דעה | תקיפה ישראלית באיראן - כך ישראל תוכל לעשות זאת
בסך הכל עדיפה האופציה הדיפלומטית, אם זו אפשרית. במידה ותכשל, האופציה הכי פחות גרועה מבחינת ממשל ביידן זה לתת לישראל להפציץ באיראן
אהוד עילם
| 01/04/2021
צילום: דובר צה״ל
איראן ממשיכה להפר את ההסכם הגרעיני מ-2015 תוך צבירת ידע ויכולת בדרך לייצור נשק גרעיני. יש חילוקי דעות, כולל בישראל, כמה זמן ייקח לאיראן לייצר נשק גרעיני ולהרכיבו על טיל קרקע - קרקע. לאיראן יש כבר טילי קרקע – קרקע שמסוגלים להגיע לישראל. ממשל ביידן מנסה לנהל משא ומתן עם איראן אבל זה נראה תקוע. איראן רוצה שארצות הברית תסיר תחילה את כל הסנקציות.
ממשל ביידן, עם כל הנכונות שלו לבצע ויתורים, כולל להסיר סנקציות רבות, לא מוכן לבצע זאת כצעד פתיחה. זה יקרין חולשה ויעודד את איראן לסרב לבצע ויתורים בעצמה, לגבי תוכנית הגרעין. יתכן ותהיה בהמשך פריצת דרך שתוביל למשא ומתן גלוי ואף כזה שיתנהל באופן יעיל ומהיר אבל גם אז יתכן ולא יהיה הסכם. ישראל לא רוצה שארצות הברית תחזור להסכם הגרעין ב- 2015, מה שעשוי לקרות.
ישראל רוצה הסכם משופר, שיכלול גם סעיפים שלא היו באותו הסכם כמו הגבלת תוכנית הטילים של איראן וריסון הפעילות שלה ברחבי המזרח התיכון, כמו בסוריה. ספק אם זה יקרה. איראן תתעקש מן הסתם לעסוק רק בסוגית הגרעין וממשל ביידן עשוי להשלים עם זה, בלית ברירה. לממשל ביידן יש סדר עדיפויות שבראשו רוסיה, סין, משבר האקלים וכמובן משבר הקורונה.
המזרח התיכון אינו בעדיפות גבוהה מבחינת ממשל ביידן, ולמעשה איראן בכלל ותוכנית הגרעין שלה בפרט הם הסיבה העיקרית שממשל ביידן עוסק במזרח התיכון כעת. (לא צפויה מוערבות ממשית שלו בסוגיה הפלסטינאית. אם כבר ממשל ביידן יהיה מעורב יותר בנוכחות האמריקאית בעיראק וסוריה, סוגיות של זכויות אזרח במדינות ערב והמלחמה בתימן) בינתיים איראן ממשיכה להתקדם בתוכנית הגרעין שלה.
גם אם הכוונה של איראן היא להשתמש בכך כקלף מיקוח כדי להשיג הסכם שמתאים לה, אם לא יושג הסכם איראן עשויה להחליט כי עדיף לה לחתור להשיג נשק גרעיני. איראן לא תעשה זאת באופן גלוי כדי שלא לספוג גינויים וסנקציות ובעיקר על מנת לצמצם את הסיכוי שתשתית הגרעין האיראנית תותקף. איראן תנסה להתגנב בחשאי לייצור נשק גרעיני או להיות ממש על הסף של ייצור נשק זה. מבחינת ישראל זו תהיה אולי ההתפתחות הגרועה ביותר בתולדותיה.
ישראל עמדה בעבר מול התפתחויות בטחוניות קשות כמו התעצמות של צבאות ערב, משברים עם הפטרון האמריקאי ועוד אבל נשק גרעיני איראני עשוי להיות הסכנה הגדולה ביותר שנשקפת לישראל אי פעם. אולי המשא ומתן של ממשל ביידן עם איראן יעלה על שרטון ולו בגלל העמדות הנוקשות של האיראנים. ישראל, בהנחה והיא מתנגדת למשא ומתן כזה, צריכה לנסות להרוויח זמן. ביולי יהיו בחירות באיראן ויהיה נשיא ושר חוץ חדש, שעשויים להיות קיצונים יותר וערמומים ומוכשרים פחות משר החוץ והנשיא הנוכחים, זריף ורוחאני, שמעמידים פנים של "מתונים".
