דעה | ישראל צריכה להציע מטרייה אסטרטגית למדינות המפרץ
במדינות המפרץ, טורקיה ומצרים מבינים שארה״ב לא צפויה להכנס למלחמה באיראן. המשמעות: מירוץ גרעין מזרח תיכוני. מטרייה אסטרטגית ישראלית יכולה למתן אותו
עמי רוחקס דומבה
| 10/03/2021
SuperView-1 image from 4 January 2021 at 2-meter resolution. Credit: SpaceWill / fissilematerials
עלייתו של ביידן לשלטון והעדר רצון ויכולת מצד ישראל או ארה״ב להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית בפעולה צבאית במהלך כהונתו של טראמפ, החזירה את הגלגל אחורה מבחינת ישראל. המשמעות, ארה״ב הולכת להסכם עם איראן, כולל הסרת סנקציות חלקית או מלאה, התחזקות כלכלית של איראן, וסיכוי אפסי לפעולה צבאית של ארה״ב באיראן או תמיכה בפעולה ישראלית כזו.
כמו גם, ייתכן הגבלת הפעילות של המוסד באיראן על ידי לחץ אמריקאי. במציאות כזו, ישראל נשארת עם שלושה וקטורי פעולה מרכזיים. ראשון - המשך איסוף מודיעין אודות תכנית הגרעין למטרת השפעה דיפלומטית על ארה״ב ואירופה. שני - מניעת מירוץ חימוש גרעיני במדינות המפרץ, מצרים וטורקיה. שלישי - עדכון שוטף של תפיסת ההרתעה הגרעינית מול איראן.
במאמר זה ארצה להתמקד בוקטור מניעת מירוץ חימוש גרעיני במזה״ת בעקבות ההסכמות עם איראן והעדר תגובה צבאית ישראלית או אמריקאית או משולבת, נגד תכנית הגרעין. אם הפרסומים נכונים, אטען, כי אחד המהלכים המרכזיים שישראל צריכה לעשות היא להציע למדינות המפרץ, כולל מצרים וטורקיה, מטרייה גרעינית. לפי מקורות זרים, יש למדינת ישראל יכולת גרעינית התקפית.
מדוע מירוץ חימוש?
איראן אמנם עובדת על פצצה גרעינית ככל הנראה מאז כינון המהפכה ב1979, עם זאת, עד שנות האלפיים, הנושא לא עלה לסדר היום הציבורי הבינלאומי. ייתכן ובגלל שחשבו שההתקדמות של האיראנים בנתיב זה איטית. אולי חשבו שלאיראנים אין יכולות. אזכיר כי האיראנים קנו מידע ומוצרים מהרשת של חאן הפקיסטני שנחשף בתחילת האלפיים על ידי ארה״ב.
בעקבות התפיסה שלו, והחשיפה של הרשת שלו, התברר שהאיראנים כנראה מתקדמים בהרבה ממה שחשבו במערב. בישראל, אריק שרון מינה את דגן בתחילת האלפיים לעכב את תכנית הגרעין של איראן. בארה״ב, אובמה עלה לשלטון ב2009 והחליט שהוא הולך להסכמות עם איראן תמורת פיקוח של האו״ם על מתקני הגרעין של איראן. אמנם פיקוח חלקי ללא מתקנים צבאיים ומתקנים סודיים, אבל אובמה לא רצה ללכת למלחמה באיראן. גם אף אחד מאלו שהחליפו אותו מאז.
צריך לזכור שאובמה הגיע לאחר הכשלון של בוש בעירק. בוש כבש מדינה בטענה שיש לה תכנית גרעין והתברר שאין לה. התקשורת ״צלבה״ את בוש על כך שהוא ושירותי המודיעין שלו שיקרו לציבור האמריקאי בנושא. זו גם הסיבה שבוש נתן הסכמתו בשקט לתקיפת הכור הסורי בידי ישראל ב-2007 ולא תקף בעצמו. בוש לא היה היחיד שנכשל בטיפול במדינה מתגרענת. גם קודמו, קלינטון, כשל בצפון קוריאה.
רוצה לומר, הרצון של נשיאים אמריקאים להתמודד עם מדינה מתגרענת בכוח צבאי שואף לאפס. את זה מבינות כלל המדינות מסביב לאיראן. כולל ישראל, המפרציות, טורקיה ומצרים. עבורן, פצצה איראנית היא עובדה מוגמרת. יש להבדיל בין מה שמוכרים לציבור לבין מה שחושבים בעלי מקצוע בתחום האסטרטגיה שתפקידם להתמודד עם איראן גרעינית.
