הפיצול של פתח מהווה סכנה להמשך שלטון אבו מאזן
במאמר שפורסם באתר INSS, דנים הכותבים יונתן צורף וקובי מיכאל על ההימור שלקח עבאס בהחלטה על קיום בחירות בשטחי הרשות, שעלולות במתכונתן הנוכחית לערער את הסדר הקיים
ישראל דיפנס
| 19/04/2021
צילום: Official Website of President Mahmoud Abbas
החלטת הנשיא הפלסטיני אבו מאזן לקיים בחירות מתבררת כהימור מסוכן. הוא הניח שהמהלומות שהונחתו על הפלסטינים בשנים האחרונות מצד ממשל טראמפ, איום הסיפוח הישראלי ונרמול היחסים בין ישראל למדינות ערביות, יאחדו את חלקי העם הפלסטיני וידחו את המשברים הפנימיים בתנועתו לעידן שאחריו. ראשי פת"ח וחמאס אף ניסו לקדם התמודדות ברשימה משותפת בבחירות. החלטת אבו מאזן לערוך בחירות הושפעה גם מלחץ שהופעל עליו על ידי האיחוד האירופי והמדינות התורמות ומחילופי הממשל בארצות הברית – הוא האמין שהיא תקרבו לממשל ביידן ותתרום להשבת היחסים עימו לתקופה שקדמה לנשיאות טראמפ.
ואולם, רעיון ההתמודדות ברשימה המשותפת נתקל בביקורת קשה בשני הארגונים וירד מסדר היום. אלא שבעוד חמאס הצליח, לאחר משבר קצר שארע בבחירות הפנימיות ליו"ר הארגון ברצועה, לאחד את השורות ולהתייצב כגוף אחד בפני ציבור הבוחרים, נחשפו כל השסעים הפנימיים בפת"ח. אבו מאזן, המהווה זה כשבע שנים יעד לביקורת נוקבת בציבור הרחב ובשורות הארגון, נקט סדרת פעולות שחיזקו מאוד את שליטתו בו, ברשות הפלסטינית ובאש"פ.
פעולות אלה פגעו קשות במעמדן של דמויות מרכזיות בארגון, ביניהן מקורבי מרואן ברע'ותי הנחשב סמל, אשתו פדוא, ונביל עמרו, שהיה יועצו. בשל חששם הגובר של אבו מאזן וסביבתו הקרובה מחוסר נאמנות, ענייני הרשות התנהלו על ידי חבורה אקסקלוסיבית וסגורה של נאמנים, באורח שעורר אנטגוניזם מצד פעילים בארגון ובציבור. אבו מאזן עצמו הצטייר כמי ששכח את האינטרס הלאומי והוא מתמקד בהישרדותו ומתפקד כמונרך הקובע בלעדית את סדר היום הפלסטיני.
ועתה, פת"ח נדרש לא רק להנהגה חדשה, אלא גם למדיניות חדשה ולהגברת כוח המשיכה שלה בקרב הצעירים, בוגרי האוניברסיטאות והמובטלים, שאינם מזהים אופק למימוש עצמי ולאומי. פת"ח אינו עוד תנועה המתמקדת בשחרור מכיבוש בלבד, אלא גוף הנושא על גבו אחריות בדומה למדינה, שעליו לדאוג לצרכים של ציבור גדול. הדברים אמורים גם לגבי חמאס, המודע כיום לאחריות האזרחית המוטלת עליו. התפתחויות אלה הן שלב נוסף בהתבגרות הפוליטית הפלסטינית, שהבחירות המתוכננות לחודשים הקרובים הן חלק ממנה.
עם זאת ספק אם ניתן לדבר על אובדן ההגמוניה או סוף דרכו של פת"ח. הארגון עודנו הבית הפוליטי של רבים. (חמאס, חרף התחזקותו, מתמודד אף הוא מירידה בשעורי התמיכה בו בעיקר ברצועת עזה, מתקשה לשכנע בהישגי ההתנגדות המזויינת, מחפש דרכי מאבק לא מזויינות בישראל, וכמו גופי האחים המוסלמים אחרים בעולם הערבי, סובלת מחשדנות יתר כלפיו.)
