רוחות מלחמה בצפון ושינויים במטה הכללי

איך גנץ מנקה שולחן? איך זה קשור לעסקאות הנשק הענקיות? איך משפיעות הבחירות גם על רוחות המלחמה בצפון? מה אפשר ללמוד מסבב המינויים במטכ"ל? ואיזה חייל באמת באמת נשכח? הטור השבועי של עמיר רפפורט, עם שאלות וגם תשובות

רוחות מלחמה בצפון ושינויים במטה הכללי

לוחמי חיזבאללה בטקס זיכרון למפקד כוח ״קודס״ של משמרות המהפיכ קאסם סולימאני, בגבול לבנון-ישראל, בחודש שעבר. צילום: REUTERS/Aziz Taher

סבב המינויים הגדול במטה הכללי, שעליו הכריז השבוע הרמטכ"ל אביב כוכבי, הוא המשמעותי ביותר בקדנציה הקשה שלו (תחת רצף של שרים מתחלפים, ללא תקציב ידוע מראש וללא יציבות פוליטית בסיסית). מעבר למשמעות הדרמטית על אופיו של המטה הכללי, ואפילו על הזהות הרמטכ"ל הבא-הבא (עוד אגיע לכך), הוא משקף לא מעט תהליכים הקשורים לתרבות הארגונית של צה"ל וגם לרוח התקופה. נתחיל.

1. ניקוי שולחן ורוחות מלחמה. בראש ובראשונה, חשוב לשים לב לכך שסבב המינויים הגדול מתרחש על רקע דברים חשובים הרבה יותר מן העניינים הפרסונליים: זוהי תקופה לא יציבה בעליל גם מבחינה ביטחונית, לא רק פוליטית.

חוסר שיווי המשקל האזורי נובע בראש ובראשונה ממלחמת איראן-ישראל, שעלתה מדרגה ב-2020, ובאה לידי ביטוי השבוע גם בחילופי מסרים מאיימים מאוד מצד צה"ל וחסן נסראללה. על רקע רוחות המלחמה המנשבות בגבול לבנון, חשוב לזכור כי  תקופות בחירות בישראל הן ממילא רגישות מבחינה ביטחונית. הנה שתי דוגמאות למהלכים ביטחוניים שהושפעו מהבחירות: מבצע "ענבי זעם", שאליו יצא שמעון פרס לפני בחירות 1996, והעיכוב בגיוס המילואים מצד גולדה מאיר לפני הבחירות שהיו מתוכננות ב-30 באוקטובר 1973, ונדחו לבסוף בכמה חודשים, בגלל פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

כעת, הבחירות משפיעות גם על סבב המינויים הגדול, שכן מדובר בחלק מ"ניקוי שולחנות" של שר הביטחון בני גנץ. בהיבט אחר, דחף גנץ את ועדת השרים לענייני הצטיידות לאשר השבוע (באיחור של שנתיים-שלוש) את התכנית הגדולה להצטיידות של צה"ל. בדיון המיוחד, אושר רכש טייסת האף-35 השלישית לחיל האוויר, לצד רכש מיידי של ארבעה מטוסי תדלוק חדישים מתוצרת בואינג, והרבה מאוד חימוש אווירי מדויק. על הפרק בהמשך – טייסת של המפציץ המתקדם אף-15 מהדגם החדיש, שנמצא בשלבי פיתוח מתקדמים.

לגבי מינויים במטכ"ל, דאג גנץ לכך שהם יאושרו זמן סביר לפני הבחירות, כי מי יודע יהיה אחר כך. מינויי אלופים הם לחלוטין עניין שבין שר ביטחון לרמטכ"ל. בעבר, היו מינויים רבים שהתעכבו בצה"ל בגלל חילוקי דעות בין שרי ביטחון לרמטכ"לים (השיא השלילי היה בימי אהוד ברק כשר ביטחון וגבי אשכנזי כרמטכ"ל, אז המינויים פשוט הוקפאו למשך תקופה ארוכה).

הנוהל הוא שמינויי אלופים נעשים בהמלצת רמטכ"ל ובאישור שר הביטחון, כך שלמעשה מדובר במעין פשרה ביניהם. במקרה של כוכבי וגנץ, שניהם צנחנים ופחות או יותר באותו ראש. הרמטכ"ל לא צריך להציג לשר הביטחון את המועמדים שלו לקידום. הוא מכיר אותם היטב בעצמו.

