נאום הרמטכ"ל בכנס INSS: רווי בהתניה פעילה, מיועד גם לאוזניים זרות וקורץ למשרד האוצר

רב אלוף אביב כוכבי השתמש בפודיום בכנס האחרון של INSS על מנת לקדם את האג'נדה שלו. והוא עשה זאת בטעם, במקצועיות ובשימוש מושכל בנרטיבים העומדים לרשותו. פרשנות 

צילום מסך מתוך ערוץ היו-טיוב של INSS

הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, עלה לפודיום בכנס של INSS לפני מספר ימים עם נאום מתוכנן היטב. הנאום, הורכב ממספר חלקים בסדר מכוון מראש. החלק הראשון, מכוון לציבור הישראלי. הוא עובד על התניות פעילות הנובעות מדימוי של צה"ל בציבור. החלק השני נועד לאוזניים זרות והוא מתייחס לדין הבינלאומי. החלק השלישי מכוון למשרד האוצר. 

הפשט: מטרת הנאום בן ה-50 דקות מיועדת להיות סיכום של שנת 2020 לפעילות צה"ל עם מבט ל2021. הדרש: הרמטכ"ל בנה נאום שמקדם נקודות עיקריות באג'נדה שלו. ניכר שאת כוכבי מטרידים שני נושאים מרכזיים. האחד, האיום המשפטי על קציני וחיילי צה"ל מבית המשפט הפלילי הבינלאומי (ICC) או מבתי משפט באירופה. השני, תקציב בניין הכוח של צה"ל.

המטרה: אמפטיה 
כאמור, החלק הראשון מיועד לציבור הישראלי. הרמטכ"ל פירט מטריצה של ממדי לחימה וזירות לחימה על מנת להעצים את המורכבות עמה מתמודד צה"ל. רק שהמורכבות הזו הייתה כבר לפניו. חמשת הממדים והספקטרום קיימים עשרות שנים. הסייבר לפחות משנות התשעים (המצאת המחשב האישי). האיראנים, חיזבאללה או האקרים טורקיים קיימים כבר שנים. נכון שהם משתכללים. אבל זה נכון לכל טכנולוגיה שמתפתחת על ציר הזמן. משם הרמטכ"ל המשיך לעומס שצה"ל פועל במסגרת המב"מ. במהלך השנה נתקפו 500 מטרות לפיו. המטרה: לתת לצופה תחושה של עשייה רבה ומורכבת מאד. 

כמו אצל המחזאי הרוסי אנטון צ'כוב, גם אצל הרמטכ"ל, לכל פרט בנאום יש משמעות לעלילה ("אקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה שלה"). מטרת החלק הראשון היא לבנות אצל הקהל הישראלי אמפטיה שתשרת את החלק השלישי של הנאום, בו נכנס מרכיב דרישת התקציב הסמויה. 

הדין הבינלאומי
בחלק השני, הרמטכ"ל מתעסק עם הדין הבינלאומי. למה לרמטכ"ל חשוב להקדיש חלק שלם בנאום שלו בשביל צדקנות בפני החוק הבינלאומי? ובכן, הסיבה לכך היא האיום המרחף מעל חיילי וקציני צה"ל מכיוון בתי דין בינלאומיים. אלו נוטים להאשים את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה.  

במבט עומק, בתי הדין מאיימים על תפיסת ההפעלה ההתקפית שמקדם הרמטכ"ל. אם קצינים או חיילים יתבעו או יאסרו בחו"ל על פעולה שהוא שלח אותם לבצע בשדה הקרב, הם יפחדו לתקוף ולהרוג אנשים בעת עימות צבאי. האיום המשפטי מחלחל לצה"ל ולחברה הישראלית, וסודק את הלגיטימציה של צה"ל לתקוף. זו אנטי תזה למהות תפיסת ההפעלה של כוכבי. מאז היבחרו, מקדם הרמטכ"ל את תפיסת התקיפה המאסיבית מבוססת המודיעין. 

בפניה פומבית לאוזניים זרות, כוכבי אומר לכל אלו שמתכוונים לתבוע את חיילי צה"ל בעולם, שצה"ל הוא צבא מוסרי שפועל לפי החוק הבינלאומי. על שני עקרונות בדין הבינלאומי התעכב כוכבי. אבחנה ומידתיות. לפיו, את עקרון האבחנה צה"ל פותר באמצעות מודיעין מדויק. כוכבי אומר שיש בצה"ל מנהלת מטרות המונה כ-250 איש שכל תפקידה לבנות בנק מטרות (הפללה) לעת תקיפה. במילים אחרות, צה"ל משקיע הרבה בהיבט האבחנה בין מטרה צבאית לאזרחית. 

