חומרים מסוכנים: בין ביירות לקריית גת
עיריית קרית גת החליטה שלא לאשר בקשת הרחבה של מפעל דשנים באזור התעשייה בשל אחסון אמוניום ניטראט במקום. "כמויות החומ"ס הנוכחיות במפעל עלולות לעכב את תכניות הפיתוח", טוענים בעירייה
דני קרוננברג
| 17/01/2021
אילוסטרציה. bigstock
לפני זמן לא רב, הכתבת הילה ציאון חשפה ב- ynet שחברת "דשן גת" מקבוצת פדרמן ובניו ביקשה להרחיב את מפעל "דשן גת", המייצר דשנים ונמצא באזור התעשייה של קריית גת. בכתבה גם נכתב כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיר החליטה בספטמבר שלא לאשר את הבקשה להרחיב את המפעל, בטענה כי במפעל מאוחסנים חומרים מסוכנים, ובפרט אמוניום ניטראט (החומר שגרם לאחרונה לפיצוץ אדיר בנמל ביירות), והמפעל ממוקם מאות מטרים משכונת מגורים, גן ילדים פעיל ומבני ציבור.
לאחר קום המדינה, באזורי תעשייה בסמוך למה שהיו אז "עיירות פיתוח", נבנו מפעלים שנועדו לספק פרנסה לתושבי העיירות אלו, במרחק הליכה מבתיהם. מאז, העיירות גדלו והפכו לערים מפותחות, רמת המינוע והתחבורה עלתה ויותר קל להגיע למקומות עבודה מעט יותר מרוחקים, ולעיתים התברר שחלק ממפעלים אלו גורמים סיכון בלתי קביל לשכניהם.
דוגמה לכך היא מפעל למוצרי אסבסט שהוקם בזמנו בסמוך לנהרייה, שנסגר (באיחור רב) לאחר שהתגלה שאסבסט הוא חומר מסרטן (וכיום מדינת ישראל נאלצת כיום להוציא סכומי עתק לטיפול בבעיות שאותו מפעל יצר). לפני שנים לא מועטות, התברר כי אמוניום חנקתי (אמוניום ניטראט) גורם סיכון חמור מאוד לפיצוץ, כאשר מפעל דשנים בווסט טקסס שבארצות הברית התפוצץ. גם במקרה זה היה מדובר במפעל שהוקם בשנת 1961 בסמוך לעיר, ובמרוצת הזמן בתי העיר התקרבו למפעל (ואף הוקם גן ילדים בסמוך למפעל).
הדוגמה הבולטת ביותר לפיצוץ של אמוניום חנקתי הינה הפיצוץ האדיר שהתרחש בנמל ביירות בתאריך 4.8.20, ואשר החריב חלקים ניכרים מהעיר ביירות, גרם לכ- 200 הרוגים ולמעלה מ- 6,000 פצועים. מפעל דשן גת נמצא באזור התעשייה הצמוד לקריית גת, ובסמוך לו, מלבד שאר המפעלים באזור התעשייה, יש מספר "רצפטורים ציבוריים" ובכללם תחנת רכבת, אולם שמחות וחלק מאזורי המגורים של העיר.
מעבר לכך, במרחק מאות בודדים של מטרים ממפעל דשן גת נמצא מפעל אינטל. מדובר, ככל הנראה, במפעל שהושקעו בו סכומי כסף גדולים ועלות השבתה של מפעל זה עלולה להגיע למיליארדים רבים של שקלים.
מרחקי הפרדה הנדרשים ממצבורי אמוניום חנקתי
ישנם מקורות שונים בספרות המקצועית המתייחסים למרחקי ההפרדה הנדרשים ממצבורים של אמוניום חנקתי, וקיימות נוסחאות לחישוב מרחקי ההפרדה הנדרשים בתלות בגורמים שונים ובכללם כמות האמוניום החנקתי המרבית שנמצאת באתר מסוים. מאחר ומחבר המאמר אינו יודע את כמות האמוניום החנקתי המאוחסנת במפעל "דשן גת", על מנת לקבל הערכה ראשונית בנוגע למרחקי ההפרדה, יש להיעזר בהנחיות שעל פיהן פועלים כוחות החירום וההצלה במדינות רבות בעולם (ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ני-זילנד, פולין, ישראל ועוד), כאשר אין בידם מידע מדויק על כמות אמוניום חנקתי בזירת תקרית חומרים מסוכנים.