במציאות כזו, כלל המדינות שצויינו, פרט לישראל, שמיוחס לה על פי פרסומים זרים נשק גרעיני, נמצאות, הלכה למעשה, בנחיתות ביטחונית כי אין להן פצצת גרעין. נחיתות כזו מייצרת מירוץ חימוש. מדינות כמו סעודיה, טורקיה ומצרים, בעיקר, הרואות עצמן כמובילות אזוריות, לא יכולות להשאר בנחיתות ביטחונית מול איראן גרעינית. ולכן, כבר חושבות על בניית תכנית גרעין צבאית. ייתכן וחלקן כבר החלו ליישם.
מטרייה גרעינית ישראלית?
אם ישראל רוצה למנוע מירוץ חימוש גרעיני, יש לה מספר דרכים לעשות זאת. המוכרת מביניהן היא ׳דוקטרינת בגין׳ שנקבעה לאחר הפצצת הכור העירקי. עם זאת, הדוקטרינה כשלה בפקיסטן ובאיראן (עד היום). דוקטרינה זו מאפיינת את הראייה החד ממדית של הממסד הביטחוני בישראל, ובנויה, איך לא, על מטוסים עם פצצות. וכמה שיותר גדולות.
דרך נוספת היא דיפלומטיה. תהליכי הנורמליזציה שמקדמת ישראל בשנה האחרונה, הם חלק מדרך זו. גם הלובי היהודי בוושינגטון הוא חלק ממנה. בהפשטה, ׳משחדים׳ מדינה עוינת באמצעות חיזוק קשרים כלכליים והבטחות לתמיכה באינטרסים שלה מול הבית הלבן, הקונגרס והסנאט.
דרך שלישית היא ביטול העמימות. במידה ופרסומים זרים נכונים - שימוש בגרעין הישראלי כהרתעה מול הגרעין האיראני. כלומר, ישראל למעשה תגיד למדינות המפרץ, טורקיה ומצרים, שאם יהיה איום גרעיני איראני כלפיהן, ישראל תאיים מצידה ו״תשווה״ את האיום לזה האיראני. בצורה כזו, תשמר ההרתעה הגרעינית במזרח התיכון, בלי צורך בעוד תכניות גרעין צבאיות מצד אותן מדינות.
אין מדובר ברעיון חדש, אלא ברעיון שהאמריקאים והרוסים הנחילו לאחר תום מלחמת העולם השניה עם ברית נאט״ו ומולה ברית ורשה. אותו רעיון - כל מעצמה גרעינית פורסת ״מטרייה״ גרעינית מעל מדינות חסות, ובכך מונעת פרוליפרציה של הטכנולוגיה. כמובן שלמטרייה כזו יש גם יתרונות מדיניים אגביים. אבל העקרון פשוט - לי ולך יש גרעין. אם תשתמש בו על חבר שלי, אני אשתמש בו נגדך.
ישראל, כאמור, יכולה להשתמש באותה שיטה על מנת לעכב מירוץ חמוש גרעיני במזה״ת. הבעיה? שאף מדינה לא מאמינה לזה. כן, לא כל המדינות באירופה פיתחו גרעין לאחר מלחמת העולם השניה. בריטניה הצליחה וויתרה. האם זה בגלל מטרייה גרעינית? תלוי את מי שואלים. פיתוח פצצה גרעינית הינו הליך ״שחור״ מטבעו. אם מדינה חתומה על אמנת הNPT, אסור לה רשמית. אם היא לא, היא מראש מצהירה על כוונה כזו.
בשני המקרים, הליך פיתוח של פצצה גרעינית יתנהל בחשאי, מוסתר ככל הניתן מהציבור המקומי ובטח מהקהיליה הבינלאומית. המשמעות היא שמדובר בהליך הדורש התחייבות פוליטית ארוכת טווח (פיתוח יכול לארוך מספר שנים), התחייבות פיננסית, ייבוא ׳שחור׳ של מוצרים וחומרים שאין במדינה, ידע הנדסי ותשתיות תעשייתיות תומכות.
במילים אחרות, פרויקט מורכב, יקר, ארוך טווח, עם היתכנות למספר כשלונות בדרך. כזה הדורש התכנסות תנאים פוליטיים וגיאופוליטיים בנקודת זמן מסויימת. בשל המורכבות בפיתוח נשק כזה, מרבית המדינות בעולם ויתרו עליו מראש, חלקן בדרך וחלקן השיגו וויתרו.
עד כמה העדר נשק גרעיני הוא תוצאה של מטרייה גרעינית או מורכבות הפרויקט? זו שאלה פתוחה. למרות היתכנות קטנה לאימוצו, במקרה המדובר, מול מדינות המפרץ, מצרים וטורקיה, זה הליך ששווה למדינת ישראל לנסות. החלופה היא התמודדות עם תכנית גרעין צבאית, לפחות בשלוש מדינות - טורקיה, מצרים וסעודיה. אלו, כאמור, לא יוכלו להשאר בנחיתות ביטחונית מול איראן.