על רקע זה, נראה שהסיכוי לבטל את הבחירות או לדחות את עריכתן, כפי שניתן היה להעריך לפני הגשת רשימות המועמדים, הפך כמעט זניח אחריה. ברחוב מורגשת אווירת הבחירות והציבור, שהביע בהמוניו רצון להשתתף בהן (והוא מושפע אולי מהבחירות התכופות בישראל) מעלה את רף הציפיות להתחדשות בעקבותיהן. החלטה לבטלן או לדחותן תשים את אבו מאזן ואת פת"ח ללעג בעיני יריביהם הפוליטיים ובקרב הציבור הרחב ותציגם כחלשים וכחוששים מתוצאותיהן.
ניצחון חמאס בבחירות ואפילו התחזקות ניכרת שלו, כמו גם ערעור יציבותה של הרשות הפלסטינית ופגיעה ביכולת תפקודה בעקבותיהן, אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הישראלים. בין אם ממשלת ישראל הנוכחית מעדיפה את הסטטוס-קוו על פני התקדמות בתהליך המדיני עם הפלסטינים, ובין שממשלה חדשה תעדיף לחדש את התהליך, מבחינת ישראל עדיפה רשות פלסטינית יציבה, חזקה ומתפקדת.
ואולם, כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית באינטרסים שלה, ישראל יכולה, בתיאום עם ארצות הברית, מדינות באירופה, ירדן, מצרים ומדינות במפרץ, לנסות ולהשפיע על הכיוון בו ינווט אבו מאזן את הספינה. במקביל, על ישראל לגייס את כל הגורמים שקידום התהליך המדיני הוא חלק ממדיניות החוץ שלהם כדי להבהיר לאבו מאזן ולציבור הפלסטיני את ההשלכות החמורות שתהיינה לניצחון חמאס בבחירות על חיי היום יום של תושבי הגדה המערבית.
נכתב על ידי יוחנן צורף, עמית מחקר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), וקובי מיכאל, חוקר בכיר ועורך כתב העת ״עדכן אסטרטגי״ של המכון.
לקריאת המאמר המקורי והמלא באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
במאמר שפורסם באתר INSS, דנים הכותבים יונתן צורף וקובי מיכאל על ההימור שלקח עבאס בהחלטה על קיום בחירות בשטחי הרשות, שעלולות במתכונתן הנוכחית לערער את הסדר הקיים
צילום: Official Website of President Mahmoud Abbas
החלטת הנשיא הפלסטיני אבו מאזן לקיים בחירות מתבררת כהימור מסוכן. הוא הניח שהמהלומות שהונחתו על הפלסטינים בשנים האחרונות מצד ממשל טראמפ, איום הסיפוח הישראלי ונרמול היחסים בין ישראל למדינות ערביות, יאחדו את חלקי העם הפלסטיני וידחו את המשברים הפנימיים בתנועתו לעידן שאחריו. ראשי פת"ח וחמאס אף ניסו לקדם התמודדות ברשימה משותפת בבחירות. החלטת אבו מאזן לערוך בחירות הושפעה גם מלחץ שהופעל עליו על ידי האיחוד האירופי והמדינות התורמות ומחילופי הממשל בארצות הברית – הוא האמין שהיא תקרבו לממשל ביידן ותתרום להשבת היחסים עימו לתקופה שקדמה לנשיאות טראמפ.
ואולם, רעיון ההתמודדות ברשימה המשותפת נתקל בביקורת קשה בשני הארגונים וירד מסדר היום. אלא שבעוד חמאס הצליח, לאחר משבר קצר שארע בבחירות הפנימיות ליו"ר הארגון ברצועה, לאחד את השורות ולהתייצב כגוף אחד בפני ציבור הבוחרים, נחשפו כל השסעים הפנימיים בפת"ח. אבו מאזן, המהווה זה כשבע שנים יעד לביקורת נוקבת בציבור הרחב ובשורות הארגון, נקט סדרת פעולות שחיזקו מאוד את שליטתו בו, ברשות הפלסטינית ובאש"פ.