יש לציין שהנחיות אלו מתייחסות רק לכמות מוגבלת של אמוניום חנקתי שניתן להוביל במשאית בודדת או קרון רכבת בודד. הנחיות אלו מבוססות על "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים" שבמהדורת שנת 2020 שלו נקבע: "אם אָמוֹנְיוּם חנקתי (אָמוֹנְיוּם נִיטְרָאט Ammonium nitrate) במכל יביל, קרון רכבת או משאית מעורב בדליקה, יש לבודד את האזור בטווח של 1,600 מטר, בכל הכיוונים; כמו כן, יש להתחיל פינוי (גם של כוחות החירום וההצלה), בטווח של 1,600 מטר, בכל הכיוונים".
הנחיה זו חודדה במסמך הנחיות לאחסון בטוח של אמוניום חנקתי, שהוכן על ידי גורמי ממשל אמריקאים (המשרד להגנת הסביבה, מינהל הבטיחות התעסוקתית, והמשרד הפדרלי המטפל גם בחומרי נפץ), שניתח לקחים מתאונות קטלניות עקב פיצוצי אמוניום חנקתי שהתרחשו, בין השאר, במתקני הפצה של דשנים (כגון התאונה שהתרחשה בחברת דשנים בווסט טקסס שבארצות הברית).
במסמך זה נכתב מפורשות כי אם יש צורך לבצע פינוי, לוחמי האש צריכים לפנות מיידית את האזור לטווח של 1 מייל (כ- 1,600 מטר) או למרחק שנקבע בתוכנית החירום. אם פורצת דליקה במפעל דשנים הנמצא במקום מבודד, קל למלט ממנו את העובדים ולהמתין עד שהאש תכבה, מבלי לסכן לשווא את חייהם של לוחמי האש, השוטרים וכוחות רפואת החירום. אם לעומת זאת המפעל נמצא בקירבת יישוב שנמצאים בו אלפי אנשים (ובכללם ילדים, קשישים, נכים וכדומה), המצב עלול להיות חמור מאוד, ולהציב דילמות קשות בפני כוחות החירום וההצלה.
הצעדים שיש לנקוט על מנת להפחית את הסיכון לרמה קבילה
מפעלי דשנים הם מפעלים חשובים וחיוניים, ובלעדיהם החקלאות המודרנית אינה יכולה להתקיים. ללא חקלאות, המפעלים המעבדים את התוצרת החקלאית לא יוכלו לשרוד, השרשרת הלוגיסטית של הפצת מוצרים אלו תקרוס, והביטחון התזונתי של כולנו ייפגע. ואולם בעקבות הסיכון הגדול שיוצרים מפעלי דשנים שיש בהם אמוניום חנקתי (וחומרים מסוכנים נוספים, שאין זה המקום לפרטם) אני סבור כי יש להרחיק מפעלים אלו מקרבת ריכוזי אוכלוסייה, ולהעבירם למקומות יותר מבודדים.
אין זה מיותר לציין כי במרחק קטן מקריית גת יש אתרים רבים שאליהם ניתן להעתיק את המפעל, אם רק יכינו את התשתיות לכך (כביש המתאים למשאיות, חיבור לתשתיות וכדומה) ואז ניתן יהיה להקים מפעל מרווח ומודרני, על שטח נרחב שיאפשר מרחקי הפרדה מתאימים בין המתקנים השונים במפעל, רחבות חנייה וגישה נוחה למשאיות, וחשוב מכל: מרחק הפרדה מספיק ביחס לאזורים מאוכלסים.
הנוסעים בכבישי מדינות אירופה וצפון אמריקה עשויים לראות מפעלים מבודדים רבים יחסית, שאינם גורמים סיכון ומטרד ליישובים סמוכים. למרבה האבסורד, אחד הגורמים העיקריים המונעים העתקת מפעלים מסוכנים כאלו מקרבת ריכוזי אוכלוסייה הם משרדי הממשלה, השלטון המקומי וחברות ממשלתיות, שגובים סכומי עתק עבור קרקע חלופית, מיסים, אגרות, היטלים ועלויות חיבור לתשתיות, ומעמידים חסמים בירוקרטיים המקשים על העברת מפעלים מסוכנים אל מחוץ לאזורי התעשייה המיושנים.