לגבי עקרון המידתיות, הרמטכ"ל מכוון למונח הלועזי פרופורציונאליות. הוא מציע להתייחס למושג באמצעות המונח "יחסיות" בעברית. כלומר, היחס בין הנזק האגבי בתקיפה של צה"ל לבין הנזק הפוטנציאלי שיכול לגרום האיום שהושמד בישראל. הרמטכ"ל מציין בביקורת מרומזת, כי חלק מהגורמים בישראל ובעולם מפרשים את המונח בפראפראזה של זהירות או מינימליות. "תקיפת משגר בודד, בחדר, בבית ללבנון, תמנע פגיעה בבית דירות שלנו עם עשרות נפגעים בקרב אזרחי ישראל. זאת חובתנו לתקוף את המשגר. מאותו נימוק חובתנו לתקוף את כל המשגרים והטילים במרחבים האלו", אומר כוכבי לאוזניים זרות. 

במהלך הנאום, כוכבי גם מדגיש את הביטוי "צבאות טרור" במקום "ארגוני טרור". ולא סתם. התייחסות לארגון טרור כאל צבא, ולא כארגון, מוציא את צה"ל ממשוואת הא-סימטריה למשוואה סימטרית. צבא מול צבא. יש לכך משמעות בדין הבינלאומי. כוכבי טוען, ובצדק, כי צבאות הטרור הללו אינם מתייחסים לדין הבינלאומי, לעומת צה"ל שהוא צבא שפועל על פי הדין הבינלאומי. במילים אחרות, כוכבי משרטט משוואה שבה שני צבאות נלחמים זה בזה, אחד (צה"ל) פועל על פי הדין הבינלאומי והשני (ארגון הטרור), לא. אינני יודע אם הפצ"ר השתתף בכתיבת חלק מהנאום, אולם ניכר שכוכבי התייעץ עם מומחים לדין בינלאומי בהשחזת המסרים.   

שני מנועי תקציב: עורף ואיראן  
החלק השלישי, והאחרון, מתחיל באיראן, ממשיך לתקציב ביטחון, ומסתיים בתודות למשרתי צה"ל. לטובתו, אציין כי הנסיבות הפיננסיות לא היטיבו עם הרמטכ"ל בקדנציה הנוכחית. תכנית תר"ש תנופה ששירטטה את בניין הכוח ההתקפי של צה"ל לחמש השנים הקרובות, אליה הקדיש כוכבי את כל מעודו בתחילת כהונתו, ירדה לטימיון בגלל האינפלצייה במערכות הבחירות ומגיפת הקורונה. לממשלה אין תקציב מסודר כמעט שנתיים, ומגיפת הקורונה הקפיצה את יחס החוב - תוצר של ישראל לשמיים. בתנאים אלו, אין מי שיממן את תר"ש תנופה. 

עבור רמטכ"ל, כל רמטכ"ל, קדנציה ללא תקציב מאושר לבניין כוח, היא קדנציה מבוזבזת. תר"ש תנופה זה לא רק חומרה. אלא שינויים בתפיסת הפעלה, שינויי יחידות, ועד שינוי מהותי בכל המוכנות של צה"ל למלחמה. כוכבי עשה מה שהוא יכול. לפיו, הוא הסיט תקציב של כ-3 מיליארדי ש"ח ממקורות עצמיים לבניין כוח (מדובר על כ-5 אחוזים מהתקציב השקלי של צה"ל ללא סיוע חוץ והרשאות להתחייבות). חלק מהכסף הלך לשינויים ארגוניים ולפיתוחים של התעשיות הישראליות בשקלים. הפלטפורמות לרוב נרכשות בסיוע חוץ באופן מלא או במידה רבה. 

לצה"ל יש היום שני מנועי גידול עיקריים בתקציב - איראן והעורף. לפי הרמטכ"ל, בשיא מגיפת הקורונה כ-30,000 איש בצה"ל (מילואים וסדיר) עבדו במשימות הקשורות לקורונה. צה"ל הקים את מפקדת אלון בפיקוד העורף ותמך בכל הרשויות המקומיות. אזכיר כי אלוף פקע"ר הקודם ביטל למעשה את רח"ל והעביר את האחריות שלה לצה"ל. זאת, בתמיכה של הרמטכ"ל. המשמעות היא, שצה"ל ניכס לעצמו את כל העורף, ואת כל התקציבים שילכו לבניין כוח ותחזוקת העורף. האם כל שקל שהמתוקנן לעורף לא יכול לשמש להסטה למטרות אחרות? ובכן, מלבד פרוייקטים מסויימים צבועים מראש מול האוצר, צה"ל מנהל לעצמו את הכסף. 

