דעה | סגר אינו הפתרון הנכון לחיות עם מגיפת הקורונה

במידה ויעילות החיסונים תרד, ממשלת ישראל תמצא עצמה חזרה בנקודת האפס. בתרחיש כזה, סגר אינו הפתרון הנכון לחיים עם המגיפה. דעה של ירון חנן, מומחה לניהול סיכונים

דעה | סגר אינו הפתרון הנכון לחיות עם מגיפת הקורונה

צילום: ירון חנן

מומחים בארגון הבריאות העולמי מציגים תרחיש אפשרי, שאף אחד לא יכול כרגע להפריך אותו לחלוטין, שלפיו תוך כמה חודשים לאחר קבלת החיסון המלא נגד נגיף הקורונה יתברר שהחיסונים הנפוצים כיום מאבדים את יעילותם. לא רק מול מוטציות חדשות, אלא גם מול הנגיף המקורי.

בתרחיש הקשה הזה העולם יאלץ להמתין לחיסון אחר, בתקווה שימצא שוב כזה, שאולי יצליח לפתח נוגדנים טובים כנגד הנגיף, או שנאלץ לקבל שוב את החיסון המוכר – וזה במקרה "הטוב". במקרה הגרוע יותר נאלץ לחזור לנקודת הפתיחה בפברואר-מרץ 2020 כשהמגפה החלה להתפשט מחוץ לסין, ללא פתרון אפקטיבי למגפה ואז נידרש לקיים שגרת חיים בצד המגפה.

במקצועי כמומחה לניהול סיכונים וניהול משברים, זו פרקטיקה מקובלת בקרב המומחים לנתח סיכונים על פי שלושה תרחישים: אופטימי, פסימי וריאלי. מטרת ניתוח שלושת התרחישים בניהול סיכונים לחדד בשלב ניתוח גורמי הסיכון הפוטנציאליים - את החשיבה על הסיכונים הרלוונטיים ולזהות בשלב הבא מהן הדרכים העומדות בפנינו להפחית את הסיכון הזה, או להתמודד עימו באופן אפקטיבי יחסית.

מכיוון שהתרחיש הפסימי לגבי ירידה פוטנציאלית ביכולת החיסונים הקיימים להפחית את סיכון המחלה, הוא רלוונטי ובלתי מופרך בכל העולם וכמובן גם בישראל חייבים לשאול את השאלה המתבקשת: עד כמה אנו ערוכים ומסוגלים לחיות לאורך זמן בצד מגפת הקורונה, תוך קיום שגרת חיים מירבית הן במשק הכלכלי, הן במערכת החינוך וההשכלה והן במישור החברתי? 

הממשלה שלנו וגם ממשלות במדינות נוספות נוטות לאמץ יותר את התרחיש האופטימי ולפיו עוד השנה נצליח למגר כמעט לגמרי את המגפה, בעזרת חיסון נרחב של האוכלוסייה, ורוב מערכות החיים שלנו ישובו לשגרה עוד במהלך 2021. אם נאמץ את גישת ניתוח התרחישים, נוכל לגלות גילויים חדשים, שלא נשקלו מספיק עד כה ולברר כיצד נוכל לקיים שגרה יחסית גבוהה בצד המגפה, כפי שהצגתי במאמרים קודמים שלי וכפי שהמליצו מומחים מעולם הרפואה, הכלכלה והחינוך.

מתברר שהאתגר הזה אפשרי והוכח במספר מדינות הן במזרח אסיה: כמו ניו זילנד, אוסטרליה, סינגפור, טאיוון, ויאטנם ודרום קוריאה. גם במדינות באירופה שהתעוררו לאחר כמה חודשים בהם שגו בניהול המשבר והחלו לפעול תחת הגדרת מטרה שונה לחלוטין מזו שאימצה ממשלת ישראל - החזרת השיגרה הכלכלית, חינוכית וחברתית בצד המגפה תוך מיזעור יחסי של הסיכון לבריאות הציבור.