מפעל דשן גת הוא רק קצה הקרחון, שרובו נסתר מהציבור. אני סבור כי יהיה הרבה יותר זול למוסדות המדינה לתמוך ביצירת תשתיות שימנעו אסונות חומרים מסוכנים, מאשר לטפל בתוצאות העגומות של אסונות כאלו, ועל כן על השרה להגנת הסביבה – ח"כ גילה גמליאל, להקים בדחיפות צוות מקצועי שיגיש המלצות לגבי מפעלים שיש להעתיק, ולמנות פרויקטורים למפעלים אלו, על מנת לתת להם את כל הסיוע הנדרש להעברתם.
הקצאת קרקעות ללא תשלום, טיפול במחסומים בירוקרטיים, ואפילו מימון חיבור לתשתיות והשתתפות בעלות העתקת המפעל, על חשבון תקציבי המשרד להגנת הסביבה, משרד התעשייה וכדומה, תמורת החזרת הקרקעות ששייכות כיום למפעלים אלו לרשות מקרקעי ישראל (במנגנון של החלפת שטחים).
הדבר דומה לתוכניות "פינוי-בינוי" שבהן המדינה נותנת ליזמים הטבות שונות (שיש להן ערך גבוה מאוד), על מנת לאפשר מבחינה כלכלית חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה. מדובר במשימה לאומית שניתן לרתום אליה גם את הקרן הקיימת לישראל, שהיא בעלת קרקעות רבות שניתן להקצות לצורך העתקת המפעלים, ואשר חטיבת פיתוח הקרקע שלה הוכיחה שהיא מסוגלת לבצע פרויקטים אדירים של הקמת תשתיות, כגון כבישים למפעלים שיועתקו.
אין מחלוקת על כך שהקק"ל גם פועלת רבות לחיזוק הפריפריה והינה הגורם המוביל בישראל בתחום הגנת הסביבה. קק"ל הפכה לזרוע לביצוע משימות לאומיות לטובת כל תושבי הארץ, ונראה שהעתקת מפעלים לצורך הגנת הסביבה וקידום הפריפריה תוכל לתרום יותר לחזון הציוני המודרני מאשר נטיעת עוד יער (מבלי לזלזל בחשיבות נטיעת היערות המסורתית).
ניתן לראות בכך "סגירת מעגל" סמלית: מהקמת עיירות הפיתוח לאחר קום המדינה, המשך במפעלי מופת שהקימה הקרן הקיימת כמו הכשרת קרקע והקמת מאגרי מים, ועד למהפכה מודרנית בהגנת הסביבה על ידי העתקת המפעלים שהוקמו עבור עיירות פיתוח, לאחר שהן הפכו לערים שחלק מפרנסת תושביהן מתבסס על חברות עתירות ידע.
כעת צריך לקדם את המודעות לבעיה, צריך שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, השלטון המקומי, המפעלים, רשות מקרקעי ישראל והקק"ל, וחשוב מכל: צריך שאנשי החזון והביצוע יתמודדו בהקדם עם הקיבעון המחשבתי והאטימות הבירוקרטית, על מנת לתרום לחוסנה של מדינת ישראל, לפני שיתרחשו אסונות קשים, יקרים ומיותרים.
תגובת מפעל דשן גת:
"המאמר שהועבר לעיוננו מערבב באופן שגוי ומטעה טענות שבעובדה, טענות של הבעת דעה והנחות אקדמיות מחקריות. בהתייחסותכם למפעל דשן גת, נפלו טעויות עובדתיות מהותיות. ככל שבכוונת המאמר להעלות שאלות ובעיות כלליות הנוגעות לאחסנת חומרים מסוכנים, או אפילו לאחסנת אמוניום חנקתי, אין כל מקום להביא את מפעל דשן גת כדוגמה לכך.
"בלי להידרש לפרטים הטכניים שאין זה המקום לפרטם, חומר הדשן שבמפעל שונה במהותו ותכונותיו מזה המצוין במאמר, מאוחסן בתנאים נאותים ומחמירים ביותר, ומלבד ישראל נמצא בשימוש במדינות רבות בעולם. ממילא כותב הדברים מעולם לא ביקר במפעל ואין לו כל ידיעה לגבי אמצעי הזהירות הננקטים או על המרחקים הרלוונטיים.
"למעלה מן הצורך, דשן גת הוקם לפני עשרות שנים, ונמצא באזור התעשייה בקרית גת כשזה עוד היה אזור תעשיה במשמעותו הרחבה. החברה מחזיקה בכל האישורים מטעם הרגולטורים הרלוונטיים ועומדת בתנאיהם, ומפעילה מדיניות מחמירה וקפדנית לשמירה על מכלול היבטי הבטיחות, כפי שהוגדר ע"י המשרדים השונים ובראשם המשרד להגנת הסביבה."
