״זה רק עניין של זמן עד שיבוא ניצול ג׳נוסייד ויתבע חברה ביטחונית ישראלית״
עורך הדין איתי מק, המקדיש את חייו לפיקוח ציבורי על ייצוא ביטחוני ישראלי ולחשיפת קשרי אספקת נשק וטכנולוגיה שהמדינה מספקת לכאורה למשטרים אפלים, מסביר ל״ישראל דיפנס״ שאם הדרך הנוכחית תימשך, המדינה עלולה למצוא את עצמה בצרות צרורות
מנדי קוגוסובסקי
| 29/03/2021
בני הרוהינגה במיאנמר. צילום: Foreign, Commonwealth & Development office Flickr/ commons.wikimedia/org
״החברות הביטחוניות בישראל חיות בבועה. אין להן הבנה שהרישיונות ממשרד הביטחון הם לא תעודת ביטוח לשום דבר. הסטנדרטים כאן נמוכים. אם ייקלעו לתסבוכת משפטית בחו״ל, אם ייתבעו על ידי אדם או גוף שנפגע מהציוד שלהם, לומר ׳קיבלתי אישור ממשרד הביטחון הישראלי׳ לא יהיה שווה כלום״. כך אומר ל״ישראל דיפנס״ איתי מק, עורך דין לזכויות אדם ופעיל בנושא פיקוח ציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי והגברת השקיפות בנושא.
כבר שנים שמק עומד בחוד החנית של הנושא בארץ (פרש בודד, אם תרצו, מלווה בקבוצה נאמנה של פעילי זכויות אדם), מנהל מאבק חסר פשרות ומגיש עתירה אחר עתירה כדי לחשוף את עסקאות הנשק והטכנולוגיה שישראל מקיימת לכאורה עם משטרים אפלים המפרים את החוק הבינלאומי. מוקדם יותר החודש, הוא רשם ניצחון.
באמצע חודש מרץ הודיעה חברת המודיעין הדיגיטלי סלברייט כי היא מפסיקה לייצא את הטכנולוגיה שלה לרוסיה ולבלארוס, זאת לאחר שמק חשף מסמכים רשמיים המוכיחים כי במכשירי ה-UFED שלה, המשמשים לשליפת ופענוח נתונים ממכשירים ניידים, נעשה שימוש כדי לפרוץ לטלפונים של פעילי אופוזיציה הקשורים למתנגד המשטר ויריבו העיקרי של פוטין, אלכסיי נבלני.
בנוסף, לפני כחצי שנה חשף מק כי טכנולוגיית החברה נמכרה ל״וועדת החקירות של הפדרציה הרוסית״, גוף הכפוף ישירות לנשיא פוטין אשר תפקידו הרשמי הוא לחקור פשעים חמורים, אך בפועל ״מהווה את אחד הכלים העיקריים של פוטין לביצוע רדיפה פוליטית ורדיפת מיעוטים, ולהעמדה לדין והפללה של ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם״, כך על פי מק. ראש הארגון, אלכסנדר בסטריקין, נמצא תחת סנקציות של ארה״ב (משנת 2017) וכן של האיחוד האירופי (ממרץ השנה).
עוד קודם לכן, באוגוסט 2020, חשף מק את המכירות של סלברייט לשירותי הביטחון של בלארוס, בה שולט ביד ברזל מאז שנת 1994 אלכסנדר לוקשנקו, המכונה ״הדיקטטור האחרון של אירופה״. גם היא תחת סנקציות של ארה״ב ושל האיחוד האירופי, שאף הטיל אמברגו על ייצוא ביטחוני למדינה.
״להערכתי, מה שנחשף עד עכשיו יתברר רק כקצה הקרחון״
על פניו, כאמור, ניצחון יפה של מק, אך הוא מסרב להתרגש. מבחינתו זה לא נגמר. ״כן, מדובר בהצלחה, סלברייט בכל זאת נאלצים לוותר כאן על לקוחות מרכזיים שהודיעו כי לא ימכרו להם יותר, אבל יש כאן שאלה נוספת: מה יעשו עם כל מכשירי ה-UFED הקיימים, שלפי דיווחים של וועדת החקירות נמצאים בכל מיני מקומות נידחים ברוסיה? אחת הדרישות בעתירה שלי היא שישביתו או יאספו את המכשירים. אולי זה קצת פחות ריאלי לאסוף אותם, אבל להבנתי יש קוד השבתה מרחוק. אם לא יעשו את זה, הנזק ימשיך להיות עצום, מה שנחשף עד עכשיו כנראה יתברר, להערכתי, רק כקצה הקרחון. לכן, אני ממשיך עם העתירה עד שהחברה תודיע מה היא עושה.
