה וחווה את סדרי הגודל בל"ג בעומר במירון לא יוכל להבין שבנס הסתיימו האירועים בשנים קודמות ללא נפגעים. יותר מכך, חשבון הנפש הוא שכל כולנו. דם הוא דם ולא משנה מה הזהות הדתית ו/או הלאומית.

מותם של 45 איש באירוע הילולה במירון שבו יכלו היו האחראים לצפות את האסון העתיד להתרחש, לזהות את התנאים הפיזיים הלא מותאמים להיקף כזה של אירוע ולצפות את הכמויות האדירות של המוני המשתתפים אומרים דרשני. גם הציבור החרדי ובעיקר נבחרי הציבור החרדי, ראוי שיבינו כי יש להם אשם תורם משמעותי לתוצאות הטרגיות והמיותרות באירוע.

המצופה ממנהיגי ציבור שיפעלו באחריות לטובת שלום הציבור ולא רק מתוך עסקנות פוליטית. פרומו לשטחי ההפקר קיבלנו כבר בתקופת הקורונה כאשר המשטרה לא באמת הצליחה לאכוף את הנחיות המדינה הן במגזר החרדי והן במגזר הערבי. משהו חייב להשתנות מן השורש ויתכן והאירוע הטרגי במירון יהיה האירוע שיוביל למפנה שכן כבר קריאות מחאה מתוך הציבור החרדי כנגד נבחריו וכנגד המנהיגות החרדית כבר נשמעים לכל עבר.

מבחן התוצאה
ישנו מרכיב מרכזי לפיו מקבלי ההחלטות צריכים לקבל את ההחלטה באשר לחקירת האירוע. ממדי האסון ומותם של 45 קורבנות ומאות פצועים באירוע מחייב גם מחייב נקיטת צעד שאינו צעד שבשגרה. אם לחקור אז רק על ידי וועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה ולא שום בין כלאים אחר. וועדה שכזו כוחה הוא ברמה ההצהרתית לפיה המדינה נושאת באחריות לתוצאות קשות ומחליטה לבדוק ולחקור לעומק את כל האספקטים והממדים באירוע וזאת על מנת שאירוע כזה לא יחזור על עצמו.

התוצאה היא קשה מאד ולכן וועדת חקירה שתקום אם תקום מחויבת לאתר ולהצביע מהן סיבות השורש להתרחש האירוע המחדלי ולקבוע מהם הצעדים הבאים שעל המדינה ומוסדותיה לנקוט על מנת לסגור מידית את הפערים ולהימנע מהישנות אירוע שכזה בעתיד. אין ספק שוועדת חקירה ממלכתית סוברנית לקבוע גם אחריות אישית כלפי בעלי תפקידים שונים שכן בתוצאה שכזו ברור שמות אזרחים מחייב גם בדיקה האם הייתה התרשלות אישית של בעלי תפקידים.

אירוע מירון הוא לא הבעיה אלא הוא הסימפטום, משהו חברתי עגום פוקד אותנו, התנהלות מופקרת וחסרת רסן של חלק מנבחרי הציבור ומשרתי הציבור כלפי אזרחים שבחרו אותם. מוטב שיזכרו אותם אילו מבין קברניטי המדינה שנבחרו על ידי הציבור ולא משנה ימין או שמאל שהם כאן יומם וליל על מנת לדאוג לשלומם וביטחונם של האזרחים ולא על מנת לדאוג לעצמם!
 

אולי יעניין אותך גם