תגובת המשרד להגנת הסביבה:
"נכון להיום, ולאחר יישום דרישות המשרד להגנת הסביבה, מפעל דשן גת בקריית גת אינו מהווה סיכון לרצפטורים ציבוריים ושימושים רגישים הקיימים בקרבתו. המשרד להגנת הסביבה נמצא מזה מספר חודשים בסיום הליך יישום הסדרה רגולטורית של מפעל "דשן גת" בקריית גת בנוגע לטווחי הסיכון אשר המפעל מייצר ולאמצעי הפחתת סיכון.
"בעקבות דרישת המשרד, החל המפעל בתהליך של הפחתת כמויות אמוניום ניטראט המאוחסנות בתחומו, במטרה להביא לכך שפעילותו לא תגרום לסיכון בלתי קביל לרצפטורים ציבוריים ושימושים רגישים הקיימים בסביבתו. דרישות המשרד, שהוטמעו בהיתר הרעלים של המפעל, הותאמו לרגולציה העדכנית בנושא זה שהיא רגולציה מחמירה שתואמת את המקובל במדינות ה-OECD בנושא זה לסיכון האוכלוסייה.
"המשרד להגנת הסביבה ממשיך לפעול מול המפעל, כך שתבוצע הפחתה נוספת של הסיכון, אשר תמנע מגבלות ופגיעה גם בהיבטים התכנוניים ובפיתוח העיר קריית גת. עדכון היתר הרעלים של המפעל כולל, בין היתר, אישור לאחסנת אמוניום ניטראט בכמויות קטנות באופן מהותי ממה שהיה בעבר.
"באשר לרעיון המוצג במאמר בדבר העתקת המפעל למיקום אחר: המשרד מסדיר את העיסוק בחומרים מסוכנים בהתאם לחוק החומרים המסוכנים, ביחס לעיסוק המבוקש במיקום מבוקש. המשרד אף פועל בכל הארץ להסדרת פעילות התעשייה, כך שתעמוד בסטנדרטים המתקדמים ביותר בתחום איכות הסביבה.
"ככל שיקודם תהליך להעתקת המפעל ממיקומו הנוכחי, המשרד ייבחן בהתאם לקריטריונים המקצועיים המקובלים את המיקום החדש ויוכל להתייחס בהתאם. נושא העתקת מפעלים שאינם מייצרים סיכון שאינו קביל - רלוונטי למספר משרדים בממשלה, ובהם משרד ראש הממשלה, משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד האנרגיה, מנהל התכנון והמשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה כמובן יעודד ויתמוך בכל תוכנית שתפחית סיכון לאוכלוסייה, וילווה אותה מבחינה מקצועית."
תגובת מיכל כהן דוברת עיריית קריית גת:
"הוועדה המקומית של עיריית קרית גת דורשת מהמשרד לאיכות הסביבה לפעול לטובת הפיתוח המואץ של העיר קרית גת, הנוכחי והצפוי – המתוכנן, ובהתאם לו לגזור את המרחקים הנדרשים לרצפטורים הציבוריים המתוכננים בסביבת המפעל, כמו תכנית המע"ר, תכנית פיתוח מתחם הרכבת וכמובן לרצפטורים הקיימים במתחם התעשיה. כמויות החומ"ס הנוכחיות במפעל עלולות לעכב את תכניות הפיתוח ואף להגביל / לסכן את המבנים והמוסדות הפועלים בקרבתו. אנו דורשים להפחית את כמויות החומרים במפעל."
מהתאחדות התעשיינים לא נמסרה תגובה למאמר.