״מה שאני לא מבין, זה למה צריך עתירות וחשיפות של התקשורת בשביל שינוי מדיניות?״ תוהה מק. ״איך הם לא חוששים מאמברגו ומהסנקציות האמריקאיות? הרי מבחינה מעשית, אם חברה רוצה לפעול בארה״ב היא חייבת לציית לסנקציות שלה, אסור לעשות עסקים כאלה. בטכנולוגיות של סלברייט, למשל, משתמשים הרבה גורמים בארה״ב, כמו רשות ההגירה. אם הם עושים עסקים עם מדינות ברשימה השחורה, הם עלולים לאבד את ארה״ב מבחינה כלכלית וגם מבחינת הלגיטימיות שלהם, מה גם שרוסיה, וזכויות אדם בכלל, הם נושא חם עכשיו בממשל ביידן״.
עו״ד איתי מק. צילום: באדיבות המצולם
סיפור הציוד שנותר מאחור ועלול לשמש להפרות זכויות אדם מהדהד פרסום עדכני נוסף בנושא. בתחילת החודש חשף ה״ניו יורק טיימס״ את הטכנולוגיות ואמצעי הלחימה המתוחכמים בהם השתמשו הגנרלים במיאנמר כדי לבצע את ההפיכה בחודש פברואר, המשרתים אותם גם כדי לשמר את שלטונם האיתן. על פי הדיווח, בין היתר נעשה שימוש במל״טים תוצרת ישראל ובטכנולוגיות מעקב דו-שימושיות של החברות הביטחוניות המקומיות.
על פי פרסומים שונים, הייצוא הביטחוני הישראלי למיאנמר התרחב מאוד מאז שנת 2015, חרף היותה תחת אמברגו נשק מטעם האיחוד האירופי וכן תחת סנקציות אמריקניות. משרד הביטחון אמנם הפסיק את הייצוא למדינה בשנת 2018, אך הציוד הישראלי עדיין שם, לפחות חלקו. ועוד משהו: אמנם עכשיו ההפיכה היא הנושא שנמצא בכותרות ומעורר ביקורת עולמית גוברת (רק שלשום נהרגו למעלה מ-100 מפגינים מכוחות הצבא), אבל אסור לשכוח את הטרגדיה הנוספת שמתחוללת במיאנמר, הטיהור האתני (על פי הגדרות של האו״ם וארה״ב) של בני הרוהינגה.
״תמיד בארץ הם בדיליי״, אומר מק. ״מסוף 2016 כבר התחילו לשרוף כפרים של בני הרוהינגה. אני הגשתי עתירה להפסיק את הייצוא עוד בינואר 2017, אחרי שהתפרסמו דוחות של הרווארד ושל עוד חוקרים מכובדים שכבר התריעו מג׳נוסייד שמתרחש, אבל בארץ התעלמו והמשיכו כרגיל. באוגוסט 2017 המצב בבורמה עלה שלב (מק מתייחס למדינה בשמה המסורתי, שכן החונטה הצבאית היא זו ששינתה אותו ל״מיאנמר״, מ״ק), והג׳נוסייד הפך לרחב היקף.
"רק ב-2018 כל החברות הישראליות עזבו, פספסנו ביותר מחצי שנה. נכון, העמדה היא שמלכתחילה לא היו צריכים להיכנס למקום כזה, שידוע בהפרות שלו ונמצא תחת סנקציות, אבל זה מדהים איך אף פעם לא יוצאים בזמן. זה כבר מכוח האינרציה״.
ש: הדו״ח השנתי האחרון של SIPRI (המכון הבינ״ל לחקר השלום בסטוקהולם) חשף שישראל סיפקה 69% מייבוא הנשק של אזרבייג׳אן בשנת 2020. פרסומים שונים מדברים על מל״טים מתאבדים ועוד אמצעי לחימה רבים שמשמשים אותה במלחמה בארמנים בנגורנו-קרבאך.