גם אולי המנהיג העליון של איראן, חמינאי, ימות ומחליפו יהיה אף יותר קיצוני ממנו ביחס לאמריקה. יש נסיבות שונות שיכולות אפוא לגרום למשא ומתן לקרוס ואיראן אז עשויה להתגנב / לדהור לפצצה. אז ממשל ביידן יעמוד בפני שלוש אופציות גרועות: לתת לאיראן לייצר נשק גרעיני, להפציץ את איראן או לתת לישראל לעשות זאת. האופציה הכי פחות גרועה מבחינת ממשל ביידן זה לתת לישראל לעשות זאת ואז על ממשל ביידן לתת לה ארסנל מתאים.
אם ארצות הברית לא תתקוף באיראן אז ישראל, כצעד אחרון, עשויה לעשות זאת. לאור המרחק מישראל למטרות באיראן, יותר מאלף ק"מ, צה"ל ישען על חיל האוויר. המרחק לאיראן יחייב תדלוק אווירי ואולי יתאפשר גם באופן זמני, ולו בחירום, תדלוק על הקרקע במדינה סמוכה לאיראן, שגם חוששת מאיראן בעלת נשק גרעיני. אתגר נוסף יהיה להתגבר על ההגנה האווירית האיראנית ובעיקר מערכות 300 – S שלהם. אתגר נוסף יהיה לפצח את המיגון העבה שיש לחלק מאתרי הגרעין האיראניים כמו בפורדו.
בשביל משימה זו דרושות טקטיקות שונות. דרך אחת היא להשיג פצצה גדולה דייה שתחדור את המיגון. לארצות הברית יש פצצת קונוונציונלית אימתנית, ה- MOP , שתהיה מסוגלת לבצע משימה זו. כדי לשאת ולהשליך אותה צריך מפציץ כבד כמו – 2 – B או 52 – B, שלא נמצאים בחיל האוויר הישראלי. ממשל ביידן, עם כל רצונו למנוע מאיראן נשק גרעיני, עדיין עשוי לסרב למכור לישראל אפילו את ה- 52- B , מטוס מיושן בהרבה מה- 2 – B, שנמצא בשירות מבצעי מ- 1955.
בכל מקרה ידרש לישראל זמן להטמיע מפציצים כבדים כאלו, עם כל יכולת האלתור והכשרון הישראלי. בינתיים איראן עשויה לחתור לפצצה. בינתיים על ישראל לבקש מארצות הברית ולו את פצצת הענק, את ה- MOP . בקונגרס הקודם עלתה הצעה לתת פצצה זו לישראל. בהשוואה להטמעת מפציץ כבד קל יותר להטמיע את ה- MOP ולנסות להכניסה לשירות מבצעי בחיל האוויר הישראלי בהקדם האפשרי.
ניתן להשליך אותה ממטוס תובלה, 130 – C ולישראל יש ניסיון עשיר עם מטוס זה כך שאין בעיה של זמן ואילוצים כמו עם הטמעת מפציץ אמריקאי כבד. ברור לגמרי ששליחת מטוס תובלה להפציץ באיראן זה מבצע מסובך ומסוכן ביותר. אבל חיל האוויר עשוי לדכא את הנ"מ האיראני באופן כזה שיאפשר למטוס התובלה לחדור ולהשליך את ה – MOP.
עם כל הסיכונים של המבצע וחשש לאבידות כבדות בקרב צוותי האוויר וגם ההשלכות הידועות (מלחמה עם החיזבאללה, טרור איראני ועוד) כל זה עדיין מחיר נמוך יחסית בהשוואה למציאות של איראן עם נשק גרעיני.
בסך הכל עדיפה האופציה הדיפלומטית, אם זו אפשרית, כדי לצמצם ולדחות כמה שיותר את ההתפתחות של תוכנית הגרעין האיראנית. אבל מהלך זה עשוי להיכשל ולכן אופציה צבאית צריכה להיות מוכנה מראש, כדי להרתיע את איראן מייצור נשק גרעיני. אם איראן עדיין תנסה לייצר נשק גרעיני יהיה צורך להפציץ אותה, עם כל המחיר הכרוך בכך.