גילוי נאות: מחבר המאמר מייצג את התאחדות התעשיינים באחת מוועדות התקן במכון התקנים העוסקת בנושא שאינו קשור לחומרים מסוכנים. מובהר בזאת כי העמדות המובעות במאמר זה אינן מייצגות את עמדת התאחדות התעשיינים, ואינן תומכות בעמדות התאחדות התעשיינים לגבי חוסר הצורך בהעתקה ממקומם של מפעלים מסוימים המכילים כמויות גדולות של חומרים מסוכנים, הנמצאים בקירבה שעלולה להיות מסוכנת לריכוזי אוכלוסייה. עם זאת המחבר מבקש להדגיש את החשיבות לקיומה ושגשוגה של התעשייה בישראל, תוך שמירה על בטיחות והגנה על הסביבה.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
עיריית קרית גת החליטה שלא לאשר בקשת הרחבה של מפעל דשנים באזור התעשייה בשל אחסון אמוניום ניטראט במקום. "כמויות החומ"ס הנוכחיות במפעל עלולות לעכב את תכניות הפיתוח", טוענים בעירייה
אילוסטרציה. bigstock
לפני זמן לא רב, הכתבת הילה ציאון חשפה ב- ynet שחברת "דשן גת" מקבוצת פדרמן ובניו ביקשה להרחיב את מפעל "דשן גת", המייצר דשנים ונמצא באזור התעשייה של קריית גת. בכתבה גם נכתב כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיר החליטה בספטמבר שלא לאשר את הבקשה להרחיב את המפעל, בטענה כי במפעל מאוחסנים חומרים מסוכנים, ובפרט אמוניום ניטראט (החומר שגרם לאחרונה לפיצוץ אדיר בנמל ביירות), והמפעל ממוקם מאות מטרים משכונת מגורים, גן ילדים פעיל ומבני ציבור.
לאחר קום המדינה, באזורי תעשייה בסמוך למה שהיו אז "עיירות פיתוח", נבנו מפעלים שנועדו לספק פרנסה לתושבי העיירות אלו, במרחק הליכה מבתיהם. מאז, העיירות גדלו והפכו לערים מפותחות, רמת המינוע והתחבורה עלתה ויותר קל להגיע למקומות עבודה מעט יותר מרוחקים, ולעיתים התברר שחלק ממפעלים אלו גורמים סיכון בלתי קביל לשכניהם.
דוגמה לכך היא מפעל למוצרי אסבסט שהוקם בזמנו בסמוך לנהרייה, שנסגר (באיחור רב) לאחר שהתגלה שאסבסט הוא חומר מסרטן (וכיום מדינת ישראל נאלצת כיום להוציא סכומי עתק לטיפול בבעיות שאותו מפעל יצר). לפני שנים לא מועטות, התברר כי אמוניום חנקתי (אמוניום ניטראט) גורם סיכון חמור מאוד לפיצוץ, כאשר מפעל דשנים בווסט טקסס שבארצות הברית התפוצץ. גם במקרה זה היה מדובר במפעל שהוקם בשנת 1961 בסמוך לעיר, ובמרוצת הזמן בתי העיר התקרבו למפעל (ואף הוקם גן ילדים בסמוך למפעל).
הדוגמה הבולטת ביותר לפיצוץ של אמוניום חנקתי הינה הפיצוץ האדיר שהתרחש בנמל ביירות בתאריך 4.8.20, ואשר החריב חלקים ניכרים מהעיר ביירות, גרם לכ- 200 הרוגים ולמעלה מ- 6,000 פצועים. מפעל דשן גת נמצא באזור התעשייה הצמוד לקריית גת, ובסמוך לו, מלבד שאר המפעלים באזור התעשייה, יש מספר "רצפטורים ציבוריים" ובכללם תחנת רכבת, אולם שמחות וחלק מאזורי המגורים של העיר.
מעבר לכך, במרחק מאות בודדים של מטרים ממפעל דשן גת נמצא מפעל אינטל. מדובר, ככל הנראה, במפעל שהושקעו בו סכומי כסף גדולים ועלות השבתה של מפעל זה עלולה להגיע למיליארדים רבים של שקלים.
מרחקי הפרדה הנדרשים ממצבורי אמוניום חנקתי
ישנם מקורות שונים בספרות המקצועית המתייחסים למרחקי ההפרדה הנדרשים ממצבורים של אמוניום חנקתי, וקיימות נוסחאות לחישוב מרחקי ההפרדה הנדרשים בתלות בגורמים שונים ובכללם כמות האמוניום החנקתי המרבית שנמצאת באתר מסוים. מאחר ומחבר המאמר אינו יודע את כמות האמוניום החנקתי המאוחסנת במפעל "דשן גת", על מנת לקבל הערכה ראשונית בנוגע למרחקי ההפרדה, יש להיעזר בהנחיות שעל פיהן פועלים כוחות החירום וההצלה במדינות רבות בעולם (ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ני-זילנד, פולין, ישראל ועוד), כאשר אין בידם מידע מדויק על כמות אמוניום חנקתי בזירת תקרית חומרים מסוכנים.
