מגז טבעי ועד להר הבית: האינטרס הטורקי לנורמליזציה עם ישראל

אנקרה נעזרת בתקשורת הטורקית באופן גובר והולך בשביל לשלוח איתותי התקרבות זהירים לירושלים, שמצידה נהנית מההתפתחויות האזוריות האחרונות שמחזקות את מעמדה 

נשיא טורקיה, רג׳פ טאיפ ארדואן. צילום: REUTERS/Umit Bektas

״ישראל נמצאת בשיחות עם טורקיה בנוגע לאיסטמד״. זו הייתה הכותרת הראשית באתר ה״דיילי סבאח״ הטורקי הפרו-ממשלתי במשך מספר שעות ביום שישי האחרון. בידיעה עצמה צוין כי בכנס בחירות אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי ישראל מנהלת שיחות עם מספר מדינות – בכללן טורקיה – בנוגע לצינור הגז הטבעי במזרח הים התיכון. דברים אלו אמנם לא זכתה לכותרות בישראל, אך האתר מציין כי מדובר ב״פעם הראשונה שישנה הודאה פומבית לקיום שיחות״.

מוקדם יותר השבוע פרסמה התקשורת הטורקית בהרחבה דברים ברוח דומה מפי שר האנרגיה, יובל שטייניץ, שהזכיר כי ישראל וטורקיה ניהלו בעבר שיחות בנוגע לייצוא גז טבעי, אך הן לא הבשילו, וכי הוא מקווה שטורקיה תוכל להצטרף לפורום הגז המזרח תיכוני בעתיד. ועוד: המקורב לנשיאות הטורקית ואבי דוקטרינת ״המולדת הכחולה״ (ביסוס השליטה הטורקית בים התיכון והפיכתה למעצמה ימית), אדמירל ג׳יהאט יאייג׳י, התראיין לעיתון היהודי ״שלום״ והודיע כי ״זה אינטרס של טורקיה ושל ישראל לנרמל את היחסים מחדש״ (דין שמואל אלמס דיווח על כך לראשונה ב״ישראל היום״). יאייג׳י אף הציע לפני מספר חודשים להסדיר את הגבול הימי בין ישראל לטורקיה.

האיתותים הללו מאנקרה מצטרפים לדיווחים רבים על מגעים גלויים וחשאיים להביא לנרמול מחדש ביחסים בין שתי המדינות, וכמובן לדברים שאמר נשיא טורקיה עצמו, רג׳פ טאיפ ארדואן, בסוף השנה שעברה, כי מדינתו מעוניינת בשיפור היחסים עם ישראל אך שהבעיה היא עם ה״עומדים בראשה״. בעקבות הדברים, הנחה שר החוץ גבי אשכנזי את אנשי משרדו לפתוח בגישושים על מנת לברר את מידת רצינות כוונותיו של ארדואן.

שילוב של אינטרסים כלכליים, אנרגטיים, מודיעיניים ופוליטיים

אך מה עומד בלב האינטרס הטורקי להתקרבות המחודשת עם ישראל, אחרי שנים כה רבות של מתיחות ואף עוינות? המועצה האטלנטית, מכון מחקר וושינגטוני בולט, בחנה את הנושא במאמר מקיף שפרסמה בשבוע שעבר, והסיקה כי ״הבידוד הגובר והולך של טורקיה עם שכניה והיחסים המתוחים עם ארה״ב הם העומדים בלב ניסיונותיה לנרמל יחסים עם שכנותיה, בכללן ישראל. ייתכן ששילוב של אינטרסים כלכליים, אנרגטיים, מודיעיניים ופוליטיים שכנעו את אנקרה לבחון מחדש את גישתה כלפי ישראל״.

השינוי המרכזי בגישה הטורקית, כך לפי המחברת, קארל ולאנסי, נובע בעיקר מהלחץ של החודשים האחרונים בעקבות שינויי הכוחות בזירה: הנורמליזציה של ישראל עם האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן במסגרת ״הסכמי אברהם״, וסיום החרם של מדינות המפרץ ומצרים על קטאר, בת בריתה של טורקיה, חרם שאחת הסיבות לו היו הקשר ההדוק בין השתיים.

גם בנוגע לארה״ב, לא צפויה תקופה קלה לטורקיה, עליה כבר הושתו סנקציות תחת ממשל טראמפ בשל רכישת טילי ה-S-400 מרוסיה. גם ממשל ביידן מתנגד בחריפות למהלך זה, מחשש לריגול רוסי, וטורקיה זקוקה לבעלי ברית נוספים. במסגרת הדיפלומטית, מציין ולאנסי כי מערכת יחסים טובה יותר עם ישראל יכולה לפתוח גם כמה דלתות בוושינגטון.