2. הכוורת של אביב. במידה רבה, אביב כוכבי עצמו מכיר מקרוב את האלופים שקידם. עודד בסיוק, שיועלה לדרגת אלוף וימונה לראש אגף המבצעים, היה תחתיו מפקד אוגדה בצפון (כאשר כוכבי היה אלוף פצ"ן), לפני שמונה למפקד העוצבה הסדירה של פיקוד המרכז ולתפקידו הנוכחי כראש חטיבת המבצעים. גם תא"ל דוד סלמה, שיעלה לאלוף כמפקד חיל הים, שירת תחתיו צמוד בגזרה הצפונית. אלוף אהרון חליווה, שעובר מאגף המבצעים לראשות אגף המודיעין, הוא צנחן בלב ובנפש כמו כוכבי, וכמו אליעזר טולדנו, מח"ט הצנחנים לשעבר, שעושה את הקפיצה הנחשונית ביותר מתת אלוף היישר למפקד פיקוד הדרום (בדרך כלל פיקוד מקבלים בתפקיד אלוף שני, לכל המוקדם).

ומה לגבי האלוף יהודה פוקס, הנספח הנוכחי של צה"ל בארה"ב, שייכנס באוקטובר לתפקיד מפקד פיקוד המרכז במקום תמיר ידעי? הוא היה מפקד חטיבה בנח"ל אבל היה גם קצין צנחנים ראשי, בין שלל תפקידיו. פוקס התחנך בילדותו כחרדי ולמד בישיבת נתיב מאיר של הציונות הדתית, שבעבר הצמיחה אינספור אלופים (כולל יאיר נווה ואלעזר שטרן). ידעי עצמו בקושי יסיים שנה בפיקוד המרכז, לפני שימונה למפקד זרוע היבשה במקום אלוף יואל סטריק, שייצא לחופשת לימודים בהמתנה להתמודדות על תפקיד סגן הרמטכ"ל הבא.

אז מה אפשר ללמוד מהבחירה של כוכבי? המעבר של ידעי מהמרכז לעורף אחרי תקופה קצרה בלבד, עוררה את סימני השאלה הרבים ביותר, והוסברה בכך שהרמטכ"ל רוצה לתפקיד אלוף ותיק, גם לאור העובדה שלזרוע היבשה הוכפפה אוגדה חדשה, שהוקמה בשנה האחרונה. נניח שזו הסיבה. לא ממש משכנע, בהתחשב בכך  שסטריק הוא אלוף ותיק בפני עצמו (שבע שנים בדרגה, בשלושה תפקידים שונים).

בהסתכלות רחבה, סבב המינויים של כוכבי מסמן שינוי כיוון מהדרך של קודמו, רא"ל גדי איזנקוט, שהלך על הצערת הצבא וקידם אלופים צעירים יחסית, לעיתים תוך כדי  דילוג על תפקידי מטה חשובים. כוכבי "ממצה" יותר את פוטנציאל האלופים הקיימים לפני שהוא מקדם תא"לים.

וגם זה: ברשימה הפוטנציאלית לתפקיד הרמטכ"ל הבא, זה שאחרי כוכבי, כבר סומנו  בעבר כמה מועמדים, ובהם סגן הרמטכ"ל איל זמיר ומפקד פיקוד הדרום, אלוף הרצי הלוי (לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל וראש אמ"ן, בין היתר). יכול להיות שהסבב הנוכחי יצרף את האלוף אהרון חליווה ברגע האחרון למרוץ, אם משרת ראש אמ"ן תיחשב כתחליף לתקופה כסגן רמטכ"ל, מבחינת מי שימנה (נשאלת גם השאלה שלא הוכרעה- האם אביב כוכבי יקבל שנה רביעית בתפקיד או שיפרוש בתחילת 2022. גם לכך תהיה השפעה על בחירת הרמטכ"ל הבא).

לא פחות מעניין: שני תא"לים צעירים קיבלו בעיטה למעלה וקיצור דרך שיכול להפוך אותם בבוא העת למתמודדים מרכזיים על תפקיד הרמטכ"ל הבא-הבא: עודד בסיוק (שהוא שריונר במקור) והצנחן טולדנו (גם הוא, כמו פוקס, בן הציונות הדתית, שנחשף לציבור הרחב בעיקר בתפקידו כמזכיר צבאי של ראש הממשלה נתניהו).

אגב, הסבב לא נשלם: בקרוב יועלה לדרגת אלוף מחליפו של הנספח הצבאי פוקס. אולי יהיה זה דובר צה"ל, איש התותחנים במקור, תא"ל הדי זילברמן, אולי תא"ל אחר.

כך או כך, הסבב הנוכחי אינו כולל שום אישה, ולמעשה מאז שהרמטכ"ל לפני כעשרים שנה, שאול מופז, הכריז על "מהפכה נשית", כיהנה בצה"ל רק אלופה אחת, ראשת אכ"א בזמנה, אורנה ברביבאי, כיום מספר 2 ברשימת יש עתיד לכנסת. בקרוב עשוי כוכבי למנות אלופה בכל זאת, אם יבחר בתא"ל אורלי מרקמן לתפקיד ראש בית הדין הצבאי לערעורים במקום האלוף דורון פייליס, אבל המינוי האפשרי הזה דווקא מתעכב בגלל הבחירות, בגלל שהוא מצריך כינוס של הועדה לבחירת שופטים, והוועדה הזאת, כידוע, מושבתת.