מק: ״אזרבייג׳אן היא אחד הסיפורים הקשים והמשמעותיים של הייצוא הביטחוני. שר הביטחון האזרי פרסם שיש שם מפעל לייצור מל״טים ישראלים, משרד הביטחון שלהם כל הזמן מפרסם שם תמונות של נשקים ישראלים. בתהלוכת הניצחון הצבאית שלהם בחודש דצמבר, לאחר שניצחו בנגורנו-קרבאך, היה אפשר לראות את כל האמל״ח הישראלי. אבל מעבר למלחמה הזו – מדובר בדיקטטורה שמאיימת למעשה על ארמניה כולה, אותה מדינה שכבר עברה ג׳נוסייד. היא מתקרבת לאיראן, לטורקיה, לרוסיה, כבר לא מדובר במדינה שנמצאת בצד הפרו-מערבי כמו בעבר. הכנתי כבר הוראת שעה לעצור את הייצוא הביטחוני לאזרבייג׳אן, שאנסה לקדם בממשלה הבאה. הסיפור הזה לא יכול להימשך יותר״.
״החברות ׳נסחטות׳ על ידי משרד הביטחון״
מק עומד על יחסי הגומלין בין המדינה והייצוא הביטחוני שלה, והחברות היצרניות עצמן. ״מדובר בהסכמי גב-אל-גב של הממשלות: קודם כל נחתם הסכם הייצוא עם נציגים של משרד הביטחון, ואז ממלאים את הפרטים לגבי מי מספק מה. מנתח העוגה העולמית של התקציבים הביטחוניים שנשאר לישראל, משרד החוץ והביטחון מחליטים איך לפרוס לחברות. לכאורה, יש פה שילוב אינטרסים בין החברות למשרד הביטחון, אבל התמונה מורכבת יותר.
״באיזשהו מקום, החברות עצמן ׳נסחטות׳ על ידי משרד הביטחון: אם לא יעבדו איפה שמשהב״ט רוצה – אולי לא יקבלו את פרוסות העוגה במקומות הטובים יותר? מה יש לחברה טכנולוגית ישראלית לחפש בבנגלדש, לדוגמא? מדינה ענייה, שוק קטן, קשה לי להאמין שיש פה רווח משמעותי ששווה להם את זה. לכן, אני מבין את זה באופן שמאחורי הקלעים אומרים להן ׳תעבדו איפה שאנחנו מבקשים, אחרת ניתן רישיונות לחברות אחרות׳. מי שרוצה לשאת חן, צריך לשתף פעולה״.
ש: אז מה בעצם צפוי לנו? לאן כל העסק הזה הולך?
נושא הציוד שנשאר במדינות אליהן הופסק הייצוא זה משהו שימשיך לרדוף את החברות, והן ייטיבו עם עצמן אם יפתרו את הפלונטר כמה שיותר מהר״, אומר מק, ומטיל פצצה משפטית ואתית נוספת: ״זה רק עניין של זמן עד שיבוא ניצול של המעשים האיומים במדינה כלשהי כמו רוסיה, הונג קונג, דרום סודן, אינדונזיה (לגבי כל הנזכרות כאן, ועוד רבות, הגיש מק עתירות הדורשות לחשוף את הקשר הישראלי הביטחוני לכאורה, מ״ק), ויתבע את אחת מהחברות על הפרת זכויות אדם. זה יכול להיות פעיל מחאה שפרצו לו לטלפון לאסוף מידע, או אדם ששרד עינויים, או שבני משפחתו מתו בגלל הנשק.
״נשאלת השאלה, מה האחריות התאגידית והמשפטית של החברות, כאשר הן משרתות משטרים וארגונים המבצעים הפרות זכויות אדם? ולא רק זה – מי יגן עליהן? משרד הביטחון? בג״צ? לצורך הדוגמא, נניח שבג״צ ידחה עתירה שלי בנוגע לנשק ישראלי בדרום סודן, ואז יבוא פליט משם שמתגורר כיום במדינה שלישית, ויגיש תביעה באותה מדינה נגד החברה הישראלית שמכרה את הנשק? מה יגידו, שבג״צ אמר שזה בסדר? ולכן, צריך להעלות את הסטנדרטים, לפעול על פי הדין הבינלאומי, ליישר קו עם המדיניות האמריקנית, האירופאית.
