סיבות לדאגה גדולה ערב השנה ה-74 לעצמאות ישראל 

טור אישי של עמיר רפפורט ערב יום עצמאות כולל גם מסקנות (וחוויות) מזווית אישית מסייברטק באיחוד האמירויות, "אחד האירועים המרגשים של חיי" 
 

ביקור יורש העצר של דובאי בכנס סייברטק

צילום: סייברטק

ביקור יורש העצר של דובאי בכנס סייברטק

ערב יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל יש תחושה כבדה: מצבנו הלאומי כבר היה טוב יותר בשנים קודמות, והרע עוד לפנינו. כמובן, שהדאגה המידית ביותר היא מפני נקמה איראנית ממשמשת ובאה, על רקע גל הפרסומים על תקיפות המיוחסות לישראל כנגד מטרות איראניות, והפעם: תקיפה על ספינת פיקוד איראנית סמוך לאריתריאה בים האדום, והשבתה של מערכת החשמל במתקן להעשרת אורניום בנתנאנז. לא פחות. 

זה מתווסף לחשבון הארוך והפתוח, שכולל גם את חיסול ראש תכנית הגרעין של איראן, ד"ר מחסן פחריזאדה, שיוחס גם כן לישראל לפני מספר חודשים, ואין ספור תקיפות על יעדים איראניים בסוריה. אז האם איראן מתכננת פיגוע נקמה מהדהד? הפרסום היזום של השב"כ והמוסד, גם הוא השבוע, על כך שאיראן מנסה לחטוף ישראלים באמצעות נערות פיתוי מדומות באינטרנט, חושף רק טפח קטן מהדאגה. יכול להיות שהאירנים מבשלים משהו כבד הרבה יותר.

ובתמונה הגדולה: נשאלת השאלה האם בכוחה של ישראל, למרות הפעולה המיוחסת לה בנתאנז, למנוע לאורך זמן את הפיכתה של איראן לגרעינית, על רקע ההודעה על העשרת אורניום לרמה של 60 אחוזים, וההסכם המחודש עם המעצמות, כולל ארה"ב, שממשמש ובא?

ובתמונה הכי רחבה: האם החוסן הלאומי של ישראלי נמצא במגמה ברורה של היחלשות? למרבה הצער, התשובה על כך היא בפירוש חיובית, משום שחוסן לאומי אינו מורכב רק מכמות מטוסים וממספר חיילים אלא גם מעניינים גורליים כמו יציבות שלטונית ולכידות חברתית. בתחומים אלה, כידוע, מצבנו, בכי רע.

על רקע תחושת המועקה שלי, הרמתי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל טלפון לאיש המודיעין מהמוערכים עלי ביותר לאורך עשרות שנים – אלוף במילואים עמוס גלעד. בין שלל תפקידיו היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן וראש האגף המדיני- ביטחוני במשרד הביטחון, תחת אינספור שרים. כיום, הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

"אנחנו לא נמצאים בפתחו של אסון", שיתף אותי גלעד בהערכתו המעודכנת ביותר. "אבל המצב הכללי של המדינה בהחלט לא טוב. נתחיל מה'בייסיק', איראן היא כיום האיום המרכזי על ישראל, ומאז שהצגתי את האיום לראשונה לראש הממשלה ב-1996, בנימין נתניהו, האיום הזה רק גדל בסדרי גודל. 

״כיום, יש לאיראנים מאות טילים שיכולים להגיע ישירות לישראל, וההצלחה שלנו לעצור את ההתבססות שלהם גם בסוריה היא מרשימה אבל לא אסטרטגית, משום שהאיום משם לא הוסר, והאיראנים ממשיכים במאמציהם שם. בנושא הגרעין, יש לאסטרטגיה הישראלית הצלחה מרשימה בעיכוב ארוך מאוד של התכנית האיראנית, באמצעות סדרה ארוכה של פעולות".

לדברי, גלעד, הוא מודאג מהפרסומים על תקיפות של יעדים איראניים, "בעבר, ידעה ישראל  לגזור על עצמה שתיקה בפעולות משמעותיות הרה היותר, כולל תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007, שהייתה תחת איפול כבד במשך שנים ארוכות. כעת, המדיניות המתגרה של ישראל היא גרועה מאוד. עדיף לשמור על שקט, כדי לא לפגוע בכבוד האיראני בנוסף לפגיעות פיסיות, ובכך לחייב אותם לנקום.

"הדיבורים המיותרים נראים לי מהצד כמו סימן נוסף להתרופפות שלטונית, תוצאה של המשבר חמור ביותר בדמוקרטיה הישראלית. זוהי סכנה של ממש לחוסנה של ישראל כעת". בנוסף, מונה עמוס גלעד עוד שתי סכנות מרכזיות בעיניו, ערב יום העצמאות ה-73: "גם המדיניות המתגרה במשטר ג'ו ביידן, שתוצאותיה באו לידי ביטוי גם בביקור הקריר של מזכיר ההגנה האמריקאי בישראל השבוע - היא בגדר שגיאה גדולה, בעיניי, ומעל לכל אני מודאג ממדיניות ההתגרות בירדן. 

״הסכם השלום עם הממלכה ההאשמית היה תמיד בעל החשיבות האסטרטגית ביותר מבחינת ישראל.  הוא מרחיק את החזית המזרחית מאות קילומטרים מאתנו וחוסך לנו הוצאות ביטחוניות של מיליארדי שקלים בכל שנה. ההתגרות בירדן, שנראית לי מכוונת, מסוכנת ושגויה ממש. ככלל, נראה לי שהחלטות הרות גורל מתקבלות גם משיקולים פוליטיים ואישיים, ללא פיקוח של הכנסת. בשל כך אני מודאג מאוד ביום העצמאות הזה". דברי עמוס גלעד. 

וכעת, 2000 קילומטר לכיוון דרום מזרח

החלטת הנשיא ביידן לאשר השבוע את מכירת מטוסי ה-אף 35 לאיחוד האמירויות הייתה צפויה. באופן אישי, שבתי נרגש מהמדינה שהיא בת הברית האיזורית החדשה הגלויה של ישראל (בשנת העצמאות ה-73 היו גם התפתחויות אסטרטגיות חיוביות!). 

קודם לכן, במשך חמשת החודשים האחרונים, ביליתי ימים ולילות בדובאי ובאבו דאבי בהפיכת הרעיון להעביר את כנס סייברטק העולמי בשנת הקורונה מתל אביב לאיחוד האמירויות - למציאות. כמייסד אירועי סייברטק ברחבי העולם (בנוסף למייסד ולעורך האחראי של "ישראל דיפנס"), הייתה זו חווייה תרבותית ועסקית מיוחדת במינה, שאת פרטיה המלאים עוד אספר בבוא היום. 

בינתיים, אשתף כי ההתרגשות הכללית מהאירוע הפיסי של סייברטק בדובאי הייתה משותפת לאלפי אנשים מחמישים מדינות בעולם (כולל משלחות ממרבית מדינות ערב לרגל סייברטק), לצד מאות ישראלים, ובהם ראש מערך הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה, יגאל אונא. הייתה זו התרגשות אותנטית וסוחפת. ללא ספק, אחד האירועים המרגשים של חיי. 

וכאשר לא חשבתי לזמן מה על הצרה האיראנית הגדולה, ועל הצרות מבית בישראל, הרגשתי כמי שמשחק תפקיד כלשהו בליבו של מזרח תיכון חדש, בדיוק כמו בחזון של שמעון פרס מתחילת שנות ה-90' במאה הקודמת.

יום עצמאות שמח!