מינוי שכבר יקרה בשבועות הקרובים, אחרי שהוחלט עליו מזמן, הוא של האלוף הגולנצ'יק יניב עשור לתפקיד ראש אכ"א, במקום האלוף מוטי אלמוז, שיפרוש לאזרחות.

3. איך ממנים אלוף? גם השאלה הזאת מתעוררת שוב ושוב, לאור העובדה שבצמרת הגבוהה של צה"ל מינויים הם במידה רבה תוצאה של בריתות בין "מחנות", קואליציות. התהליך לעיתים פחות מוסדר מאשר קבלת תפקיד סגן אלוף, שמצריך מסע מפרך של ראיונות וחוות דעת. זאת, למרות שכל קצין בכיר, כולל כל מועמד למטכ"ל, מקבל הערכת תקופתית ממפקדיו ומפקודיו (בצה"ל קוראים להערכה השנתית הזאת "סוציומטרי"), ולגבי הקצינים הבכירים ביותר הוכנסו באחרונה תוספות כמו הערכה מילולית נרחבת מצד מפקדים ופקודים עד שתי רמות מעל. ההערכות השונות עומדות בפני הרמטכ"ל ושר הביטחון לפני המינויים.

בעניין התהליך, מציין אל"מ ד"ר איל אפרתי, לשעבר ראש מחלקת מדעי ההתנהגות באכ"א, עוד נסיבות מקלות לגבי קיצורי הדרך: "הרמטכ"ל ושר הביטחון ממילא מכירים מלפני ומלפנים את כל המועמדים גם מתהליכי מיון שעברו בעבר וגם מהיכרות אישית", הוא אומר. "מניסיוני עם שלושה רמטכ"לים, רק חלק מהמועמדים מקבלים את מה שרוצים, חלק מתמקחים ורובם המכריע של התא"לים שמחים על עצם קבלת האלוף ולא חשוב איזה. אביב נראה מעט יותר עמיד מקודמיו בלחצים השונים של המינויים.

"מהזווית של הרמטכ"ל, מצד אחד יש, לכאורה, פחות ׳כלים אובייקטיבים׳ כדי להעריך את המועמדים, כמו אלה שיש בדרגי סא"ל ואל"מ״, מוסיף אפרתי, ״אלא שכל השחקנים הם באמת מאוד מוכרים, ולפי ההכרות הרמטכ"ל בונה את הנבחרת שלו. זה אולי המקום היחיד בצה"ל, שבו קצין בוחר את כל הצוות שעומד אתו צמוד,  ולא מקבל את אנשיו ממקורות שונים".

4. שכחו אותו, אבל באמת: דבריו של שר הביטחון לשעבר, נפתלי בנט, שטוען כי האזרח הישראלי אברה מנגיסטו נשכח בעזה גם בגלל מוצאו, והמאמצים המהירים להחזיר את הישראלית שחצתה את הגבול לסוריה, מזכירים רק למעטים את החייל הנעדר ששכחו אותו באמת: גיא חבר, שעקבותיו  נעלמו לפני יותר מ-23 שנה!

 צילום: מתוך עמוד הפייסבוק גיא חבר / Guy Hever

גיא הוא אחד מארבעה נעדרים בסך הכול שנותרו בצה"ל (שניים משלושת האחרים הם נעדרי קרב סולטן יעקב, והשלישי – הנווט רון ארד). שאר הנעדרים, כולל שאול והדר גולדין שנפלו ב"צוק איתן", הם בגדר חללים שלא הובאו לקבורה.

חבר נראה בפעם האחרונה במחנה "קרן", לא רחוק מהמקום שבו כנראה חצתה את הגבול לסוריה האזרחית הישראלית. בתחילה טרח ראש הממשלה לפגוש את משפחתו מידי פעם. כיום המשפחה מתחננת לקבל קצת תשומת לב מכל גורם שקשור לנתניהו, כדי שהחיפושים אחריו לא ייפסקו. גם צה"ל הוריד הילוך בחיפושים. את גיא לא בלעה האדמה, למרות שזה נראה ככה. צה"ל והמדינה כמעט שכחו אותו. אז הנה תזכורת (גם למועמד לראשות הממשלה בנט): גיא חבר נעדר מה-17 באוגוסט 1997.

אפשר להיות איתי בקשר גם בטוויטר ובאימייל

[email protected] 

AmirRapaport1@

אולי יעניין אותך גם