״נשווה את התעשיות הביטחוניות והדו-שימושיות לחברת תרופות: השאיפה היא לא אישור של התרופה על ידי משרד הבריאות, אלא אישור של ה-FDA. זו תעודת ביטוח שהמוצר תקין, ואם ישנה בעיה, יש אז ה-FDA אישר, יש גורם משמעותי שקובע סטנדרט בינלאומי שעומד מאחורי הדברים. יש כאן בועה שתתפוצץ ברגע שהחברה הראשונה תסתבך. אם עושים משהו שלא עולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי, הטענה ׳פעלנו על פי כללי המשפט הישראלי׳ לא תחזיק מים״.
ש: ושינוי כזה הוא משהו שמשרד הביטחון ומשרד החוץ יעשו לדעתך?
״זה מאוד קשה לבוא ולעשות שינוי כזה במשרדי ממשלה, שיש להם די.אן.איי ארגוני ותרבותי מסוים של עשרות שנים. לא בטוח שיש שם את האנשים הנכונים, בעלי שיעור הקומה, שיכולים להוביל שינוי. משרד הביטחון ומשרד החוץ לא מקשיבים, לא מתקדמים עם הזמנים. אבל הפוטנציאל לשינוי כן יכול לבוא מהחברות עצמן. חוץ מהחשש לתסבוכת משפטית, יש פה את האתיקה, את המוסריות – אני מאמין שבאופן כללי העובדים, גם הבכירים, הם אנשים נורמטיביים שרוצים להתפרנס מעבודה במקום מכובד, להיות אנשים רגילים שעובדים בחברה רגילה וטובה.
״אני לא חושב שהם העלו בדמיונם שיהיו מעורבים בסיוע למשטרים איומים כאלה שאונסים, רוצחים, מבצעים כל מיני זוועות – זה משהו שבהחלט עלול להרתיע. ברגע שהדברים האלו נחשפו, אנשים מוכשרים יחשבו פעמיים אם לבוא לעבוד במקום כזה. זה לא באינטרס של החברה. ואני חושב שגם החברות עצמן, חלקן לפחות, היו שמחות לעבוד בשביל לקוחות לגיטימיים ונורמליים. אציין בהקשר הזה לחיוב את סלברייט, שרואה את עצמה כחברה אזרחית, והיא זו שהודיעה על הפסקת הייצוא לרוסיה וגם להונג קונג מוקדם יותר. אף גורם חיצוני לא חייב אותה.
"באתרים של חברות שונות ניתן לראות התייחסויות לקוד אתי, מתחילים להבין את העניין. אני לא אומר שצריך להפסיק את הייצוא הביטחוני, אבל כן צריך לעשות את זה בצורה הנכונה, באופן בעל לגיטימיות בינלאומית, לקחת אחריות על מה שעושים ועל ההשלכות״.
*ממשרד הביטחון לא התקבלה תגובה לכתבה עד למועד פרסומה.
מחברת סלברייט נמסר בתגובה:
״הטכנולוגיה שינתה משמעותית את עבודת גופי השיטור ואכיפת החוק, וככל שהעולם נעשה דיגיטלי יותר, הטכנולוגיה שלנו מעורבת בפענוח יותר ויותר מקרי פשע, ומסייעת ללקוחותינו לקדם צדק וחברה בטוחה מדי יום. הפתרונות של סלברייט, המשמשים אלפי סוכנויות אכיפת חוק מובילות, מסייעים מדי שנה למיליוני חקירות ברחבי העולם, בפענוח פשעים חמורים – ניצול ילדים, אונס ואלימות במשפחה, מאבק בטרור, סחר בבני אדם ועוד ועוד. אלפי לקוחותינו הגלובליים מחוייבים לשימוש חוקי בטכנולוגיה, כדי לשמור על עולם בטוח יותר.
על מנת להבטיח שהטכנולוגיה שלנו משמשת אך ורק למטרה לשמה נוצרה – הגנה על בטחון הציבור והצלת חיים – פיתחנו מנגנוני בקרה חזקים, תהליכים ויכולות טכנולוגיות שונות.
המחוייבות שלנו בסלברייט מוקדשת כולה למשימתנו העיקרית ולערכים של הגנה על חיים והצלתם, קידום הצדק ושמירה על פרטיות המידע״.