אימרה מפורסמת בניהול אומרת: "תן לאדם פטיש והוא יראה את כל העולם כמסמרים". כאשר רופא מקבל אחריות כבדה כל כך לנהל משבר כזה, נטיית ליבו תהיה להכניס כמה שיותר אנשים לסגר מלא וארוך ככל האפשר ולבודד אותם ממגעים והתקהלויות ביניהם.

במספר מדינות ובכללן אצלנו, משבר הקורנה מנוהל כיום בעיקר על ידי רופאים ובראשם ראשי שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. גם בקהילה הרפואית כולל ראשי איגוד רופאי בריאות הציבור וכן מנהלי בתי חולים גדולים,  קיימת ביקורת על הגדרת המטרות של ראשי משרד הבריאות שמצומצמת בעיקר לשיקולים רפואיים ודי מתעלמת משיקולים רחבים יותר של חוסן לאומי, חברתי , כלכלי ואישי.

דווקא התרחיש הפסימי שהוצג כאן מייצר חשיבה שונה לחלוטין. ברגע שנחשוב על תרחיש קשה כזה נבין לבד שהמדיניות הקיימת ששבוייה בפרדיגמה אחת בלבד: "פרדיגמת הסגרים החוזרים" לא יכולה להמשך זמן רב והיא נועדה לכישלון, כפי שכבר גילינו בסגרים הגורפים האחרונים.

דווקא החשיבה שעומדת ביסודו של רעיון "התו ('הדרכון') הירוק" פותחת אפיק פעולה אחר שנשען על פרדיגמה שונה לגמרי, שאף אחד מראשי משרד הבריאות לא העז לאמץ עד כה. זו פרדיגמה שמחייבת לחשוב איך ממשיכים את החיים (תרתי משמע) בצד המגפה לאורך זמן ולא "איך סוגרים אותנו בכלובים" שמא נצא מחוץ לבית ונחלה.

בניו זילנד קיימת פרדיגמה אחרת לניהול המשבר. השימוש בסגרים מתקיים רק בשלבים המאד ראשוניים של ההדבקה, הוא נעשה בתחילה באופן גורף למשך כמה שבועות ולאחר שזוהו כל הנדבקים, החלו להחזיר את המשק, מערכת החינוך ופעילות הפנאי לשגרה ורק סגרו את היכולת להיכנס למדינה מארצות אחרות. כשהתגלו לאחרונה שוב מקרים חדשים ובודדים בעיר אוקלנד, החילה ממשלת ניו-זילנד מיד סגר נקודתי בלבד בעיר הזו ומיד זה עזר לזהות את שרשרת ההדבקה וכך בודדו את הנדבקים והנשאים של הנגיף.

רופאים שמופקדים על ניהול המשבר, מנסים כל הזמן להכניס אותנו לעוד ועוד סגרים מלאים ולא דיפרנציאליים. ברור כי אם יתגלה שהחיסונים לא יועילו לאורך זמן והנגיף לא יעלם לגמרי וימשיך להיות מסביבנו חלילה, הרי עדיין הם וכל הממשלה שלנו יאלצו סוף סוף להגיע למסקנה המתבקשת שניתן וצריך להחזיר לשגרה את פעילות המשק. כולל מערכת החינוך ורוב פעילויות הפנאי הנחוצות, באופן מדוד ומבוקר.

מאידך נקפיד על הנחיות בסיסיות ושגרת בדיקות נרחבת ותדירה הן לאיתור החולים והנשאים והן למניעת כניסתם למקומות הומי אדם לפי גישה דיפרנציאלית כמו "גישת הרמזור" הגיאוגרפי או הדמוגרפי. מדיניות כזו תמנע מחד הדבקה המונית בלתי נשלטת, אך תמנע גם קריסה כלכלית, חברתית ופסיכולוגית שגם ממנה לא נוכל להתאושש. 

אם שרי הממשלה היו חושבים על התרחיש הזה לפני כמה חודשים, אולי היינו פועלים נכון כבר מזמן, כפי שפעלו בהצלחה במדינות אחרות וכך חוסכים מעצמנו את כל ההשלכות היקרות מבחינה בריאותית, משקית, חברתית ונפשית.

הכותב הוא מומחה לניהול סיכונים וניהול משברים במערכת הבריאות.

אולי יעניין אותך גם