פעולות אלה פגעו קשות במעמדן של דמויות מרכזיות בארגון, ביניהן מקורבי מרואן ברע'ותי הנחשב סמל, אשתו פדוא, ונביל עמרו, שהיה יועצו. בשל חששם הגובר של אבו מאזן וסביבתו הקרובה מחוסר נאמנות, ענייני הרשות התנהלו על ידי חבורה אקסקלוסיבית וסגורה של נאמנים, באורח שעורר אנטגוניזם מצד פעילים בארגון ובציבור. אבו מאזן עצמו הצטייר כמי ששכח את האינטרס הלאומי והוא מתמקד בהישרדותו ומתפקד כמונרך הקובע בלעדית את סדר היום הפלסטיני.
ועתה, פת"ח נדרש לא רק להנהגה חדשה, אלא גם למדיניות חדשה ולהגברת כוח המשיכה שלה בקרב הצעירים, בוגרי האוניברסיטאות והמובטלים, שאינם מזהים אופק למימוש עצמי ולאומי. פת"ח אינו עוד תנועה המתמקדת בשחרור מכיבוש בלבד, אלא גוף הנושא על גבו אחריות בדומה למדינה, שעליו לדאוג לצרכים של ציבור גדול. הדברים אמורים גם לגבי חמאס, המודע כיום לאחריות האזרחית המוטלת עליו. התפתחויות אלה הן שלב נוסף בהתבגרות הפוליטית הפלסטינית, שהבחירות המתוכננות לחודשים הקרובים הן חלק ממנה.
עם זאת ספק אם ניתן לדבר על אובדן ההגמוניה או סוף דרכו של פת"ח. הארגון עודנו הבית הפוליטי של רבים. (חמאס, חרף התחזקותו, מתמודד אף הוא מירידה בשעורי התמיכה בו בעיקר ברצועת עזה, מתקשה לשכנע בהישגי ההתנגדות המזויינת, מחפש דרכי מאבק לא מזויינות בישראל, וכמו גופי האחים המוסלמים אחרים בעולם הערבי, סובלת מחשדנות יתר כלפיו.)
על רקע זה, נראה שהסיכוי לבטל את הבחירות או לדחות את עריכתן, כפי שניתן היה להעריך לפני הגשת רשימות המועמדים, הפך כמעט זניח אחריה. ברחוב מורגשת אווירת הבחירות והציבור, שהביע בהמוניו רצון להשתתף בהן (והוא מושפע אולי מהבחירות התכופות בישראל) מעלה את רף הציפיות להתחדשות בעקבותיהן. החלטה לבטלן או לדחותן תשים את אבו מאזן ואת פת"ח ללעג בעיני יריביהם הפוליטיים ובקרב הציבור הרחב ותציגם כחלשים וכחוששים מתוצאותיהן.
ניצחון חמאס בבחירות ואפילו התחזקות ניכרת שלו, כמו גם ערעור יציבותה של הרשות הפלסטינית ופגיעה ביכולת תפקודה בעקבותיהן, אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הישראלים. בין אם ממשלת ישראל הנוכחית מעדיפה את הסטטוס-קוו על פני התקדמות בתהליך המדיני עם הפלסטינים, ובין שממשלה חדשה תעדיף לחדש את התהליך, מבחינת ישראל עדיפה רשות פלסטינית יציבה, חזקה ומתפקדת.
ואולם, כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית באינטרסים שלה, ישראל יכולה, בתיאום עם ארצות הברית, מדינות באירופה, ירדן, מצרים ומדינות במפרץ, לנסות ולהשפיע על הכיוון בו ינווט אבו מאזן את הספינה. במקביל, על ישראל לגייס את כל הגורמים שקידום התהליך המדיני הוא חלק ממדיניות החוץ שלהם כדי להבהיר לאבו מאזן ולציבור הפלסטיני את ההשלכות החמורות שתהיינה לניצחון חמאס בבחירות על חיי היום יום של תושבי הגדה המערבית.
נכתב על ידי יוחנן צורף, עמית מחקר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), וקובי מיכאל, חוקר בכיר ועורך כתב העת ״עדכן אסטרטגי״ של המכון.
לקריאת המאמר המקורי והמלא באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