עורך הדין איתי מק, המקדיש את חייו לפיקוח ציבורי על ייצוא ביטחוני ישראלי ולחשיפת קשרי אספקת נשק וטכנולוגיה שהמדינה מספקת לכאורה למשטרים אפלים, מסביר ל״ישראל דיפנס״ שאם הדרך הנוכחית תימשך, המדינה עלולה למצוא את עצמה בצרות צרורות
בני הרוהינגה במיאנמר. צילום: Foreign, Commonwealth & Development office Flickr/ commons.wikimedia/org
״החברות הביטחוניות בישראל חיות בבועה. אין להן הבנה שהרישיונות ממשרד הביטחון הם לא תעודת ביטוח לשום דבר. הסטנדרטים כאן נמוכים. אם ייקלעו לתסבוכת משפטית בחו״ל, אם ייתבעו על ידי אדם או גוף שנפגע מהציוד שלהם, לומר ׳קיבלתי אישור ממשרד הביטחון הישראלי׳ לא יהיה שווה כלום״. כך אומר ל״ישראל דיפנס״ איתי מק, עורך דין לזכויות אדם ופעיל בנושא פיקוח ציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי והגברת השקיפות בנושא.
כבר שנים שמק עומד בחוד החנית של הנושא בארץ (פרש בודד, אם תרצו, מלווה בקבוצה נאמנה של פעילי זכויות אדם), מנהל מאבק חסר פשרות ומגיש עתירה אחר עתירה כדי לחשוף את עסקאות הנשק והטכנולוגיה שישראל מקיימת לכאורה עם משטרים אפלים המפרים את החוק הבינלאומי. מוקדם יותר החודש, הוא רשם ניצחון.
באמצע חודש מרץ הודיעה חברת המודיעין הדיגיטלי סלברייט כי היא מפסיקה לייצא את הטכנולוגיה שלה לרוסיה ולבלארוס, זאת לאחר שמק חשף מסמכים רשמיים המוכיחים כי במכשירי ה-UFED שלה, המשמשים לשליפת ופענוח נתונים ממכשירים ניידים, נעשה שימוש כדי לפרוץ לטלפונים של פעילי אופוזיציה הקשורים למתנגד המשטר ויריבו העיקרי של פוטין, אלכסיי נבלני.
בנוסף, לפני כחצי שנה חשף מק כי טכנולוגיית החברה נמכרה ל״וועדת החקירות של הפדרציה הרוסית״, גוף הכפוף ישירות לנשיא פוטין אשר תפקידו הרשמי הוא לחקור פשעים חמורים, אך בפועל ״מהווה את אחד הכלים העיקריים של פוטין לביצוע רדיפה פוליטית ורדיפת מיעוטים, ולהעמדה לדין והפללה של ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם״, כך על פי מק. ראש הארגון, אלכסנדר בסטריקין, נמצא תחת סנקציות של ארה״ב (משנת 2017) וכן של האיחוד האירופי (ממרץ השנה).
עוד קודם לכן, באוגוסט 2020, חשף מק את המכירות של סלברייט לשירותי הביטחון של בלארוס, בה שולט ביד ברזל מאז שנת 1994 אלכסנדר לוקשנקו, המכונה ״הדיקטטור האחרון של אירופה״. גם היא תחת סנקציות של ארה״ב ושל האיחוד האירופי, שאף הטיל אמברגו על ייצוא ביטחוני למדינה.
״להערכתי, מה שנחשף עד עכשיו יתברר רק כקצה הקרחון״
על פניו, כאמור, ניצחון יפה של מק, אך הוא מסרב להתרגש. מבחינתו זה לא נגמר. ״כן, מדובר בהצלחה, סלברייט בכל זאת נאלצים לוותר כאן על לקוחות מרכזיים שהודיעו כי לא ימכרו להם יותר, אבל יש כאן שאלה נוספת: מה יעשו עם כל מכשירי ה-UFED הקיימים, שלפי דיווחים של וועדת החקירות נמצאים בכל מיני מקומות נידחים ברוסיה? אחת הדרישות בעתירה שלי היא שישביתו או יאספו את המכשירים. אולי זה קצת פחות ריאלי לאסוף אותם, אבל להבנתי יש קוד השבתה מרחוק. אם לא יעשו את זה, הנזק ימשיך להיות עצום, מה שנחשף עד עכשיו כנראה יתברר, להערכתי, רק כקצה הקרחון. לכן, אני ממשיך עם העתירה עד שהחברה תודיע מה היא עושה.
