הבחירות ברשות: עוד לפני שהתברר האם אכן יתקיימו - אבו מאזן כבר מסתמן כמפסיד המרכזי

הרשות שילמה מחיר כבד של מאבקים פנימיים מרים ופגיעה בדימויה מבית ומחוץ תוך שהומחש הפער בינה לחמאס. עם זאת, ביטול הבחירות ברשות לא צפוי להוביל ל"אביב פלסטיני"

Palestinian President Mahmoud Abbas attends a virtual meeting with Palestinian factions over Israel and the United Arab Emirates' deal to normalise ties, in Ramallah in the Israeli-occupied West Bank September 3, 2020. Alaa Badarneh/Pool via REUTERS

לרגע נדמה היה כי הפעם המצב שונה. לאחר עשור וחצי של ניסיונות לעריכת בחירות ברשות הפלסטינית שהסתיימו כולם בכישלון חרוץ, נראה היה שהמאמץ אשר קודם בחצי השנה האחרונה אכן יישא פרי. רמזים לכך עלו בחודשים האחרונים בדמות נקיטת צעדים שלא נראו מאז בחירות 2006: קביעת מועדים לכלל מערכות הבחירות (הראשונה שבהן לפרלמנט הפלסטיני ב-22 במאי), גיבוש פנקס בוחרים, והרכבת רשימות מועמדים מטעם הגופים הפוליטיים.

ואולם, בשבועות האחרונים החלו להישמע זמירות המעלות בקרב פלסטינים רבים חשש שגם הפעם תסתיים "אפיזודת הבחירות" בלא כלום. ברקע לכך, רמיזות גוברות מצד הרשות לגבי האפשרות שתישקל דחיית או הקפאת הבחירות נוכח אי הסכמת ישראל לקיימן גם במזרח ירושלים כפי שהיה בעבר. הדבר מלווה במאמץ של הרשות להפעיל לחץ בינ"ל על ישראל כדי שתיעתר לתביעה בעניין ירושלים, ובקמפיין ציבורי והסברתי שנועד להכשיר את הקרקע לנסיגה אפשרית מהבחירות.

רוב הפלסטינים מתייחסים בציניות כלפי הניסיון הזה שמתואר כתירוץ שיאפשר ירידה מכובדת לכאורה מעץ הבחירות. המניע שמאחורי ההתקפלות האפשרית ברור: הפתח שרוי בשפל עמוק, מפוצל בין שלוש רשימות העוינות זו את זו וסובל מדימוי ירוד בעיני הציבור.

מנגד החמאס מפגינה אחדות שורה ומוטיבציה גבוהה לקצור הישג שיקדמה לעבר יעדה הנכסף - הנהגת כלל המערכת הפלסטינית. על הרקע הזה, מתפתחת ברשות חרדה מפני שחזור תקדים 2006 של תבוסה בקלפיות לחמאס שהסתיימה בהשתלטות התנועה על רצועת עזה ובגירוש הרשות מהאזור בקיץ 2007. 

[מיכאל מילשטיין. צלם: תומר שלום]

בנקודת הזמן הנוכחית קשה לקבוע האם הבחירות אכן ייערכו. עם זאת, נראה כי כבר עתה ניתן להכתיר את אבו מאזן כמפסיד המרכזי בהן: הרשות שילמה מחיר כבד של מאבקים פנימיים מרים ופגיעה בדימויה מבית ומחוץ תוך שהומחש הפער בינה לחמאס, וסביר כי תוצג כמי שהכשילה מהלך אסטרטגי שאמור היה להניב אחדות לאומית ודמוקרטיזציה של הזירה הפוליטית הפלסטינית.  

אם יוכרז בקרוב על דחיית הבחירות, סביר כי אבו מאזן לא יתמודד עם השלכות קשות במיוחד. הציבור מלכתחילה מפגין כלפיו חוסר אמון, אינו מעריך שהבחירות אכן יתקיימו ולפיכך גם לא צפוי לסבול ממפל ציפיות חריף. החמאס כך נראה צפויה לנקוט לשון חריפה נגד אבו מאזן ואף תנסה לקדם מחאה ציבורית נגד הרשות.

אולם מרחבי הפעולה וההשפעה של התנועה באיו"ש מוגבלים למדי, ולא סביר כי תצליח לעורר "אביב פלסטיני". יתרה מכך, גם המערכת הבינלאומית, ובכלל זאת ארה"ב והעולם הערבי, מפגינים עניין מוגבל בנושא הבחירות ברשות, ובמידה רבה אף יביעו אנחת רווחה נוכח ביטול מהלך שעלול היה לשחק לטובת מחנה האחים המוסלמים באזור.

ואולם ביטול הבחירות שנתפסות גם בעיני ישראל כמהלך אסטרטגי מסוכן אינו אמור להרגיע. המהלך הנוכחי משקף חוליים עמוקים בממשל הפלסטיני ומהווה אות אזהרה מפני איומים שעלולים להתפרץ בעתיד. מעבר לפער שניכר בין הפתח לחמאס, ממחישה התנהלות הרשות כמה בעיות יסוד.

אי קיומן של אסטרטגיה ברורה, תהליך קבלת החלטות סדור ותאימות בין היעדים המתוכנים למציאות בפועל, וכן העדרם של גורמים מאזנים לצד אבו מאזן שביכולתם למנוע "תאונות היסטוריות" טראומתיות כמו אלה שלהן הוא היה אחראי בעבר ועלולות להתפתח גם עתה. כל אלה מחדדים את הדאגה מפני התרחישים שעלולים להתפתח ב"יום שאחרי" אבו מאזן, כאשר הרשות תצטרך להפגין עוצמה, שיקול דעת ולכידות נוכח אתגרים מורכבים מבית ומחוץ.

ד"ר מיכאל מילשטיין משמש כראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א וכחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.