דעה | ההתיישבות בעוטף עזה תפקידה למנוע הקמת מדינה פלסטינית
פרצי האלימות מעזה הן חלק ממדיניות ישראלית להפריד את עזה מיו״ש. כל עוד אין אסטרטגיה לטיפול בשאלת המדינה הפלסטינית, תושבי עוטף עזה ימשיכו לסבול מנזק אגבי למדיניות הנוכחית
העימות של הימים האחרונים בעזה, מחזיר את ״שאלת עזה״ שוב למרכז השיח הציבורי. ובכן, שיח זה כולל קריאות להגביר את העצימות הצבאית של צה״ל מול חמאס בעזה. אינני מתכוון להכנס לדיון (האין סופי) מדוע עוד כוח צבאי לא יעזור. היינו שם, ניסינו, וזה לא עבד.
בפועל, בשנתיים האחרונות מה שעובד זה ״תמריץ״ כספי לחמאס ולתושבי עוטף עזה. בצורה כזו, ממשלת ישראל מרגיעה את שני צידי הגדר, ומאפשרת חיים ״נורמלים״ ככל שהמונח נורמלי נמתח לקצה שלו עבור תושבי עוטף עזה. נורמלי זה לא. את חמאס מתמרצים באמצעות כסף קטארי. את תושבי עוטף עזה באמצעות הטבות מס והטבות כספיות אחרות.
עם זאת, פלוני, מתוך תסכול , ובצדק, יכול לשאול מדוע ממשלת ישראל לא עושה יותר כדי לאפשר חיים נורמלים בעוטף עזה. ובכן, ראשית, ההנחה היא שאין אפס אלימות. זו ציפייה לא מציאותית ומי שמחזיק בה, נידון לאכזבה אין סופית. ולא משנה זהות הממשלה שתהיה בירושלים.
אז מה בעצם רוצה ממשלת ישראל מעזה? מה האסטרטגיה? האסטרטגיה הסדורה היחידה שיש לממשלות ישראל בעשורים האחרונים בעזה היא אחת - למנוע מדינה פלסטינית. הרעיון פשוט - אם עזה ויו״ש יהיו תחת אותו שלטון, תקום מדינה פלסטינית. ומדינה כזו, תייצר לישראל הרבה מאד בעיות ביטחוניות, שהבעיה של עוטף עזה כיום תראה שולית ביחס אליהן.
ואיך מונעים מדינה פלסטינית? צדקתם. מפרידים בין עזה ליו״ש. ביו״ש שולט אש״ף בעזה חמאס. ומדינת ישראל, על כל שירותי הביטחון שלה, דואגת שזה יהיה המצב. בכל מחיר. כן, גם במחיר הסבל של תושבי עוטף עזה. ואין בכך חדש. מדינת ישראל מיום היווסדה משתמשת בהתיישבות על הגבולות ככלי ליישום מדיניות ביטחונית. גם במחיר נזק אגבי לתושבי אותם יישובים.
ב2021 המשמעות היא שתושבי עוטף עזה משמשים חוצץ לא בפני עזה ודרום ישראל, אלא המכשול האחרון בפני מדינה פלסטינית. אם נרחיב את היריעה בדיון, השאלה שצריכים לשאול תושבי עוטף עזה אינה מה האסטרטגיה של ישראל בעזה, אלא מה האסטרטגיה של ישראל בשאלת המדינה הפלסטינית?
רק אסטרטגיה סדורה למדינה פלסטינית תתן לתושבי העוטף תשובות וודאות מסוימת לגבי עתידם. ושוב ניחשתם נכון. אין אחת כזו. לא במל״ל, לא במשרד רוה״מ ולא באף מקום אחר בשרשרת קבלת ההחלטות בירושלים.
מדינת ישראל נמנעת ככל הניתן מדיונים על שאלת מחקר זו. ביו״ש, ישנה תכנית אלון עוד משנת 1967, מאז לא השתנה כלום. בעזה אין בכלל תכנית וגם אין ממש תכנית איך מחברים את עזה ליו״ש בכל מדינה פלסטינית עתידית. גם לצה״ל אין תשובות מהמותן. מדובר באניגמה שכאמור, בישראל מעדיפים לא להתמודד עמה.
זו הסיבה, אם פלוני ישאל, מדוע ישראל מערימה קשיים על הבחירות הקרובות ברשות, מדוע צה״ל עוצר בכירים של חמאס ביו״ש (כי מפחדים שחמאס ישתלט על יו״ש בצורה לגיטימית כפי שעשה בעזה) ומדוע במערכות הבחירות האחרונות בישראל שאלת המדינה הפלסטינית בכלל לא עלתה לדיונים. אצל אף מפלגה כמעט.
אין ספק כי ״שאלת עזה״ נותרה לגיטימית בשיח הציבורי - ולא רק כאשר משוגרות רקטות. אלו הן רק סימפטום לבעיה רחבה יותר שבמעלה הדרך מגיעה לשאלת מדינה פלסטינית. עבור תושבי עוטף עזה, אין תשובה חכמה או קלה. היות וההתיישבות היא המחסום האחרון בפני מדינה פלסטינית, סיבובי אלימות כמו אלו שהיו בסופ״ש האחרון צפויים להתרחש גם בעתיד.