״מה שאני לא מבין, זה למה צריך עתירות וחשיפות של התקשורת בשביל שינוי מדיניות?״ תוהה מק. ״איך הם לא חוששים מאמברגו ומהסנקציות האמריקאיות? הרי מבחינה מעשית, אם חברה רוצה לפעול בארה״ב היא חייבת לציית לסנקציות שלה, אסור לעשות עסקים כאלה. בטכנולוגיות של סלברייט, למשל, משתמשים הרבה גורמים בארה״ב, כמו רשות ההגירה. אם הם עושים עסקים עם מדינות ברשימה השחורה, הם עלולים לאבד את ארה״ב מבחינה כלכלית וגם מבחינת הלגיטימיות שלהם, מה גם שרוסיה, וזכויות אדם בכלל, הם נושא חם עכשיו בממשל ביידן״.
עו״ד איתי מק. צילום: באדיבות המצולם
סיפור הציוד שנותר מאחור ועלול לשמש להפרות זכויות אדם מהדהד פרסום עדכני נוסף בנושא. בתחילת החודש חשף ה״ניו יורק טיימס״ את הטכנולוגיות ואמצעי הלחימה המתוחכמים בהם השתמשו הגנרלים במיאנמר כדי לבצע את ההפיכה בחודש פברואר, המשרתים אותם גם כדי לשמר את שלטונם האיתן. על פי הדיווח, בין היתר נעשה שימוש במל״טים תוצרת ישראל ובטכנולוגיות מעקב דו-שימושיות של החברות הביטחוניות המקומיות.
על פי פרסומים שונים, הייצוא הביטחוני הישראלי למיאנמר התרחב מאוד מאז שנת 2015, חרף היותה תחת אמברגו נשק מטעם האיחוד האירופי וכן תחת סנקציות אמריקניות. משרד הביטחון אמנם הפסיק את הייצוא למדינה בשנת 2018, אך הציוד הישראלי עדיין שם, לפחות חלקו. ועוד משהו: אמנם עכשיו ההפיכה היא הנושא שנמצא בכותרות ומעורר ביקורת עולמית גוברת (רק שלשום נהרגו למעלה מ-100 מפגינים מכוחות הצבא), אבל אסור לשכוח את הטרגדיה הנוספת שמתחוללת במיאנמר, הטיהור האתני (על פי הגדרות של האו״ם וארה״ב) של בני הרוהינגה.
״תמיד בארץ הם בדיליי״, אומר מק. ״מסוף 2016 כבר התחילו לשרוף כפרים של בני הרוהינגה. אני הגשתי עתירה להפסיק את הייצוא עוד בינואר 2017, אחרי שהתפרסמו דוחות של הרווארד ושל עוד חוקרים מכובדים שכבר התריעו מג׳נוסייד שמתרחש, אבל בארץ התעלמו והמשיכו כרגיל. באוגוסט 2017 המצב בבורמה עלה שלב (מק מתייחס למדינה בשמה המסורתי, שכן החונטה הצבאית היא זו ששינתה אותו ל״מיאנמר״, מ״ק), והג׳נוסייד הפך לרחב היקף.
"רק ב-2018 כל החברות הישראליות עזבו, פספסנו ביותר מחצי שנה. נכון, העמדה היא שמלכתחילה לא היו צריכים להיכנס למקום כזה, שידוע בהפרות שלו ונמצא תחת סנקציות, אבל זה מדהים איך אף פעם לא יוצאים בזמן. זה כבר מכוח האינרציה״.
ש: הדו״ח השנתי האחרון של SIPRI (המכון הבינ״ל לחקר השלום בסטוקהולם) חשף שישראל סיפקה 69% מייבוא הנשק של אזרבייג׳אן בשנת 2020. פרסומים שונים מדברים על מל״טים מתאבדים ועוד אמצעי לחימה רבים שמשמשים אותה במלחמה בארמנים בנגורנו-קרבאך.