יש לציין שהנחיות אלו מתייחסות רק לכמות מוגבלת של אמוניום חנקתי שניתן להוביל במשאית בודדת או קרון רכבת בודד. הנחיות אלו מבוססות על "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים" שבמהדורת שנת 2020 שלו נקבע: "אם אָמוֹנְיוּם חנקתי (אָמוֹנְיוּם נִיטְרָאט Ammonium nitrate) במכל יביל, קרון רכבת או משאית מעורב בדליקה, יש לבודד את האזור בטווח של 1,600 מטר, בכל הכיוונים; כמו כן, יש להתחיל פינוי (גם של כוחות החירום וההצלה), בטווח של 1,600 מטר, בכל הכיוונים".
הנחיה זו חודדה במסמך הנחיות לאחסון בטוח של אמוניום חנקתי, שהוכן על ידי גורמי ממשל אמריקאים (המשרד להגנת הסביבה, מינהל הבטיחות התעסוקתית, והמשרד הפדרלי המטפל גם בחומרי נפץ), שניתח לקחים מתאונות קטלניות עקב פיצוצי אמוניום חנקתי שהתרחשו, בין השאר, במתקני הפצה של דשנים (כגון התאונה שהתרחשה בחברת דשנים בווסט טקסס שבארצות הברית).
במסמך זה נכתב מפורשות כי אם יש צורך לבצע פינוי, לוחמי האש צריכים לפנות מיידית את האזור לטווח של 1 מייל (כ- 1,600 מטר) או למרחק שנקבע בתוכנית החירום. אם פורצת דליקה במפעל דשנים הנמצא במקום מבודד, קל למלט ממנו את העובדים ולהמתין עד שהאש תכבה, מבלי לסכן לשווא את חייהם של לוחמי האש, השוטרים וכוחות רפואת החירום. אם לעומת זאת המפעל נמצא בקירבת יישוב שנמצאים בו אלפי אנשים (ובכללם ילדים, קשישים, נכים וכדומה), המצב עלול להיות חמור מאוד, ולהציב דילמות קשות בפני כוחות החירום וההצלה.
הצעדים שיש לנקוט על מנת להפחית את הסיכון לרמה קבילה
מפעלי דשנים הם מפעלים חשובים וחיוניים, ובלעדיהם החקלאות המודרנית אינה יכולה להתקיים. ללא חקלאות, המפעלים המעבדים את התוצרת החקלאית לא יוכלו לשרוד, השרשרת הלוגיסטית של הפצת מוצרים אלו תקרוס, והביטחון התזונתי של כולנו ייפגע. ואולם בעקבות הסיכון הגדול שיוצרים מפעלי דשנים שיש בהם אמוניום חנקתי (וחומרים מסוכנים נוספים, שאין זה המקום לפרטם) אני סבור כי יש להרחיק מפעלים אלו מקרבת ריכוזי אוכלוסייה, ולהעבירם למקומות יותר מבודדים.
אין זה מיותר לציין כי במרחק קטן מקריית גת יש אתרים רבים שאליהם ניתן להעתיק את המפעל, אם רק יכינו את התשתיות לכך (כביש המתאים למשאיות, חיבור לתשתיות וכדומה) ואז ניתן יהיה להקים מפעל מרווח ומודרני, על שטח נרחב שיאפשר מרחקי הפרדה מתאימים בין המתקנים השונים במפעל, רחבות חנייה וגישה נוחה למשאיות, וחשוב מכל: מרחק הפרדה מספיק ביחס לאזורים מאוכלסים.
הנוסעים בכבישי מדינות אירופה וצפון אמריקה עשויים לראות מפעלים מבודדים רבים יחסית, שאינם גורמים סיכון ומטרד ליישובים סמוכים. למרבה האבסורד, אחד הגורמים העיקריים המונעים העתקת מפעלים מסוכנים כאלו מקרבת ריכוזי אוכלוסייה הם משרדי הממשלה, השלטון המקומי וחברות ממשלתיות, שגובים סכומי עתק עבור קרקע חלופית, מיסים, אגרות, היטלים ועלויות חיבור לתשתיות, ומעמידים חסמים בירוקרטיים המקשים על העברת מפעלים מסוכנים אל מחוץ לאזורי התעשייה המיושנים.
