דעה | המוסד הימר על הסוס הלא נכון במקרה האיראני

פונקציית המטרה של המוסד היא לעכב את תכנית הגרעין של איראן ככל הניתן. נראה כי הפעולות שהביאו ליציאת ארה״ב מהסכמות הגרעין - גרמו דווקא להאצת התכנית

יוסי כהן ונתניהו בפגישה בשנת 2015 עם ג׳ון קרי, מזכיר המדינה דאז. צילום: US Department of State

מספר כתבות שפורסמו בימים האחרונים בדה-מרקר מטילות דופי במוסר של ראש המוסד המכהן, יוסי כהן. הטענות המרכזיות מופנות לקשרים של ראש המוסד עם אנשי עסקים עשירים. אם הטענות נכונות, הן רלוונטיות לבכירים נוספים לשעבר במוסד. חלקם עושים לביתם בשוק העסקי בזכות הקשרים שנוצרו בעת שירותם במוסד.

אבל לא בהיבט המוסרי של בכירי המוסד ברצוני לדון. אלא בטענה אחרת שעלתה בפרסומים המדוברים, לגבי הקשרים של כהן עם נתניהו. השאלה היא האם קשרים אלו גרמו למוסד להמר על הסוס הלא נכון מול אירן - היציאה מהסכם הגרעין בתקופת טראמפ. מהלך, שעל פי ראש המוסד הקודם, תמיר פרדו, האיץ את איראן לעבר פצצה.

בפרסומים, נטען כי הקשר של כהן עם נתניהו, לכאורה, מבוסס על נאמנות עיוורת מצידו של כהן כלפי נתניהו. אם הטענה נכונה, היא נכונה גם לראשי מוסד קודמים בהם ראובן שילוח, איסר הראל ומאיר עמית, מהאבות המייסדים של שירותי הביון הישראלים. אלו הגיעו לתפקידם בשל הקשר האישי עם ראש הממשלה דאז, בן גוריון. כלומר, הלוגיקה ״הפוסלת״ את כהן בגין קשר טוב עם נתניהו, פוסלת גם אותם. 

זאת ועוד, הקשר האישי בין ראש הממשלה לראש המוסד מובנה ״בין השורות״ בחקיקה בישראל - ראש המוסד הוא מינוי אישי של ראש הממשלה. מטבע הדברים, מינוי כזה מבוסס על קשר אישי בין שני הצדדים והיכולת לעבוד יחד. סביר להניח שרוה״מ לא יבחר ביודעין ראש מוסד שצפוי להעמיד לו משוכות בהמשך הדרך.

מהן משוכות? ובכן, ראש מוסד שלא יממש את המדיניות שרוה״מ מנסה לדחוף. בהקשר הנוכחי, תמיכה בקו הניצי של נתניהו כלפי איראן. נתניהו במידה רבה ממשיך את מדיניות אריאל שרון שמינה את מאיר דגן בתחילת ה2000 לעכב את תכנית הגרעין הצבאית של איראן.

את דגן החליף פרדו, שנחשב בעיני אחדים במערכת לשמרן באופן יחסי. פרדו, על פי אותם קולות, ניחן בראיה מדינית רחבה, וככזה, תמך בפעולות טקטיות אגרסיביות רק אם הן תומכות בתפיסתו המדינית. לא סתם התפתח מתח עם השנים בין פרדו לנתניהו שחלקו נחשף לתקשורת עוד בהיות פרדו ראש מוסד בתפקיד.  

נ׳, שהיה אמור להחליף את פרדו, הוחלף בדקה ה-90 על ידי כהן. על פי הכתבות בדה-מרקר, נ׳ לא היה מוכן להתחייב בפני נתניהו שיציג נאמנות עיוורת. נ׳, סגנו של פרדו במוסד, הולך איתו יחד גם היום בשוק עסקי הסייבר המסחרי. ייתכן כי ההחלפה ברגע האחרון הייתה בשל רצונו של נתניהו לראש מוסד שיותר נוח לעבוד איתו. על פי דה-מרקר, נאמנותו של כהן לנתניהו באה לידי ביטוי גם בקידום מתווה הגז, בשלהי כהונתו של כהן כראש המל״ל. טרם כניסתו לתפקיד רמס״ד.

גם אם נניח שבין כהן ונתניהו יש קשר אישי טוב, וזו הסיבה לבחירתו של כהן על פני נ׳, אין בזה פסול. כאמור, גם לחלק מראשי מוסד קודמים היה קשר טוב עם ראש הממשלה שהביא לבחירתם לתפקיד. ועדיין, ההנחה היא כי רמס״ד אמור להחזיק דעה עצמאית על המציאות.