בנוסף, מוטרדת אנקרה מהסכמי האנרגיה שנחתמים בין שכנותיה, בהם היא אינה נוטלת חלק. כאמור, היא אינה כרגע חלק מפורום הגז המזרח תיכוני הכולל את מצרים, יוון, קפריסין, איטליה, ירדן והרשות הפלסטינית – בנוסף לישראל, כמובן. גם בשיתופי פעולה מובילים נוספים – כמו מזכר ההבנות לחיבור רשתות החשמל של ישראל, קפריסין ויוון שנחתם בשבוע שעבר, או חיבור מאגר ״לווייתן״ למתקני ההנזלה במצרים – נשארת טורקיה להתחמם על הקווים.

נושא האנרגיה הוא רגיש במיוחד עבור טורקיה, שכאמור שואפת להיות כוח אזורי כלכלי מוביל דרך שליטה במשאבים ימיים. היא מצויה בסכסוך טריטוריאלי ימי ארוך עם יוון וקפריסין, ורק לפני מספר ימים ספגה מהלומה נוספת, כאשר יוון ומצרים הצליחו להסדיר מחלוקות משלהן בנוגע לגבולן הימי, בשטחים שאת חלקן תובעת טורקיה לעצמה.

מבוכה נוספת באותו הקשר נרשמה לאחר שמשרד החוץ המצרי הכחיש את הדיווחים הטורקיים, לפיהם מתקיימות בין שתי המדינות שיחות בנוגע להסדרת גבולותיהן הימיים ולכינון מחדש של יחסים דיפלומטיים, שמונה שנים אחרי שהממשלה המצרית גירשה את השגריר הטורקי מקהיר. ״הציפייה היא שכל מדינה המעוניינת לכונן יחסים נורמליים עם מצרים תציית לחוק הבינ״ל ולעקרונות השכנות הטובה, ותפסיק להתערב בענייני הפנים של מדינות באזור״, נמסר בהודעה הרשמית – כאשר הכוונה, בין היתר, היא למעורבות הטורקית בסכסוך בלוב, אותו רואה מצרים כאיום של ממש.

ישראל: מוטרדת מהר הבית, פחות זקוקה לשוק הנשק

בחזרה למאמר של המועצה האטלנטית, שמתייחס להססנות הישראלית בנוגע לביצוע צעדי נורמליזציה, לאינטרסים, וגם לחששות. המחברת מציינת, כי בעוד שבעבר היוותה טורקיה שוק משמעותי למכירת נשק, הרי שהיום הוחלפה על ידי שווקים אחרים וגדולים יותר, דוגמת הודו. בנוסף, הדומיננטיות של ״טורקיש איירליינס״ בשוק התעופה הישראלי נמצאת אף היא בסכנה, בעקבות הסכמי הנורמליזציה שהביאו עמן גם הסכמי תעופה.

כמו כן, מצוינת גם הדאגה בישראל מהעניין הגובר של טורקיה בירושלים, ואת ההערכה כי ארדואן מעוניין לקדם את ניסיונותיו להיות מנהיג העולם המוסלמי על ידי הפיכת טורקיה לשומרת המקומות הקדושים, לצד או במקום ירדן. טורקיה היא גם אחת התומכות הקולניות ביותר של הפלסטינים (עוד טרם משבר ה״מאווי מרמרה״) ותוקפת את הגישה הישראלית לעיתים תכופות, ואף גינתה בתקיפות את המדינות הערביות שחתמו על הסכמי הנורמליזציה מבלי להסדיר את הסוגיה הפלסטינית. ויש כמובן את עניין הקשרים הקשרים ההדוקים עם חמאס ועם איראן.  

לסיכום הדברים, מציין הדו״ח כי על אף הבעייתיות ביחסים בין ישראל לטורקיה בעשור האחרון, שתי המדינות עדיין חולקות אינטרסים משותפים והזדמנויות שכדאי לנצלן, אך שכל פעולה כזו תדרוש תחילה השבת אמון ובניית סדר יום חיובי. המחברת מציעה התנעה מחדש של דיאלוג בתחומים כמו חקלאות, סביבה וטכנולוגיה, ואף תרבות וספורט כצעדים ראשוניים, אך מציינת ש״יותר מכל, יש צורך ברצון פוליטי בין שתי המדינות״.

אולי יעניין אותך גם

המשחתת ״דונלד קוק״. צילום: חיל הים האמריקני

אזהרה לרוסיה: ארה"ב שולחת משחתות לים השחור

זאת נוכח ההתעצמות הצבאית והימית הרוסית מול אוקראינה. הצי האמריקני פועל דרך קבע באזור, אך שיגור ה״דונלד קוק״ וה״רוזוולט״ נועד לשגר מסר למוסקבה שארה״ב עוקבת אחר ההתפתחויות