מפעל דשן גת הוא רק קצה הקרחון, שרובו נסתר מהציבור. אני סבור כי יהיה הרבה יותר זול למוסדות המדינה לתמוך ביצירת תשתיות שימנעו אסונות חומרים מסוכנים, מאשר לטפל בתוצאות העגומות של אסונות כאלו, ועל כן על השרה להגנת הסביבה – ח"כ גילה גמליאל, להקים בדחיפות צוות מקצועי שיגיש המלצות לגבי מפעלים שיש להעתיק, ולמנות פרויקטורים למפעלים אלו, על מנת לתת להם את כל הסיוע הנדרש להעברתם.
הקצאת קרקעות ללא תשלום, טיפול במחסומים בירוקרטיים, ואפילו מימון חיבור לתשתיות והשתתפות בעלות העתקת המפעל, על חשבון תקציבי המשרד להגנת הסביבה, משרד התעשייה וכדומה, תמורת החזרת הקרקעות ששייכות כיום למפעלים אלו לרשות מקרקעי ישראל (במנגנון של החלפת שטחים).
הדבר דומה לתוכניות "פינוי-בינוי" שבהן המדינה נותנת ליזמים הטבות שונות (שיש להן ערך גבוה מאוד), על מנת לאפשר מבחינה כלכלית חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה. מדובר במשימה לאומית שניתן לרתום אליה גם את הקרן הקיימת לישראל, שהיא בעלת קרקעות רבות שניתן להקצות לצורך העתקת המפעלים, ואשר חטיבת פיתוח הקרקע שלה הוכיחה שהיא מסוגלת לבצע פרויקטים אדירים של הקמת תשתיות, כגון כבישים למפעלים שיועתקו.
אין מחלוקת על כך שהקק"ל גם פועלת רבות לחיזוק הפריפריה והינה הגורם המוביל בישראל בתחום הגנת הסביבה. קק"ל הפכה לזרוע לביצוע משימות לאומיות לטובת כל תושבי הארץ, ונראה שהעתקת מפעלים לצורך הגנת הסביבה וקידום הפריפריה תוכל לתרום יותר לחזון הציוני המודרני מאשר נטיעת עוד יער (מבלי לזלזל בחשיבות נטיעת היערות המסורתית).
ניתן לראות בכך "סגירת מעגל" סמלית: מהקמת עיירות הפיתוח לאחר קום המדינה, המשך במפעלי מופת שהקימה הקרן הקיימת כמו הכשרת קרקע והקמת מאגרי מים, ועד למהפכה מודרנית בהגנת הסביבה על ידי העתקת המפעלים שהוקמו עבור עיירות פיתוח, לאחר שהן הפכו לערים שחלק מפרנסת תושביהן מתבסס על חברות עתירות ידע.
כעת צריך לקדם את המודעות לבעיה, צריך שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, השלטון המקומי, המפעלים, רשות מקרקעי ישראל והקק"ל, וחשוב מכל: צריך שאנשי החזון והביצוע יתמודדו בהקדם עם הקיבעון המחשבתי והאטימות הבירוקרטית, על מנת לתרום לחוסנה של מדינת ישראל, לפני שיתרחשו אסונות קשים, יקרים ומיותרים.
תגובת מפעל דשן גת:
"המאמר שהועבר לעיוננו מערבב באופן שגוי ומטעה טענות שבעובדה, טענות של הבעת דעה והנחות אקדמיות מחקריות. בהתייחסותכם למפעל דשן גת, נפלו טעויות עובדתיות מהותיות. ככל שבכוונת המאמר להעלות שאלות ובעיות כלליות הנוגעות לאחסנת חומרים מסוכנים, או אפילו לאחסנת אמוניום חנקתי, אין כל מקום להביא את מפעל דשן גת כדוגמה לכך.
"בלי להידרש לפרטים הטכניים שאין זה המקום לפרטם, חומר הדשן שבמפעל שונה במהותו ותכונותיו מזה המצוין במאמר, מאוחסן בתנאים נאותים ומחמירים ביותר, ומלבד ישראל נמצא בשימוש במדינות רבות בעולם. ממילא כותב הדברים מעולם לא ביקר במפעל ואין לו כל ידיעה לגבי אמצעי הזהירות הננקטים או על המרחקים הרלוונטיים.
"למעלה מן הצורך, דשן גת הוקם לפני עשרות שנים, ונמצא באזור התעשייה בקרית גת כשזה עוד היה אזור תעשיה במשמעותו הרחבה. החברה מחזיקה בכל האישורים מטעם הרגולטורים הרלוונטיים ועומדת בתנאיהם, ומפעילה מדיניות מחמירה וקפדנית לשמירה על מכלול היבטי הבטיחות, כפי שהוגדר ע"י המשרדים השונים ובראשם המשרד להגנת הסביבה."