האם כהן חשב בשנת 2017 שהיציאה מהסכמות הגרעין הייתה מעשה נבון? ובכן, גם אם טען זאת בהתבטאויות פומביות, קשה לדעת מה דעתו האמיתית בנושא. אם רמס״ד לא מסכים עם ראש הממשלה, יש לו שתי חלופות - ליישר קו או לפרוש. בסופו של יום, המוסד הוא זרוע ביצוע של הממשלה. רמס״ד מחוייב להביע דעתו האישית, אך זו רלוונטית עד שראש הממשלה מחליט איך לפעול.

האם ישראל יוצאת דופן בהקשר זה? זהו, שלא. אם נבחן את ארה״ב, נראה כי כל שינוי פרסונלי בבית הלבן, גורר חילופים בתפקידי ניהול שירותי הביון האמריקאים. גם מעבר לאוקיאנוס, הנשיא רוצה גופי ביצוע שיתמכו במדיניות החוץ שלו. סביר להניח שראש ה-CIA החדש, וויליאם ג'יי ברנס, יצטרך לתמוך בגישת ביידן כלפי איראן.

נחזור לישראל. לצד העיסוק הציבורי החשוב בטיב הקשרים של ראש מוסד עם אנשי עסקים, ישנה שאלה נוספת - האם קיימת הטייה מובנית בדעת המוסד כגוף ביון ממליץ לממשלה, בעקבות הכפיפות הישירה של ראש הארגון לראש הממשלה. הרי, אם רוה״מ לא יבחר רמס״ד ששונה ממנו בדעותיו, ואין סיבה שיעשה זאת, כיצד הציבור יכול להבטיח המלצה אובייקטיבית מצד המוסד לממשלה?

פלוני יטען, כי יש את הפיקוח של ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של הכנסת. זו ועדה של הכנסת, שאמורה לפקח על פעילות שירותי הביון, ולספק את הפרדת הרשויות הנדרשת בשלטון דמוקרטי. הוועדה, אמורה לפקח, בין היתר, שהמוסד מביא למקבלי ההחלטות מידע אובייקטיבי, על מנת למנוע את ההטייה המובנית בשל התלות של ראש המוסד בראש הממשלה.

אולם, גם כאן, תלוי מהו הרכב חברי הועדה ומהם האינטרסים הפוליטיים של חבריה. ככל שחבריה בקואליציה, כך יש להם אינטרס גדול יותר ליישר קו עם ראש הממשלה. כלומר, גם במתווה הנוכחי, עבודת הפיקוח על המוסד כוללת מרכיב מובנה של אינטרס פוליטי ואולי קשרים אישיים (עם רוה״מ או רמס״ד).

בין שמדובר בראש המוסד או בוועדת הכנסת המפקחת עליו, קשה להוציא מהמשוואה את הפן האנושי. הקשרים האישיים בין האנשים, האינטרסים הפוליטיים, ועוד. זה נכון דרך אגב לכל ראש מוסד, לכל הרכב וועדה בכנסת ולכל ראש ממשלה.

אם נחיל טענה זאת על הפעילות של המוסד בהקשר האיראני, כי אז שירות הביון פעל במכוון להביא את ארה״ב ליציאה מהסכם הגרעין. הימור, שהתברר כשגיאה. על פי פרדו, והנתונים בפועל הידועים לגבי תכנית הגרעין של איראן בשנים מאז, איראן האיצה את התכנית הצבאית מאז שטראמפ יצא מהסכמות הגרעין.

במילים אחרות, נראה כי במבחן התוצאה - המוסד הימר על הסוס הלא נכון. וכך גם הגורמים המפקחים על פעילותו, שהיו אמורים לדחוף לדרך הפעולה האפשרית הנכונה ביותר להשגת פונקציית המטרה. גם אם היא מנוגדת לדעתו של ראש הממשלה.

האם הכישלון טמון בהטייה המובנית בחקיקה הישראלית המכפיפה את ראש המוסד ישירות לראש הממשלה? או שמא, בשילוב המסוים כהן-נתניהו? אינני יודע. זו שאלה פתוחה שדורשת מחקר מצד אלו עם הסיווג המתאים, על מנת לגשת לתמלולי שיחות, הקלטות ומסמכים רלוונטים.

אין ספק כי מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה האם מתווה החקיקה הקיים בכל הקשור למינוי ראש מוסד ופיקוח על המוסד, מתאים לעת הנוכחית. כהן ואנשי המוסד אמנם זכו לאבק כוכבים בקרב הציבור הישראלי בעקבות תפיסת ארכיון הגרעין, מהלך שכאמור תמך את יציאת ארה״ב מההסכמות ב2017, אך בתמונה הגדולה יותר, שירות הביון החטיא את מטרתו - לעכב את תכנית הגרעין הצבאית של איראן ככל הניתן.

אולי יעניין אותך גם