לצד העורף, המנוע השני הוא איראן. הרמטכ"ל, באופן חריג, התבטא במהלך הנאום בהיבט המדיני של ההתנהלות הישראלית מול איראן. הרמטכ"ל טען שכל הסכם עם איראן יהיה טעות, באופן מתריס מול הבית הלבן. ממשל הנשיא החדש, ג'ו ביידן, הצהיר כי הוא שואף להסכם עם איראן בנושא הגרעין. והנה, מגיע רמטכ"ל ישראל וטוען שהנשיא האמריקאי טועה. עבור מדינאים, הדברים הפומביים של הרמטכ"ל בעניין האיראני הם בחזקת "פאול". גם אם הם נכונים, עדיף לומר אותם בחדרים סגורים ובממד הציבורי לתמוך בגרסה האמריקאית. 

קשה להעריך שהרמטכ"ל לא היה מודע לכך. שהוא "שובר את הכלים" בפומבי מול ממשל ביידן. ייתכן והוא גם מאמין במה שאמר. עם זאת, הדברים נאמרו בפומבי, כנראה לא מתוך אמונה שהם ישנו משהו בחדר הסגלגל, אלא כדי להמחיש בפני מקבלי ההחלטות בממשלה, ובעיקר באוצר, כמה משקל מייחס ראש הצבא לאיום האיראני. הערכות בתקשורת מדברות על בקשת תוספת תקציב של מספר מיליארדים לבניין כוח ותרגול תרחישי תקיפה באיראן. 

כוכבי מינה קצין בכיר שיעסוק באופן מלא באיום האיראני. שתי שאלות עולות בהקשר האיראני. האם כוכבי בונה על ידיעת זהב מהמוסד שתחשוף כי איראן החלה לחבר ברגים בפצצה. איך בדיוק ידעו בישראל שאיראן החליטה לפרוץ לפצצה או לניסוי גרעיני? מי שיעקוב אחרי הגילויים של תכנית הגרעין האיראנית, יבחין כי חלק ניכר מהגילויים נעשו בדיעבד. כן, יש הצלחות מבצעיות המיוחסות למוסד. כמה הן הפריעו לפצצה? תמיר פרדו, ראש המוסד הקודם, אמר בראיון לתקשורת בעבר שפצצה זו החלטה מדינית של איראן. ברגע שהיא תחליט להתקדם, היא לא צפויה להודיע לאף אחד, ולא לעצור בגלל פיצוץ כזה או אחר. 

שאלה שניה היא מה צה"ל מסוגל לעשות לתכנית הגרעין של איראן מהאוויר. האמריקאים היו צריכים לכבוש את עירק ולחרוש את המדינה כדי לוודא שהם בוודאות סיכלו את פרויקט הגרעין של סדאם. צה"ל לא בפוזיציה לכבוש את איראן. גם ארה"ב לא. כמה המוסד יודע על התכנית הצבאית? לא ברור. גם אם הוא מיפה את כולה, על כל מתקניה, כמה נזק יכולים לעשות מטוסי צה"ל ללא גיבוי מפציצים אמריקאים למתקנים מבוטנים הקבורים בקרקע. זו שאלה פתוחה. והאם התרחישים של כוכבי כוללים את התשלום של העורף הישראלי למתקפה שתרחיק את הפצצה האיראנית נניח בחמש שנים. גם זו שאלה פתוחה. 

המערכה האחרונה
כוכבי נעל את הנאום בתודות לחיילי צה"ל שעושים לילות כימים לאבטחת אזרחי ישראל. כל מילה נכונה, רק שאין בה חידוש. זה נכון מאז קום המדינה ואפילו לפניה. עם זאת, בחירה בנרטיב שהוא המכנה המשותף הנמוך ביותר בחברה הישראלית בפתיחה ובסגירה של הנאום, משיגה מהצופה את מידת האמפטיה הציבורית הנדרשת לבקשת תקציב. זאת, בעת שמרבית אזרחי המדינה נמצאים בסגר ויש מאות אלפי מובטלים. 

כוכבי הרי אומר בתחילת הנאום כי אין סכנת מלחמה, שצה"ל נהנה מחופש פעולה מלא במזה"ת, ושמדינות המזה"ת מלקקות את הפצעים של הקורונה. אם צה"ל עוסק רק במב"מ, ומסתדר עם התקציב הנוכחי לבניין כוח לשימור יכולות למלחמה שלא צופים באופק, אז למה חשוב לומר לציבור שהרקטות והטילים של איראן וחיזבאללה לא סובלים מקוצר נשימה? את הרמז לכך שהמקורות העצמיים של צה"ל לא יספיקו להתמודד עם האיום, הבנו. לזה צריך אמפטיה מהציבור. 

לסיכום, הרמטכ"ל תכנן את הנאום כמו מבצע צבאי. הוא מידל את קהלי היעד בהתאם למודיעין שיש לו, בחר את 'החימוש' הנכון לכל קהל, ריכך איפה שצריך, השתמש בתחבולות איפה שצריך, תקף ישירות איפה שצריך, והשכיל להשתמש ביתרונות הדימוי הציבורי של צה"ל כדי להשיג לגיטימציה לאג'נדה שלו. 

אין ספק, נאום שבנוי מצוין.