תגובת המשרד להגנת הסביבה:
"נכון להיום, ולאחר יישום דרישות המשרד להגנת הסביבה, מפעל דשן גת בקריית גת אינו מהווה סיכון לרצפטורים ציבוריים ושימושים רגישים הקיימים בקרבתו. המשרד להגנת הסביבה נמצא מזה מספר חודשים בסיום הליך יישום הסדרה רגולטורית של מפעל "דשן גת" בקריית גת בנוגע לטווחי הסיכון אשר המפעל מייצר ולאמצעי הפחתת סיכון.
"בעקבות דרישת המשרד, החל המפעל בתהליך של הפחתת כמויות אמוניום ניטראט המאוחסנות בתחומו, במטרה להביא לכך שפעילותו לא תגרום לסיכון בלתי קביל לרצפטורים ציבוריים ושימושים רגישים הקיימים בסביבתו. דרישות המשרד, שהוטמעו בהיתר הרעלים של המפעל, הותאמו לרגולציה העדכנית בנושא זה שהיא רגולציה מחמירה שתואמת את המקובל במדינות ה-OECD בנושא זה לסיכון האוכלוסייה.
"המשרד להגנת הסביבה ממשיך לפעול מול המפעל, כך שתבוצע הפחתה נוספת של הסיכון, אשר תמנע מגבלות ופגיעה גם בהיבטים התכנוניים ובפיתוח העיר קריית גת. עדכון היתר הרעלים של המפעל כולל, בין היתר, אישור לאחסנת אמוניום ניטראט בכמויות קטנות באופן מהותי ממה שהיה בעבר.
"באשר לרעיון המוצג במאמר בדבר העתקת המפעל למיקום אחר: המשרד מסדיר את העיסוק בחומרים מסוכנים בהתאם לחוק החומרים המסוכנים, ביחס לעיסוק המבוקש במיקום מבוקש. המשרד אף פועל בכל הארץ להסדרת פעילות התעשייה, כך שתעמוד בסטנדרטים המתקדמים ביותר בתחום איכות הסביבה.
"ככל שיקודם תהליך להעתקת המפעל ממיקומו הנוכחי, המשרד ייבחן בהתאם לקריטריונים המקצועיים המקובלים את המיקום החדש ויוכל להתייחס בהתאם. נושא העתקת מפעלים שאינם מייצרים סיכון שאינו קביל - רלוונטי למספר משרדים בממשלה, ובהם משרד ראש הממשלה, משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד האנרגיה, מנהל התכנון והמשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה כמובן יעודד ויתמוך בכל תוכנית שתפחית סיכון לאוכלוסייה, וילווה אותה מבחינה מקצועית."
תגובת מיכל כהן דוברת עיריית קריית גת:
"הוועדה המקומית של עיריית קרית גת דורשת מהמשרד לאיכות הסביבה לפעול לטובת הפיתוח המואץ של העיר קרית גת, הנוכחי והצפוי – המתוכנן, ובהתאם לו לגזור את המרחקים הנדרשים לרצפטורים הציבוריים המתוכננים בסביבת המפעל, כמו תכנית המע"ר, תכנית פיתוח מתחם הרכבת וכמובן לרצפטורים הקיימים במתחם התעשיה. כמויות החומ"ס הנוכחיות במפעל עלולות לעכב את תכניות הפיתוח ואף להגביל / לסכן את המבנים והמוסדות הפועלים בקרבתו. אנו דורשים להפחית את כמויות החומרים במפעל."
מהתאחדות התעשיינים לא נמסרה תגובה למאמר.
גילוי נאות: מחבר המאמר מייצג את התאחדות התעשיינים באחת מוועדות התקן במכון התקנים העוסקת בנושא שאינו קשור לחומרים מסוכנים. מובהר בזאת כי העמדות המובעות במאמר זה אינן מייצגות את עמדת התאחדות התעשיינים, ואינן תומכות בעמדות התאחדות התעשיינים לגבי חוסר הצורך בהעתקה ממקומם של מפעלים מסוימים המכילים כמויות גדולות של חומרים מסוכנים, הנמצאים בקירבה שעלולה להיות מסוכנת לריכוזי אוכלוסייה. עם זאת המחבר מבקש להדגיש את החשיבות לקיומה ושגשוגה של התעשייה בישראל, תוך שמירה על בטיחות והגנה על הסביבה.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