במדינות המפרץ, טורקיה ומצרים מבינים שארה״ב לא צפויה להכנס למלחמה באיראן. המשמעות: מירוץ גרעין מזרח תיכוני. מטרייה אסטרטגית ישראלית יכולה למתן אותו
SuperView-1 image from 4 January 2021 at 2-meter resolution. Credit: SpaceWill / fissilematerials
עלייתו של ביידן לשלטון והעדר רצון ויכולת מצד ישראל או ארה״ב להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית בפעולה צבאית במהלך כהונתו של טראמפ, החזירה את הגלגל אחורה מבחינת ישראל. המשמעות, ארה״ב הולכת להסכם עם איראן, כולל הסרת סנקציות חלקית או מלאה, התחזקות כלכלית של איראן, וסיכוי אפסי לפעולה צבאית של ארה״ב באיראן או תמיכה בפעולה ישראלית כזו.
כמו גם, ייתכן הגבלת הפעילות של המוסד באיראן על ידי לחץ אמריקאי. במציאות כזו, ישראל נשארת עם שלושה וקטורי פעולה מרכזיים. ראשון - המשך איסוף מודיעין אודות תכנית הגרעין למטרת השפעה דיפלומטית על ארה״ב ואירופה. שני - מניעת מירוץ חימוש גרעיני במדינות המפרץ, מצרים וטורקיה. שלישי - עדכון שוטף של תפיסת ההרתעה הגרעינית מול איראן.
במאמר זה ארצה להתמקד בוקטור מניעת מירוץ חימוש גרעיני במזה״ת בעקבות ההסכמות עם איראן והעדר תגובה צבאית ישראלית או אמריקאית או משולבת, נגד תכנית הגרעין. אם הפרסומים נכונים, אטען, כי אחד המהלכים המרכזיים שישראל צריכה לעשות היא להציע למדינות המפרץ, כולל מצרים וטורקיה, מטרייה גרעינית. לפי מקורות זרים, יש למדינת ישראל יכולת גרעינית התקפית.
מדוע מירוץ חימוש?
איראן אמנם עובדת על פצצה גרעינית ככל הנראה מאז כינון המהפכה ב1979, עם זאת, עד שנות האלפיים, הנושא לא עלה לסדר היום הציבורי הבינלאומי. ייתכן ובגלל שחשבו שההתקדמות של האיראנים בנתיב זה איטית. אולי חשבו שלאיראנים אין יכולות. אזכיר כי האיראנים קנו מידע ומוצרים מהרשת של חאן הפקיסטני שנחשף בתחילת האלפיים על ידי ארה״ב.
בעקבות התפיסה שלו, והחשיפה של הרשת שלו, התברר שהאיראנים כנראה מתקדמים בהרבה ממה שחשבו במערב. בישראל, אריק שרון מינה את דגן בתחילת האלפיים לעכב את תכנית הגרעין של איראן. בארה״ב, אובמה עלה לשלטון ב2009 והחליט שהוא הולך להסכמות עם איראן תמורת פיקוח של האו״ם על מתקני הגרעין של איראן. אמנם פיקוח חלקי ללא מתקנים צבאיים ומתקנים סודיים, אבל אובמה לא רצה ללכת למלחמה באיראן. גם אף אחד מאלו שהחליפו אותו מאז.
צריך לזכור שאובמה הגיע לאחר הכשלון של בוש בעירק. בוש כבש מדינה בטענה שיש לה תכנית גרעין והתברר שאין לה. התקשורת ״צלבה״ את בוש על כך שהוא ושירותי המודיעין שלו שיקרו לציבור האמריקאי בנושא. זו גם הסיבה שבוש נתן הסכמתו בשקט לתקיפת הכור הסורי בידי ישראל ב-2007 ולא תקף בעצמו. בוש לא היה היחיד שנכשל בטיפול במדינה מתגרענת. גם קודמו, קלינטון, כשל בצפון קוריאה.
רוצה לומר, הרצון של נשיאים אמריקאים להתמודד עם מדינה מתגרענת בכוח צבאי שואף לאפס. את זה מבינות כלל המדינות מסביב לאיראן. כולל ישראל, המפרציות, טורקיה ומצרים. עבורן, פצצה איראנית היא עובדה מוגמרת. יש להבדיל בין מה שמוכרים לציבור לבין מה שחושבים בעלי מקצוע בתחום האסטרטגיה שתפקידם להתמודד עם איראן גרעינית.