מק: ״אזרבייג׳אן היא אחד הסיפורים הקשים והמשמעותיים של הייצוא הביטחוני. שר הביטחון האזרי פרסם שיש שם מפעל לייצור מל״טים ישראלים, משרד הביטחון שלהם כל הזמן מפרסם שם תמונות של נשקים ישראלים. בתהלוכת הניצחון הצבאית שלהם בחודש דצמבר, לאחר שניצחו בנגורנו-קרבאך, היה אפשר לראות את כל האמל״ח הישראלי. אבל מעבר למלחמה הזו – מדובר בדיקטטורה שמאיימת למעשה על ארמניה כולה, אותה מדינה שכבר עברה ג׳נוסייד. היא מתקרבת לאיראן, לטורקיה, לרוסיה, כבר לא מדובר במדינה שנמצאת בצד הפרו-מערבי כמו בעבר. הכנתי כבר הוראת שעה לעצור את הייצוא הביטחוני לאזרבייג׳אן, שאנסה לקדם בממשלה הבאה. הסיפור הזה לא יכול להימשך יותר״.
״החברות ׳נסחטות׳ על ידי משרד הביטחון״
מק עומד על יחסי הגומלין בין המדינה והייצוא הביטחוני שלה, והחברות היצרניות עצמן. ״מדובר בהסכמי גב-אל-גב של הממשלות: קודם כל נחתם הסכם הייצוא עם נציגים של משרד הביטחון, ואז ממלאים את הפרטים לגבי מי מספק מה. מנתח העוגה העולמית של התקציבים הביטחוניים שנשאר לישראל, משרד החוץ והביטחון מחליטים איך לפרוס לחברות. לכאורה, יש פה שילוב אינטרסים בין החברות למשרד הביטחון, אבל התמונה מורכבת יותר.
״באיזשהו מקום, החברות עצמן ׳נסחטות׳ על ידי משרד הביטחון: אם לא יעבדו איפה שמשהב״ט רוצה – אולי לא יקבלו את פרוסות העוגה במקומות הטובים יותר? מה יש לחברה טכנולוגית ישראלית לחפש בבנגלדש, לדוגמא? מדינה ענייה, שוק קטן, קשה לי להאמין שיש פה רווח משמעותי ששווה להם את זה. לכן, אני מבין את זה באופן שמאחורי הקלעים אומרים להן ׳תעבדו איפה שאנחנו מבקשים, אחרת ניתן רישיונות לחברות אחרות׳. מי שרוצה לשאת חן, צריך לשתף פעולה״.
ש: אז מה בעצם צפוי לנו? לאן כל העסק הזה הולך?
נושא הציוד שנשאר במדינות אליהן הופסק הייצוא זה משהו שימשיך לרדוף את החברות, והן ייטיבו עם עצמן אם יפתרו את הפלונטר כמה שיותר מהר״, אומר מק, ומטיל פצצה משפטית ואתית נוספת: ״זה רק עניין של זמן עד שיבוא ניצול של המעשים האיומים במדינה כלשהי כמו רוסיה, הונג קונג, דרום סודן, אינדונזיה (לגבי כל הנזכרות כאן, ועוד רבות, הגיש מק עתירות הדורשות לחשוף את הקשר הישראלי הביטחוני לכאורה, מ״ק), ויתבע את אחת מהחברות על הפרת זכויות אדם. זה יכול להיות פעיל מחאה שפרצו לו לטלפון לאסוף מידע, או אדם ששרד עינויים, או שבני משפחתו מתו בגלל הנשק.
״נשאלת השאלה, מה האחריות התאגידית והמשפטית של החברות, כאשר הן משרתות משטרים וארגונים המבצעים הפרות זכויות אדם? ולא רק זה – מי יגן עליהן? משרד הביטחון? בג״צ? לצורך הדוגמא, נניח שבג״צ ידחה עתירה שלי בנוגע לנשק ישראלי בדרום סודן, ואז יבוא פליט משם שמתגורר כיום במדינה שלישית, ויגיש תביעה באותה מדינה נגד החברה הישראלית שמכרה את הנשק? מה יגידו, שבג״צ אמר שזה בסדר? ולכן, צריך להעלות את הסטנדרטים, לפעול על פי הדין הבינלאומי, ליישר קו עם המדיניות האמריקנית, האירופאית.