בסך הכל עדיפה האופציה הדיפלומטית, אם זו אפשרית. במידה ותכשל, האופציה הכי פחות גרועה מבחינת ממשל ביידן זה לתת לישראל להפציץ באיראן
צילום: דובר צה״ל
איראן ממשיכה להפר את ההסכם הגרעיני מ-2015 תוך צבירת ידע ויכולת בדרך לייצור נשק גרעיני. יש חילוקי דעות, כולל בישראל, כמה זמן ייקח לאיראן לייצר נשק גרעיני ולהרכיבו על טיל קרקע - קרקע. לאיראן יש כבר טילי קרקע – קרקע שמסוגלים להגיע לישראל. ממשל ביידן מנסה לנהל משא ומתן עם איראן אבל זה נראה תקוע. איראן רוצה שארצות הברית תסיר תחילה את כל הסנקציות.
ממשל ביידן, עם כל הנכונות שלו לבצע ויתורים, כולל להסיר סנקציות רבות, לא מוכן לבצע זאת כצעד פתיחה. זה יקרין חולשה ויעודד את איראן לסרב לבצע ויתורים בעצמה, לגבי תוכנית הגרעין. יתכן ותהיה בהמשך פריצת דרך שתוביל למשא ומתן גלוי ואף כזה שיתנהל באופן יעיל ומהיר אבל גם אז יתכן ולא יהיה הסכם. ישראל לא רוצה שארצות הברית תחזור להסכם הגרעין ב- 2015, מה שעשוי לקרות.
ישראל רוצה הסכם משופר, שיכלול גם סעיפים שלא היו באותו הסכם כמו הגבלת תוכנית הטילים של איראן וריסון הפעילות שלה ברחבי המזרח התיכון, כמו בסוריה. ספק אם זה יקרה. איראן תתעקש מן הסתם לעסוק רק בסוגית הגרעין וממשל ביידן עשוי להשלים עם זה, בלית ברירה. לממשל ביידן יש סדר עדיפויות שבראשו רוסיה, סין, משבר האקלים וכמובן משבר הקורונה.
המזרח התיכון אינו בעדיפות גבוהה מבחינת ממשל ביידן, ולמעשה איראן בכלל ותוכנית הגרעין שלה בפרט הם הסיבה העיקרית שממשל ביידן עוסק במזרח התיכון כעת. (לא צפויה מוערבות ממשית שלו בסוגיה הפלסטינאית. אם כבר ממשל ביידן יהיה מעורב יותר בנוכחות האמריקאית בעיראק וסוריה, סוגיות של זכויות אזרח במדינות ערב והמלחמה בתימן) בינתיים איראן ממשיכה להתקדם בתוכנית הגרעין שלה.
גם אם הכוונה של איראן היא להשתמש בכך כקלף מיקוח כדי להשיג הסכם שמתאים לה, אם לא יושג הסכם איראן עשויה להחליט כי עדיף לה לחתור להשיג נשק גרעיני. איראן לא תעשה זאת באופן גלוי כדי שלא לספוג גינויים וסנקציות ובעיקר על מנת לצמצם את הסיכוי שתשתית הגרעין האיראנית תותקף. איראן תנסה להתגנב בחשאי לייצור נשק גרעיני או להיות ממש על הסף של ייצור נשק זה. מבחינת ישראל זו תהיה אולי ההתפתחות הגרועה ביותר בתולדותיה.
ישראל עמדה בעבר מול התפתחויות בטחוניות קשות כמו התעצמות של צבאות ערב, משברים עם הפטרון האמריקאי ועוד אבל נשק גרעיני איראני עשוי להיות הסכנה הגדולה ביותר שנשקפת לישראל אי פעם. אולי המשא ומתן של ממשל ביידן עם איראן יעלה על שרטון ולו בגלל העמדות הנוקשות של האיראנים. ישראל, בהנחה והיא מתנגדת למשא ומתן כזה, צריכה לנסות להרוויח זמן. ביולי יהיו בחירות באיראן ויהיה נשיא ושר חוץ חדש, שעשויים להיות קיצונים יותר וערמומים ומוכשרים פחות משר החוץ והנשיא הנוכחים, זריף ורוחאני, שמעמידים פנים של "מתונים".
