דעה | פרשת ייצוא מל״טים ללא היתר: הסיכוי שהמוצר מהווה סיכון לישראל שואף לאפס 

״למעט מספר מקרים בודדים וזניחים, לא הופנה שום נשק שיצא מישראל כנגד ישראל״, טוען אלון ולך, יצואן לשעבר, ביחס לאמירה כי קיים סיכון שכלים כאלו יכולים להוות איום לישראל. דעה

תמונה: דוברות שב״כ

הפרשה האחרונה של "נסיון יצוא טילים מתאבדים" מישראל למדינה באסיה, מעלה צורך להבהיר מה בעצם מטרתו האמיתית של הפיקוח על יצוא בטחוני. לפי המוגדר בחוק הישראלי עצמו, לפי החוק המקובל בעולם המערבי, בהשוואה למה שמתרחש בפועל בעולם, והצרכים האמיתיים באמת של ישראל, להבנת הכותב כמובן. כמו כן, מה בעצם הבעיה או הסיכונים לישראל בפרשה הנוכחית. 

מספר מומחים בתחום התבטאו בתקשורת וביטאו מוטיב, שלהבנתי אין לו ידיים ורגליים בחוק או במציאות, ובמיוחד לא בנושא הספציפי הזה. שהסיכון העיקרי ביצוא הלא חוקי המדובר של אמצעי כזה של מל"טים מתאבדים או חימוש משוטט, הוא שאותם אמצעים יחזרו ויופעלו נגד מדינת ישראל וכוחות הבטחון שלה. 

יש אלטרנטיבות

נתחיל ונאמר שמספר המוצרים והפתרונות השונים הקיימים בעולם הזה של "חימוש מונחה / משוטט" הוא עשרות אם לא מאות. לא מעט מדינות ותעשיות בהן מתפארות ביכולת כזו כבר מספר שנים, ביניהן מדינות שלא נחשבות כמעצמות בטחון. נכון, רוב אותן פצצות גולשות וחימוש משוטט שנמכרו ונמצאים בשימוש ישראלי או מערבי הן מתוצרת מערבית, מין הסתם נשק אמריקאי, בריטי, ישראלי וכו. אבל קיימות לא מעט אלטרנטיבות מבצעיות מהגוש הסובייטי, סין, צפון קוריאה, הודו, פקיסטן, טורקיה וכו, ואפילו אירן.

אם ככה, נשאלת השאלה מה כבר תשנה עוד מכירה של טכנולוגיה או ציוד דומה שפותח באיזה גראז' בישראל, למדינה אסייתית? התשובה היא שכנראה לא הרבה. הסיכוי לאור ההיצע בשוק העולמי שהאמצעי הישראלי דווקא יהיה גיים צ'יינג'ר איפשהו בעולם, שואף לאפס. אז למה המהומה, או הסערה בכוס מים. הסערה אגב רק בישראל. בעולם הרחב החדשות האלו כמעט ולא פורסמו.

בהקשר טענת הסיכון לישראל, ישראל אף מכרה בעבר ציוד צבאי למדינות יריבות לארה"ב. בפרופיל נמוך, ועם כל הניירת הדרושה, כאשר חלק מאותה ניירת כולל יידוע האמריקאים על העסקה, או אפילו העברת העתקים מרישיונות היצוא הרלוונטיים. מבחינת האמריקאים, שהיו הטריגר לחיקוק החוק ליצוא בטחוני 2007 של ישראל, אין בעיקרון בעיה שישראל תמכור לכל מדינה. בתנאי שזה לא נשק שובר שוויון ו/או למדינות ׳סדין אדום׳ מבחינת מחלקת המדינה האמריקאית. 

הסדרה בחוק ואינטרסים

מטרת החוק הישראלי ליצוא בטחוני איננה להגן על גבולות המדינה מנשק שתעשיית הנשק הישראלית יודעת לייצר ולמכור. מטרה כזו לא מוזכרת אפילו ברמז בלשון החוק. החוק מדבר על הסדרה בחוק ואינטרסים. מטרתו של חוק זה היא להסדיר את הפיקוח של המדינה על יצוא של ציוד ביטחוני, על העברת ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני. זאת, מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבין-לאומיות ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה.

זו פחות או יותר גם ההגדרה בעולם המערבי. שם מדובר על NON PROLIFERATION ( אי הפצה ) של נשק ואמצעים, כאשר ההפצה האסורה היא כמובן למדינות או ארגונים שעוינים לאותה מדינה, לאו"ם, או פשוט לא מתאימה לאינטרסים באותו זמן. יש כאלו שיגידו שבתוך המילים "ביטחון לאומי" נמצא המוטיב לחשש מנשק שלנו שיופנה נגדנו. אז זהו, שלא.

מי שמצוי בנושא ומכיר מעט את ההיסטוריה הצבאית של ישראל כולל המלחמה בטרור, יודע בוודאות שלמעט מקרה אחד או שניים בלתי משמעותיים שהתרחשו במקרה ולא כתוצאה של יצוא נשק, לא הופנה שום נשק שיצא מישראל כנגד ישראל. הסיבה לכך איננה טוב ליבו או תמימותו של האויב, אלא שאין בכך הגיון מבצעי או כלכלי מצד התוקף, משום שאין בעיה להשיג כל סוג נשק כמעט, ולקנותו מישראל דווקא זה סתם יקר ומסובך. 

הדרך שבה הפיקוח על יצוא בטחוני מישראל ומהעולם המערבי משיג את מטרתו של "אי הפצה" היא על ידי השארת PAPER TRAIL מדויק וממוקד על כל עיסקה של מכירת או העברת נשק. כך שאם ציוד מסוים הופיע במפתיע או שלא במפתיע איפשהו בעולם, ניתן לעבור על נתיב העסקאות דרך אותה ניירת, מדינה מדינה, ולראות מי העבירו למי בהתאם לתנאי רשיון היצוא ובידיעת מדינת המקור. לחילופין, מי בשרשרת "חתך פינה" ונתן בכוונה לציוד להגיע לגורם בלתי מורשה / בלתי רצוי / שמנוגד לאינטרסים / שנמצא ביריבות.

זו הסיבה שיצואני ציוד לחימה נדרשים להירשם כיצואנים בטחוניים, להצהיר הצהרות אמת, לבקש רשיונות ולדווח דיווחים. ברגע שיצואן חורג מהכללים הללו, הוא למעשה נעלם מתחת לרדאר, מה שמהווה הפרה פוטנציאלית של הכלל המרכזי במניעת ההפצה בגלל אי רישום העיסקה. 

ניתן להעריך כי במקרה הנוכחי גילוי פעילות לא רשמית ובלתי מוצהרת, היה הטריגר לתחילת חקירה. כאשר הסיכון מהציוד המסוים או מדינת היעד - פחות חשוב. כל יצוא נשק בלתי רשום הוא כשלון אכיפתי של המדינה ממנה יוצא הציוד, במקרה זה ישראל. מה היה הסיכון לישראל עצמה? כנראה שואף לאפס. 

הכותב הינו מהנדס אלקטרוניקה מתחום המזל"טים ויצואן בטחוני לשעבר.