״נשווה את התעשיות הביטחוניות והדו-שימושיות לחברת תרופות: השאיפה היא לא אישור של התרופה על ידי משרד הבריאות, אלא אישור של ה-FDA. זו תעודת ביטוח שהמוצר תקין, ואם ישנה בעיה, יש אז ה-FDA אישר, יש גורם משמעותי שקובע סטנדרט בינלאומי שעומד מאחורי הדברים. יש כאן בועה שתתפוצץ ברגע שהחברה הראשונה תסתבך. אם עושים משהו שלא עולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי, הטענה ׳פעלנו על פי כללי המשפט הישראלי׳ לא תחזיק מים״.
ש: ושינוי כזה הוא משהו שמשרד הביטחון ומשרד החוץ יעשו לדעתך?
״זה מאוד קשה לבוא ולעשות שינוי כזה במשרדי ממשלה, שיש להם די.אן.איי ארגוני ותרבותי מסוים של עשרות שנים. לא בטוח שיש שם את האנשים הנכונים, בעלי שיעור הקומה, שיכולים להוביל שינוי. משרד הביטחון ומשרד החוץ לא מקשיבים, לא מתקדמים עם הזמנים. אבל הפוטנציאל לשינוי כן יכול לבוא מהחברות עצמן. חוץ מהחשש לתסבוכת משפטית, יש פה את האתיקה, את המוסריות – אני מאמין שבאופן כללי העובדים, גם הבכירים, הם אנשים נורמטיביים שרוצים להתפרנס מעבודה במקום מכובד, להיות אנשים רגילים שעובדים בחברה רגילה וטובה.
״אני לא חושב שהם העלו בדמיונם שיהיו מעורבים בסיוע למשטרים איומים כאלה שאונסים, רוצחים, מבצעים כל מיני זוועות – זה משהו שבהחלט עלול להרתיע. ברגע שהדברים האלו נחשפו, אנשים מוכשרים יחשבו פעמיים אם לבוא לעבוד במקום כזה. זה לא באינטרס של החברה. ואני חושב שגם החברות עצמן, חלקן לפחות, היו שמחות לעבוד בשביל לקוחות לגיטימיים ונורמליים. אציין בהקשר הזה לחיוב את סלברייט, שרואה את עצמה כחברה אזרחית, והיא זו שהודיעה על הפסקת הייצוא לרוסיה וגם להונג קונג מוקדם יותר. אף גורם חיצוני לא חייב אותה.
"באתרים של חברות שונות ניתן לראות התייחסויות לקוד אתי, מתחילים להבין את העניין. אני לא אומר שצריך להפסיק את הייצוא הביטחוני, אבל כן צריך לעשות את זה בצורה הנכונה, באופן בעל לגיטימיות בינלאומית, לקחת אחריות על מה שעושים ועל ההשלכות״.
*ממשרד הביטחון לא התקבלה תגובה לכתבה עד למועד פרסומה.
מחברת סלברייט נמסר בתגובה:
״הטכנולוגיה שינתה משמעותית את עבודת גופי השיטור ואכיפת החוק, וככל שהעולם נעשה דיגיטלי יותר, הטכנולוגיה שלנו מעורבת בפענוח יותר ויותר מקרי פשע, ומסייעת ללקוחותינו לקדם צדק וחברה בטוחה מדי יום. הפתרונות של סלברייט, המשמשים אלפי סוכנויות אכיפת חוק מובילות, מסייעים מדי שנה למיליוני חקירות ברחבי העולם, בפענוח פשעים חמורים – ניצול ילדים, אונס ואלימות במשפחה, מאבק בטרור, סחר בבני אדם ועוד ועוד. אלפי לקוחותינו הגלובליים מחוייבים לשימוש חוקי בטכנולוגיה, כדי לשמור על עולם בטוח יותר.
על מנת להבטיח שהטכנולוגיה שלנו משמשת אך ורק למטרה לשמה נוצרה – הגנה על בטחון הציבור והצלת חיים – פיתחנו מנגנוני בקרה חזקים, תהליכים ויכולות טכנולוגיות שונות.
המחוייבות שלנו בסלברייט מוקדשת כולה למשימתנו העיקרית ולערכים של הגנה על חיים והצלתם, קידום הצדק ושמירה על פרטיות המידע״.