במציאות כזו, כלל המדינות שצויינו, פרט לישראל, שמיוחס לה על פי פרסומים זרים נשק גרעיני, נמצאות, הלכה למעשה, בנחיתות ביטחונית כי אין להן פצצת גרעין. נחיתות כזו מייצרת מירוץ חימוש. מדינות כמו סעודיה, טורקיה ומצרים, בעיקר, הרואות עצמן כמובילות אזוריות, לא יכולות להשאר בנחיתות ביטחונית מול איראן גרעינית. ולכן, כבר חושבות על בניית תכנית גרעין צבאית. ייתכן וחלקן כבר החלו ליישם.
מטרייה גרעינית ישראלית?
אם ישראל רוצה למנוע מירוץ חימוש גרעיני, יש לה מספר דרכים לעשות זאת. המוכרת מביניהן היא ׳דוקטרינת בגין׳ שנקבעה לאחר הפצצת הכור העירקי. עם זאת, הדוקטרינה כשלה בפקיסטן ובאיראן (עד היום). דוקטרינה זו מאפיינת את הראייה החד ממדית של הממסד הביטחוני בישראל, ובנויה, איך לא, על מטוסים עם פצצות. וכמה שיותר גדולות.
דרך נוספת היא דיפלומטיה. תהליכי הנורמליזציה שמקדמת ישראל בשנה האחרונה, הם חלק מדרך זו. גם הלובי היהודי בוושינגטון הוא חלק ממנה. בהפשטה, ׳משחדים׳ מדינה עוינת באמצעות חיזוק קשרים כלכליים והבטחות לתמיכה באינטרסים שלה מול הבית הלבן, הקונגרס והסנאט.
דרך שלישית היא ביטול העמימות. במידה ופרסומים זרים נכונים - שימוש בגרעין הישראלי כהרתעה מול הגרעין האיראני. כלומר, ישראל למעשה תגיד למדינות המפרץ, טורקיה ומצרים, שאם יהיה איום גרעיני איראני כלפיהן, ישראל תאיים מצידה ו״תשווה״ את האיום לזה האיראני. בצורה כזו, תשמר ההרתעה הגרעינית במזרח התיכון, בלי צורך בעוד תכניות גרעין צבאיות מצד אותן מדינות.
אין מדובר ברעיון חדש, אלא ברעיון שהאמריקאים והרוסים הנחילו לאחר תום מלחמת העולם השניה עם ברית נאט״ו ומולה ברית ורשה. אותו רעיון - כל מעצמה גרעינית פורסת ״מטרייה״ גרעינית מעל מדינות חסות, ובכך מונעת פרוליפרציה של הטכנולוגיה. כמובן שלמטרייה כזו יש גם יתרונות מדיניים אגביים. אבל העקרון פשוט - לי ולך יש גרעין. אם תשתמש בו על חבר שלי, אני אשתמש בו נגדך.
ישראל, כאמור, יכולה להשתמש באותה שיטה על מנת לעכב מירוץ חמוש גרעיני במזה״ת. הבעיה? שאף מדינה לא מאמינה לזה. כן, לא כל המדינות באירופה פיתחו גרעין לאחר מלחמת העולם השניה. בריטניה הצליחה וויתרה. האם זה בגלל מטרייה גרעינית? תלוי את מי שואלים. פיתוח פצצה גרעינית הינו הליך ״שחור״ מטבעו. אם מדינה חתומה על אמנת הNPT, אסור לה רשמית. אם היא לא, היא מראש מצהירה על כוונה כזו.
בשני המקרים, הליך פיתוח של פצצה גרעינית יתנהל בחשאי, מוסתר ככל הניתן מהציבור המקומי ובטח מהקהיליה הבינלאומית. המשמעות היא שמדובר בהליך הדורש התחייבות פוליטית ארוכת טווח (פיתוח יכול לארוך מספר שנים), התחייבות פיננסית, ייבוא ׳שחור׳ של מוצרים וחומרים שאין במדינה, ידע הנדסי ותשתיות תעשייתיות תומכות.
במילים אחרות, פרויקט מורכב, יקר, ארוך טווח, עם היתכנות למספר כשלונות בדרך. כזה הדורש התכנסות תנאים פוליטיים וגיאופוליטיים בנקודת זמן מסויימת. בשל המורכבות בפיתוח נשק כזה, מרבית המדינות בעולם ויתרו עליו מראש, חלקן בדרך וחלקן השיגו וויתרו.
עד כמה העדר נשק גרעיני הוא תוצאה של מטרייה גרעינית או מורכבות הפרויקט? זו שאלה פתוחה. למרות היתכנות קטנה לאימוצו, במקרה המדובר, מול מדינות המפרץ, מצרים וטורקיה, זה הליך ששווה למדינת ישראל לנסות. החלופה היא התמודדות עם תכנית גרעין צבאית, לפחות בשלוש מדינות - טורקיה, מצרים וסעודיה. אלו, כאמור, לא יוכלו להשאר בנחיתות ביטחונית מול איראן.