גם אולי המנהיג העליון של איראן, חמינאי, ימות ומחליפו יהיה אף יותר קיצוני ממנו ביחס לאמריקה. יש נסיבות שונות שיכולות אפוא לגרום למשא ומתן לקרוס ואיראן אז עשויה להתגנב / לדהור לפצצה. אז ממשל ביידן יעמוד בפני שלוש אופציות גרועות: לתת לאיראן לייצר נשק גרעיני, להפציץ את איראן או לתת לישראל לעשות זאת. האופציה הכי פחות גרועה מבחינת ממשל ביידן זה לתת לישראל לעשות זאת ואז על ממשל ביידן לתת לה ארסנל מתאים.
אם ארצות הברית לא תתקוף באיראן אז ישראל, כצעד אחרון, עשויה לעשות זאת. לאור המרחק מישראל למטרות באיראן, יותר מאלף ק"מ, צה"ל ישען על חיל האוויר. המרחק לאיראן יחייב תדלוק אווירי ואולי יתאפשר גם באופן זמני, ולו בחירום, תדלוק על הקרקע במדינה סמוכה לאיראן, שגם חוששת מאיראן בעלת נשק גרעיני. אתגר נוסף יהיה להתגבר על ההגנה האווירית האיראנית ובעיקר מערכות 300 – S שלהם. אתגר נוסף יהיה לפצח את המיגון העבה שיש לחלק מאתרי הגרעין האיראניים כמו בפורדו.
בשביל משימה זו דרושות טקטיקות שונות. דרך אחת היא להשיג פצצה גדולה דייה שתחדור את המיגון. לארצות הברית יש פצצת קונוונציונלית אימתנית, ה- MOP , שתהיה מסוגלת לבצע משימה זו. כדי לשאת ולהשליך אותה צריך מפציץ כבד כמו – 2 – B או 52 – B, שלא נמצאים בחיל האוויר הישראלי. ממשל ביידן, עם כל רצונו למנוע מאיראן נשק גרעיני, עדיין עשוי לסרב למכור לישראל אפילו את ה- 52- B , מטוס מיושן בהרבה מה- 2 – B, שנמצא בשירות מבצעי מ- 1955.
בכל מקרה ידרש לישראל זמן להטמיע מפציצים כבדים כאלו, עם כל יכולת האלתור והכשרון הישראלי. בינתיים איראן עשויה לחתור לפצצה. בינתיים על ישראל לבקש מארצות הברית ולו את פצצת הענק, את ה- MOP . בקונגרס הקודם עלתה הצעה לתת פצצה זו לישראל. בהשוואה להטמעת מפציץ כבד קל יותר להטמיע את ה- MOP ולנסות להכניסה לשירות מבצעי בחיל האוויר הישראלי בהקדם האפשרי.
ניתן להשליך אותה ממטוס תובלה, 130 – C ולישראל יש ניסיון עשיר עם מטוס זה כך שאין בעיה של זמן ואילוצים כמו עם הטמעת מפציץ אמריקאי כבד. ברור לגמרי ששליחת מטוס תובלה להפציץ באיראן זה מבצע מסובך ומסוכן ביותר. אבל חיל האוויר עשוי לדכא את הנ"מ האיראני באופן כזה שיאפשר למטוס התובלה לחדור ולהשליך את ה – MOP.
עם כל הסיכונים של המבצע וחשש לאבידות כבדות בקרב צוותי האוויר וגם ההשלכות הידועות (מלחמה עם החיזבאללה, טרור איראני ועוד) כל זה עדיין מחיר נמוך יחסית בהשוואה למציאות של איראן עם נשק גרעיני.
בסך הכל עדיפה האופציה הדיפלומטית, אם זו אפשרית, כדי לצמצם ולדחות כמה שיותר את ההתפתחות של תוכנית הגרעין האיראנית. אבל מהלך זה עשוי להיכשל ולכן אופציה צבאית צריכה להיות מוכנה מראש, כדי להרתיע את איראן מייצור נשק גרעיני. אם איראן עדיין תנסה לייצר נשק גרעיני יהיה צורך להפציץ אותה, עם כל המחיר הכרוך בכך.
